Morphinum

לרבות המלחים השונים, שאליהם נעשית הפניה ברשימת המקורות.

הכנה , טריטורציות, או תמיסות באלכוהול.

מקורות.

1 , Sertürner (מגלה ה-M.), נטל 1/2 גריין, חזר על המנה לאחר חצי שעה, ושוב לאחר רבע שעה, Annali Univerz. di Med., xxvii (Buchner's Toxicologie, 1827, p. 201); 2 , Bally, השפעה ניסויית של מנות מתונות, וכן 2 גריין של sulf. או acet., Méd. de l'Acad. Roy. de Méd. a Paris (מתוך Wibmer); 3 , Charvet, ניסויים על עצמו, עם 1 גריין אצטט, Wirkung des Op., p. 176 (Wibmer); 4 , שם, גבר בן שלושים ושש, נטל 6 גריין אצטט במנה אחת; 5 , שם, אחר נטל 6 גריין מן האצטט; 6 , Chevallier, Rev. Med., 1824, נטל 1/4 גריין מן האצטט (Wibmer); 6 a , שם, נטל למחרת 1/3 גריין; 6 b , שם, נטל ביום שלאחר מכן 1/2 גריין; 6 c , שם, נטל ביום שלאחר מכן 1 גריין; 7 , Wibmer, נטל 1/4 גריין מן האצטט, חזר על המנה לאחר שעה וחצי; 7 a , שם, נטל 1/4 גריין של M., חזר על המנה לאחר שעה וחצי; 8 , Beraudi (ניסויים בכמה אנשים בריאים, Horn's Archiv, 1829, מתוך Wibmer), איש בשם Allinio נטל 1/8 גריין מן האצטט, הדופק לפני המנה 66; 8 a , אותו האיש נטל לאחר מכן 1/4 גריין; 8 b , אותו האיש נטל 1 גריין; 9 , Beraudi על Crispo, בן עשרים ואחת, השפעות של 1/6 גריין אצטט; 9 a , אותו האיש נטל 1/3 גריין; 9 b , אותו האיש נטל 1/2 גריין; 10 , Beraudi על Rabuni, בן תשע-עשרה, השפעות של 1/8 גריין מן האצטט; 10 a , אותו האיש, השפעות של 1/4 גריין; 10 b , אותו האיש, 1/2 גריין; 11 , Beraudi על עצמו, השפעות של 1/2 גריין אצטט; 11 a , שם, 2/3 גריין; 11 b , שם, 1 גריין; 12 , Beraudi על Sella, השפעות של 1/2 גריין אצטט; 13 , Bonnet and Trousseau, Bull. Gén. de Thérap., 32 (Wibmer), השפעות כלליות של המלחים; 14 , Ronander, Hecker's Annal. de Méd., 1834 (Wibmer), השפעות של 1/4 עד 1 גריין אצטט; 15 , Tully, Bost. M. and S. J., 1832, השפעות של 1/4 גריין מן הסולפט על עצמו; 16 , שם, השפעות של 1/4 גריין מן הסולפט בשל כאב בקיבה; 17 , Bonjean, גבר נטל 55 גריין בבת אחת, Schm. Jahrb., 52, 156; 18 , Leissier, השפעות של 33 עד 36 גריין אצטט בגבר, Journ. de Conn. Méd., 1838 (A. H. Z., 18, 288); 19 , Anderson, השפעות של 1/4 גריין סולפט, שחזרו עליהן כעבור שעתיים, באישה שסבלה מנדודי שינה, Am. J. Med. Sc., 1848; 20 , Anderson, השפעות של 2 אונקיות של תמיסת מוריאט במשך שלושים ושש שעות, בחולה שסבל מדליריום טרמנס, Month. J. Med. Sc., 1854; 21 , Shearman, השפעות של 3 גריין באישה, Med. Times and Gaz., 1857; 22 , Kreisig, השפעות של תמיסה בנערה בת שש-עשרה, Inaug. Diss. (S. J., 93, 175); 23 , Salviat, השפעות של 2 גרם, בגבר בן שלושים, Union Med. d. l. Gironde, 1859 (מתוך Tardieu, Empoison.); 24 , Rodgers, השפעות של 1 גריין בגבר שסבל מנוירלגיה של הפנים (בנתיחה שלאחר המוות נמצאו הכליות חולות), Lancet, 1861; 25 , Zepuder, השפעות של 1/12 גריין מן האצטט בילד בן אחד-עשר שבועות, Wien Med. Halle, 1861 (A. H. Z., Mbl., 3, 49); 26 ו-27 , הושמטו; 28 , Dr. A.M. Cushing, פרובינגים, Mass. Hom. Med. Soc. Trans., vol. 3, p. 569, השפעות של 100 טיפות מן 3d dil. בערב ביום הראשון והשני, 1 דרכמה בערב ביום השלישי, 1 1/2 דרכמות בערב ביום הרביעי; 29 , Alexander, Wien Med. Presse, 1865 (S. J. 128, p. 294), השפעות של 1/6 גריין, בילד; 30 , Am. Hom. Obs., 1864, p. 169, השפעות של 1 1/2 גריין של M., שנלקח בטעות במקום כינין, בשל קלקול עיכול קל; 31 , Maschka, השפעות קטלניות של מנות גדולות, Prag. Vjs., 1867 (A. H. Z., Mbl., 16, p. 57); 32 , הושמט; 33 , Brain, השפעות של זריקות של 1/3 גריין אצטט, באישה בת שלושים וחמש, בשל כאב בשן, Med. Times and Gaz., 1868; 34 , Reyher, הרעלה על ידי M., Deutsch Arch. f. Clin. Med., 4, 602; 35 , Pfister, השפעות של תמיסה, S. J., 15, p. 16; 36 , Verdi, השפעות של 15 גריין באישה, Ohio M. and S. Rep., 3, 156; 37 , Cattell, תסמיני המוריאט, Br. J. of Hom., 11, 337; 38 , Goodno, השפעות של תמיסת אצטט (3 גריין ל-1 אונקיה), במנות של כפית לדיסמנוריאה, Am. J. H. M. M., 4, 60; 39 , Tellar, השפעות של הזרקת 1/12 גריין, A. H. Z., 83, p. 40; 40 , Gross, השפעות של זריקות מוריאט, בנערה בת עשרים שסבלה מדלקת עצבים כרונית, Am. Hom. Obs., 1870, p. 420; 41 , Model, השפעות של שתים-עשרה מנות של 1/4 גריין אצטט, בשל נדודי שינה, Ærzt. Intell. Bl., 1871 (A. H. Z., Mbl., 25, p. 2); 42 , Oliver, השפעות במקרה אחד, Practitioner, 1871, p. 79; 43 , Ferris, השפעות של תמיסת מוריאט, בשל שיעול ושלשול, Br. Med. J., 1871; 44 , Schroff, Lehrbuch der Pharm., p. 515, השפעות כלליות של מנות קטנות; 44 a , שם, מנות גדולות יותר, 14 עד 36 מיליגרם; 44 b , שם, מנות עד 7 סנטיגרם; 45 , Tardieu, הרעלה על ידי 2 גרם, Sur. l'Empoison., 1058; 46 , Martin, השפעות של הזרקת מוריאט, Gaz. des Hôp., 1874; 47 , Transk, השפעות של 6 או 7 גריין מן הסולפט על עצמו, ושל 2 גריין לבתו, ו-3 גריין לגברת צעירה אחרת, N. Y. Med. J., 1874; 48 , Schweig, השפעות של 7 גריין סולפט, באיש בריא, N. Y. Med. J., 1874; 49 , Dr Helen J. Underwood, השפעות של כמות רבה ככל שניתן היה להניח על מטבע בן שישה פני, בנערה שעמדה בפני כוריאה, Med. Invest., 1875, p. 282; 50 , C. B. Gatchell, השפעת הזרקת 1/4 גריין לזרועו שלו, המנה ניתנה שוב לאחר חמש-עשרה דקות, Med. Invest., 1875, p. 244; ( 51 עד 59 , Harley's experiments, Old Veg. Neurotics)

51 , Michael, בן ארבעים ושמונה, ״חזק אך מנוטרל בשל סיאטיקה,״ השפעות של הזרקת 1/4 גריין מן האצטט; 52 , John L., בן חמישים וארבע, עם נוירלגיה בפנים, השפעות של 1/6 גריין מן האצטט; 53 , Samuel M., בן ארבעים ותשע, עם נוירלגיה בפנים, השפעות של זריקות של 1/6 גריין אצטט, לאחר מכן 1/4 גריין, ושוב 1/2 גריין; 54 , John W., בן שלושים ושלוש, עם נוירלגיה מותנית, הוזרק לו 1/4 גריין, וכעבור כמה שבועות 1/2 גריין; 55 , Charles V., בן שלושים ושתיים, לומבגו כרוני, הוזרק לו 1/4 גריין אצטט; 56 , Mary B., בת ארבעים ושש, צולעת עקב סיאטיקה, הוזרק לה 1/6 גריין מן האצטט; 57 , Mrs. N., בת ארבעים, נוירלגיה בכתף ימין, הוזרק לה 1/7 גריין Morph. acetate; 58 , Mrs. E. W., בת שלושים וארבע, בהיריון בן ארבעה חודשים, היסטרית ונוירלגית, השפעות של 1/15 גריין מן האצטט, ולאחר מכן של 1/12 גריין; 59 , Miss L., בת שלושים ושבע, השפעות של 1/8 גריין, בבקרים לסירוגין; 60 , Berridge, השפעת הזרקת 1/8 גריין, N. Am. J., 1872, p. 102; 61 , Levinstein, השפעות של זריקות M., 22 עד 30 גריין ליום, לנוירלגיה, Berl. Kl. Woch., 1877; 62 , שם, השפעות באישה של עד 15 גריין ליום, זריקות לתסמינים ראומטיים כרוניים; 63 , שם, השפעות בגבר, עם ראומטיזם, של זריקות יומיות של 1/2 עד 1 גרם; 64 , שם, בגבר, זריקות של 1 עד 1 1/2 גרם ליום (החל את השימוש בו בדלקת קשתית עגבתית); 65 , Berridge, ״איש נטל Morph. acet. תשעה ימים לאחר proving של Cannabis indica,״ Hahn. Month., 3, 462; 66 , Fiedler, השפעות כלליות, Schmidt's Jahrb., 172, 236; 67 , שם, מקרה קטלני, לאחר הפסקת השימוש הרגיל ב-M., באישה; 68 , שם, השפעות של הפסקת השימוש הרגיל, בגבר בן שלושים וחמש; 69 , שם, מקרה נוסף שדווח על ידי Kapf; 70 , Roberts, השפעות של הזרקה תת-עורית, בגבר, Med. Times and Gaz., 1868; 71 , Anstie, השפעות של 3 גריין שהוזרקו לפי הטבעת של גבר שסבל מפיסטולה, Med. Times and Gaz., 1863, p. 134; 72 , Anstie, השפעות של שימוש ממושך ב-M. במנות קטנות (1/4 גריין ליום) אצל גברת שסבלה מסיאטיקה, Practitioner, 1871, p. 153; 73 , Levinstein, Die Morphium-sucht, eine Monographie, Berlin, 1877, השפעות כלליות. [ הערה: הדליריום של הרעלת מורפין מורכב מסדרה של תסמינים שיש בהם כמעט כל המאפיינים של דליריום אלכוהולי. לפי תצפיותיי אפשר להבחין בשתי צורות של דליריום מורפין, החריפה והכרונית. הכרונית מתפתחת במהלך הרעלת המורפין, נמשכת בתקופת ההתנזרות, ומהלכה ללא עוררות. הצורה החריפה מופיעה כתוצאה מגמילת התרופה, ופורצת בתסמינים אלימים. בצורה הכרונית הדיכאון משתנה; רוב החולים מפגינים עליצות מסוימת, המופסקת לזמן קצר בלבד על ידי חרדה; אצל כמה מהם מצב הרוח מדוכא ביום, בערב יש מידה של עוררות, ולעתים אשליות של החושים. רעד בידיים וקפיצות של השרירים הן צורות קבועות של המחלה. למרות החילופים, החולים צלולים לגמרי ובעלי שליטה עצמית. הם מסוגלים לרסן לזמן קצר או ארוך יותר את מצבי הרוח המדוכאים או הנרגשים שלהם, והם יכולים להתרועע בחברה. הדליריום טרמנס החריף של מורפין מתפתח תוך שש עד שתים-עשרה שעות לאחר גמילת התרופה. החולים נעשים תחילה נרגשים וחסרי מנוחה; מתרוצצים בלי הרף בחדר, בוכים וצועקים, ולבסוף נעשים דליריוטיים, בהשפעת תחושות מכאיבות והזיות. ההתקפים, הנמשכים שעות מעטות בלבד, ולאחריהם שלב שקט, שבמהלכו יש לחולים הזיות המערבות את כל אברי החישה מלבד חוש הטעם. הם רואים ציפורים בצבעים בוהקים, שומעים קולות, יש להם תחושה כאילו הם יושבים ברטיבות, ומריחים ריחות מגוונים ביותר. אשליות אלו קשורות בהלך רוח היפוכונדרי; החולה חושב שימות; חושב שראה את קבורתו שלו; נדמה לו שהוא רואה את האנשים שלצדו הולכים וגדלים יותר ויותר, וכו'; ולעתים קרובות גם מדבר עם עצמו ועם אנשים נעדרים. רעד הידיים גובר, ומצטרפים אליו קפיצות שרירים, ניסטגמוס, ורעד של כל הגוף. בתחילת הדליריום החריף הקול והדיבור נעשים שונים. אין לבלבל דליריום טרמנס זה של מורפין עם מצב העוררות המופיע בתקופת ההתנזרות, בייחוד לאחר מתן Chloral hydrate; אם החולה, במהלך שניים עד ארבעת הימים הראשונים של ההתנזרות, מקבל מנה של 3 או 4 גרם בשל נדודי שינה, כעבור כמה שעות מן המנה נאחז האדם במידה גבוהה של עוררות; הוא נאלץ להתרומם במיטה, יוצא ממנה ומתרוצץ בחדר כשהוא בוכה, צוחק, שר, צועק, ומכה בדלתות ובחלונות, הופך את הרהיטים, ולבסוף נעשה תוקפני כלפי הסובבים אותו; הוא נרגע רק לקראת הבוקר, ושנתו קצרה וחולפת ביותר, שממנה הוא מתעורר ללא זיכרון של מאורעות הלילה, או שהוא מסוגל להיזכר בהם רק בקושי. האבחנה המבדלת בין הדליריום טרמנס של מורפין ובין צורות אחרות של דליריום קשה רק כאשר הרופא אינו יודע את הסיבה, וכאשר החולה נמצא בשלב המאוחר של הרעלת מורפין (כאשר יש רעד, נדודי שינה, כמה הפרעות בדיבור, אי-שקט, חרדה, אשליות נפשיות), ואז היא כמעט זהה לאלכוהוליזם כרוני. יתר על כן, אין זה קל לזהות את המצב כאשר האדם המורעל ממורפין היה רגיל גם לצרוך משקאות אלכוהוליים בשפע, ומסר לרופא רק את העובדה האחרונה. אפשר להבחין בין הדליריום טרמנס החריף של מורפין ובין delirium tremens potatorum החריף, לפי הדברים הבאים:

1. delirium potatorum מופיע באופן ספונטני, או לאחר רעד, או במהלך התקדמותן של מחלות חריפות; הדליריום החריף של מורפין מופיע רק בזמן התנזרות חלקית או מלאה ממורפין.

2. בשיאו של delirium potatorum הדליריום ברובו נעלם, בעוד שבדליריום של מורפין הוא מתגבר.

3. משקאות אלכוהוליים, שהחולה משתוקק להם לעתים קרובות, לרוב מחמירים את ההתקף, ולעולם אינם עוצרים אותו או מבטלים אותו. חולה המורפין משתוקק למורפין, ולזמן-מה נרגע על ידי מנה גדולה שלו.

4. delirium potatorum נמשך ימים או שבועות, בעוד שמשך הדליריום טרמנס של מורפין עולה רק לעתים נדירות על ארבעים ושמונה שעות.

5. delirium potatorum מסתיים בתמט, שלעתים קרובות הוא קטלני; בדליריום טרמנס של מורפין אין תמט. בקושי אפשר לבלבל את הדליריום של מורפין עם זה של עופרת (delirium saturninum), שכן באחרון קו העופרת על החניכיים, שיתוק המיישרים, והמצבים המתחלפים של עוררות וסטופור הם סימנים ייחודיים במידה מספקת. ]

נפש

• רגשי.
• מודע למידה מסוימת של השפעה מגרה על המוח; תחושה שאינה שונה מזו של ההשפעות הפיזיולוגיות המוקדמות של כינין (כמעט מיד), 47.
• מצב כללי של עוררות; החולה נראה חי וער במידה יוצאת דופן, עם מידה מסוימת של אי-נוחות, חוסר יציבות וחיפזון, ונצנוץ העיניים, 66.
• עוררות רבה, בלי נמנום, 4.
• עוררות מוחית עזה, כך שהיה צורך לבודד את החולה, 67.
• דליריום, 62 ; (לאחר שעתיים), 43.
• הזיות במשך ימים רבים, 37.
• הזיה ודליריום, 66.
• יש דמיון רב בין השכרון ממורפין ובין זה של אלכוהול; אך הדליריום של אלכוהול עליז יותר; זה של מורפין קודר ומלנכולי כמעט, 66. [10.]
• כאשר ניסתה לתאר את תסמיניה ולבקש הסבר מחבריה, לא יכלה לעשות כן מחמת דמעותיה והתייפחויותיה, שלא יכלה לכבוש, 49.
• (מאז שהשתמשה בו היא נהנית ממידה רבה של אושר שליו, מחשבתה פעילה ובהירה, אף שרגשותיה עדיין מתעוררים בקלות רבה), 72.
• ירוד-רוח (לאחר שעתיים ושמונה-עשרה דקות), 51.
• מלנכוליה מוחלטת, עד כי רצה להתאבד, 68.
• יש חולים היושבים בייאוש אילם, מחפשים הזדמנות כלשהי לשחרר את עצמם מסבלם, 73.
• יש אנשים הסובלים את צרותיהם מתוך השלמה; הם נותרים בשקט במיטה, בקושי מוציאים מילה, אחרים, אך מעטים מאוד, מעבירים את הזמן במצב סופורי; אחרים אינם יודעים מנוחה כלל, קמים מן המיטה, רצים בחדר בחרדה, מייללים ובוכים; הם נעשים שקטים בהדרגה, או שלעיתים נדירות עוררותם גוברת, 73.
• מצב חרדתי, עם הזיות ואשליות של כמעט כל אברי החישה, כאילו כוללות את הכול, בדומה במידת-מה לזה הנגרם על-ידי אלכוהול, 73.
• כמה שעות לאחר ההזרקה האחרונה מתחיל החולה לחוש אי-נוחות ואי-שקט, ונעשה מדוכא מאוד; התקפים קלים של שיעול, עם מצב של חרדה, 73.
• חרדה, 68.
• חרדה פנימית ואי-שקט, 66. [20.]
• הרגישה באופן מוזר, כמין אימה המשתלטת עליה (לפני חצי שעה), 49.
• החולה צעקה בהבעת בהלה רבה (מיד), 42.
• רגזנות, 66.
• שכלי.
• יש דמיון מסוים בין הרעלת מורפין ובין שיתוק מוחי, בייחוד באשר לתסמינים המוטוריים; ההבדל העיקרי הוא שבהרעלת מורפין קיימים הכרה מלאה במצב וזיכרון, והיכולת לרכז את הדעת אינה נפגעת, לפחות כל עוד אין מצב של מאניה של ממש, 66.
• שטף הרעיונות נעשה מהיר ונעים יותר, 60.
• בעת שהתפשטתי הייתה מחשבתי פעילה מאוד, אך לכאורה בלא שליטת הרצון; המחשבות באו זו אחר זו ברצף מהיר, והדעת קפצה במהירות מנושא אחד למשנהו; המצב נראה דומה לזה הקיים כאשר חלום, הנראה כמקיף ימים ושבועות, ידוע ככזה שאינו נמשך אלא שניות אחדות או דקות מעטות, 50.
• בהירות המחשבה והזיכרון נפגעו מאוד, 69.
• קהות המחשבה, 6b.
• בלתי אפשרי ללמוד או לקבע את הדעת על נושא אחד כלשהו (בבוקר השני), 50. [30.]
• היא נראתה בלתי מסוגלת לחשוב, או לזהות מי מן הנוכחים בחדר (לאחר ארבע שעות), 36.
• במשך שעה לאחר הקימה, בעת דיבור, היה צורך לעצור באמצע המשפט הפשוט ביותר כדי לחשוב איזו מילה לומר אחר כך (בבוקר השני), 50.
• אובדן הכרה, 5.
• הצלפה, צביטה וכו' לא הצליחו לעורר סימני הכרה, 48.
• קהיון, 2, 5, 44a ; (לאחר עשרים דקות), 9.
• קהיון, הגובל בעלפון, 1.
• במצב חצי-תרדמתי (לאחר שמונה שעות), 27.
• חוסר הכרה תרדמתי מוחלט (לאחר שעתיים), 23.
• תרדמת עמוקה, 20 ; (לאחר תשע שעות וחצי), 71.

ראש

• בלבול וסחרחורת.
• לאחר תנומה, הראש נשאר קהה ומבולבל זמן-מה, כאילו עקב קיבה מקולקלת; לאחר מכן לקח לגימה של חומץ, שלאחריה גברו הבחילה וכאב הראש, ולאחר אכילה גברו הכבדות והטמטום של הראש, עד שנאלץ לשכב, 7. [40.]
• סחרחורת, 2, 14, 17 , וכו'.
• סחרחורת רבה, בעת קימה (בבוקר השני), 50.
• סחרחורת מופרזת, 35.
• סחרחורת עזה, 39.
• סחרחורת ובחילה בלתי נעימות (לאחר שש שעות), 15.
• התקפי סחרחורת ואובדן הראייה, כל היום (ביום השלישי), 28.
• התקפי סחרחורת תכופים, עם אובדן רגעי של הראייה (ביום השני), 28.
• חש מסוחרר, והלך בזהירות (לאחר שעתיים וחצי), 52.
• מעט סחרחורת וישנוניות (חמישים דקות לאחר 1/4 גריין), 54.
• מסוחרר וישנוני (שעה אחת לאחר 1/15 גריין); הסחרחורת והישנוניות חלפו (שעתיים לאחר 1/15 גריין), 58. [50.]
• סחרחורת ונמנום (לאחר עשר דקות); התלונן שהוא מסוחרר מאוד, ואמר שהכול מסתובב סביבו (לאחר שעה אחת), 56.
• סחרחורת קלה, 55.
• חש מעט מסוחרר (לאחר שעה ועשרים דקות), 51.
• חש "שיכור להחריד" (לאחר ארבעים דקות), 57.
• הראש בכלל.
• הראש נמשך לאחור, 5.
• גודש דם בראש, 68.
• החל לחוש קלות-ראש וישנוניות (שעה ורבע לאחר 1/4 גריין), 54.
• קהות הראש, 35.
• קהות וחום בראש, 44b.
• קהות הראש, במשך כמה ימים, 7a. [60.]
• מעט קהות בראש, עם קושי בחשיבה (לאחר חצי שעה), 7a.
• קהות כללית של הראש (לאחר שעה אחת), 7.
• קהות בראש, בעיקר באזור המצח (לאחר עשר דקות), 7.
• כבדות הראש, 3, 14 ; (לאחר היום הראשון, 1/4 גריין), 50 ; (לאחר חמישים דקות), 9.
• הראש כבד וחם, 7.
• הראש כבד, עם תחושת מתיחה בו, כמו לחץ המפריד את שתי עצמות הקודקוד; תחושה זו הקשתה על החשיבה והכתיבה, 7.
• משהו זינק אל הראש כברק, ברגע שבו בוצעה ההזרקה, 42.
• כאב בראש (לאחר שבע שעות), 43.
• כאב קהה בראש, עם טמטום, 1.
• הראש כואב עם היקיצה, ונעלם בעת התהלכות, 6. [70.]
• כאב ראש, 2, 14, 64 , וכו'.
• כאב ראש, עם היקיצה מן השינה, 6c.
• כאב ראש, לאחר אכילה, 11b.
• כאב ראש, יותר בצד הימני מאשר בשמאלי, נמשך חצי שעה, ומשאיר אחריו תחושה מכאיבה, 6.
• כאב ראש פתאומי, 44.
• כאב ראש עז, 6c ; (לאחר חצי שעה), 6a, 6b, 8b.
• צפללגיה עזה, 37.
• תחושת מתיחה בראש, כאילו הגולגולת קטנה מדי למוח; הקריאה, הכתיבה או החשיבה היו קשות מאוד; נאלץ להפסיק מפעם לפעם (לאחר חצי שעה), 7a.
• כאב ראש לוחץ, עם נטייה לשינה (לאחר שעתיים וחצי), 7.
• כאב ראש לוחץ, עם נטייה לשינה; הקריאה והחשיבה הגבירו את כאב הראש (לאחר שעתיים וחצי), 7. [80.]
• פעימה כדופק; הראש איים להתבקע, 68.
• מצח.
• כבדות באזור המצח, 8b ; (לאחר שעה וחצי), 8.
• כאב באזור המצח (לאחר חצי שעה), 8.
• כאבים באזור המצח, עם היקיצה מן השינה, 9b ; (לאחר שעתיים וחצי), 8b.
• כאב עז במצח (לאחר חצי שעה), 8a.
• כאב עז בצד הימני של המצח (בבוקר השני), 8b . כלפי חוץ, 39.
• כאב קהה באזור המצח, בעיקר בצד הימני, 11a.
• כאב ראש מצחי קהה, בבוקר (ביום החמישי), 28.
• כאב פועם במצח (לאחר חמישים דקות), 8.
• רקות. [90.]
• העורק הרקתי הימני פועם במלאות ובמהירות (לאחר שעה וחצי), 60.
• קודקודיים.
• כאב בצדו הימני של הראש (מיד), 11a.
• כאב בלתי נסבל בצדו הימני של הראש (לאחר שלושים וחמש דקות), 11.
• עורף.
• כאב בעורף (לאחר חמישים דקות), 11.

עין

• אובייקטיבי.
• עיניים בוהות, 25.
• עיניים בוהות, ואינן מושפעות מן האור (לאחר שעתיים), 26.
• עיניים מבריקות (לאחר חמישים דקות), 9.
• עיניים מבריקות מאוד (לאחר שעה), 8.
• עיניים נוצצות, 11a.
• עיניים מוזרקות, 11b, 17 ; (שעה אחת לאחר 1/2 grain), 53. [100.]
• קרומי העיניים מוזרקים מאוד (חצי שעה לאחר 1/2 grain), 53.
• קרנית מוזרקת (לאחר חצי שעה), 6a.
• עיניים שקועות, בייחוד הימנית, 6.
• עיניים שקועות, פקוחות למחצה, אינן מופנות כלפי מעלה, אלא בוהות ישר לפנים, כשצירי הראייה מקבילים, 41.
• עיניים מקובעות, ואינן חשות באור (לאחר שעתיים), 23.
• העיניים לעיתים קרובות חסרות ברק, ובעלות מראה של חולשה, תשישות ופחד, ולאחר הזרקה חדשה הן נעשות חיות, לוהטות, או כעיניו של אדם בדליריום, 73.
• המבט נעשה בלתי יציב, 66.
• סובייקטיבי.
• כאב מעל ולצד העין השמאלית במשך כל היום, עם מעט כאב באוזן השמאלית (היום החמישי), 28.
• העיניים היו חמות וכואבות בראשית המהלך; הניחו עליהן פיסות קרח, והייתה הקלה, 49.
• הייתה תחושה שהעיניים קטנות, קטנות מדי לארובותיהן (בוקר שני), 50.
• גבה וארובה. [110.]
• לחץ מעל העיניים (לאחר חמישים דקות), 11.
• פרזיס של הישרים הפנימיים, 61.
• תחושת מלאות בארובות העיניים (לאחר שעה), 3.
• עפעפיים.
• עפעפיים כחלחלים, שמוטים, 13.
• פטוזיס קל, 64.
• העפעפיים העליונים משותקים, 17.
• לחמית.
• לחמית מוזרקת, 9a, 11a ; (לאחר חמישים דקות), 8, 11.*
• הלחמיות של שני גלגלי העין היו אדומות מאוד, מוזרקות מאוד, בייחוד הרקמה התת-לחמיתית, עם טבעת אדומה-ורדרדה באזור הריסני הקדמי, כמו זו הנראית לעיתים קרובות באיריטיס, 41.
• מנגנון הדמע.
• העיניים דומעות-מעורפלות (עשר דקות לאחר 1/2 grain), 53.
• גלגל העין.
• העיניים נראו כאילו הן עומדות לבלוט מתוך ארובותיהן, 8b. [120.]
• גלגלי העיניים בולטים (מייד), 42.
• עיניים בולטות מתוך ארובותיהן, 68 ; (לאחר שעתיים), 43.
• תנועות עוויתיות של גלגלי העיניים, 17.
• העיניים הופנו בעווית כלפי מעלה והחוצה, 17.
• עיניים נוקשות, מופנות כלפי מעלה, 29.
• פזילה מתבדרת של שתי העיניים, 22.
• אישון.
• אישונים מורחבים, 44, 44b ; (מייד), 8b ; (לאחר עשרים דקות), 8a, 9, 9a ; (לאחר חצי שעה), 6b, 9b, 10b ; (לאחר חמישים דקות), 11.
• האישונים נותרו מורחבים במשך הלילה (הלילה הראשון), 9a.
• האישונים מורחבים במקצת (עד מהרה), 6.
• האישונים מורחבים מאוד (לאחר עשרים דקות), 8. [130.]
• האישונים מורחבים מאוד, אפילו בהבטה אל השמש (עד מהרה), 11a.
• התכווצות האישונים, 2, 13, 14 , וכו'; (לאחר שמונה שעות), 27 ; (היום השני), 23.
• האישונים מכווצים, חסרי תגובה, 22, 25.
• האישונים מכווצים דרך קבע, 66.
• התכווצות קלה מאוד של האישון נצפתה במשך שעתיים או שלוש לאחר ההזרקה, 72.
• אישונים מכווצים מאוד (לאחר תשע שעות וחצי); וחסרי תגובה לאור (לאחר אחת-עשרה שעות וחצי), 71.
• האישון מכווץ מאוד (לאחר ארבע שעות), 36.
• האישונים מכווצים מאוד; לא הגיבו לאור (בוקר שני), 50.
• האישונים מכווצים מאוד, עד שלא היו גדולים יותר מראש סיכה, והיא ראתה כתמים אדומים ושחורים צפים לפני העיניים (לאחר ארבע שעות), 43.
• האישונים מכווצים באופן קיצוני, חסרי תגובה, 18, 34. [140.]
• האישון בגודל מזערי; העיניים סגורות באופן בלתי שלם, 48.
• האישונים מכווצים לנקודה בלבד, 20.
• האישונים היו מכווצים במידה כזאת, הנראית רק לאחר מנות גדולות של Calabar; האישונים, למעשה, לא הראו אלא נקודה זעירה, והיו חסרי תגובה לגמרי, 41.
• האישונים בלתי שווים, 62.
• האישונים באור 1/7", מן הצד בקושי 1/5 (לפני ההזרקה); באור 1/8", מן הצד 1/6 (לאחר שעה); באור 1/9", מן הצד 1/7" (לאחר שעתיים), 56.
• האישונים 1/8" (לפני הניסוי); 1/12 (לאחר שעתיים וחצי), 52.
• האישונים 1/10 (לפני ההזרקה); 1/12 (לאחר ארבעים דקות), 57.
• האישונים 1/10" באור, 1/6" לעבר הצד החשוך של החדר (לפני ההזרקה); 1/12 באור, מן האור 1/3 (שלושת רבעי שעה ושעתיים לאחר 1/15th grain), 58.
• האישונים באור 1/10", מן הצד 1/7; בצד החשוך של החדר 1/6 (לפני ההזרקה); 1/12, מן הצד; 1/10 בצד החשוך של החדר; 1/7 (לאחר שלושים דקות וארבע שעות), 55.
• האישונים בקוטר 1/10" באור, ובעבר הצד החשוך של החדר מתרחבים עד 1/6" (לפני הניסוי); מתרחבים מ־1/12 עד 1/8 (לאחר שלושים דקות, ולאחר שעתיים ושמונה-עשרה דקות), 51. [150.]
• האישונים באור 1/9", מן הצד 1/6 (לפני ההזרקה); 1/12" (שעתיים לאחר 1/6 grain); 1/10 (שלושים דקות לאחר 1/4 grain); 1/12" (שלושת רבעי שעה לאחר 1/4 grain); 1/10 (שעתיים ורבע לאחר 1/4 grain); 1/12, מן הצד 1/9 (עשר דקות לאחר 1/2 grain); 1/12, מן הצד 1/10 (שעה אחת לאחר 1/2 grain); 1/10, מן הצד 1/8 (שלוש שעות לאחר 1/2 grain), 153.
• האישון 1/6" (לפני הניסויים); 1/7" (שעה וחצי לאחר 1/4 grain); 1/7 (שלוש שעות לאחר 1/4 grain); המשיך לקרוא את העיתונים במשך שעה ורבע לאחר ההזרקה של 1/4 grain; 1/8; הראייה לקרוב ולרחוק לא נפגעה; בקריאת העיתונים לא היה יכול להבחין בשום שינוי בראייתו, והוא הבחין בבירור במוליך ברק בלתי בולט, מוט בעובי הזרת, לצד ארובת ארובה, במרחק של כשבעים יארד (שעה ורבע לאחר 1/4 grain), 54.
• ראייה.
• חולשת הראייה, 2, 14.*
• הראייה פגומה וחלשה, 37.*
• העיניים, שבעבר היו רק רחוקות-ראייה במידה מתונה, נעשו היפרמטרופיות מאוד, 69.
• הראייה נראתה לעיתים כאילו היא מעורפלת על ידי ערפל, 7a.*
• לא יכול היה לראות (לאחר שעתיים), 43.
• הראייה מעוותת ופגומה, 18.
• היא יכולה להבחין רק במחצית אנכית אחת של החפצים שלפניה (כגון עין אחת, זרוע אחת וכו'), 37.
• ראייה כפולה וירידה בטווח האקומודציה נצפות לעיתים קרובות; האישונים בדרך כלל מכווצים, לעיתים קרובות באופן בלתי שווה, ורק לעיתים נדירות מורחבים, 73. [160.]
• ראייה כפולה, שנעלמה בסוף שבוע, אך אי-השוויון של האישונים נותר במשך כל הזמן שבו הייתה תחת טיפול; לפעמים אישון אחד, ולפעמים האחר, היה מורחב, 62.
• ראייה כפולה והפרעה באקומודציה, מלוות לעיתים קרובות בדמעת, 73.*

MORPHINUM. אוזן

• כאב כלשהו באוזן שמאל, עם כאב מעל העין השמאלית ובצדה במשך כל היום (היום החמישי), 28.
• צלצול באוזניים (לאחר שעה אחת), 3.
• זמזום באוזניים, 40.
• Tinnitus aurium, 37.
• שאון באוזניים, 44a.

האף

• עיטוש, 62, 64.
• התקפי עיטוש, 63. [170.]
• תחושת דגדוג מוזרה באף, בוושט ובבית הקול, כמו כאשר עומדים להתעטש, מורגשת לאחר כל הזרקה, 40.
• נזלת, 73.

פנים

• הפנים נראו כבדים מאוד (לאחר ארבעים דקות), 57.
• נראתה הבעה פראית מאוד (לאחר תשע שעות), 24.
• הבעה פראית ומבולבלת לאחר שינה, 6c.
• ארשת הפנים נראתה תשושה והעיניים דומעות, כשל מי שהתיש עצמו בהוללות (בבוקר השני), 50.
• הפנים סמוקות (לאחר שעתיים), 23.
• הפנים סמוקות מעט, 54, 58.
• הפנים סמוקות מאוד (לאחר דקות אחדות); אחר כך הקאה, ולאחר מכן עילפון גמור ומאבק על הנשימה, הדופק כמעט שלא היה מוחש, 70.
• פניה האדימו, 62. [180.]
• הפנים אדומות (עד מהרה), 1.
• הפנים והשפתיים אדומות (לאחר חצי שעה), 6a.
• הפנים אדומות, השפתיים חיוורות, 8b.
• הפנים אדומות, תפוחות, 9a.
• הפנים אדומות, תפוחות, השפתיים עופרתיות (לאחר חמישים דקות), 8.
• הפנים, שבדרך כלל היו חיוורות, נעשו אדומות, עם טיפות זיעה עליהן (לאחר שלושים וחמש דקות), 11.
• הפנים אדומות מאוד (מיד), 42.
• אודם עז אך חולף של הפנים, 40.
• הפנים נעשו אדומות, כמעט ציאנוטיות, 68.
• הפנים כמעט עופרתיות (לאחר שעה), 11. [190.]
• מראה כחלחל, 5.
• הפנים בצבע כחול כהה, 34.
• הפנים ציאנוטיות, 48.
• הפנים והגפיים ציאנוטיים, 31.
• הפנים נעשו סגולות, 17.
• הפנים חיוורות, 18.
• הפנים והשפתיים חיוורות (לאחר חמש-עשרה דקות), 33.
• הפנים חיוורות וחרדות (שעה ושלושת רבעי לאחר 1/12 grain), 58.
• הפנים חיוורות ושקועות, 66.
• חיוורות וקרות, במשך ארבע שעות (לאחר שעתיים), 57. [200.]
• חיוור מאוד, עם הבעת פנים מכווצת וכאובה (לאחר ארבע שעות), 36.
• הפנים נפוחות, 11b ; (לאחר שעתיים), 43.
• הפנים נפוחות מאוד (מיד), 12.
• הפנים תפוחות מעט, 25.
• לחיים.
• הלחיים אדומות, 22.
• אודם תחום בלחיים (לאחר חמישים דקות), 9.
• שפתיים.
• השפתיים שינו את צבען (לאחר תשע שעות), 24.
• השפתיים עופרתיות, 8a, 25, 29 ; (לאחר אחת-עשרה שעות וחצי), 71.
• השפתיים חיוורות, 11a.
• סנטר.
• הפה סגור בקשיחות, 34. [210.]
• הפה סגור, הלסתות מהודקות זו לזו כמו בטטנוס, 41.
• שרירי הלסת מכווצים בחוזקה, כך שכמעט אי אפשר היה כלל לפתוח את הפה (לאחר אחת-עשרה שעות וחצי), 71.
• השיניים מהודקות, כך שלא ניתן היה לגרום לו לבלוע אף טיפה (לאחר שעתיים), 23.
• טריזמוס קל, 31.
• הפה והעיניים פקוחים לרווחה, 29.
• תחושה כאילו השיניים בשני צדי הפה מהודקות, 65.
• תחושה שהשיניים בשני צדי הפה מהודקות (לאחר שעתיים); הייתה לו תחושה דומה מ־Cannabis indica, אך לא בשום זמן אחר, 60.

פה

• לשון.
• לשון יבשה וחומה, 37.
• אודם הלשון, 10a, 11b ; (לאחר עשרים דקות), 8a, 9a , וכו׳.
• קצה הלשון ושוליה אדומים, 10. [220.]
• קצה הלשון אדום, החך אדום-שני, מעט כואב, 8b.
• הלשון אדומה בשוליה, סגולה באמצעה, 6.
• הלשון אדומה בקצה ובשוליים, וסגולה באמצע, 11a.
• הלשון כחלחלה, 41.
• הלשון חיוורת (בבוקר השני), 8b.
• הלשון מצופה (בבוקר השני), 43.
• הלשון נקייה ולחה (לפני ההזרקה); לחה, חיפוי לבנבן קל, משוננת בשוליה (לאחר שעתיים), 56.
• הלשון כבדה, חיוורת (לאחר חמש-עשרה דקות), 11.
• הלשון יבשה, עם ריר סמיך ומלוכלך, 35.
• החלק הקדמי של הלשון יבש במקצת (שלוש שעות וחצי לאחר 1/2 grain), 53. [230.]
• (תסמיני הלשון, שבעטיים נרשמה כינין, תחושת התעבות ואי-יכולת לבטא באופן ברור, נעלמו כליל), 49.
• הפה בכלל.
• מעט ריר בפה, 5.
• יובש בפה ובגרון, 13.
• הפה יבש, בבוקר, ולאחר אכילה (ביום החמישי), 28.
• הפה והלוע יבשים, לאחר שינה, 7a.
• הפה בצקי, 6, 6a.
• רירית הפה יבשה בדרך כלל; החולה מתלונן על צמא, בחילה, הקאה, סלידה מבשר, אובדן תיאבון. הלשון רועדת לעתים בהוצאתה. הצואה כמעט תמיד מעוכבת, שלשול נדיר, 73.
• רוק.
• הפרשה של רוק מימי מן הפה, 29.
• טעם.
• טעם משובש, 62.
• הפה מר ודביק (ביום השני), 8b.
• דיבור. [240.]
• השמיע קול מוזר בפיו (לאחר תשע שעות), 24.
• הדיבור חפוז, 66.
• הפרעות בדיבור, כגון גמגום, 73.
• הדיבור כבד וחלש, 37.
• שרירי הלשון הושפעו עד כדי כך, שההיגוי היה כמעט בלתי אפשרי (לאחר המנה הרביעית), 19.

גרון

• יובש והתכווצות בגרון (לאחר חצי שעה), 6a.
• כאב ותחושת חסימה (?) בחלקו האחורי של הגרון (בבוקר השני), 11a.
• גירוי בגרון, 6b.
• תחושה מוזרה באזור הפאוצס (כמעט מיד), 47.
• פאוצס ופרינקס.
• צריבה בחלק האחורי של הפאוצס (לאחר חמש דקות), 9a. [250.]
• שיתוק של הפרינקס, 35.
• שרירי הפאוצס והגלוטיס הושפעו עד כדי כך שהבליעה הייתה כמעט בלתי אפשרית (לאחר המנה הרביעית), 19.
• בליעה.
• התלונן שאינו יכול לבלוע, 17.
• הגרון החיצוני.
• ורידי הצוואר תפוחים, 34.
• פעימות חזקות מאוד בעורקי הצוואר והרקה, 25.

קיבה

• תיאבון.
• תיאבון מופחת, 64.
• אובדן תיאבון, 66, 68 ; (ביום השני), 3.
• אובדן תיאבון מוחלט, 69.
• סלידה גמורה ממזון (ביום השני), 30.
• צמא.
• צמא, 13. [260.]
• צמא רב, 64.
• צמא גדול, 8a ; (לאחר שעה אחת), 8.
• צמא שורף, 6b, 6c ; (ביום השני), 23.
• גרפסים ושיהוק.
• גרפסים והקאות במשך יומיים, 44b.
• גרפסים תכופים ובחילה, עם עליות של מעט ריר חומצי, 7a.
• גרפסים עזים, 44b.
• שיהוק, 62 ; נמשך שלושת רבעי שעה, 12.
• singultus ממושך (לעיתים קרובות), 40.
• בחילה והקאה.
• בחילה, 11a ; (לאחר ארבע דקות), 9 ; (לאחר רבע שעה), 6 , וכו'.
• בחילה וגרפסים (לאחר שעתיים וחצי), 7. [270.]
• מצוקה עם בחילה, עילפון ורצ'ינג מתמיד, עם לסירוגין גלי חום וגלי קור, במשך חמש שעות (לאחר שעתיים), 56.
• בחילה ונטייה להקיא (לאחר ארבע שעות), 8.
• התעורר מתנומה עקב בחילה ונטייה להקיא, 3.
• בחילה ונטייה להקיא זמן קצר לאחר אכילה, 8b.
• בחילה מתמדת (לאחר ארבע שעות), 11.
• בחילה קלה, עם חום מוגבר בפנים, 7.
• מעט בחילה (בתחילה); חלפה (לאחר שעה ועשרים דקות), 51 ; (בין חמש לשש שעות לאחר ההזרקה), 55.
• בחילה ועילפון, 57, 58.
• תחושת בחילה קלה (לאחר שבע שעות), 43.
• בחילה רבה מאוד, לאחר כמות גדולה של מים חמים (לאחר שעתיים), 43. [280.]
• בחילה רבה מאוד ונמנום (לאחר שעתיים), 56.
• בקומו בבוקר הקיבה שלי כשלה והוכרחתי להשליך את עצמי על המיטה כדי להימנע מהקאה; במיטה הרגשתי בטוב גמור, אך רק בשעה 4 אחר הצהריים יכלה הקיבה לסבול שהראש יישאר זקוף (ביום השני), 30.
• נטייה להקיא, 6c ; (לאחר רבע שעה), 9b.
• הקאה, 64, 70 ; לעיתים נדירות, 40.
• הקאה חצי שעה לאחר חלב טרי (בבוקר השני), 5.
• בחילה והקאה, 14 ; (לאחר מנות אחדות), 28 ; (לאחר שעתיים), 11b.
• רצ'ינג והקאה, 62 ; במשך שש שעות (לאחר 1/2 gr.), 58.
• הקאה במשך שלושה ימים, 2.
• הקאה עקשנית, 2.
• הקאה ושלשול, 73. [290.]
• סבל מבחילה מתמדת, והקיא פעמיים (לאחר שעתיים); נשאר במצב זה במשך ארבע שעות; לא התאושש מן הנטייה לבחילה במשך שבוע, 57.
• הקאת קפה, 39.
• נעשה מבחיל והקיא כמות קטנה של נוזל קצפי (לאחר ארבע שעות), 49.
• הקאה של חומר ירוק, 11a.
• בחילה וחלחלה; ולאחר כמה שעות, הקאה ממשית של נוזל חמוץ, ירוק-בהיר, שלאחריה הקלה חולפת בבחילה, 7a.
• הקאת מרה, 67.
• קיבה.
• עיכול בלתי סדיר, 66.
• דיספפסיה, 62.
• כאב בקיבה, 14 ; מייד, 8b ; במשך שלושה ימים, 11b ; מוחמר על ידי אכילה, 11.
• כאבים בקיבה, בטבור ובשלפוחית השתן, בערב (ביום הראשון), 11. [300.]
• כאב בגומת הקיבה, 8b, 10b ; מייד, 9a, 11a ; (לאחר חמש דקות), 8 ; (לאחר שעתיים), 9.
• כאב באזור האפיגסטרי, 1, 11b ; (ביום השני), 23.
• כאב באזור האפיגסטרי, ולאחר מכן סביב הטבור, ולאחר מכן סביב המותניים, 12.
• תחושה כואבת בגומת הקיבה, המשתרעת מטה עד שלפוחית השתן (מייד), 11.
• תחושה כואבת בקיבה, בטבור ובשלפוחית השתן, 11a.
• כאב עז בגומת הקיבה (לאחר ארבע שעות), 8.
• כאב עז בגומת הקיבה, או במעיים, 2.
• כאב עז בגומת הקיבה, ובשלפוחית השתן, המעיר מן השינה (לאחר ארבע שעות), 11.
• כאב עז בקיבה לאחר אכילה, כך שנאלץ ללכת למיטה, 11b.
• תחושת התכווצות ולחץ בקיבה, 44b. [310.]
• התעורר עם עווית באפיגסטריום, כאילו נאחז ביד קמוצה (ביום הרביעי), 28.
• כאבים דמויי קוליק בקיבה, 6b.
• תחושת זחילה בקיבה, 44b.

בטן

• טבור.
• כאב באזור הטבור, 5 ; (לאחר ארבע שעות), 8, 11.
• כאב עז באזור הטבור, 9b.
• בטן, בכלל.
• מטאוריזם מתון, 31.
• קרקורים בבטן (לאחר עשרים דקות), 9.
• קרקורים תכופים בבטן (לאחר חצי שעה), 7a.
• כאב במעיים (לאחר חצי שעה), 43.
• כאב חד בבטן, ולאורך עמוד השדרה, עם כל שאיפה, 6b. [320.]
• קוליק, 14, 45 ; מוקל בהתהפכות לשכיבה על הגב, בבוקר (ביום החמישי), 28.
• התעורר עם קוליק חמור (ביום השלישי), 28.

צואה

• שלשול.
• שלשול, 62, 64 , וכו'; (בבוקר השני), 11 ; ביום השני ובימים שלאחריו, 11b ; (בערב, ביום הראשון), 11.
• האצטט גרם בדרך כלל לשלשול, 13.
• שלשול מימי (לאחר שעתיים), 9 ; (בבוקר השני), 8b.
• המעיים התרוקנו ברפיון פעמיים (לאחר שעתיים), 57.
• שתי יציאות מכאיבות (ביום השני), 8b.
• צורך ביציאה במשך שעתיים, ולאחר מכן יציאה קטנה עם התאמצות רבה, בבוקר; יציאה רכה, רפויה בשעה 2 אחר הצהריים, עם טנזמוס נורא, התאמצות , וצריבה בחלחולת, עד שכמעט גרמה לטירוף (ביום החמישי), 28.
• התרוקנויות שופעות של המעיים, 5.
• עצירות.
• עצירות, 2, 3, 18 , וכו'; (ביום השני), 23 ; (ביום השלישי), 30. [330.]
• מורפיה גרמה תמיד לעצירות, 13.
• עצירות במשך זמן רב, 4.
• לעיתים קרובות בא שלשול לאחר עצירות, 14.
• אצירת צואה, 44b.
• עצירה כמעט מלאה של יציאת הצואה והשתן, 69.
• לא הייתה יציאה, בניגוד להרגל (בבוקר השני); אך בשעה 2 אירעה התרוקנות עצלה מאוד של מעט צואה, עם דחף מכאיב, 7.

URINARY ORGANS

• שלפוחית השתן.
• שיתוק חלקי של שלפוחית השתן, 61.
• שיתוק חלקי קל של שלפוחית השתן, 62.
• כאב באזור שלפוחית השתן (לאחר שעה אחת), 8.
• כאב בשלפוחית השתן, 8b ; (לאחר שעתיים), 9.
• השתנה. [340.]
• פליטת שתן מועטה, עם דחף עז להשתין (לאחר ארבע שעות), 11.
• הטיל מעט מאוד שתן, בקושי רב (בלילה הראשון), 43.
• מאמצים בלתי־מועילים להשתין (לאחר שבע שעות); הוא הצליח להשתין (תשע שעות לאחר מכן), 3.
• תשוקה מתמדת להשתין, ואי־יכולת לעשות זאת במשך שתים־עשרה שעות, 44b.
• אצירת שתן מלאה, 18.
• סטרנגוריה נגרמת לעיתים קרובות, 13.
• אצירת שתן, 2.
• שתן.
• שתן כהה מאוד ודל בכמותו, 66.
• השתן מועט, 25.
• הפרשת שתן מופחתת, 14. [350.]
• לעיתים קרובות ההפרשה פוחתת, אף שלעתים היא מוגברת, 13.
• הפסקת הפרשת שתן (ביום השני), 23.
• הפסקת הפרשת שתן וצואה, 35.
• הפסקה מלאה של הפרשת שתן, 4.
• השתן עכור ורירי, 6b.
• השתן הכיל אלבומין, ללא יסודות מבניים, 64.
• הוטלו 3ix שתן, sp. gr. 1010.4 (בעת הקימה, לפני ההזרקה); 3xviiiss. שתן, אלקליני, sp. gr. 1008.8 (לאחר שעתיים); 3vij, חומצי באופן חופשי, sp. gr. 1009.2 (לאחר ארבע שעות), 55.
• הכליות מפרישות שתן אלבומיני, במקרים חמורים. פינוי השתן הוא לעיתים קרובות קשה, והכמות לעיתים קרובות מועטה; המשקל הסגולי משתנה בתוך הגבולות הקיצוניים ביותר; מצאתי שתן מ־1004 עד 1038; בדרך כלל בתחילה לשתן יש המשקל הסגולי הגבוה ביותר; לקראת סוף הריפוי המשקל הסגולי פוחת; מובן מאליו שהדבר משתנה לפי כמות השתן המוטלת. השתן של כמעט כל הסובלים מהרעלת Morphine מחזר תמיסה אלקלית של סולפט הנחושת מבלי לשקע אותה כתחמוצת; ובה בעת השתן בדרך כלל מסיט את קרן הקיטוב לשמאל, 73.
• שתן חומצי, sp. gr. 1022, בערך 3ij בשעה (לפני ההזרקה); במשך שעתיים ורבע הופרשו 3iv של שתן חומצי צלול, sp. gr. 1029 (לאחר 1/4 gr.); 3ij שתן חומצי חיוור, sp. gr. 1009.2, בשעה (לפני 1/2 gr.); 3vss. של שתן חומצי צלול, sp. gr. 1022.0, במשך שלוש השעות (לאחר 1/2 gr.), 53.
• בתחילה המשקל הסגולי של השתן, אף שהכמות הייתה בינונית בלבד, היה 1000; ובתוך שלושה שבועות עלה ל־1014; במשך כשלושה שבועות הייתה כמות האלבומין מרובה מאוד; לאחר מכן פחתה באיטיות, ונעלמה בחודש הרביעי; לא נמצאו יסודות מעוצבים, 61. [360.]
• המשקל הסגולי של השתן נע בין 1007 ל־1012; השתן חיזר תמיסה אלקלית של סולפט הנחושת, הסיט את מישור הקיטוב לשמאל, והראה כמות ניכרת של אלבומין; בדיקה מיקרוסקופית, במשך ארבעה־עשר הימים הראשונים לשהייתה בבית החולים, גילתה גלילים שעוותיים וכדוריות דם לבנות; חמישה שבועות לאחר מכן נותרו רק עקבות מעטות של אלבומין, 62.
• המשקל הסגולי של השתן נע בין 1026 ל־1035; נעשתה בדיקה לסוכר, אך הוא לא נמצא; אלבומין היה נוכח בבירור, אך בכמויות קטנות; לא היו יסודות מבניים נוכחים; לאחר שהאלבומין נעלם לכמה ימים, הוא נצפה שוב לזמן קצר, 63.
• איברי השתן נפגעים בדרך כלל יותר בגברים מאשר בנשים, 13.
• שתן סוכרתי, בעל תכונות מחזרות ומסובבות־שמאלה, במקרי הרעלה כרונית; עובדה זו כבר הוכחה קודם לכן, אך הופעתה, אשר נצפתה עתה גם בהרעלה חריפה, היא חדשה, 73.
• אלבומין נמצא לעיתים קרובות בשתן במקרי הרעלת Morphine, הן במשך השימוש המתמשך ב־Morphine והן בתקופת ההימנעות. אלבומין זה, המופיע במשך השימוש הממושך ב־Morphine, מופיע או כתסמין חולף המופיע באופן לא סדיר, ולעיתים קרובות נמשך ימים ספורים בלבד, או כתסמין קבוע שנעלם רק לאחר שבועות או חודשים לאחר הפסקתו המוחלטת של הסם. אלבומין נמצא בשכיחות רבה הרבה יותר בתקופת ההימנעות מאשר במשך השימוש המתמשך ב־Morphine, כפי שנצפה כמעט בכל המקרים; הוא מופיע שלושה עד שישה ימים לאחר תחילת ההימנעות, ונעלם בתוך יומיים עד ארבעה ימים. הוא משתנה מעכירות קלה ביותר ועד למשקע פתיתי. לפני שצפיתי במקרים מן הסוג האחרון, ראיתי את העכירות הקלה כמקרית, ותלויה במצב קטרלי קל של האיברים השתניים־מיניים; נוכחות המשקע אינה מותירה ספק כי לפנינו שינויים פתולוגיים במערכת האורו־פואטית. בפעולה הכימית של השתן, כל המגיבים (Nitric acid, Acetic acid, Carbolic acid, Potassium ferrocyanide, and Sodium sulphate) מורים מיד על נוכחות אלבומין. במקרים אחדים פעולתה של Nitric acid הייתה ראויה לציון, והזכירה את המקרה של Bence Jones ואת האלבומינאט החומצי שלו. כאשר נעשה שימוש חופשי ב־Nitric acid, והשתן חומם, לא שקע אלבומין בעודו חם, אך לאחר שהשתן התקרר, והוא שוב מומס על ידי חום, 73.

איברי המין

• זכר.
• אין־אונות; עדותם של כל הגברים הסובלים מהרעלת מורפין אחידה בכך שכוחם המיני נפגע על ידי הסם. לעתים הריגוש המיני, תחושות העונג, ובחלקן גם הזקפות, אינם שלמים, פחות נמרצים וקצרי־משך יותר, או שאינם מופיעים כלל. כך ניתן למצוא במקרה זה את כל המדרגות, מחולשה מינית פשוטה ועד אין־אונות מלאה. הרוב הגדול נמנעים מיחסי מין, אם מחוסר עניין ואם מחמת אי־יכולת, משום שהזקפות אינן שלמות או חסרות לגמרי. גברים בלתי־נשואים נעשים חסרי־אונות מוקדם יותר מגברים נשואים. אצל גברים רבים ההשפעה הראשונה של מורפין היא גירוי של התחום המיני, ולאחר מכן השיתוק הרגיל. גברים בלתי־נשואים רבים מנצלים עובדה זו כדי לחנוק את תשוקותיהם המיניות כאשר הן מתעוררות במרווח החופשי ממורפין. מתעוררת השאלה אם לא ייתכנו סיבות אחרות מלבד המורפין לאין־האונות. מצב הדיכאון הנגרם אצל אנשים רבים עשוי להיחשב כאין־אונות נפשית, אך יש גם מקרים שבהם היה מצב של אאוטרופיה, וגם אחרים שעל טבעם הרגשי אין למורפין כל השפעה, והם אף־על־פי־כן חסרי־אונות במידה זו או אחרת. אם כוח הזקפה נפסק מוקדם יותר, או שמא מאחר שפליטות הזרע אינן שכיחות, תפקודם של אברי יצירת הזרע נפסק מוקדם יותר, אין לדעת מחוסר נתונים מספיקים. עדותם של הגברים בדרך כלל אינה ברורה; רבים אינם אוהבים לדבר על אין־אונותם; גברים בריאים רבים, למעשה, אינם מודעים למצב זה, או מקלים בו ראש, או שותקים עליו. ברישום הרעלות המורפין שב־Maison de Santé נמצא כי נשותיהם של אף אחד מן הגברים שהזריקו מנות גדולות של מורפין לא עברו היריון תקין במשך השנתיים האחרונות, אף שהיו נשים צעירות, ולפני השימוש של בעליהן במורפין ילדו ילדים מדי שנה, 73.
• אין־אונות, 61.
• הוא נעשה חסר־אונות מאז השתמש במורפיה, 64.
• כאב באיברי המין ובאיברי השתן, בייחוד בחבל הזרע הימני (לאחר שעה וחצי), 8.
• ירידה בתשוקה המינית, 66, 68.
• נקבה. [370.]
• אמנוריאה. אצל כל הנשים שטיפלתי בהן בשל הרעלת מורפין, הווסת הייתה בלתי סדירה, או מדוכאת במשך חודשים או שנים. גילן של נשים אלו נע בין עשרים וחמש לשלושים וחמש, והן השתמשו זמן רב בהזרקות תת־עוריות של מורפין. התסמינים שנצפו בראשית האמנוריאה ובמהלכה, כגון כאב ראש, סחרחורת, אי־רצון לעבוד, אובדן תיאבון, הקאה, עצירות, דפיקות לב, התקפים היסטריים וכו', חופפים לאלו של הרעלת מורפין, כך שלעתים קרובות קשה להבחין אם הם נגרמים מהרעלת המורפין, או שהם תוצאת האמנוריאה. מעולם לא הבחנתי במקרים שלי בנפיחות של השדיים או בדימומים חלופיים. האמנוריאה של המורפין מתפתחת בהדרגה מתוך דיסמנוריאה, או שהיא מופיעה בפתאומיות. התעברות לא נצפתה מעולם אצל נשים אמנוריאיות, בעוד שחלק מן הנשים הרו שוב ושוב לפני השימוש במורפין. לכן נראה סביר שהפסקת הווסת תלויה באנומליות של השחלות, בכך שנדמה כי אינן פעילות. לפי התיאוריה של Pflüger, באמנוריאה של מורפין נפסקת מצִמחה של תאי השחלות מתקופה אחת לאחרת, וכתוצאה מכך חסרה הגירוּת המועברת על ידי תאי השחלה ואשר גורמת, מצד אחד, להתבקעות זקיקי גראף, ומצד אחר קובעת את המצב הרפלקסי של גודש באיברי המין. כתוצאה מכך משפיע המורפין על השחלות כפי שהוא משפיע על בלוטות מפרישות אחרות, כלומר הוא עושה אותן בלתי־מסוגלות לבצע את תפקידיהן. הסביר ביותר הוא שהווסת נפסקת משום שהביוץ נפסק, והדבר מסביר גם את העקרות. ההנחה שהזרקת מורפין גורמת לעיכוב תפקודם של אברי ההולדה מוצדקת על ידי העובדה שלאחר הפסקת המורפין חוזרים איברים אלה לפעילותם. התשוקה המינית מוגברת תחילה על ידי השימוש הממושך במורפין, אך לאחר שהתפתחו תסמיני ההרעלה החמורים יותר היא כמעט נעלמת כליל, כמו אצל הגברים. ראוי גם לציין שנשים שסבלו מ־fluor albus חופשיות ממנו בדרך כלל במשך השימוש הממושך במורפין; הוא מופיע מחדש רק לאחר הפסקת הסם, ולעתים קרובות עם כאבים דמויי צירי לידה. נשים הסובלות מהרעלת מורפין, אשר אצלן הווסת נמשכת כרגיל, עשויות להתעבר; אך שמתי לב שההיריון מתקדם במהלך תקין רק כאשר הנשים משתמשות במנות קטנות; ממנות גדולות הן מפילות, 73.
• הווסת מוקדמת מדי, 66.
• הווסת בדרך כלל שופעת יותר ומוקדמת מדי, 13.

RESPIRATORY ORGANS

• חרחור קל של ריר בקנה הנשימה, 31.
• קול.
• צרידות במידה זו או אחרת, 15.
• לעיתים קרובות צרידות כאשר היא מדברת במשך פרק זמן כלשהו, בעוד שקולה בדרך כלל צלול ביותר, 40.
• הדיבור בלתי ברור (בלתי נשמע), (עד מהרה, כעבור חמש-עשרה דקות), 33.
• נשימה.
• הנשימה רועשת ומחרחרת (כעבור אחת-עשרה שעות וחצי), 71.
• הנשימה סטרטורית, 34.
• הנשימה סטרטורית, ומגיעה ללא יותר מ-4 או 5 בדקה, 20. [380.]
• הנשימות מוגברות, עם כאבים חדים בחזה, 6b.
• הנשימה 19, 20 (לפני ההזרקה); 15, סדירה (שלושת רבעי שעה לאחר 1/4 gr.); 16, סדירה (עשר דקות לאחר 1/2 gr.); 14, סדירה (שלוש שעות וחצי לאחר 1/2 gr.), 53.
• הנשימה 9 ו-10 במשך כל היום (ביום השני), 30.
• הנשימה מחרחרת, איטית, 8 בדקה, 29.
• הנשימה שטחית מאוד, ומתרחשת רק כל שתים-עשרה או חמש-עשרה שניות, 41.
• הנשימה קצרה ובלתי סדירה, 35.
• הנשימה בלתי סדירה, עם אנחות תכופות (שעה ושלושת רבעי לאחר 1/2 gr.), 58.
• הנשימה בלתי ניתנת לתיאור, כאשר נראה שהנשימה החזית מושעית לחלוטין, 48.
• הנשימה קשה, 68 ; (כעבור חמש דקות), 8 ; (כעבור חמש-עשרה דקות), 11.
• הנשימה איטית וקשה (כעבור ארבע שעות), 36. [390.]
• קושי קל בנשימה (לאחר המנה השלישית); הנשימה מופרעת מאוד (לאחר המנה הרביעית), 19.
• נשימה קשה מאוד, 5.
• נאבק על האוויר, 70.

חזה

• לחץ בחזה וקושי בנשימה, והיא ביקשה שירימו אותה, באמרה כי היא מרגישה כאילו היא עומדת למות (אחרי חמש-עשרה דקות), 33.
• כאב עז בחזה, ולא יכלה לקחת נשימה עמוקה (אחרי חצי שעה); הכאב היה בעיקר באמצע עצם החזה, הנשימה הייתה קצרה ומהירה, והיא נאנחה לעיתים קרובות (אחרי ארבע שעות), 43.
• חשה חולה מאוד, עם "תחושה שאין לתארה, קשה לשאתה יותר מכל כאב," מאחורי מחציתה התחתונה של עצם החזה (אחרי שעה אחת), 57.

הלב והדופק

• פעולת הלב.
• דפיקות לב, 40, 66.
• הלמות עזות בלב ובעורקי התרדמה, 35.
• לא ניתן היה לחוש את פעימת הלב; באוזן ניתן היה לשמעה לעיתים בלבד ובאופן בלתי ברור, 41.
• גודשי דם בראש, דפיקות לב, עם דופק מתוח; זה האחרון נעלם לעיתים קרובות בפתאומיות ומפנה את מקומו לדופק שכמעט אין לחוש בו, חוטי, איטי ומקוטע, המציין את תחילתה של התמוטטות חמורה; גירוי רפלקסיבי מוגבר; לחולה התקפים תכופים של עיטוש ופיהוק; הוא ניתר בבהלה אם מתקרבים אליו; מגע בעור גורם להתכווצות ולעוויתות, 73.
• דופק. [400.]
• דופק מלא ומואץ מעט (לאחר שעתיים), 23.
• דופק חזק ותכוף, 37.
• הדופק במקרים חמורים קטן, ולעיתים מתוח או חוטי. בחלק מן המקרים נצפים קוצר נשימה ודפיקות לב, 73.
• דופק חזק, מהיר, 6b ; (לאחר חצי שעה), 6a.
• דופק קטן ומהיר, 66, 67.
• דופק קטן, מכווץ, מהיר, 18.
• דופק שכמעט אין לחוש בו, מהיר, חלש, מרפרף, כ־140 או 150, 41.
• דופק קדחני, 11a.
• הדופק בתחילה שוקע, ולאחר מכן עולה בכמה פעימות, 44a.
• דופק 79 (לאחר עשרים דקות), 9. [410.]
• דופק נע בין 140 ל־160, חסר התנגדות במידה קיצונית, קלוש, מרפרף, 48.
• דופק 63 (לפני הנטילה); 108 (לאחר חצי שעה), 10.
• דופק 66 (לפני הנטילה); 94 (לאחר עשרים דקות), 8.
• הדופק עלה מ־68 ל־78 (מייד); ל־88 (לאחר שעה אחת), 8b.
• הדופק עלה מ־84 ל־94 (לאחר חצי שעה), 9b.
• הדופק עלה מ־61 ל־86 (לאחר דקות אחדות), 11a.
• הדופק עלה מ־66 ל־82 (לאחר חצי שעה); ל־90 (לאחר שעה וחצי), 10b.
• דופק 60 (לפני הנטילה); 80 (לאחר חצי שעה), 11b.
• דופק 65 (לפני הנטילה); 68 ולא סדיר (לאחר עשרים וחמש דקות), 9a.
• דופק 66 (לפני הנטילה); 80 (לאחר חצי שעה), 8a. [420.]
• דופק 80 (לפני הזריקות); הואץ ב־6 פעימות (לאחר שלושת רבעי שעה ושעה אחת לאחר 1/15 grain); 80, סדיר, בעל נפח ועוצמה טובים (שעתיים לאחר 1/15 grain); חלש יותר (שלושת רבעי שעה לאחר 1/12 grain); קלוש, פחת ב־4 פעימות (שעה ושלושת רבעי שעה לאחר 1/12 grain); קטן מאוד, חלש, מקוטע, הואץ ב־6 פעימות (שלוש שעות וחצי לאחר 1/12 grain), 58.
• דופק 74, בעל נפח ועוצמה נאותים (לפני הניסוי); 70, מעט מלא וחזק יותר (שעתיים לאחר 1/6 grain); הואץ ב־6 פעימות, ללא שינוי בנפח ובעוצמה, מקוטע שלוש פעמים בתוך שתי דקות (שלושים דקות לאחר 1/4 grain); הואץ ב־8 פעימות (שלושת רבעי שעה לאחר 1/4 grain); הואץ בפעימה אחת בלבד, ובעל נפח מופחת (שעה אחת לאחר 1/4 grain); פחת ב־8 פעימות, ובעל נפח ועוצמה פחותים מאשר לפני ההזרקה (שעתיים ורבע לאחר 1/4 grain); הואץ ב־16 פעימות (עשר דקות לאחר 1/2 grain); הואץ ב־20 פעימות, עם עלייה בעוצמה (לאחר חצי שעה מ־1/2 grain); הגיע להאצה המרבית שלו של 26 פעימות, חזק וסדיר, ובעל נפח טוב; דופק המורה על גירוי חזק (שעה אחת לאחר 1/2 grain); ההאצה המרבית נותרה ללא שינוי (שעתיים לאחר 1/2 grain); ירד מ־100 ל־96, וכמעט חזר לנפחו ולעוצמתו המקוריים (שלוש שעות לאחר 1/2 grain); 94, עדיין מעט מלא וחזק יותר (שלוש שעות וחצי לאחר 1/2 grain), 53.
• ירידה במהירות הדופק (מייד), 44.
• דופק חלש ביותר, ואיטי למדי, 20.
• הדופק שוקע בכמה פעימות במשך השעה הראשונה, 44b.
• הדופק ירד ב־4 עד 8 פעימות, אך רק אצל נבדקים בריאים, או אצל אלו הסובלים מתלונות נוירלגיות פשוטות (לאחר חצי שעה), 46.
• דופק בסביבות 60 (לאחר ארבע שעות), 43.
• דופק רגיל 60; במשך כל היום היה 49 ו־50 (ביום השני), 30.
• דופק 65, סדיר (לפני הנטילה); 90 (לאחר עשרים וחמש דקות); 80 (לאחר ארבעים דקות); 62 (לאחר שלוש שעות), 3.
• דופק 75 (לפני הנטילה); 72 (לאחר רבע שעה); 75 (לאחר שלושת רבעי שעה); 68 (לאחר שעה וחצי); 66 (לאחר שעתיים); 70 (לאחר שלוש שעות), 7. [430.]
• דופק 80 (לפני ההזרקה); גדל בנפח ובעוצמה, בבירור תחת השפעת גירוי חזק (לאחר שעה אחת); 74, סדיר, באותו נפח ועוצמה כפי שהיו לפני ההזרקה (לאחר שעתיים), 56.
• דופק 74, סדיר, בעל נפח ועוצמה טובים (לפני הניסוי); פחת ב־19 פעימות, וכעת היה 55, ללא שינוי בנפח ובעוצמה (לאחר שעתיים וחצי), 52.
• דופק 100 (לפני ההזרקה); פחת ב־4 פעימות, סדיר (לאחר שעה אחת); פחת ב־30 פעימות, קלוש, ובלתי סדיר מעט (לאחר שעתיים), 57.
• דופק 76 (לפני ההזרקה); פחת ב־16 פעימות, סדיר, ללא שינוי בנפח ובעוצמה (לאחר שעה וחצי); פחת ב־20 פעימות (לאחר שעתיים); פחת ב־22 פעימות, והיה כעת 54, סדיר, ובעל נפח ועוצמה טובים (לאחר ארבע שעות), 55.
• דופק 78 (לפני הניסויים); פחת ב־4 פעימות (חמישים דקות לאחר 1/4 grain); פחת ב־10 פעימות, ללא שינוי בנפח ובעוצמה (שעה וחצי לאחר 1/4 grain); 60, פחת ב־16 פעימות, בעל נפח ועוצמה תקינים (שלוש שעות לאחר 1/4 grain); פחת ב־4 פעימות, ללא שינוי בנפח ובעוצמה (שעה ורבע לאחר 1/2 grain), 54.
• דופק בלתי סדיר (עד מהרה, לאחר חמש־עשרה דקות); לאחר מכן לא ניתן היה לחוש בו, 33.
• דופק איטי, מלא, מקוטע, 6.
• דופק קטן, מכווץ, מקוטע, 5.
• דופק קשה, 35.
• דופק מכווץ מאוד, 5. [440.]
• דופק חלש ביותר (לאחר אחת־עשרה שעות וחצי), 71.
• דופק קטן, 29.
• דופק קטן מאוד (לאחר ארבע שעות), 36.
• דופק קטן ביותר (מייד), 42.
• דופק שכמעט אין לחוש בו, 70.
• ירידה רבה מאוד בעוצמת הדופק, וירידה ניכרת במתח העורקי, 46.
• העלייה או הירידה במתח העורקי אינן מתרחשות בהתאם לכמות שהוזרקה, והמינון הגדול ביותר רק מאריך את ההשפעה המפחיתה, 46.
• הרישום כמעט קו ישר, המייצג את ההשפעה המרבית על המתח העורקי, שלאחריה החל לעלות (חצי שעה לאחר 1 centigramme); עלייה ניכרת בתנודה המתאימה לדיאסטולה העורקית; אך הבליטה הקטנה יותר, הנגרמת על־ידי דיקרוטיזם, עדיין אינה נראית (שעה ועשר דקות לאחר 1 centigramme); הרישום חזר למתאר תקין (שעתיים ועשר דקות לאחר 1 centigramme), 46.

NECK AND BACK

• נוקשות בצוואר (בבוקר השני), 43.
• כאב עז בגב (לאחר שעתיים), 43. [450.]
• כאבים המתפשטים לאורך עמוד השדרה, 6a.
• כאב ועוויתות קלות לאורך כל עמוד השדרה שלה (לאחר ארבע שעות), 43.
• חולשה בחלציים, במשך כמה ימים, 7a.

גפיים באופן כללי

• אובייקטיבי.
• רעד של הידיים, 73.
• רעידה של הגפיים, 61.
• רעידה של הגפיים, ומועקה כללית, 67.
• עוויתות קלות של הגפיים, 1.
• אצבעותיה התכווצו והתיישרו שלא מרצון; היא חשה אי־נוחות מסוימת במרפקים ובברכיים (לאחר המנה השלישית); שרירי הידיים והרגליים נכנסו להתכווצות נוקשה; הרגליים נמשכו אל הירכיים, והירכיים אל הבטן; הזרועות היו לסירוגין בכיפוף, ביישור, ולאחר מכן מכווצות לרוחב בית החזה (לאחר המנה הרביעית); למעשה, הפעולה העוויתית של כל השרירים הרצוניים הייתה כה חזקה עד שדימתה מקרה אמיתי של טטנוס טראומטי; נעשה שימוש באלכוהול, אמוניה, קפה, רחיצות קרות וחמות, וחיכוכים מתמידים, אך ללא כל השפעה; הפעולה העוויתית החלה בשעה 2 P.M., ונמשכה עד 5.30 P.M., 19.
• נוקשות קלה או כבדות של הגפיים (לאחר שעה), 7.
• הגפיים משותקות (לאחר שעתיים), 23. [460.]
• הגפיים חלשות, 6a.
• חולשה ומעט רעד של הגפיים, 7a.
• חולשה של המפרקים, 11a.
• סובייקטיבי.
• זרועותיה ורגליה הרגישו כאילו הן חיות, וכאילו הן עומדות לקפוץ (לאחר עשרים שעות), 43.
• תחושת יגיעה רבה בגפיים, עם נטייה של העפעף הימני להיעצם; כמיהה רבה למנוחה (לאחר שעה), 7a.
• תחושות לא תקינות בגפיים, קשורות לריור, 73.
• כבדות של הגפיים, 17 ; (לאחר חצי שעה), 7a.
• כאבים במפרקים, 8b, 66.
• כאב עז במפרקים, 66.

הגפיים העליונות

• נוקשות וכאב בזרועות, לאחר שינה, 6b. [470.]
• כובד בזרועות (לאחר המנה הראשונה של 1/4 גריין), 50.
• תחושת משיכה מוזרה, כמעט כואבת, בשורש כף היד, 44b.
• רעד בכפות הידיים, 63.
• כפות הידיים רועדות במקצת, לאחר שינה, 7a.
• רעד קל וחוסר יציבות של כפות הידיים, בעת כתיבה, 7.
• האצבעות רדומות, ושני האגודלים משוכים בחוזקה אל תוך כפות הידיים, 33.

הגפיים התחתונות

• ההליכה לא בטוחה ומתנודדת, 66.
• ההליכה בלתי סדירה; התנדנד כשל שיכור (בבוקר השני), 50.
• רגליה נקפצו בעווית כלפי מעלה, והיא התחננה שיחזיקו אותן, מפני שלא יכלה להשאירן שקטות, ואמרה שהתחושה היא כאילו יש בהן תולעים (לאחר ארבע שעות), 43.
• כמה קפיצות של הרגל השמאלית (לאחר שעה אחת), 60. [480.]
• הרגליים נפוחות, עד שלא יכול היה לנעול מגפיים (ביום השני), 45.
• התכווצויות בשרירים שונים, 61.

תסמינים כלליים

• אובייקטיבי.
• כיחשון, 69.
• איבד כ־15 פאונד ממשקל גופו, 63.
• קכקסיה כללית, 66.
• רעד, 68.
• כל הגוף רועד, 66.
• ריצוד של השרירים, 5, 62, 69.
• ריצוד של שרירי הפנים והגפיים, לפרקים, 7.
• שני צדי פיה ריצדו; הזרועות היו כפופות ונעו לאחור וקדימה בתנועות עוויתיות; התנועות פסקו במהרה אך חזרו (לאחר שעתיים), 43. [490.]
• טלטולים בכל הגוף, 68.
• טלטולים עזים בזרועות, בראש, ובייחוד בפנים, 3.
• תנועות עוויתיות, 2 ; (ביום השני), 23.
• עוויתות והתכווצויות טטניות, 25.
• פרכוסים, 66.
• פרכוסים של הגפיים והפנים, עם אופיסטוטונוס חלקי; הפרכוסים מתחדשים על ידי דגדוג או לחץ על העור, בלי כל אובדן הכרה, 21.
• אופיסטוטונוס חלקי (לאחר שעתיים), 43.
• אקלמפסיה, 37.
• משיכה ונוקשות של השרירים, 66.
• החולה היה נוקשה, בלתי נייד לחלוטין; הגפיים לא הראו כל גמישות שהיא, וההתכווצות החולפת נראתה כקשיון שלאחר המוות; אכן, בקושי ניתן היה להניע את המפרקים, 41. [500.]
• מערכת השרירים רפויה מאוד (לאחר ארבע שעות), 36.
• העצבים התחושתיים כמעט חדלו לפעול, והחלק המוטורי הושפע אף הוא במידה ניכרת מן התרופה (לאחר ארבע שעות), 36.
• העצב הסרעפתי והעצב הפניאומוגסטרי עברו נרקוטיזציה במידה ניכרת (לאחר ארבע שעות), 36.
• עייפות רבה (לאחר שלושים ושש שעות), 23.
• חולשה, 1, 8b, 14 , וכו'.
• חולשה נפשית וגופנית ורפיון, 66.
• חולשה של הגפיים, הגב התחתון, הצוואר והמפרקים (לאחר עשרים וחמש דקות), 9a.
• חולשה רבה, 12.
• חולשה רבה של הגוף, עד שבקושי יכול היה להיכנס למיטה, 39.
• כמעט שלא היה מסוגל ללכת, במשך ארבע שעות (לאחר שעתיים); לא התאושש מן החולשה במשך שבוע, 57. [510.]
• לא יכול היה לקום בבוקר (ביום השני), 45.
• אפיסת כוחות, 14, 18, 66 , וכו'.
• אפיסת כוחות כללית, 6.
• חולשה ואפיסת כוחות כללית, 6c.
• אפיסת כוחות שרירית מלאה, 48.
• אפיסת כוחות פתאומית; לא היה לה כוח לעמוד, 49.
• נפל לפתע ארצה, כאילו הוכה בברק (לאחר רבע שעה), 23.
• חולשה כללית ואובדן כוח, 73.
• הופיעו כמה עוויתות של שרירי הפנים, והיא צנחה לאחור, לכל מראית עין מתה; הפנים החווירו, הדופק לא היה נמוש, ולא ניתן היה להבחין בנשימה; אובדן ההכרה נמשך כשלוש דקות), 33.
• מחוסר הכרה (לאחר תשע שעות), 24 ; (לאחר תשע שעות וחצי), 71. [520.]
• התמוטטות; ביום השני או השלישי לאחר הפסקת המורפין מופיע, כתוצאה מן התזונה הדלה הקודמת, השלשול, נדודי השינה והפיהוקים, מצב של חולשה כמעט בכל החולים; הדופק נעשה קטן, הפנים שקועות, החולים אינם יכולים לצאת מן המיטה, ועל פניהם הבעה של תשישות גמורה; התמוטטות פשוטה זו אינה מסוכנת; היא נעלמת ברגע שהחולה מתחיל לקבל מזון סדיר או שהיא עוברת לצורה חמורה יותר; זו האחרונה מתחילה לעיתים קרובות בשינוי הקול וההיגוי; החולים צרודים, מגמגמים או מהססים בדיבור; שרירי הפנים מתעוותים, רעד הידיים מתגבר; לעיתים מופיעה התמוטטות חמורה זו לפתע, אפילו בזמן שתוצאות ההתנזרות, כגון הקאות ושלשול, נראות כאילו שככו, וכאשר הדבר צפוי פחות מכול. אפילו בשעה שהחולים יושבים במיטה ועסוקים בסביבתם הם נופלים לאחור מחוסרי הכרה, ובתחילה ניתן לעוררם רק באמצעים הנמרצים ביותר; הפנים נעשות שקועות או חיוורות כמראה מוות, האף מחודד, העיניים מופנות כלפי מעלה ושקועות, הנשימה קשה, אנחתית ואיטית, הדופק ניכר רק מעל הלב, או שהפנים נעשות אדומות מאוד, העיניים בורקות, הדופק 44 ו־40, ולאחר בחילה חולפת ותחושת מוות החולה נעשה שוב מחוסר הכרה; כאשר מרימים אותו הראש שוקע קדימה על החזה. לא ניתן להשיג כל תגובה לא על ידי צעקות ולא על ידי גירוי העור; מצב זה, הנמשך מחמש־עשרה דקות ועד כמעט שעה, חוזר שלוש או ארבע פעמים במרווחים קצרים בתוך עשרים וארבע שעות, שבמהלכן החולה נשאר בהכרה חלקית בלבד, או שההכרה חוזרת לגמרי, או שהחולה עלול למות עם תסמינים של שיתוק המוח, 73.
• היא הלכה לישון בשעה 8 בערב, כשהיא מרגישה, כפי שאמרה, "שיכורה לגמרי;" בתוך כשעה נמצאה מחוסרת הכרה לחלוטין; היא שכבה על גבה, עיניה פקוחות, סומק קל בלחיים, והגפיים התחתונות משותקות, קרות מאוד ובעלות תחושה כבצק; צבטו בחוזקה את הגפיים; דקרו אותן במחטים, אף לאחר שההכרה חזרה, אך ללא כל תוצאה; ההכרה חזרה חלקית בתוך שעה, ואז הזרוע הימנית והרגל היו משותקות, עם רעד או טלטול עזים; Nux 200 הקל (לאחר מנות אחדות), 38.
• החולה נמצא במצב אפופלקטי, מחוסר הכרה, עם נשימה סטרטורוזית וגודש כחלחל של הפנים, 35.
• תחושת עילפון, בחילה ומאמצי הקאה בלתי פוסקים, עם גלי חום וקור לסירוגין, במשך חמש שעות (לאחר שעתיים), 56.
• שני התקפי עילפון, עם אישונים מורחבים (בבוקר השני), 8b.
• תחושת עילפון וכמעט עמד לצנוח (לאחר שעתיים ושמונה־עשרה דקות); התאושש בתוך כחצי שעה לאחר ששתה כוס תה, אך עדיין הרגיש ברע ומנומנם, 51.
• עילפון ובחילה במידה כזאת שנאלצה להישאר במיטה למשך שארית היום, כלומר שבע או שמונה שעות (לאחר שלוש שעות), 16.
• עלפון גמור, 70.
• התעלפה כמה פעמים, עד שחשבו כי מתה (לאחר שעתיים), 43.
• כאשר קם לפתע לאחר יציאה, התעלף ועד מהרה מת (לאחר שלושה ימים), 20. [530.]
• אי־שקט, 14, 18, 62, 66.
• היפראסתזיה כללית, 66.
• סובייקטיבי.
• עלייה ברגזנות הרפלקסית, 66.
• נראה היה שהרגזנות הרפלקסית נעלמה כליל; האצבע, ולאחר מכן נוצה, שהונחו על הלוע ועל החלק העליון של הוושט, לא הצליחו לעורר שום פעולה רפלקסית שהיא, 48.
• (יש לה חסינות יחסית, אם כי לא מלאה, מפני כאב), 72.
• תחילה, תחושה נעימה, 3.
• מין עייפות נעימה, 60.
• הלך שלושה מיילים, הרגיש חלש מאוד תוך כדי הליכה (לאחר שעתיים ושמונה־עשרה דקות), 51.
• חש במשך רבע שעה עילפון, רעד ותחושת חולי (שלושת רבעי שעה לאחר 1/12 grain), 58.
• כובד של כל הגוף, 44b. [540.]
• תחושה בלתי ניתנת לתיאור של חולי ואי־נוחות, ומצב הגובל בדליריום, 69.
• מערכת העצבים בכלל מושפעת; אי־שקט, נדודי שינה, הזיות, מצבי רוח מתחלפים, היפראסתזיה, נוירלגיה, פאראסתזיה, רעד של הידיים, ועלייה ברגזנות הרפלקסית, ועוד תסמינים מסוג זה מופיעים, 73.
• לקראת השעה 3 אחר הצהריים (שעתיים לפני הזמן הרגיל להזרקה), ההשפעה המיטיבה של המורפיה פינתה בדרך כלל את מקומה, לא (מלבד במקרים חריגים) לכאב ממשי, אלא לתחושת הדכדוך הבלתי ניתנת לתיאור, שאצל מטופליו של Niemeyer הוצגה לו באופן ציורי כל כך בביטוי "katzenjammer;" תחושה זו נעלמת כמעט מיד לאחר ההזרקה, 72.
• חש ברע מאוד לאחר חזרת התחושה, 33.
• מועקה, 66.
• נוירלגיה, 62.
• נוירלגיה בחלקים שונים של הגוף, במצח, בעורף ובקיבה, 73.
• "דואב כולו" (בבוקר השני), 43.
• תחושה כאילו הבשר רועד על העצמות, 49.
• תחושת זחילה ורעד בקצות האצבעות ובכל הגוף, 68. [550.]
• לאחר שהתסמינים הקשים של תקופת ההתנזרות נעלמו, והחולים נראים כמחלימים, כל התסמינים פורצים שוב לפתע; להתפרצות מחודשת זו אין, עם זאת, השפעה נוספת על מהלך המקרה, ובדרך כלל היא נמשכת יום אחד או יומיים בלבד; אצל חולה זה ההישנות הייתה קשה, והיא נמשכה שלושים ושש שעות, 62.
• הפוגות ברורות של שתיים או שלוש דקות בין התקפי הכאב והפרכוסים, 43.

העור

• אובייקטיבי.
• העור חיוור כשל מת, 29.
• העור איבד את גמישותו, 69.
• פריחה על פני כל הגוף (בבוקר השני), 9a.
• התפרצויות של פצעונים אדומים, 6b.
• כתמים כחלחלים-כהים רבים על הגב ועל הירך, 35.
• פריחה על הפנים ועל חלק גדול מן הגוף (ביום השני), 9b.
• פריחה במרווח הבין-צלעי השמיני, אשר, פרט להעדר כאב, דמתה להרפס זוסטר, 61.
• העור מאבד את הטורגור, את צבעו ואת מתיחותו. הרקמה התאית התת-עורית מתנוונת (אם כי במקרים אחדים, במיוחד בנשים, יש בה שומן). הפנים לרוב חיוורות, אפורות-אפרפרות, לעתים רחוקות אדומות עמוקות, ולעתים בצבע תקין; ההזעה בדרך כלל מרובה הרבה יותר מן הרגיל, ותפרחת נצפית לעתים רחוקות מאוד. דלקת של בלוטות החלב, זוסטר, הפוגע במיוחד בסנטר, בלחיים ובמרווחים הבין-צלעיים, מופיעים מדי פעם, נעלמים ושבים, או שבמקרים אחדים הם מתמידים. במקום הזרקת Morphine נוצרות מורסות ותסנינים בעור, לעתים בממדים גדולים מאוד. החולה מתלונן על קור או אף על תחושת צינה, 73. [560.]
• הזרועות והרגליים מכוסות פצעונים אדומים, 6c.
• סובייקטיבי.
• תחושת נשיכה בעור; תחושת נשיכה זו מלווה לעתים בבליטות עגולות קטנות, 2.
• תחושת זחילה, דגדוג וגרד בכל הגוף, 68.
• תחושת נמלים, 62.
• תחושת נמלים בכל הגוף (ביום השני), 23.
• גרד בעור, 14, 18, 66 ; (לאחר שלושים וחמש דקות), 11 ; (לאחר חצי שעה), 8.
• עד מהרה התעוררתי עקב תחושת גרד בכל הגוף, אשר גרמה להתגרדות נמרצת ומתמדת; תחושה זו הורגשה בכל חלקי הגוף, מקודקוד הראש ועד סוליות כפות הרגליים; ראשי גירד כאילו אינספור חרקים זוחלים בשערי; פני הרגישו כאילו הם מכוסים קורי עכביש, שניסיתי לנגבם; סוליות כפות רגלי הרגישו כאילו יש לי כוויות קור; הרגליים, הזרועות, הבטן, החזה והגב, כולם גרדו כאילו מדגדגים אותם בנוצות, והייתי טרוד בהתגרדות מן הראש ועד כפות הרגליים; הדבר נמשך עד הבוקר, והייתי חושש לומר כמה פעמים חרשתי את כל גופי בעשר ציפורניי; אני סבור שלאחר שעברתי ביסודיות על כל גופי הייתי נרדם, אך עד מהרה הייתי מתעורר מן הגרד ונאלץ להתגרד ביתר עוז מאי פעם. ציפיתי למצוא את גופי מכוסה כתמים, אך עורי היה לבן וחלק כתמיד; לסירוגין במשך כל היום והערב שלמחרת הרגשתי פה ושם בגוף גרד קל; ואילו הייתי על חוף החול של קרוליינה, הייתי סבור שהדבר מרמז על פרעושים, 50.
• גרד מתמיד, במיוחד בפנים, המחייב אותו לעתים קרובות להתגרד, 7a.
• גרד עז בכל הגוף, בערב (ביום הראשון), 7.
• לעתים הוא גורם לגרד מטריד של העור, שבמקרים אחדים הוא כללי, אך באחרים מוגבל לאף, לצוואר, למותניים ולצד הפנימי של הירכיים, 15. [570.]
• גרד בלתי נעים בעור, במיוחד בפי הטבעת (לאחר חצי שעה), 6a.
• "נימול" או תחושת דקירות בגפיים (זמן קצר לאחר המנה השלישית), 19.
• נימול בכפות הרגליים (לאחר 1/4 גריין ראשון), 50.

שינה וחלומות

• ישנוניות.
• פיהוקים, 62, 64.
• נטייה לשינה (כעבור חמש דקות), 8.
• ישנוניות, 9 ; (כעבור חצי שעה), 8.
• לעיתים עודף קל של ישנוניות, שהקשה למדי על החולה להתעורר בבוקר, 72.
• היה כה ישנוני עד שבקושי רב עלה בידי להגיע לחדרי ולהתפשט (זמן קצר לאחר ההזרקה השנייה), 50.
• כבדות וישנוניות במשך היום כולו, 59.
• נותר כבד וישנוני (כעבור שעה ועשרים דקות), 51. [580.]
• נמנום (כעבור חמש-עשרה דקות); מאז ישן (כעבור שלושים דקות); הנמנום נמשך ועדיין היה קיים (כעבור שעתיים ושמונה-עשרה דקות); ישן כשעתיים (מאוחר יותר), 51.
• נמנום (חמש-עשרה דקות לאחר 1/15 gr.); חש מנומנם ומסוחרר (כעבור שעה); הנמנום והסחרחורת חלפו עתה (שעתיים לאחר 1/15 gr.); נמנם עשרים דקות (שעה ושלושה רבעים לאחר 1/12 gr.); ישן עוד חצי שעה (שלוש שעות וחצי לאחר 1/12 gr.); הנמנום נמשך זמן קצר, לאחר שהלך לביתו, 58.
• נמנום מזדמן (היום השני), 30.
• מעט נמנום וסחרחורת (חמישים דקות לאחר 1/4 gr.); ישנוני וקל-ראש (שעה ורבע לאחר 1/4 gr.); התנמנם וישן מעט שינה איתנה (משעה וחצי עד שלוש שעות לאחר 1/4 gr.); ישן שינה איתנה במשך חצי שעה, וכעת היה ישנוני מאוד ומסוחרר (שעה ורבע לאחר 1/2 gr.), 54.
• הנמנום חלף (כעבור שעה), 57.
• סומנולנציה; נרדם ונמנם זמן קצר (חצי שעה לאחר 1/6 gr.); הסומנולנציה נמשכה והוא עדיין חש מעט ישנוני (שעתיים לאחר 1/6 gr.); סומנולנציה רבה (חמש-עשרה דקות לאחר 1/4 gr.); הסומנולנציה נמשכה (שעתיים ורבע לאחר 1/4 gr.); בשום עת לא היתה כה רבה עד שלא היה יכול למנוע שינה, וכאשר נכנע לה, שקע בתנומה קלה שממנה העירו אותו רעש קל (לאחר 1/4 gr.); החל לחוש ישנוני מאוד (עשר דקות לאחר 1/2 gr.); ללא שינוי (שעתיים לאחר 1/2 gr.); פחות, אך עדיין ישנוני מאוד (שלוש שעות לאחר 1/2 gr.); ישן במשך כל הזמן בנוחות ובמידה מעט יותר איתנה מן השינה הרגילה; לא היה מודע לחלימה, אך מלמל הרבה (שלוש שעות וחצי לאחר 1/2 gr.); מעט ישנוניות במשך ארבעים ושמונה השעות הבאות, 53.
• סומנולנציה וסחרחורת (כעבור עשר דקות); אחר כך נרדם לשלושת רבעי שעה; היה מנומנם מאוד ובעל תחושת בחילה (כעבור שעתיים), 56.
• סומנולנציה רבה (כעבור חמש-עשרה דקות); נותר מנומנם מאוד, וישן לסירוגין (כעבור שעתיים וחצי); הלך לביתו, ונותר ישנוני במשך שעתיים או שלוש, 52.
• תרדמה קלה, שבמהלכה היה מודע לקפיצות בגפיים, שנמשכה עשר דקות (כעבור שעתיים וחצי), 7.
• שכב במצב של חצי ערות, חצי קהות, אך עם יכולת מלאה לחשוב על דברים שונים, ובו בזמן היה טרוד בהזיות מבולבלות; במשך תרדמה זו היו הגפיים מונחות כאילו הן נוקשות ובלתי ניעות, ולא ניתן היה להניען אלא במאמץ גדול של הרצון, 7a. [590.]
• במשך הלילה הראשון החולה ישן, ולא התעורר בבוקר, 41.
• נרדם (כעבור ארבע שעות); אשתו לא הצליחה להעירו אלא רק כעבור חמש שעות נוספות, 24.
• שינה כמעט מתמדת במשך חמש שעות וחצי (כעבור שעה), שבה חלם דברים שונים, שמע כל מה שהתרחש סביבו, וכמעט תמיד היה מודע למצבו, 3.
• שינה ארוכה ושקטה, 6c.
• שינה שקטה, שנמשכה חמש שעות, ולאחר שהתעורר ממנה היה לו כאב ראש בצד ימין, 6a.
• שינה איתנה, שנמשכה חמש שעות, שממנה התעורר עם תחושה קהה במצח (כעבור עשר שעות), 6.
• שינה עמוקה, שלעתים נקטעה בשל התכווצויות עוויתיות, 25.
• שינה עמוקה ורגועה, ועם חלומות נעימים, 37.
• שינה כבדה, עם לחיים אדומות, 11a.
• סופור, 18.
• נדודי שינה. [600.]
• אין נטייה לשינה; בלילה שלאחר מכן ישן שעה אחת בלבד, 43.
• רוב החולים המקבלים Morphine ישנים מעט מדי, 66.
• לא היה מסוגל לישון עד בערך השעה 2 בבוקר, אף כי השינה שהושגה במשך שארית הלילה נדמתה כמרעננת אותי במידה שווה כאילו ישנתי כל הזמן כולו, 15.
• שינה טרודה, עם התעוררויות פתאומיות תכופות, שנמשכה שש שעות, 6.
• השינה לא היתה איתנה ונקטעה תכופות על-ידי דמיונות ערים; נעשה ערני מוקדם בבוקר, 30.
• שקעה בשינה טרודה, דלירנטית, שממנה התעוררה כעבור רגעים אחדים, בתחושה שישנה שבועות; אופן זה של שינה ויקיצה חזר ונשנה כל היום, 49.
• נדודי שינה, 14, 62, 68.
• נדודי שינה, שלאחריהם סופור, 18.
• לילה, חסר מנוחה, 5 ; (הלילה הראשון), 11.
• שינה חסרת מנוחה, עם התעוררויות פתאומיות תכופות, 6b. [610.]
• השינה חסרת מנוחה, עם חום וכאב ראש, וגרד בעור (הלילה הראשון), 1b.
• השינה חסרת מנוחה, מקוטעת; נמשכה שלוש שעות (כעבור שעה), 11.
• חסר מנוחה מאוד כל הלילה; ללא שינה, 45.
• חלומות.
• חלומות מבעיתים, 2.

MORPHINUM. חום

• צמרמורת.
• העור קריר; כפות הרגליים חמות, 34.
• פני הגוף נעשים קרים במהירות (לאחר תשע שעות וחצי), 71.
• עור כל הגוף היה מעט כחלחל, בייחוד השפתיים והציפורניים, ועם הגפיים שהיו מכוסות היה קר מאוד, ומכוסה בזיעה קרה ודביקה, 41.
• קר וחיוור, במשך ארבע שעות (לאחר שעתיים), 57.
• קר בדרך כלל ורועד (שעה ושלושה רבעים לאחר 1/12 gr.), 58.
• העור קר כקרח, 29. [620.]
• ירידת חום (מייד), 44.
• החום ירד ברבע עד חצי מעלה (לאחר חצי שעה), 46.
• החום יורד תחילה ואחר כך עולה, 44a.
• צמרמורת, 62.
• גלי צמרמורת עוברים עליה, במיוחד מן הירכיים אל הברכיים, ושוב חזרה אל הירכיים, 49.
• רעדים עזים, 2.
• רעדי קור, 64.
• חמימות הפנים פחתה, והן נעשו חיוורות מן הרגיל; עם חולשה כללית (כתוצאה מבחילה), (לאחר שעתיים), 7.
• הגפיים קרירות, 35.
• הראש, הפנים והידיים קרירים (שעתיים ורבע לאחר 1/4 gr.), 53. [630.]
• הגפיים קרות (לאחר חמש עשרה או עשרים דקות), 32.
• הגפיים קרות, הציפורניים כחולות (לאחר ארבע שעות), 36.
• כל הגפיים והידיים קרות וכחלחלות, 17.
• הידיים והרגליים נעשו קרות (לאחר המנה השלישית), 19.
• הגפיים התחתונות קרות, 5.
• חום.
• העור חם ויבש, 37.
• חום שורף של העור (לאחר חצי שעה), 8a.
• החום עולה ב־2/10° (Centigrade), 44b.
• התפשטות כללית של חמימות בכל הגוף (שעה לאחר 1/2 gr.), 53.
• עלייה כללית בחמימות, במיוחד בפנים (לאחר חצי שעה), 7a. [640.]
• חום בכל הגוף, בלילה, 18.
• חום וגרד בכל הגוף, 12.
• גלי חום וקור לסירוגין, עם בחילה, עילפון, וניסיונות הקאה מתמידים, במשך חמש שעות (לאחר שעתיים), 56.
• חום, 61.
• הקדחת לסירוגין של מורפיניזם, שקיבלה תחילה אופי שלישוני ולאחר מכן אופי יומי, 61.
• הקדחת לסירוגין של הרעלת Morphine נראית כתלויה בנטייה נוירופתית מיוחדת, שכן אנשים רבים אינם מפתחים כלל התקפים של קדחת לסירוגין למרות מנות גדולות ושימוש ממושך ב־Morphine. עם זאת, אין לייחס כל סיבה אחרת להתפתחות הקדחת לסירוגין מלבד השימוש ב־Morphine, שכן היא תוקפת חולים החיים באזורים נקיים ממלריה, ותסמינים דומים אינם נצפים אצל בני משפחה אחרים שחיו באותם תנאים. ניתן להבחין בין צורות קלות וחמורות של הקדחת לסירוגין של Morphine. לשתיהן, במשותף עם קדחת מלרית, נוסף על האופי הקצבי, יש העובדה, ראשית , שההתקפים נראים כנעלמים לאחר Chinin., אף שעל אף המשך מתן התרופה האחרונה הם שבים ומופיעים במוקדם או במאוחר; שנית , הן מיטיבות בעקבות שינוי מקום, ושבות ומופיעות עקב כל חוסר זהירות (מסע במים, שגיאות בדיאטה). המאפיינים של הקדחת לסירוגין של Morphine הם אלה של קדחת מלרית: צמרמורת, המגיעה עד כדי רעדת קור, כאב ראש, מועקה, חום וזיעה. היא נבדלת בכך שלאחר הימנעות מ־Morphine התקפי החום, אף שהתקיימו זמן רב, נעלמו ללא טיפול; במקרים מסוימים הקדחת לסירוגין מופיעה כעין febris arthritica; בזמנים בלתי קבועים מופיעים התקפים של צמרמורת, חום וזיעה. התקפים אלה חוזרים שלוש עד שש פעמים, במרווחים הולכים וגדלים, ולאחר מכן בדרך כלל אינם נשנים עוד. בדרך כלל הקדחת לסירוגין של Morphine היא מטיפוס שלישוני או לעיתים מטיפוס יומי; לעיתים היא מקדימה ולעיתים נדחית; ההתקפים נמשכים מארבע עד עשר שעות, ולאחריהם בא מצב תקין; ההתקפים מוקלים רק באופן יוצא מן הכלל על ידי הפסקת Morphine. במקרים כאלה החולה מתלונן כי בשעה שבה החום מופיע בדרך כלל הוא חש ברע, ובייחוד שהוא תשוש. עם ההתקפים החומיים קשורים גם נוירלגיה באזורי עצב שונים, כאבים סופרא־אורביטליים, בין־צלעיים ולבביים; החום עולה בכל המקרים ונע בין 38.5° ל־40° (C). הטחול מוגדל בדרך כלל. לאחר ההתקף מבחינים במשקע בשתן. בצורה האלימה יותר של הקדחת לסירוגין של Morphine מופיע דליריום בשיא החום; בדליריום זה אי אפשר להשאיר את החולה במיטה, והוא נרגש עד כדי השתוללות. לאחר החום באים תשישות גדולה ואפיסת כוחות, והם נמשכים גם אל תוך תקופת ה־apyrexia, 73.
• קדחת לסירוגין שלישונית, עם דליריום בזמן ההתקפים; קדחת זו הייתה חידה לרופא של אז, מאחר שמחלות מלריות אינן מופיעות במחוז, והטיפול בכינין היה ללא השפעה; הייתה זו קדחת לסירוגין ממורפיניזם, 62.
• לגפיים התחתונות היה חום מעט גבוה יותר מאשר לחלקים שבדרך כלל אינם מכוסים, אף שחומם של אלה היה הרבה מתחת לנורמה, 41.
• חמימות בפנים (לאחר שלושת רבעי שעה), 7.
• הראש חם מן הרגיל, 7a. [650.]
• מעט חום והסמקה בפנים, 55.
• הפנים והראש חמים וסמוקי־פנים (שעה לאחר 1/2 gr.), 53.
• הלחיים חמות וסמוקות; הקרקפת מעט פחות מכך (חצי שעה לאחר 1/2 gr.), 53.
• הלחיים והמצח חמים וסמוקות, הידיים חמות, "הרגיש חם כולו" (לאחר שעה), 56.
• זיעה.
• העור לח מאוד, 48.
• זיעה, 61.
• הזעה, 5.
• הזעה כללית, 66.
• הזעה בכל הגוף, עם עלייה בחמימות ואודם; שכיחה יותר בגברים מאשר בנשים, 13.
• הזעה מופרזת, 64. [660.]
• הזעה שופעת, 9 ; בכל הגוף (לאחר עשרים דקות), 8.
• זיעה מרובה, 62, 67 ; (ביום השני), 23.
• הזעה כללית מרובה (לאחר חמש דקות), 11.
• הזעה מרובה כל כך, שהחליף את בגדיו תשע עשרה פעמים בלילה אחד, 4.
• שטוף בזיעה (לאחר שעתיים), 43.
• זיעה מתישה, 69.
• זיעה קרה, 66.
• פרצה זיעה קרה, לאחר שהלך שלושה מילין (לאחר שעתיים ושמונה עשרה דקות), 51.
• זיעה קרה על פני הגוף (לאחר חמישים דקות), 9.
• זיעה דביקה בכל הגוף, 17. [670.]
• העור יבש, מגרד (בלילה הראשון), 11.
• הזעות מתישות, עם אודם עמוק של הפנים, 73.
• הפנים מכוסות זיעה (לאחר שעה), 8b.
• החלק העליון של הגוף מכוסה בזיעה צמיגה, 15.
• זיעה קרה על הגב (בבוקר השני), 8b.

תנאים

• החמרה.
• ( בבוקר ), עם היקיצה, נעלם עם התהלכות; כאב בראש.
• ( לאחר אכילה ), כובד וכו' בראש; כאב בקיבה.
• ( לאחר שינה ), נוקשות בזרועות; הידיים רועדות.

תוספת: MORPHINUM. מקורות.

74 , Le Cliniq. (Lond. Med. Gaz., vol. iii, 1829, p. 851), Mr. G. נטל 24 גריין של האצטט, מומס ב-1 אונקיה של מים מזוקקים; 75 , M. Martin-solon, Bull. de l'Acad. Roy. de Méd., 1836, and Brit. and For. Med. Rev. (Am. Journ. of Med. Sci., 22, 1838, p. 202), השפעות של טבילת חודו של לנצט בתמיסה מימית והחדרתו מתחת לאפידרמיס; [מן האינוקולציה של כל התכשירים הרגילים של Opium הוא ראה אותן השפעות, פרט לכך שהפפילות הגיעו לעיתים לקוטר של אינץ' וחצי, ואז נעשו מוקרנות ומפושטות.]

76 , אותו מקור, השפעות המוריאט כפי שחווה Dr. Lafargue, לאחר שלוש-עשרה דקירות בצד הקדמי של האמה; 77 , Blanchard Fosgate, M.D., Amer. Journ. of Med. Sci., New Ser., 1, 1841, p. 112, בשל כאב שיניים נטל 1 אונקיה של תמיסה המכילה 1 1/4 גריין של הסולפט, לאחר שלא נטל מזון או משקה במשך שמונה-עשרה שעות; 78 , הושמט; 79 , Lond. Med. Gaz. (Bost. Med. and Surg. Journ., vol. xxxiii, 1845, p. 128), אישה צעירה, בשל סקירוס של הרחם, הקאות וכאב בקיבה, הוחל על האפיגסטריום, שממנו הוסר העור על ידי פלסטר שלפוחיתי, 1/32 גריין של המוריאט; הדבר חזר על עצמו למחרת בבוקר; 80 , Chas. Foulke, M.D., Amer. Journ. Med. Sci., New Ser., 15, 1848, p. 568, Mrs. R., æt. שש-עשרה שנים, בהיריון בחודש השמיני, בשל צירי לידה, נטלה 11 1/2 גריין של הסולפט בתוך שלוש שעות; 81 , C. S. S., Bost. Med. and Surg. Journ., 63, 1860, p. 325, גבר צעיר עשה שימוש קבוע במורפין, ובדרך כלל נטל חמישית מתכולת בקבוק (1-8 ounces) במים; 82 , J. S. L., ibid., p. 391, Mrs. A. H. S., æt. ארבעים ושתיים שנים, נטלה מורפין במשך שנים; כאשר נראתה לראשונה הייתה נוטלת מ-4 עד 6 דרכמות לשבוע; 83 , B. Woodward, M.D., ibid., vol. lxv, p. 157, נטלתי 1/3 גריין של הסולפט בשעות 7, 10, 1 ו-4. חזרתי על ניסוי זה ארבע פעמים, במרווחים של חמישה ימים, עם אותן השפעות; לאחר מכן העמדתי חמישה צעירים לאותו ניסוי, ובארבעה מהם קיבלתי עלייה גדולה מאוד וירידה במשקל הסגולי של השתן; אצל אחד מהם, בשני ניסיונות, לא מצאתי עלייה או ירידה מורגשת, אך כן הפחתה ניכרת במשקל הסגולי; לא קיבלתי אותן תוצאות מ-Opium עצמו, אך לא היה הבדל אם השתמשו במוריאט או בסולפט; 84 , Wm. Norris, M.D., Amer. Journ. Med. Sci., New Ser., 44, 1862, p. 395, אדם, æt. תשע-עשרה שנים, נטל 75 גריין של סולפט במים; 85 , Medical Circular, June 10th, 1863 (Brit. Journ. of Hom., 22, 348), השפעות של תמיסת Mor. mur., שניטלה במנות הרגילות, אך בתכיפות רבה מדי, בשל הצטננות בחזה; 86 , Dr. J. L. Prentiss, Chicago Med. Journ., December, 1866 (Amer. Journ. of Med. Sci., New Ser., 53, p. 565), נאמר כי אישה נטלה 5 גריין של מורפיה; 87 , J. R. Wiest, M.D., Cincin. Journ. of Med. May, 1867, p. 265, Mr. W., æt. חמישים שנים, נטל מספר לא ידוע של גלולות, שכל אחת מהן הכילה 1/6 גריין של הסולפט; 88 , Benj. B. Wilson, M.D., Med. and Surg. Reporter, vol. xix, 1868, p. 369, אישה שקיבלה הזרקות היפודרמיות של 1/4 גריין של הסולפט, קיבלה עתה זריקה מעט גדולה יותר; 89 , J. J. Lyons, M.D., New Orleans Med. and Sur. Journ., vol. xxii, 1869, p. 292, ילדה, æt. חמש שנים, נטלה 5 גריין של סולפט כדי למנוע את חזרתה של קדחת לסירוגין, שממנה סבלה בשבוע הקודם; 90 , John Sprott, M.D., ibid., p. 506, בשל ראומטיזם, השתמש מדי יום במשך שלוש שנים ב-2 עד 4 גריין של סולפט; 91 , C. H. Alden, Philad. Med. Times, vol. i, 1871, p. 295, L. R. נטל בדרך חוקן בין 12 ל-15 גריין של סולפט, מומסים ב-2 אונקיות נוזל של מים; 92 , W. W. Grisson, M.D., St. Louis Med. and Surg. Journ., 1872, p. 353, אישה, æt. שלושים ואחת שנים, נטלה 6 גריין של מורפין; 93 , Geo. Bayles, M.D., Virginia Med. Rec., 1875, p. 188, Mr. S., בשל פלאוריטיס בצד ימין, נטל בתוך שלוש שעות וחצי 50 מינימים מתמיסת המורפיה של Squibb; 94 , Dr. A. P. Hull, Philad. Med. Times, September, 1876, p. 581, ילד, æt. שישה שבועות, נטל 1/2 גריין של סולפט; 95 , E. H. Coover, Philad. Med. and Surg. Reporter, vol. xxxvi, 1877, p. 452, John H., æt. שלושים שנים, בשל מורסה בבלוטת הפרוטיד השמאלית, נטל 2 אבקות, שהכילו כנראה 2 1/2 גריין של סולפט, בהפרש של שתים-עשרה שעות; 96 , S. B. Chase, ibid., vol. xxxiv, p. 37, גבר, æt. שלושים וחמש שנים, נטל 6 או 7 גריין של מורפיה.

נפש

• מצאתי אותה, כפי שהיתה זה כמה שעות, מטורפת, ושלושה או ארבעה אחזו בה במיטה; במרווחים שבין עוויתות קלות היתה שרויה במצב טירוף זה, 80.
• לאחר תחילת הבחילה, ולפני מתן gill אחד של קפה חזק קר, רוחי היתה מדוכאת, וחרדה ניכרת אפפה אותה, אך בה־בעת היתה מרוסנת לעיון במצב גופי, ולא נחוו תחושות של עונג. הקפה, מכל מקום, הסיר עד מהרה משא דיכוי זה, ואוכל להוסיף, גם את הכוח המרסן של התבונה, ובמקומם שוטט הדמיון, במרחבו הפרוע ביותר, דרך מחזות של התפעמות והדר, אשר דעתו של החולה, ללא סיוען של השפעות עזות כאלה, אינה מסוגלת כלל להגיע אליהם. השתכרות מענגת זו של הדמיון נמשכה חמש או שש שעות, ובמשך פרק זמן זה מלווי, אשר דיברו אלי כמה פעמים, לא יכלו לקבוע אם ישנתי אם לאו; וגם אני עצמי איני יכול להכריע בשאלה, שכן אם ישנתי, התעוררתי בקלות כה רבה עד שלא ניתן היה להבחין במעבר. אך אני מודע לכך שמצב זה של דליריום נפשי הסתיים בשינה עמוקה, שלאחריה באו כמה שעות של תשישות, 77.
• עצבנית כל כך, שהתנועה הקלה ביותר בחדר היתה גורמת לה לזנק מן המיטה, 82.
• לעתים דיבור נרגש, בלתי קוהרנטי בחלקו (לאחר שלוש שעות), 91.
• חוסר קוהרנטיות בדיבור במשך שלושה שבועות, 79. [680.]
• הדעת מבולבלת מאוד, אך כאשר פנו אליה שוב ושוב, התעוררה תשומת־לבה והיא השיבה, אם כי באופן בלתי קוהרנטי למדי (לאחר שלוש שעות); הדעת צלולה לגמרי (ביום הרביעי), 91.
• איבד את זכרונו (לאחר שש או שבע דקות), 74.
• קהות חושים, 79.
• קהות חושים התקרבה במהירות, אך לא היתה שלמה; לפרקים היתה מתעוררת ומתאוננת (לאחר שלוש שעות), 79.
• חוסר הכרה מוחלט, 89, 96 , וכו'.
• שרוי בתרדמת, אף כי על־ידי ניעור מתמיד ודיבור בקול רם אפשר היה לעוררו לפרק זמן קצר, 87.

ראש

• סחרחורת, 79.
• מגלגלת לאט את ראשה (לאחר שלוש שעות), 91.
• כאב בראש, 79.
• הראש הורגש ככבד מאוד (לאחר שלוש שעות), 91. [690.]
• כובד הראש, 76.

EYE

• העיניים שקועות בארובותיהן, 82.
• העפעפיים חצי־סגורים; הלחמיות מוזרקות, האישונים מכווצים לנקודות בלבד; הקשתיות חסרות תנועה (לאחר שלוש שעות); האישונים בגודל טבעי, או כמעט כך, והקשתיות ניידות (ביום הרביעי), 91.
• אישון מכווץ (לאחר שלוש שעות), 95 , וכו'.
• האישונים מכווצים עד כדי ראש סיכה, 94 , וכו'.
• האישונים מכווצים עד מעט יותר מראש סיכה, 96.
• אישון מכווץ ואי־תחושה מלאה, 96.
• כיווץ ניכר של האישונים, כמעט עיוורון מלא, 89.
• ראתה כל חפץ כפול ובאופן מטושטש מאוד (לאחר שלוש שעות), 91.
• היא ראתה רק מחצית מן העצמים שסביבה; למשל, במקרה של אדם שעמד לפניה, יכלה לראות רק את מחציתו הימנית או השמאלית של הגוף; חלפו שלושה שבועות בטרם הושב הראייה במלואה, 79.

אוזן. [700.]

• צלצולים באוזניים, 79.

פנים

• פנים גודשות דם וסגולות, 88.
• גוון הפנים ציאנוטי, 93.
• ארשת הפנים כהת-צבע, 94.
• הפנים והשפתיים בגוון עופרת-כחלחל, 80.
• משפשף ללא הרף את האף, העיניים והפנים, 89.
• הלסתות נוקשות, 96.
• שרירי המלעס נוקשים (לאחר שש שעות), 86.

הפה

• השיניים מהודקות בחוזקה (לאחר שש שעות), 86.
• הלשון יבשה וסדוקה במקומות, 82. [710.]
• לחלוחית דביקה בפה, 76.
• הרוק שבפה היה מתערבל לקצף, שגאה ואז נעלם עם כל חזרה ודעיכה של תנועת הנשימה, 93.
• איטי בדיבור, אף כי אם נשאל בתקיפות היה משיב את שמו, 84.
• רק בקושי רב יכלה לדבר באופן שאפשר יהיה להבינה, 82.

STOMACH

• צמא, 84.
• בחילה רבה ומאמצים רבים להקיא (לאחר חמש שעות), 77.
• הקאה במרווחי זמן (לאחר שלוש שעות), 91.
• הקאה בערב, 85.
• הכאב בקיבתה חזר מדי כמה דקות, ולעתים נעשה עז מאוד; היא השמיעה זעקות רמות, חרקה שיניים, והשליכה את זרועותיה בפראות; היא תיארה את הכאב כדומה לזה של עווית (לאחר שש שעות); הכאב הלך ופחת בהדרגה, והורגש יותר באזור הטבור (לאחר תשע שעות), 91.
• לעתים קרובות הוא גורם לעווית כואבת של הקיבה, ובייחוד הוא נוטה לעשות כן אצל אנשים שאינם רגילים להשתמש בו. השפעה זו מוקלת בנקל על ידי כמות קטנה של חומר ממריץ, כאשר ברנדי או ספיריטוס קמפור הם היעילים ביותר. שמינית גריין פועלת בעוצמה רבה יותר על קיבה ריקה מאשר חצי גריין לאחר אכילה, 90.

אברי השתן. [720.]

• כאב לרוחב אזור הכליות, ולאחריו השתנה מרובה, 81.
• טנזמוס של שלפוחית השתן, אך לא היה מסוגל להטיל שתן; כ־8 או 10 אונקיות נוזל הוצאו בצנתר (לאחר שלוש שעות); השתן הוצא פעמיים, כ־12 אונקיות נוזל בכל פעם (ביום השני); הטיל שתן באופן טבעי (ביום השלישי), 91.
• הוא פועל כמעט תמיד כמשתן בתוך שעה עד שעתיים, 90.
• הפריש 28 אונקיות שתן, במשקל סגולי 1014, בתוך עשרים וארבע שעות (לפני הניסוי); מדד את כל השתן שהופרש בשעה 9 בערב, ומצא שהוא 48 אונקיות, צלול מאוד, משקל סגולי 1003 (ביום הניסוי), 83.

איברי הנשימה

• בנטילה במנה מלאה הוא משנה את הקול, וגורם לצרידות זמנית, 90.
• הנשימה מואצת, 82.
• הנשימה אינה יותר מפעם אחת בארבעים ושש שניות (לאחר חמש שעות ומחצה), 80.
• הילד נשם בערך פעם אחת בחמישים שניות במשך שבע שעות, 90.
• הנשימה סטרטורית, 10 בדקה, 87.
• נשימה סטרטורית, 94. [730.]
• הנשימה הסטרטורית הייתה בולטת מאוד; למעשה, החולה חדל לנשום, וההפסקה התארכה לרבע דקה או קרוב לכך, 88.
• הנשימה הייתה סטרטורית, בלתי סדירה, ואיטית מאוד, לא יותר משתי נשימות בדקה, 93.
• הנשימה סטרטורית וחלשה, עד כדי כך שהוא נשם רק ארבע פעמים בדקה (חמש שעות לאחר המנה השנייה), 93.
• הנשימה סטרטורית; לעיתים נעצרת לדקה (לאחר שש שעות), 86.
• נשימה האופיינית לשלב האחרון של הרעלת Opium, 96.
• הנשימה מופסקת, 92.

הלב והדופק

• מחזור הדם מלא אך איטי, 77.
• דופק חזק ותכוף, 79.
• דופק 130 וחלש, 92.
• דופק 120 ובעוצמה בינונית, 87. [740.]
• דופק 110, 82.
• דופק 80, מלא במידה בינונית (לאחר שש שעות), 86.
• דופק 80 ורך, 84.
• דופק מלא ומעט נרגש (לאחר שלוש שעות), 89.
• דופק 60 (לאחר שלוש שעות), 91.
• דופק חלש ובלתי סדיר (חמש שעות לאחר המנה השנייה), 95.
• דופק איטי ומאומץ, 94.
• הדופק היה לסירוגין, וחלש עד כדי כך שכמעט לא היה מורגש בשורשי כפות הידיים, ונצפתה תנועה מרפרפת משני צדי הצוואר, 93.
• ללא דופק, 96.

הגפיים התחתונות

• הילוך מתנודד, 84. [750.]
• הגפיים התחתונות חסרות תחושה ומוטלות ללא תנועה (לאחר שלוש שעות), 91.

GENERALITIES

• כחוש מאוד, 82.
• כחצי תריסר עוויתות קלות, 80.
• עוויתות, 79.
• עוויתות מחרידות, 74, 96.
• לאחר חצי שעה הופיעה תחושה של התעבות והתקשחות בשרירי העורף, אשר התפשטה עד מהרה אל השרירים הכופפים של כל הגפיים, ונמשכה עד שהופסקה הפעולה החולנית. לא היה זה מצב של קשיון כגון המופיע בהתכווצויות, אלא מצב שהיה נתון לרצון, ודמה יותר לאותה תחושה שאנו מעלים בדמיוננו כי תחווה בעת התקף של קטלפסיה, אילו אפשר היה שהחולה יהיה מודע לתנועות אבריו, 77.
• הילד היה תחת השפעת ה-Morphia; רפוי לחלוטין, במשך שבע שעות, 80.
• התמוטט לפתע (ארבע שעות לאחר האבקה השנייה), 95.
• דרגה ניכרת של תשישות ואפתיה, 77.
• כמה שעות של לאות, לאחר השינה העמוקה, 77. [760.]
• כאשר מחזיקים מעט תחת השפעתו, זהו נוגדן מושלם מפני הצטננות, 90.

SKIN

• כחלחל-סגלגל, 92.
• העור סביב הפנים, הצוואר, החזה, הזרועות והידיים קיבל מראה ציאנוטי (חמש שעות לאחר המנה השנייה), 95.
• העור צהוב ומצומק, 82.
• ציפורני האצבעות כהות (חמש שעות לאחר המנה השנייה), 95.
• כדקה וחצי לאחר הפעולה נצפה פצעון קטן, בעל הילה ורדרדה מפושטת ומגרד במקצת. בתוך כעשרים דקות נעשה הפצעון בקוטר של כארבעה קווים ובעובי של קו אחד; הוא שטוח. צבעו מעט עז יותר מצבע העור, הוא קשה, הילתו אדומה מאוד, וקוטרה כשאינץ' וחצי; חומו עלה, אך תחושת הגרד נותרה בערך כשהייתה. במשך השעה הראשונה הפצעון והילתו מצויים בדרגת התפתחותם המרבית; מזמן זה ואילך המראה פוחת, ובסוף שעתיים או שלוש נעלם לחלוטין הצבע האדום של העור, הפצעון נעשה שטוח מאוד, אך אינו נעלם כליל אלא לאחר שתים-עשרה עד עשרים וארבע שעות מן הפעולה. אם נעשים כמה דקירות סמוכות זו לזו, באותו אופן, מראה הפצעונים הוא כפי שתואר לעיל, אך ההילות מתלכדות; החום והגרד מתגברים במידה ניכרת. אולם המראה נעלם באותו אופן כמו כאשר נעשית דקירה יחידה, 75.
• פריחה שהחלה בפנים התפשטה על פני כל הגוף, והתפשטה במהירות מן הפנים אל הצוואר, הגו והגפיים התחתונות; היא דמתה כל כך לחצבת, לפחות בכך שהיה לה סידור סהרוני, עד שרופא אחר קבע כי זו אכן חצבת; הפסקת הגורם לוותה בהיעלמות מהירה של האקסנתמה המדומה, ולמחרת כמעט שלא נותר זכר להתפרצות, 85.
• גרד בלתי נסבל של העור (לאחר שלוש שעות), 89, 91.
• גרד ועקצוץ בעור, בלתי נסבלים, 80.
• עקצוץ ניכר בעור, 77.

שינה. [770.]

• פיהוקים תכופים, 76.
• ישנוניות מופרזת, "נרדמת, אפילו בשעה שדיברה," 83.
• דחף שאי אפשר לעמוד בפניו לשינה, 76.
• הנטייה לשינה גברה במידת מה למשך זמן, ופעמיים נרדמה, אף שדיברו אליה בלי הפסק, אך עד מהרה התעוררה (לאחר שלוש שעות), 91.
• היה נרדם אפילו בעמידה, אילו התומכים בו לא היו מחזיקים אותו בתנועה מתמדת, 84.
• שקוע בשינה עמוקה, לא ניתן היה להעירו (חמש שעות לאחר המנה השנייה), 95.
• שינה עמוקה; אם הושארה לעצמה, שקעה במהירות במצב של קהות עמוקה, ואיבדה כל הכרה, ולא נשמה יותר מפעם אחת בארבעים ושש שניות (לאחר חמש שעות וחצי), 90.
• ישנוניות עמוקה במשך שמונה עשרה שעות; ישנוניות חלקית בין שעתיים וחצי לשלוש שעות וחצי, 93.

חום

• העור קר (לאחר שש שעות), 86, 96.
• העור צונן; כפות הרגליים קרות למדי (לאחר שלוש שעות), 91. [780.]
• העור חיוור, צונן למדי, ושטוף בזיעה, 87.
• הגפיים קרות, 92.
• העור חם ויבש, 79.
• העור חמים ולח, 80.
• אם דחה את המנה השגרתית מעבר למספר מסוים של שעות, הופיעה זיעה, והוא חש רפיון כללי, 81.
• הגוף שטוף בזיעה קרה (חמש שעות לאחר המנה השנייה), 95.
• פני השטח של הפנים, הקרקפת והידיים מכוסים בטיפות גדולות של זיעה קרה, אשר סביב האף והפה התאחדו ונטפו מטה על מצעי המיטה, 93.
• זיעה דביקה על פני כל שטח הגוף, 82.