רגשי.
הנפש מתעוררת בנקל, 54.
לעיתים נדמה היה שמחשבתו תועה, 17.
דימויים מבעיתים בלילה, 18.
הזיות ביום ובלילה, 45.
הזיית הדעת, בייחוד בלילה, עם רצון להימלט, 75.
הזיה; דיבורו היה מקוטע, והוא לא היה משיב לשאלות; הזיה זו התגברה עד כדי זעם אלים, כך שנאלצו לרתק את החולה בכותונת כפייה, עם גלגול גלגלי העיניים, עוויתות קלוניות, הפרשת נוזל צהוב וקצפי מן הפה והאף, וחרחור בקנה הנשימה, ולאחר מכן טריזמוס וטטנוס, 78.
הזיה, 18, 37.
הזיה, בדומה ל-delirium tremens, 33.
הזיה לילית, 18, 34. [10.]
הזיה ממלמלת, 17.
בכי מתמיד (הבכור), 56.
עצבות, 2a.
רוחו שפלה, 17.
מצב רוח מדוכא, 15, 17.
חרד, 18.
התקפי חרדה מבעיתה, 18.
ריגושיות רבה; נבהל בנקל, 18.
רגזנות רבה, 18.
מזג רגזן מאוד, 31, 37. [20.]
כאשר היה במצב של רעד, נעשה מזגו רגזן יותר, והכעס, בתורו, הגביר כל כך את הרעד, עד שנאלץ לשבת כדי שלא ייפול, 45.
מצב רוח רע, 18.
מצב רוח רע; החולה היה קנטרן ונרגז מאוד; מתרגש בנקל, 18.
מצב רוח רע ורגזנות רבה, 37, 68.
מצב רוח קנטרני, 18.
מצב רוח קנטרני מאוד, 18.
שכלי.
איטי במענה לשאלות (לאחר שלושים ושש שנים), 70.
מחשבות תועות, ודחפים גחמניים (הבכור), 56.
השכל נפגע; כאשר מבקשים ממנו להסביר אמירה כלשהי, הוא נעשה מבולבל, 55.
חולשה של השכל והזיכרון, 37. [30.]
השכל חלש מאוד; מראה כל סימן של אימבציליות; מחייך בטיפשות; צורח בלי הרף ללא סיבה נראית לעין; יכול לדבר רק מילים מעטות ומקוטעות; אינו נראה כמבין את השאלות הפשוטות ביותר, אך נראה שהוא מכיר את אחותו, שעמה הוא משחק, וחוזר על כמה הברות ממה שזו אמרה לו (הצעיר), 56.
אובדן השכל והזיכרון; מעין אידיוטיות, שבתוך שנים אחדות נעשית קבועה, 43.
אובדן זיכרון, 17, 69.
אובדן מוחלט של הזיכרון, 18.
הזיכרון נפגע במקצת; שכח את שמותיהם של אנשים ומקומות, ולעיתים קרובות לא ידע מה לעשות בניסיונו להיזכר באנשים שלהם הלווה את כליו, 16.
זיכרון חלש, 18.
חולשת הזיכרון ואובדן כוח הרצון, 18.
חולשה מתגברת של הזיכרון, 21.
זיכרון גרוע מאוד (לאחר שלושים ושמונה שנים), 70.
הזיכרון פגום מאוד, 18. [40.]
שכחנות, עם פגיעה בשכל, 18.
שכחן מאוד, 18.
אובדן הכרה, 69.
קהות חושים, 5, 7.
נטייה מתמדת לשכב; נטייה ל-sopor, coma, 17.

HEAD

ערפול וסחרחורת.
ערפול בראש, 18.
ערפול וכבדות בראש, 28.
סחרחורת, 5, 18, 21.
סחרחורת, עד כדי נפילה, 18.
סחרחורת רק בערב, 33. [50.]
סחרחורת בעלייה או בירידה במדרגות, 28.
סחרחורת, עם כאבי ראש עזים מאוד, 18.
התקפי סחרחורת, חמורים יותר בערב; אם לא שכב במיטה היה נופל לפתע, עם נצנוצים לפני העיניים, ולעיתים עם אובדן הכרה מלא שנמשך כמה דקות; במשך התקפים אלה נראה חיוור מאוד, ולעיתים היו לו בחילה והקאה; סחרחורת הופיעה אפילו במיטה, ופעם אחת בבוקר איבד את הכרתו ונפל מן המיטה, 18.
סחרחורת כמעט בלתי פוסקת, 69.
סחרחורת ניכרת, 9.
סחרחורת עזה, כך שלעיתים נפל כמו אדם שיכור, 18.
סחרחורת, לעיתים קרובות עזה מאוד, 33.
סחרור, 43.
סחרור מזדמן, 64.
הראש בכלל.
רעד כזה של הראש שכמעט מנע ממנה לחלוטין להירדם, 1. [60.]
תנועה סיבובית מתמדת של הראש, אפילו בשכיבה על הכר, 55.
גודש במוח, 18.
אפופלקסיה קטלנית, 43.
כבדות של הראש, 18.
כאב קל וחום באזור הראש, 67.
כאב ראש, 18, 21, 31, וכו.
קם עם כאב ראש בבוקר, 17.
גרד, המחזיק אותו ער, עם כאב עוויתי בבטן ובגב, 64.
כאב ראש וסחרחורת, עזים במיוחד לאחר כוס בירה, 18.
כאב ראש וסחרחורת תכופים, 21. [70.]
הרבה כאב ראש, 48.
כאב ראש חזק, 21.
כאב ראש עז, 66.
כאב ראש עז, עם תחושה כאילו הוא נמשך לאחור, 18.
כאב ראש מתמיד ועז, ללא מיקום קבוע, 69.
כאב ראש עז ביותר, 29.
כאב ראש נורא, 33.
מלאות, פעמום, וסחרחורת בראש (אחרי כמה דקות), 82.
כאב הראש היה בדרך כלל עז ביום ובלילה, ותואר בדרך כלל יותר ככאב מושך מאשר ככאב קורע, וכלל לעיתים את המצח ולעיתים את העורף, 18.
כאב ראש פועם, עם סחרחורת, 18.
המצח. [80.]
כאב ניכר במצח, 50.
כאב בצד השמאלי של המצח, מוחמר בלחץ על הנקודה הנודולרית, 18.
כאב ראש מצחי, עם מלאות, העובר עד מהרה לעורף, עם סחרחורת (אחרי עשרים דקות), 81.
כאב ראש מצחי מתפקע (אחרי כמה דקות), 82.
כאב ראש מצחי מתפקע, הנמשך כמה דקות (יום שלישי), 81.
הרקות.
כאב עמום תת-חריף מעל הרקה השמאלית (בוקר שני), 81.
הראש החיצוני.
נשירת שיער, 18, 21, 33.
גרד של הקרקפת (אחרי כמה דקות), 82.
נשירת שיער מרובה, 18.

EYE

אובייקטיבי.
עין בוהה, עם עכירות מימית, 45. [90.]
העיניים נפוחות, 5.
העיניים שקועות, מוקפות טבעות כחולות, 28.
העיניים שקועות, מוקפות טבעות חומות, 37, 69.
העיניים מודלקות, עם טרסי נפוחים ומהופכים, ורגישות רבה מאוד לאור, 13.*
בלנוריאה של שתי העיניים, 68.
קטרקט רך של העין השמאלית (לאחר כמה שנים), 18.
קרטיטיס וסקלרוטיטיס, 18.
העיניים חלשות, 2a.
העיניים חלשות, דומעות ומטושטשות, 30.
עפעפיים.
העפעפיים התעוותו בעווית כאשר העפעפיים היו סגורים, 24.
לחמית. [100.]
דלקת לחמית כרונית, עם הזרקה עדינה, אדומה-ורדרדה, סביב הקרנית, 18.*
בלנוריאה של שתי הלחמיות, 37.
אישון.
האישונים מורחבים, 55.
האישונים מכווצים מאוד, וכמעט שאינם מגיבים כלל לאור, 79.
(לא נצפה אף מקרה של איריטיס סיפיליטית, ואף לא מקרה של איריטיס מכל צורה שהיא , בקרב העובדים), 18.
ראייה.
ירידה בראייה, 37.
עמימות הראייה, 18, 28, 69.
הראייה חלשה; בדיקה באופתלמוסקופ הראתה אתרומה של arteria centralis retinæ השמאלית, 18.
חולשת הראייה, כך שיכול היה בקושי לקרוא את מספר 7 של אותיות הבדיקה, 18.
ערפל לפני העיניים; אי-יכולת לקרוא, 18. [110.]
הראייה בעין השמאלית נפגעה במידה ניכרת, 16.
ריצוד לפני העיניים, 18.
ריצוד לפני העיניים בזמן קריאה, אף כי נראה שכושר האקומודציה לא נפגע, 80.
משחק צבעים לפני העיניים, 33.

אוזן

צריבה באוזן הימנית (לאחר דקות אחדות), 82.
שיתוק של האוזן השמאלית, 19.
השמיעה.
התגברות ניכרת של הרגישות; רעש של סוס או כרכרה היה מקפיץ אותו במידה כזו, שכמה פעמים כמעט נדרס אלמלא נצמד אל הקירות או אל חזיתות החנויות. אז היה נאלץ לעצור מחשש שייפול; לא יכול היה לתאר את התחושה הבלתי נעימה שהרעש גרם לו, 10.
ירידה בשמיעה, 37.
קושי בשמיעה, 2a, 45.
קושי בשמיעה, עם שאון באוזן הימנית, 18. [120.]
חירשות, 7.
שאון באוזניים, 18, 28, 33.
שאון עז באוזניים, 18.

אף

אובייקטיבי.
קתאר נזלי, עם הפרשה דלילה; לעיתים קרובות עם אובדן חוש הריח ועם צרידות (לאחר עבודה במשך ארבעה־עשר ימים), 20.
קתאר נזלי מתמיד, 21.
חסימה אפית מלאה, בצד ימין, חולפת במהרה, בשעה 8 בבוקר (ביום השני), 82.
סובייקטיבי.
מלאות גודשית ותחושת סתימה בנחיריים, בעיקר בצד ימין (לאחר דקות אחדות), 82.
תחושת צביטה בכנף האף הימנית (לאחר דקות אחדות), 82.
גירוי של רירית האף, כמו בקתאר (לאחר עשרים דקות), 81.

FACE

אובייקטיבי.
ארשת פנים קהה למראה (לאחר שלושים ושמונה שנים), 70. [130.]
הבעת פנים טפשית (בצעיר יותר), 56.
מראה גווייתי, 5.
ארשת פנים גווייתית, 9.
פנים צהובות, גווייתיות, 5.
גוון פנים קכקטי, 74.
פנים בצבע אדמתי, תפוחות, 44.
צבע הפנים ירקרק-מלוכלך, 30.
צבע הפנים צהוב-חיוור, 28.
צהבהב-חולני, 49.
ארשת הפנים צהבהבה-חולנית, 48. [140.]
הפנים חיוורות, 18, 78 ; עם מראה של שכרות, 43.
הפנים חיוורות ונפוחות (לאחר שלושים ושמונה שנים), 70.
נראה חיוור, 17.
מראה חיוור וחולני, 21.
הפנים נפוחות, 31.
פנים מקומטות, עם מראה של הזדקנות מוקדמת, 74.
עווית של שרירי הפנים, 34.
הפנים מעוותות בשל עווית של השרירים, 37.
שרירי הפנים מושפעים במקצת, 55.
סובייקטיבי.
כאב, במיוחד בלסת התחתונה, 18. [150.]
כאבים קורעים בפנים, 18.
לחיים.
במקרה אחד הלחיים נעשו עבות, 33.
שפתיים.
סדקים עמוקים בזוויות הפה, 31.
רעד סביב זוויות הפה, במיוחד בעת דיבור, 18.
סנטר.
הלסת התחתונה בצד ימין, לאחר כמה שנים, הייתה דקה מאוד באופן בולט, 18.
כמעט אי-יכולת גמורה להניע את הלסת התחתונה או ללעוס, 29.
אינו מסוגל ללעוס (לאחר תשעה ימים), 59.
הלעיסה מכאיבה ואף בלתי אפשרית (יום שני), 58.
דלקת של הלסת התחתונה המתקדמת לעששת העצם, עם נשירת השיניים, 11a.
אטרופיה של המכתשית של הלסת התחתונה, 18. [160.]
פריאוסטיטיס של הלסת התחתונה, 18.
במקרה אחד פריאוסטיטיס של הלסת התחתונה ללא נמק עוקב, 33.
נמק של הלסתות, 18.

MOUTH

שיניים.
שיניים שחורות, רופפות, 45.
השיניים מצהיבות ונעשות רופפות, 28.
ציפוי אפור עבה על השיניים (לאחר ארבעה-עשר ימי עבודה), 20.
שיניים אפורות-מלוכלכות, רופפות, 68.
שיניים מטונפות, 55.
השיניים מכוסות בשפע באבנית, 21.
שיניים עששתיות, 18. [170.]
עששת השיניים; הן נעשות רופפות בזו אחר זו, ובגיל שלושים איבדה שש מהן; הן נפלו מכל זעזוע קל שבקלים (לאחר שש שנים); רוב השיניים, במיוחד הטוחנות, אבדו; ואלה שנותרו היו מושחרות, חשופות, רופפות ועששתיות (לאחר שלושים ושמונה שנים), 70.
לאחר זמן-מה, השיניים מתעששות, נעשות רופפות, מקבלות גוון אפרפר ונושרות, 23.
מאז החל לעבוד במפעל נאלץ לעקור כמה שיניים, 18.
כל השיניים היו רופפות, 18.
שיניים רופפות, משנות צבע, 75.
שיניים רופפות; לבסוף נושרות, 49.
השיניים, בייחוד הקדם-טוחנות, רופפות ועלולות ליפול, 20.
רפיון השיניים, בייחוד הטוחנות; הן מתערטלות מן החניכיים ומשחירות, עם כאבים ליליים בשיניים, בלסתות ובראש, 2a.
השיניים רופפות מאוד (לאחר עשרה ימים), 58.
נשירת שיניים, 6, 21. [180.]
נשירת השיניים, 21.
אובדן כמעט כל השיניים; מורסות חניכיים נוצרו סמוך לשורשיהן, וזמן קצר לאחר מכן הן נפלו, 16.
כל השיניים פרט לחותכות אבדו, או לפחות כותרות השיניים, כך שנותרו רק השורשים, עם חניכיים אדומות מאוד ורכות מאוד, 21.
תחושה לא נעימה בשיניים, 28.
כאב עמום בטוחנת התחתונה הימנית (עששתית) בשעה 4.30 P.M. (היום השני), 81.
כאב עז בשיניים (לאחר שש שנים), 70.
כאב עמום בטוחנת התחתונה השמאלית (בריאה), העובר לטוחנת העליונה (בריאה), בשעה 6 P.M. (היום השני), 81.
כאב עמום קל בטוחנת התחתונה השמאלית (בריאה), (לאחר שעתיים ורבע), 81.
כאב שיניים עז, 18.
כאב שיניים עז, עם נפיחות החניכיים ובלוטות הרוק, 29. [190.]
כאב שיניים מושך בטוחנת התחתונה השמאלית (בריאה); (לא הורגש במשך כמה שנים), (לאחר דקות אחדות), 82.
חניכיים.
החניכיים נפגעות מאוד, 50.
החניכיים אדומות, אך ללא ציפוי צהוב על השוליים החופשיים (היום השמיני), 60.
החניכיים אדומות, נפוחות ומכוסות כתמים לבנים דקים, הניתנים להסרה בקלות מעל פני שטח לא מכויבים; משמאל ומאחורי הטוחנת השנייה, כתם אדום שהיה מכוסה בקרום לבן. החניכיים שחוקות מאוד ומצופות בצהוב מלוכלך (לאחר עשרה ימים), 58.
החניכיים אדומות, נפוחות, ומכוסות על שפתן החופשית בחומר לבן-צהבהב מלוכלך, המתפשט עד לחללי השיניים. לאחר הסרתו נראה שהמשטח שמתחתיו ספוגי ומדמם, ללא כיבים, 57.
החניכיים אדומות, ומדממות מן המגע הקל ביותר, ולעיתים באופן ספונטני (לאחר שש שנים).

אדומות יותר לעומק, ומעט נפוחות (לאחר שמונה-עשרה שנים).

אדומות, מדממות בנקודות, אך אינן נראות נפוחות; מעת לעת מופיעים עליהן כיבים קטנים (לאחר שלושים ושמונה שנים), 70.

לחניכיים שוליים אדומים-בהירים, 79.
שפת החניכיים מראה גוון אפור-כחלחל ונראית מודלקת, 80.
קו החניכיים, 76.
החניכיים נפוחות ובצבע אדום-כחלחל, 18. [200.]
החניכיים נפוחות, עם שוליים סגולים-בהירים, 18.
החניכיים נפוחות, נפרדות מן השיניים, 28.
החניכיים נפוחות וכואבות, 45.
בשנת 1822 לקו שני 'élèves externes', בבית החולים למחלות מין, בנפיחות ניכרת של החניכיים, שנמשכה כל זמן שהועסקו שם. עצם ההתרחקות מבית החולים הספיקה לרפא את התלונה. גם אני עצמי סבלתי באותו אופן, בעת ששירתתי באותו תפקיד במוסד. לאחר שהתגוררתי שם כשישה שבועות, החניכיים שלי התנפחו עד כדי כך שהיו כואבות מאוד, ודיממו מן המגע הקל ביותר. לא יכולתי לאכול לחם בלי כאב, ומזוני היה מוכתם בדם בעת הלעיסה. שום דבר לא הביא להקלה מלאה עד שעזבתי את בית החולים, 47.
החניכיים נעשות לעיתים קרובות רכות ומדממות, 69.
החניכיים ספוגיות ומדממות, 29.
החניכיים ספוגיות, ומכוסות תפליט עיסתי, 74, 77.
החניכיים ספוגיות מאוד, ונהרסו בחלקן, 75.
החניכיים מכויבות, 49.
החניכיים מכויבות, רפויות, ספוגיות ובעלות ריח רע, 31. [210.]
התהוות מוגלה בין השיניים לחניכיים, 18.
החניכיים נסוגו מעט, אדומות, נפוחות, מכוסות קרומים לבנים; השוליים החופשיים מצופים כולם באפור-צהבהב (לאחר תשעה ימים), 59.
החניכיים שלו, ללא ספוגיות רבה, נספגו בהדרגה, ורוב שיניו נפלו; פטיאליזם מעולם לא הופיע, 64.
אטרופיה של החניכיים, במיוחד בחלק הקדמי התחתון, 18.
החניכיים מתנוונות, במיוחד על שורשי השיניים התחתונות, ומשאירות את צווארי השיניים חשופים, 23.
החניכיים אטרופיות ונסוגות מתחת לזיז המכתשי, 18.
דימום מן החניכיים, 16.
החניכיים מדממות בקלות, 18.
החניכיים כואבות, 18.
החניכיים והלעיסה מכאיבות (היום השני), 59. [220.]
החניכיים רגישות וכואבות, 15.
לשון.
לשון שחורה, עם שוליים אדומים, 31.
לשון אדומה, נפוחה, 23.
הלשון אינה נפוחה; כתמים אפורים בשוליים, וציפוי דק צהוב-מלוכלך על פני השטח העליון (לאחר תשעה ימים), 59.
הלשון חיוורת, 32.
הלשון לבנה, 15, 31.
הלשון לבנה, רועדת, 18.
לשון מצופה בלבן, 31.
לשון מצופה, הנושאת את רישום השיניים על שפתה, 23.
הלשון מצופה בעובי, 18. [230.]
הלשון נפוחה, ותנועתה קשה (היום השני), 58.
הלשון נפוחה מאוד, וקשה להניעה (לאחר שמונה ימים), 60.
הלשון נפוחה מאוד, במיוחד בצד שמאל; פניה העליונים מכוסים ציפוי צהבהב-מלוכלך, ובשוליה כתמים אפורים; תנועותיה קשות, 57.
הלשון נפוחה מאוד מאוד, כואבת, ומכוסה כיבים מצחינים, עם זליגה מתמדת של דם כאילו מתוך רקמה ספוגית; כיבים אלה הקשו מאוד על הבליעה, 44.
הלשון נפוחה כל כך, שתנועותיה קשות וכואבות מאוד; היא אדומה מאוד, עם ציפוי צהוב-מלוכלך על פניה העליונים; נראים עליה סימני השיניים, ובשוליה כתמים אפורים גדולים (לאחר שמונה ימים), 60.
נפיחות רבה של הלשון, במיוחד של הצד הימני, שהיה מכוסה כיבים שטחיים; החלק הנפוח של הלשון והפה היה קשה למגע, הלשון והחך אדומים-בהירים, כואבים מאוד, הבלוטות התת-לסתיות והצוואריות נפוחות ורגישות ללחץ, 18.
הלשון גדולה מאוד, במיוחד בצד ימין; בשוליה נראים כתמים אפורים; מלפנים היא נושאת את סימני השיניים, ופניה העליונים מציגים את הציפוי הצהוב-מלוכלך האופייני להרעלת כספית; תנועותיה קשות (לאחר עשרה ימים), 58.
רעד של הלשון, 21, 34.
רעד מתמיד של הלשון, 55.
רעד ניכר של הלשון, 21. [240.]
הלשון נראית בריאה ואינה מצופה; אך כמעט מיד כשהיא מוצאת החוצה היא מתחילה לרעוד כמו מטוטלת; תחילה בקשתות קטנות, המתרחבות במהירות אם האיבר נשאר משורבב (לאחר שלושים ושמונה שנים), 70.
קשה להניע את הלשון, 24.
הלשון סדוקה, עם ציפוי לבן-מלוכלך, 68.
כיבים על הלשון, 18.
כיבים ארוכים וחיוורים על שולי הלשון סמוך לקצה, 74, 77.
הכתמים שעל שולי הלשון מתחילים להיעלם, והבליטות האדומות מתחילות להיראות (לאחר עשרים יום). הכיבים שעל שולי הלשון, שאורכם 4 1/2 סנטימטרים, מצולקים בשלישם הקדמי. בשני השלישים האחוריים של הכיב השמאלי נראה משטח מגורגר ברוחב 3 millims. בכיב הימני יש משטח מגורגר הבולט מעל הרירית הבריאה, ואורכו כ-3 millims. (לאחר עשרים ושניים יום). הכיב בגבול השמאלי של הלשון הצטלק; קו לבן מסמן את גבול הצלקת. הכיב בשול הימני של הלשון אינו עולה על 3 millims. באורכו; הוא יוצר משטח מגורגר מורם, בעל שוליים לבנים, החוצים אותו לרוחב בכמה מקומות, כאילו מחלקים אותו לאיים. משטח מגורגר זה בולט מעל השול הלבן, שהוא שפת צלקת אמיתית (לאחר עשרים וחמישה יום), 60.
על הגבול הימני של הלשון, במקום הכתם האפור, בולט בבירור מעל הרירית הבריאה משטח מגורגר, המדמם מן המגע הקל ביותר, ובעל שפה לבנה של צלקת אמיתית. מראה דומה קיים גם בגבול השמאלי (לאחר שישה-עשר יום), 58.
כאב בלשון, עם שלפוחיות על השוליים המתפתחות לכיבים, 18.
הפה בכלל.
רירית הפה נפגעת מאוד, 21.
רירית החך אדומה, עם כיב משמאל לענבל, 21. [250.]
רירית החך אדומה מאוד ונפוחה באופן בצקתי, 80.
רירית הפה מקבלת מראה אדום-כחלחל במקום אחד או יותר, והופכת לספוגית; למחרת הכתמים הללו נעשים לבנבנים, והתפרקות הרירית נעשית גלויה; בתוך שעות אחדות החומר הלבנבן-אפור משתנה לאיכור מצחין, זב החוצה, וחושף כיב שטוח, בלתי סדיר, פרום, עם בסיס כמעט ספוגי ושוליים משוננים בחדות; האיכור מופרש בכמות מרובה, הכיב מתפשט במהירות בהיקפו, מבלי לחדור אל הבשר, והוא כואב מאוד; אם השימוש במתכת נמשך, והכיבים מושארים לעצמם, הם מקבלים מראה מלוכלך ומצחין, והופכים במהירות לפאגדניים; עתה מופרש דם מן הכיבים, לא באופן פעיל, אלא בזליגה כאילו מתוך ספוג, דבר המעיד על מצב של חולשה רבה; קרקעיותיהם של כיבים אלה מציגות לעיתים קרובות התרוממויות ושקעים בלתי שווים, כאילו נאכלו בידי חרקים; הופעת פצעים אלה מלווה לעיתים קרובות בדופק בלתי סדיר ומהיר, חוסר שינה, אי-שקט, הזעות לילה שופעות, עצבנות רבה וחוסר סבלנות מן הסיבה הקלה ביותר, 14.*
אדמומיות ונפיחות בצבע נחושת של החניכיים ושל רירית הפה, שלאחריהן אקסקוריאציות של המשטח הפנימי של השפתיים והחניכיים, וריור בינוני (לאחר ארבעה-עשר ימי עבודה), 20.
רירית הפה כחלחלה, עם ריור בינוני, במיוחד בבוקר; החניכיים אדומות, מורמות, עם שוליים אדומים-אפרפרים, 21.
רירית הפה חיוורת, עם ארוזיות רבות, 18.
רירית השפה התחתונה, במיוחד בצד שמאל, מכוסה כתמים צהבהבים גדולים, שלא ניתן לנתקם בציפורן. רירית הלחי נפוחה, אדומה, מעובה, ומכוסה על הלחיים, החניכיים והחך בכתמים לבנים הניתנים להסרה בקלות מעל פני שטח לא מכויבים. הכתמים האפורים שעל השפה התחתונה ובחלק הפנימי של הלחיים, ועל שפת הלשון, היו תחומים בקו אדום (לאחר ארבעה ימים). לאחר הסרת הכתמים שהתפשטו מן השפה התחתונה על פני החלק הפנימי של הלחיים בעזרת מטלית, הרירית נחשפה ונראתה מחוספסת ובלתי אחידה, כשהיא מכתימה את המטלית בהרבה דם. כך נגרם כאב עז (לאחר שישה ימים). הכתמים האפורים נעלמו, והותירו כתמים אדומים. על הלחי הימנית, סמוך לקומיסורת השפתיים, מצוי משטח אדום-אפרפר, בגודל של חצי דולר, הבולט מעל הרירית הבריאה. הנקודות האדומות הן גרנולציות אמיתיות, המצביעות על התכייבות הרירית; המקומות האפורים הם שרידים של הכתמים הלבנים הקודמים (לאחר שלושה-עשר יום), 57.
רירית הלחיים נפוחה וכואבת (היום השני). רירית פנים הלחיים נפוחה, במיוחד בצד ימין, שם יש כתם אדום שהיה מכוסה בקרום לבן. גם החך מראה כמה מן הקרומים האלה. רירית השפה התחתונה מציגה כתמים לבנים דקים למדי, תחומים באדום (לאחר עשרה ימים). הכתמים הלבנים על השפה התחתונה מוחלפים במשטח מכוסה בליטות אדומות קטנות, שביניהן ציפוי אפור דק. משטח מגורגר זה בולט בתבליט חד מעל הרירית הבריאה, ומשאיר דם על המטלית במגע; המגע מכאיב מאוד (לאחר אחד-עשר יום), 58.
רירית הלחי המצפה את השפה העליונה מציגה, סמוך לקומיסורה הימנית, כתם לבן עבה, תחום באדום; החלק הפנימי של השפה התחתונה מכוסה כולו כתמים אפורים, עבים למדי, וגם הם תחומים באדום. רירית הלחיים נפוחה, במיוחד בצד ימין; היא, וכן החך, מראים קרומים לבנים דקים (לאחר תשעה ימים), 59.
החך מכוסה כמעט כולו בקרום מדומה דק, שניתן להסירו מעל פני שטח לא מכויבים. רירית הלחיים מכוסה בחלקה כתמים לבנים דקים, אך במקומות אחדים יש שכבות עבות שלא ניתן להסירן במלואן בציפורן (לאחר שמונה ימים). כתמים על פנים הלחי, תחומים באדום (לאחר עשרה ימים). הכתם על הלחי הימנית נעלם, ובמקומו משטח בולט אדום-אפרפר; הנקודות האדומות הן בבירור גרנולציות; הנקודות האפורות הן שרידי הקרום המדומה (לאחר אחד-עשר יום). גרנולציות במקומות הנזכרים לעיל בלחי השמאלית; ניכרות יותר בלחי הימנית (לאחר שנים-עשר יום). בלחי הימנית משטח מגורגר, ברוחב 1 millimetre ובאורך 5 millimetres; סביבו הרירית אדומה עד למרחק של 6 millimetres (לאחר עשרים וחמישה יום), 60.
ריח רע מן הפה, 23, 75.
הפה מצחין מאוד, 44. [260.]
צחנה מן הפה, 80.
ריח מצחין מן הפה, 74.
הריח הכספיתי חזק מאוד (לאחר שמונה ימים), 60.
הריח מן הפה לא נעים, מתקתק, 68.
נפיחות של החניכיים, השפתיים והלחיים, 2a.
רירית הפה נפוחה, מורמת, 21.
נפיחות ספוגית של רירית השפה התחתונה, עם פוסטולות רבות הנראות כבלוטות ריריות תפוחות; גם רירית הלחי והשפה העליונה מציגות מראה ספוגי מיוחד, 80.
סטומטיטיס בשני שלישים מכלל המקרים, לעיתים עם נפיחות של הבלוטות הצוואריות והתת-לסתיות; בכמחצית מן המקרים היו בפה כיבים כספיתיים; במקרה אחד דלקת של הלשון; ובמקרה אחר דלקת של השקדים והיווצרות מורסה, 33.
סטומטיטיס חריפה, 73.
סטומטיטיס עזה וריור, 18. [270.]
סטומטיטיס עזה; כיבים כספיתיים עמוקים על פני השטח הפנימי של הלחי הימנית, היורדים עד לשקד; כאשר הפה החלים, תקף אותה רעד נורא, כך שלא יכלה לצאת ממיטתה ולא לומר מילה, 18.
סטומטיטיס מחרידה, 18.
כאב-רגישות ותחושת נפיחות בפה, 13.
פצעונים ונפיחות בפה (היום השני), 60.
התפרצות, דומה לכיבים שבדיפתריטיס, בצד הימני של רירית הפה והלשון; נפיחות של הבלוטות התת-לסתיות הימניות, והפרשה שופעת של רוק מצחין, 73.
כיבים בפה, 18.
בשנת 1821 הותקפו גם מר פ' ומר ב', שהיו אז תלמידים ב-Hospital de la Pitié וטיפלו בנשים בזנות, בדלקת של החניכיים, שלא יכלה לנבוע אלא ממילוי תפקידם במחלקות הוונריות. במקרה של מר ב' היו אף כיבים באחורי הפה; הם לא נראו לו חשובים, והוא הקדיש להם מעט תשומת לב עד שהבחין כי הם מחמירים. אז התייעץ עם מטפל מפורסם, שקבע כי המחלה ונרית ורשם טיפול בכספית. מאחר שמר ב' מעולם לא חלה בעגבת, ומעולם אף לא נחשף להדבקה, סירב לפעול לפי עצה זו. תלונתו נמשכה כמה חודשים, ולבסוף נעלמה לאחר שהפסיק לטפל בחולים ונריים. באותה שנה נפגע גם מר פ', 'élève externe' אחר באותו בית חולים, מנפיחות של החניכיים, והיו לו גם כיבים בפה ובאחורי הפה, אשר, מיד כשנרפאו במקום אחד, הופיעו מחדש במקום אחר. לבסוף הוקל לו רק לאחר שנשאר בבית זמן-מה, 47.
כיבים רבים בפה, 10.
כיבים על השול השמאלי של הלשון ועל הלחי הימנית, 18.
כיבים על רירית הלחי, 18. [280.]
כיבים שטחיים בזווית שלפני קשת החך, פעם משמאל ופעם מימין, 18.
התפתחו כיבים עמוקים על המשטח הפנימי של השפתיים והלחיים, עם שוליים מורמים ומאורזים, עם נפיחות של השקדים והבלוטות הצוואריות (לאחר ארבעה-עשר ימי עבודה), 20.
המשטח הפנימי של הלחיים מכויב עמוקות ומודלק, 31.
על רירית השפתיים היו כיבים קטנים, לבנבנים, עמוקים, מדממים בקלות, בעלי שוליים מורמים במקצת ובעלי צבע כחלחל, 68.
כיבים מצחינים בפה, שמהם נטפה בלי הרף הפרשה דמית-מוגלתית שופעת ומצחינה ביותר, 5.
צלקת פיגמנטרית קטנה בצד ימין, בין החך הקשה והרך, עם כיב כספיתי, 18.
רוק.
הרוק מוגבר, 23, 68.
ריור, 21, 24, 28, וכו'; (היום השלישי), 58, 59, 60.
ריור קל (לאחר תשעה ימים), 59.
דרגה קלה של ריור ממושך, 49. [290.]
דרגה בינונית של ריור, 51.
ריור תכוף, 16.
מחלה מדאיגה פרצה בקרב הצוותים, וכולם סבלו מריור במידה זו או אחרת. המנתחים, הפורסרים ושלושה קצינים זוטרים, שהיו הקרובים ביותר למקום שבו אוחסן החומר, הרגישו את השפעותיו יותר מכול, וראשיהם ולשונותיהם התנפחו במידה מדאיגה ביותר. כל חולדה, עכבר ותיקן שעל הסיפון הושמדו, ותסמיני ריור כללי הופיעו בדרגה חזקה, 46.
ריור רב, 21.
ריור שופע, 57.
ריור שופע מאוד; כמעט בשיאו (לאחר שמונה ימים), 60.
ריור מרובה, 18, 31, 63.
ריור עז מאוד, 21.
ריור, שגרם לאובדן כל שיניו, 65.
שלושים ותשעה מתוך ארבעים ושלושה החולים לקו בריור כספיתי; בחלק מן המקרים הוא קיבל צורה קשה, 62. [300.]
ריור מצחין מאוד, 31.
פטיאליזם; עליו לירוק הרבה (לאחר שלושים ושמונה שנים), 70.
פטיאליזם, שדלדל אותה עד שהייתה כשלד, 11.
עישון גרם לריור שופע בצורה בלתי רגילה, 18.
רוק דמי, 44.
טעם.
טעם רע, 78.
טעם מר, 31.
טעם מתכתי, 5, 21, 29.
טעם מתכתי חזק (לאחר שלושים ושמונה שנים), 70.
אינו מסוגל לאכול מרק, בגלל טעם מלוח מאוד שנדמה היה שיש לו, 78.
דיבור. [310.]
הדיבור רועד, 21; במשך שנים, 18.
הדיבור איטי, 18.
הדיבור מופרע, 69; (היום השני), 58.
הדיבור מופרע מאוד, 15.
הדיבור קשה, 31; (לאחר שמונה ימים), 60.
קושי בדיבור ובלעיסה, 73.
הדיבור קשה בשל רעד הפה והלשון, 23.
שרירי המסטר נעשו מכווצים, כך שהדיבור היה לעיתים קשה מאוד וכמעט בלתי אפשרי, 79.
אי-יכולת לדבר בבירור, 64, 74.
הדיבור מובן רק בחלקו, 1. [320.]
הדיבור כמעט אינו מובן, 1.
בקושי היה אפשר לדבר באופן מובן, בשל מצב התסיסה המתמיד שאליו היו נזרקים ברגע שפנו אליהם, או ברגע שניסו לבטא מילה, 49.
הדיבור מגמגם, 2a, 18, 21, וכו'.
גמגום (מאז שהחל הרעד), (לאחר שלושים ושמונה שנים), 70.
דיבור מגמגם ובדרך כלל קשה מאוד, 79.
הדיבור מגמגם; לבסוף בלתי מובן, 30.
גמגום, דיבור איטי, קשה; בעת התרגשות אינו מסוגל כלל לדבר, 18.
מגמגם כמו ילד, 1.
גמגם קשות, 1.
גמגום נורא, 10. [330.]
ההיגוי מעט לא ברור (אצל אחד), 51.
קושי בהיגוי, עד כדי גמגום; בקושי ניתן היה להבין אותו, 1.
הדיבור מהוסס, לא ברור ונחפז, 55.
Psellismus (שיתוק רועד של אברי הדיבור), 18.
אובדן הדיבור, 7.

גרון

דלקת כרונית של שורש החך, הענבל, השקדים ומיצר הלוע, 23.
תחושה כאילו גוף זר נתקע בגרון, ונראה שהיא תלויה בהתכווצות בלתי רצונית של שרירי הלוע, 79.
ענבל ושקדים.
החך הרך, ובייחוד הענבל, בצבע אדום-נחושתי; בצד שמאל כיב שטחי ארוך, 21.
כיבים בצד הימני של החך הרך, 21.
נפיחות רבה של הענבל, 18. [340.]
הענבל מאורך ומוגדל, 18.
השקדים אדומים, 80.
השקד השמאלי נפוח מאוד, 18.
השקדים נפוחים מאוד ואדומים, ללא רבדים (לאחר תשעה ימים), 39.
השקדים מוגדלים מאוד (לאחר שמונה ימים), 60.
אחד מן האנשים שלא לקו בריור סבל מדלקת שקדים חריפה, 62.
מיצר הלוע והלוע.
הרירית של מיצר הלוע אדומה, מפוספסת בריר, 21.
דלקת מיצר הלוע, אדומה כהה, 18.
דלקת של מיצר הלוע בצבע אדום-נחושתי, 18.
דלקת כרונית של מיצר הלוע, 18. [350.]
דלקת כרונית של מיצר הלוע ללא כיב, 18.
כל הפועלים שלא פיתחו ריור לקו בכיבים של מיצר הלוע, 20.
כיווץ ויובש של מיצר הלוע (לאחר עשרים דקות), 81.
נפיחות תחומה של הרירית הלועית, 18.
הרירית של הלוע נפוחה במוקדים, 18.
התפתחו כיבים על הדופן האחורית של הלוע (לאחר עבודה של שבועות אחדים), 20.
בליעה.
הבליעה הייתה עוויתית, ולעיתים קרובות כמעט גרמה לחנק, 10.
כאב עז עקב בליעה או דיבור, 10.
הגרון החיצוני.
אוושת נשיפה חזקה בוורידי הצוואר, בייחוד בצד שמאל, 18.
בלוטות הלימפה של הגרון קשות וגדולות למדי, אך אלה שבעורף, במרפקים ובאזור המפשעה אינן מוגדלות, 18. [360.]
הבלוטות התת-לסתיות נפוחות, 18.
במקרים אחדים הבלוטות התת-לסתיות היו נפוחות ללא ריור, 25.
הבלוטות התת-לסתיות נפוחות מעט (לאחר תשעה ימים), 59 ; (לאחר עשרה ימים), 58.
הבלוטות התת-לסתיות נפוחות מאוד, בייחוד השמאלית (לאחר שמונה ימים), 60.
הבלוטות התת-לסתיות גדושות מעט, 57.
הבלוטות הצוואריות נפוחות, 21.
הבלוטות הצוואריות נפוחות, רכות, 21.
בלוטת צוואר אחת נפוחה מאוד, 21.
הבלוטות הצוואריות גדולות, קשות, 21.
נפיחות קשה של הבלוטות הצוואריות ובלוטות מיצד האוזן, 29. [370.]
הצד הימני של בלוטת התריס מוגדל מאוד, 21.
קשיות רבה של בלוטת מיצד האוזן, מאחורי ענף הלסת, 21.
בלוטות התת-לשון הימניות היו בגודל אגוזי לוז, וקשות מאוד, 18.
רעד של בלוטות התת-לשון, 11a.

קיבה

תיאבון.
אובדן תיאבון, 2a, 17, 18 , etc.
חוסר תיאבון, 73.
תיאבונו פחת, 15.
אין תיאבון, 74.
בזמן הריור היה התיאבון מועט; כשלא היה לה ריור, היה לה רעב זאבי, 18.
צמא.
צמא, 2a. [380.]
צמא רב, 13.
צמא גדול, 18, 78.
צמא דחוף, 74.
גיהוקים ושיהוק.
גיהוקים, במיוחד לאחר אכילה, 18.
גיהוקים עזים, 18.
שיהוק שלא ניתן היה להשקיטו, מוחמר באכילה, עם חולשה כללית, 18.
בחילה והקאה.
בחילה, 78.
בחילה מציקה, 13.
הקאה, 18, 45, 73.
הקאה של מרה ומזון, עם עצירות, לשון מצופה וסחרחורת רבה, 18. [390.]
הקאות תכופות של רוק ומרה לאחר אכילה, 18.
קיבה.
העיכול מופרע, 45.
עיכול קשה, 74.
כאב ותחושת התכווצות באזור האפיגסטרי, 31.
תחושת הידוק וכאב באפיגסטריום, 31.
התכווצות של האפיגסטריום, שהתגברה במשך לילה ללא שינה, עם קוצר נשימה ושיהוק, מלווה בשיעול ולאחריה הקאה, 73.
לחץ בקיבה, 21.
לחץ בקיבה וגיהוקים, במיוחד לאחר אכילה, 18.

הבטן

אזורי תת־הצלעות.
קפיצות בשרירי אזור תת־הצלע הימני (כעבור דקות אחדות), 82.
ניוון כרוני של הכבד, עם כחישה והתייבשות של הגוף, 19.* [400.]
אחד מן האנשים שלא לקו בריור סבל מדלקת כבד כרונית, 62.
כאב עמום תת־חריף באזור הכבד, שקדם לו כאב חריף בשורש כף היד השמאלי ובגב כף היד (ביום השני), 81.
הבטן בכלל.
הבטן תפוחה מאוד מגזים, 18.*
הבטן טימפנית, 2a.*
דפנות הבטן מתוחות, 79.
שרירי הבטן מתוחים, 34.
הבטן שקועה במקצת, 34.
כאבים בשרירי הבטן, 17.
כאב קופצני בבטן, 64.
כאבים קורעים בשרירי הבטן, 18. [410.]
כאבי קוליקה מרובים, 18.
קוליקה גזית, עם עצירות, 18.
הבטן התחתונה ואזורי הכסל.
אחיזה בחלק התחתון של הבטן (כעבור דקות אחדות), 82.
כאב עמום באזור המפשעה הימני (כעבור שעתיים ורבע), 91.

פי הטבעת

צניחת פי הטבעת, 18.

צואה

שלשול.
שלשול, 37, 45, 79 ; במקרים אחדים, 33.
אצל אחדים הופיע שלשול בו-זמנית עם הופעת ריור, 62.
שלשול המתחלף בעצירות, 18.
שלשול מתיש, 28.
שלשול בעל ריח רע, 37. [420.]
שלשול דליל, בעל ריח רע מאוד; לעיתים בלתי רצוני, 68.
יציאות בלתי רצוניות, 17, 34.
היציאות בתחילה דלילות וירוקות, אך לאחר מכן עצירות, 25.
יציאה מלווה בגזים, עם צואה מרוככת בצבע צהוב-כתום (בבוקר השני), 81.
יציאות דמיות, 78.
יציאות עצלות (לאחר שנתיים), 18.
עצירות.
צואה עצורה, 80.
עצירות, 18, 31, 33 , וכו'.
עצירות, עם כאבים עוויתיים מזדמנים; המעיים התרוקנו יום כן יום לא, 64.
עצירות עיקשת, 18. [430.]
נטייה של המעיים לעצירות, 16.
המעיים נוטים למדי לעצירות, 67.
המעיים לא פעלו, ולא ניתן היה להקל על העצירות בשום דרך, וביום השני הוא מת, 42.

אברי השתן

אי-נקיטת שתן, 45.
השתן מועט; משקל סגולי 1022, 79.
השתן מועט, צהוב-כהה, אלבומיני, 18.
השתן דליל, מוטל לעיתים קרובות, 30.
אלבומינוריה עם תסמינים מיימתיים; בזמן ההריון, 18.

אברי המין

זכר.
אובדן מוחלט של האון המיני, 74.*
נקבה.
נשים הפילו לעיתים תכופות, 20. [440.]
שטף־דם שופע מאיברי המין הנשיים, 37.
שטף־דם פתאומי ושופע מאיברי המין, 68.
מטרורגיה שופעת מאוד; פעם אחת היה דימום וסתי במשך עשרה שבועות, 18.
הווסת בלתי סדירה ומועטה, 18.
הווסת בלתי סדירה, לעיתים נעדרת, לעיתים שופעת מדי, ומאחרת, 18.
הווסת מועטה, 18.
הווסת מועטה, חיוורת, ונמשכת שעות אחדות בלבד, 18.
דיכוי הווסת, 47a.

אברי הנשימה

הגרון והסמפונות.
תמונה מלאה של שחפת הגרון, עם ארוזיות וכיבים על הקיר האחורי של הלוע, 19.
אחד מן הגברים שלא לקו בריור סבל מברונכיטיס כרונית, 62.
הקול. [450.]
טון הקול השתנה (לאחר שמונה ימים), 60.
הקול רועד, כמעט כקולו של אדם בשעת צמרמורת, 54.
שיעול.
שיעול והידוק בחזה, 15, 31.
שיעול, עם הידוק בחזה, 31.
שיעול, עם כאב בצד השמאלי ובכתף השמאלית, 18.
שיעול, עם הזעה מרובה ותשישות רבה, עד כי שכבה במיטה במשך שנה, 18.
השיעול היה בתחילה יבש, ולאחר מכן עם פליטת כיח לבן קצפי, עם כחישות וחולשה, 18.
שיעול לח, שלבסוף התלווה אליו כאב חריף כל כך בחזה עד שהונחו עלוקות כדי להקל עליו; עקיצות העלוקות דיממו למעלה מעשרים וארבע שעות, והדם נראה דליל מאוד, 17.
שיעול, עם פליטת כיח, ועם כחישות כה רבה עד שסברו שהיא לוקה בשחפת, 18.
הנשימה.
*הבל פה צחני, 10, 54, 74 , וכו'; (לאחר שלושים ושמונה שנים), 70. [460.]
ריח כספיתי של הבל הפה (לאחר תשעה ימים), 59.
ריח כספיתי חזק של הבל הפה, 57.
בעת נשימה שקטה הנשימה היתה תקינה לחלוטין; אך בניסיון לקחת נשימה עמוקה, לא השאיפה ולא הנשיפה בוצעו בפעולה אחת, אלא בשלוש או ארבע תנועות קופצניות, 18.
נשימה מהירה, מלווה בתחושת כיווץ ובשיעול, 31.
הנשימה מהירה מאוד, 64, 78.
הנשימה היתה לעיתים קרובות חלשה מאוד, עם דיספניאה, ואף התקפי אסתמה, 18.
מועקת נשימה, העולה מן הסרעפת כלפי מעלה (לאחר עשרים דקות), 81.
קצר נשימה מאוד, 5.
דיספניאה, 18, 28.
דיספניאה ושיעול, 73. [470.]
אסתמה, 5.
לבסוף נעשתה אסתמטית; ההתקפים הופיעו תחילה בהפסקות ארוכות, אך נעשו בהדרגה תכופים יותר; היה חרחור קבוע, אך לא שיעול ולא פליטת כיח; לקראת סוף המחלה, שנמשכה שמונה-עשרה שנה, לא יכלה ללכת או להתכופף, מפחד חנק; משהחמירו התסמינים, היתה כבולה לכורסתה במשך יותר משנה, עד שהמוות הביא לה מזור, 11.
אספיקסיה, 9.

חזה

אובייקטיבי.
ראוי היה לציון כי בשאיפה עמוקה הסרעפת נראתה כמעט שאינה נעה, 18.
רעידות; לאחר שנמשכו שישה שבועות, בא אחריהן דימום שופע מן הריאות, לפרקים, במשך קרוב לשלושה חודשים; זה נעלם לאחר הפסקת העבודה, אך הופיע מחדש עם החזרה אליה, 36.
הנשים העובדות בכספית נפגעות הרבה יותר מן הגברים, ושיעור גדול בהרבה מהן מת; מבין המחלות שמהן העובדים מתים, השחפת היא השכיחה במידה רבה, כך שנראה כמוכרע כי מרקוריאליזם עובר לעיתים קרובות לשחפת של הריאות, ואין ספק שעבודה בכספית גורמת לכיליון ריאתי, 18.
(במקרה אחד התפתחה שחפת בצד הימני של בית החזה, אשר התקדמה בעוד שהתסמינים המיידיים של הרעלת כספית חלפו), 18.
נפחת הריאות, 37.
נפחת כרונית של הריאות, 18.
סובייקטיבי.
כאבים בחלקים שונים של החזה, במיוחד בשאיפה עמוקה, 18. [480.]
הידוק בחזה, ושיעול, 15.
הידוק רב של החזה, 18.
כיווץ בחזה; האונות התחתונות (סרעפת?), (לאחר שעה וחצי), 82.
כיווץ חמור של החזה, 9.
כאבי כיווץ בחלקים שונים של החזה, 18.
תחושת לחץ על החזה, 31.
לחץ על החזה, ללא שיעול, 18.
מועקה בחזה, 18.
מועקה נוראה בריאות, 13.
כאב בצד השמאלי, מוחמר בשאיפה, 18.

HEART AND PULSE

אזור קדם-הלב. [490.]
כאב כואב בחוד הלב, המתפשט כלפי מעלה לעבר הבסיס (פריקרדיאלי), 81.
מועקה לבבית (לאחר שעה וחצי), 82.
פעולת הלב.
דפיקות לב, 18.
דפיקות לב במאמץ הקל ביותר, 18.
דפיקות לב, עם דופק שלא ניתן היה למנותו, 78.
דפיקות לב תכופות, 18.
דפיקות לב עזות, בלתי סדירות, 18.
דופק.
דופק מלא, רועד, תכוף, 17.
בעת השכיבה לישון הדופק הואץ (בלילה הראשון), 81.
דופק מהיר, חלש וקטן, 16. [500.]
דופק מהיר וקטן, אך קשה למישוש, מחמת הרעד המתמיד, 15.
דופק קטן ומהיר, 31.
דופק איטי, 32.
דופק חלש ואיטי, 54.
דופק איטי, 53 ו-54, 24.
הדופק רק 52 ו-56; תנופת הלב חלשה מאוד, 24.
דופק חלש, לעיתים קרובות איטי, ולפעמים מהיר ותכוף, 30.
הדופק היה איטי, במקרים רבים 50 עד 56; במקרה אחד 60, אך הראה שינויים גדולים ומהירים, ועלה עד 80 או 100 בעקבות ההתרגשות הקלה ביותר, 18.
הדופק היה איטי מאוד במקרה אחד של פטיאליזם וחולשה, אך ללא רעד; וקטן ואיטי מאוד במקרה של רעד ללא פטיאליזם; במקרים אחרים עלתה תדירות הדופק, 33.
הדופק חלש למדי, 53. [510.]
דופק קטן, רך, אנמי, 45.
דופק רך מאוד, 64.

הצוואר והגב

צוואר.
בלוטות לימפה מוקשות בעורף, 18.*
תחושת קידוח בצד הימני של הצוואר (כעבור כמה דקות), 82.
גב.
התרככות והתעקמות של עמוד השדרה, 19.
כאב עמום פריאוסטאלי לאורך עמוד השדרה (כעבור עשרים דקות), 81.
כאב עוויתי בגב, 64.
האזור הגבי.
תחושת חום והיפראסתזיה במחצית העליונה של הגב (כעבור כמה דקות), 82.
כאב עמום באזור הגבי האמצעי, מימין לעמוד השדרה (כעבור עשרים דקות), 81.
כאב עמום תת-שכמתי מימין, שנעשה גם בין-שכמתי, נמשך שעתיים, בשעה 11 A.M. (ביום השני), 81. [520.]
כאב עמום תת-שכמתי מימין, המתפשט על פני אזור הכבד, בהתעוררות (ביום השלישי), 81.
כאבים עמומים רצופים מתחת לזוויות התחתונות של השכמות, חמורים, נמשכים שלושת רבעי שעה (כעבור שעה וחצי), 81.
כאב עמום רצוף מתחת לשכמה הימנית (כעבור עשרים דקות), 81.
כאב עמום חמור וממושך בין השכמות (כעבור עשרים דקות), 81.
רגישות קלה בלחץ מעל החוליות הגביות הרביעית והחמישית, אך שאר עמוד השדרה לא הראה כל עלייה ברגישות, 16.
פעמום מעל האקרומיון השמאלי (כעבור כמה דקות), 82.

EXTREMITIES IN GENERAL

אובייקטיבי.
אובדן כוח בגפיים לווה בחיפזון מסוים בתנועה, 33.
רעד של הגפיים, 1, 9, 11a, וכו׳.
רעידה של הגפיים, בייחוד של הידיים, כך שהחולה אינו יכול להחזיקן בשקט אף לרגע, ולמעשה אינו יכול לשאת דבר אל פיו, 28. [530.]
רעד של הגפיים העליונות והתחתונות, שנעשה גרוע יותר כאשר דיברו אליו בחומרה כלשהי, 56.
התגובתיות החשמלית היתה טובה, אך שרירי הגפיים העליונות והתחתונות משני הצדדים לא התכווצו באופן טוני אלא ברטט, כך שהאצבעות שעל האלקטרודה חשו מעין זמזום, 80.
רעידה של הידיים והרגליים, כך שהחולה לא היה מסוגל לכתוב, 17.
רעידה של הידיים, ולעתים גם של הרגליים, 20.
רעידה מחזורית של הגפיים, 24.
רעידה רבה של הגפיים, 18.
הרעידה בגפיים היתה כה גדולה עד שלא יכלה עוד להשתמש בידיה ולא יכלה לעלות למקום גבוה לבדה; היא יכלה לדבר רק בקושי, ולעתים כלל לא יכלה להביא את המזון אל פיה, ואף במיטה הופרעה על ידי הרעידה, אף שמעולם לא הגיעה לכדי עוויתות; לא יכלה להחזיק חפצים קלים בידיה, שכן הרעידה העזה היתה מעיפה אותם; אך היתה מסוגלת לשאת חפצים כבדים, 18.
רעידה מופרזת בכל הגפיים, בייחוד בגפיים העליונות; שהלכה וגברה בהדרגה, עד שלא היה מסוגל לעבוד, או לאכול, לשתות, או לבצע את צורכי הטבע, ללא סיוע, 1.
אצל אשה היה רעד עז של הגפיים, 24.
הרגליים רעדו במידה מתונה; הזרועות בעוצמה; נזקק לעזרה בכל דבר, כילד. הקושי בהליכה היה כה רב, עד שלעתים קרובות נפל ארצה על גבו, כאילו מכוח חיצוני כלשהו, אפילו בעת שהתאמץ להחזיק את עצמו זקוף על ידי כפיפה קדימה, 1. [540.]
לא היה מסוגל כלל להחזיק אף אחת מידיו יציבה אפילו לרגע; השרירים מדולדלים ודקים, ותמיד במצב של פעילות עוויתית; בקושי הרב ביותר הוא מצליח להאכיל את עצמו; הפגיעה אינה חמורה כל כך ברגליים; הוא הולך לאט מאוד, ובהליכה מתנודדת; אף על פי כן המשיך לעלות במדרגות ללא סיוע, כשהוא נאחז במעקה לכל אורך הדרך; במיטה תנועותיו מספיקות לעתים קרובות כדי להרעיד את המיטה, 64.
הליקוי העיקרי שממנו סבל לא היה, כפי שתואר לעתים במקרים אלה, רעד מתמיד של הגפיים ונענוע הלוך ושוב של הראש, כגון המופיעים אצל משותקים זקנים, אלא מעין סערה עוויתית מהירה של הגפיים (בכל פעם שפעולת הרצון הופעלה על השרירים), שהניעה את הגפיים במהירות לכל הכיוונים מלבד אל הכיוון שהרצון הורה עליו. כך, יכול היה לשבת על כיסאו בשקט וכמעט ללא תנועה, אך ברגע שקם וניסה ללכת, רגליו החלו, כביכול, לרקוד בניגוד לרצונו, וביצעו תנועות מהירות מאוד ובלתי סדירות, בעוצמה כה רבה עד שנאלץ לשוב ולצנוח על כיסאו, או שהן הפילו אותו. תנועות דומות במקצת בוצעו גם על ידי זרועותיו, אם ניסה להשתמש בהן; כך שלא היה מסוגל להביא דבר אל פיו, והכמות הקטנה ביותר של נוזל ניתזה מיד מכל כלי שממנו ניסה לשתות. לפיכך היה הכרח להאכילו כילד. רעדים עוויתיים אלה גברו מאוד על ידי כל נסיבה שהסעירה את נפשו, או גרמה לחרדה כלשהי (one), 51.
הם סברו שנרפאו, כאשר כעבור כחמישה עשר יום לאחר הפסקת הטיפול, תקפה אותם ג׳קטיטציה של שרירי הגפיים, 47a.
טלטול פתאומי של הגפיים, כך שבקושי היה מסוגל ללכת או לאכול; הפחד מנפילה הביא אותו להישאר במיטתו, 18.
שיתוק של הגפיים, פרט לזרוע השמאלית; לאחר מכן חזרה התנועה בזרוע אך לא בגפיים התחתונות, 37.
חולשה של הגפיים, 18.
תשישות מכאיבה בכל הגפיים (יום שני), 58, 59, 60.
סובייקטיבי.
הירדמות תכופה של הזרועות והרגליים, בייחוד בלילה, 21.
תחושת קהות ושיתוק בגפיים, 18.
כובד בלתי רגיל של הגפיים, 28. [550.]
תחושת כובד וקהות בגפיים, 21.
תחושת כובד בגפיים, בייחוד עם ישנוניות רבה, במיוחד בלילה, 21.
כאב בגפיים, 17, 18.
כאבים בזרועות וברגליים, 21.
כאבים באמות וברגליים, 18.
כאב קל במפרקים, בייחוד בשורשי כפות הידיים, במרפקים, בברכיים ובקרסוליים, 43.
כאב רב ורעד בגפיים, 66.
כאב עקשני ועז בגפיים במשך חודש, 73.
כאבים עמומים במפרקים, 28.
חזרות של כאבים דואבים בגפיים (יום שני), 81. [560.]
תחושת קריעה בגפיים, בייחוד בזרועות, 18.
כאבי קריעה בגפיים, 18, 21.
כאבי קריעה מכאיבים בידיים וברגליים, גרועים יותר בלילה, 28.
כאבי קריעה עזים, דמויי ראומטיזם, בזרועות וברגליים; מתגברים במיטה, כך שלעתים קרובות נאלצה לעזוב אותה, 18.

SUPERIOR EXTREMITIES

אובייקטיבי.
רעד בזרועות, 78.
לפתע אחזו בו, לאחר יום של עבודה קשה מן הרגיל, התכווצויות באצבעות, אשר כעבור זמן קצר באו אחריהן תנועות טלטול ורעד בשתי הגפיים העליונות. בתחילה היו קלות, אך הלכו והתגברו בהדרגה עד שנעשו מטרידות מאוד. אי־שקט זה של השרירים נמשך אף במשך השינה, ולווה בכאב מכרסם, כפי שתיאר זאת (לאחר שבועיים). התסמינים נעשו כלליים עוד יותר, לאחר שהגפיים התחתונות נפגעו בערב הקודם, כך שלמעשה נראה כל הגוף בתנועה מתמדת. לקראת החלק המאוחר של היום שככו התנועות הרועדות של שרירי הזרוע הימנית, אך הגפיים נותרו כמעט משותקות (לאחר שלושה שבועות), 67.
אובדן שליטה מוחלט בגפה העליונה השמאלית; כל הגפיים נפגעו במידה זו או אחרת, 79.
אין אפשרות להרים את הזרוע השמאלית; האמה נעה בקושי, היד ביתר קלות, בעוד שהאצבעות גמישות לחלוטין; הזרוע הימנית מושפעת באופן דומה, אך במידה פחותה; את היד הימנית ניתן להרים עד הסנטר, 55.
פארזיס של הגפה העליונה הימנית, עם רעד, 21.
סובייקטיבי.
לעיתים הפרעה בתחושה בזרוע השמאלית, 79. [570.]
כאבים ראומטיים בזרועות, 18.
כאבים ראומטיים בזרוע השמאלית, 18.
כאבי משיכה בזרועות ובידיים, 37.
כאבים קורעים בזרוע השמאלית, 21.
רגישות־כאב רבה בשרירי הזרועות, 64.
כאב בעצם־הקרום בצד החיצוני של הזרוע השמאלית, המשתנה לשורש כף היד השמאלי ולאמה, עם ההתעוררות ולאחר מכן (בבוקר השני), 81.
אמה.
החולים נוטים להתכווצויות ולשיתוק של שרירי המיישרים של האמה, 76. [נקודה חשובה באבחנה המבדלת בין מצב זה לבין הרעלת עופרת, שכן בהרעלה זו דווקא שרירי הכופפים הם הנפגעים במיוחד.]
כאבים בשרירי הכופפים של האמה השמאלית (לאחר שעתיים ורבע), 81.
כאב בעצם־הקרום היורד לאורך האמה השמאלית; אחר כך לאורך האמה הימנית; אחר כך במרפק הימני; אחר כך לאורך עמוד השדרה; בעוצמות משתנות, (לאחר עשרים דקות), 81.
תנועה עוויתית מתמדת, חוזרת וממושכת של שתי האמות בצד הרדיאלי, הגורמת לכיפוף האגודל והאצבע המורה, 55. [580.]
התסמין הראשון היה חולשה של האמה וכאב במרפקים, 53.
שורש כף היד.
שורשי כפות הידיים כפופים דרך קבע בזווית ישרה אל האמה, אך ניתן ליישרם בקלות, 55.
כאב חריף בשורש כף היד השמאלי ובגב כף היד, שלאחריו הופיע כאב תת־חריף באזור הכבד (ביום השני), 81.
יד.
מיד כאשר נתבקשו לעשות דבר־מה בידיהם, היה ניכר שאין להם הכוח לכוון אותן בהחלטיות לביצוע תנועה רצונית; כך, במקום לאחוז בספר או בנייר שהוגש להם, הם שלחו אליהם את היד בתנועות עוויתיות פתאומיות; ובכל פעם שלבסוף אחזו בנייר, הוא התקמט ביד, 49.
רעד של הידיים, 1, 18.
רעד של הידיים, כך שנעשה בלתי אפשרי להחזיק דבר, עם חולשה רבה, 34.
רעד של הידיים, שנמשך תחילה כרבע שעה וחלף, ולאחר מכן נעשה תכוף יותר ויותר ונמשך זמן רב יותר, 79.
הידיים רעדו עד שכמעט לא היה מסוגל לעבוד, 1.
רעד מתמיד של הידיים, כך שהחולה אינו יכול להחזיקן יציבות אפילו לרגע, וכל תנועה מופרעת בשל כך, 80.
רעד בלתי רצוני של הידיים, 80. [590.]
הוא לא היה מסוגל לאכול או להתלבש בכוחות עצמו, 77.
אי אפשר היה לשאת כוס מים אל הפה בלי לשפוך ממנה; לא היה יכול לקחת לא מזון ולא משקה, אלא היה צריך להאכילו כילד, 2a.
משותק עד כדי כך שלא היה יכול, אף בשתי ידיו, לשאת אל פיו כוס מלאה למחצה ביין בלי לשפוך ממנה, 2.
טלטולים בלתי רצוניים תכופים של הידיים והאצבעות; העוויתות מוחמרות מאוד על ידי כל מאמץ, 79.
אובדן כוח קל בידיים, שהופיע בזמנים שונים, ובדרך כלל הוקל על ידי שימוש במשקאות חריפים, 16.
הוא היה רגיל לשכרות; ושם לב שכאשר היה במצב זה היה יכול להחזיק את כוסו בלי לשפוך, דבר שלא היה יכול לעשות כאשר היה פיכח, 10.
אצבעות.
ציפורני האצבעות כחולות, 28.
רעד של האצבעות, 18.
אצבעות היד השמאלית נעשו מכווצות דרך קבע, 79.
תחושת קור ואובדן תחושה באצבעות, 80.

גפיים תחתונות. [600.]

בצקת ניכרת של הגפיים התחתונות (בשעה שהפריחה חלפה), 12.
ורידי הגפיים התחתונות מורחבים, 21.
דליות בוורידי הרגליים, 18, 21.
דליות בוורידי הרגליים, ללא כיבים, 18.
וריד הספנה גדול כגודל האגודל, 21.
רעד ברגליים, כך שבקושי היה יכול לעמוד או ללכת, עם רעד בידיים, כך שלא היה יכול להביא דבר אל פיו, ורעד בלשון, 31.
תנועות הגפיים התחתונות בוצעו באופן טבעי, אך באיטיות; תנועות מפרק הירך היו קשות, 55.
ההליכה הייתה בלתי אחידה ומהססת (אצל הצעיר יותר), 56.
הליכתו הייתה מהססת וקשה, 77.
כובד ניכר בגפיים התחתונות, כך שההליכה הייתה בלתי יציבה, ולאחר מכן רעד בידיים, ובהדרגה גם בכל הגוף, 37. [610.]
הליכה מתנודדת, 6.
לחולים שסבלו מרעידות כספיתיות הייתה הליכה דומה מאוד לזו של הסובלים מ-tabes dorsalis, 33.
אינו מסוגל לעמוד ביציבות, 49.
חולשה רבה ברגליים, כך שבקושי היה יכול לעמוד, 18.
מרותק לכיסאו; אינו מסוגל ללכת אף צעד, 10.
תחושת התפקעות ברגל הימנית, ולאחריה עקצוץ בקרום העצם (אחרי דקות אחדות), 82.
אף שכל שריר ברגליהם רעד, היו נאלצים לעיתים קרובות לפשוט אותן על כיסאות כדי להקל על העוויתות הקשות באזורים אלה, 47a.
כאב דואב בקרום העצם על פני השטח הקדמי של הטיביה השמאלית (בבוקר השני), 81.
כאבים בברכיים לעיתים, 18.
סוליות שתי כפות הרגליים מופנות פנימה ומעלה; גיד ה-tibialis anticus נוקשה ובולט; כיווץ זה קבוע וללא כאב, 55. [620.]
עקצוץ בבהונות (כף הרגל השמאלית), (אחרי דקות אחדות), 82.

GENERAL SYMPTOMS

אובייקטיבי.
כחישה, 18, 31, 33.
הוא היה כחוש וקכקטי, ונראה זקן בטרם עת, 7, 4.
כחישה ניכרת (לאחר שלושים ושמונה שנים), 70.
כחישה רבה, 18, 21.
כחישה מופרזת, 18.
הגוף הלך והתבזבז, 15.
מצב קכקטי, 5.
ודאי הדבר שגם ילדי הפועלים נפגעים מן ההרעלה הכספית; אף כי ייתכן שהדבר נובע מן הרעל הנישא בבגדים, 23.
ילדו של אחת הפועלות היה מוזן גרוע, ובגיל שנה עדיין לא היו לו שיניים, 23. [630.]
ילדי הפועלים היו חיוורים, קכקטיים וסקרופולוטיים; בעוד שבאותו מקום עצמו, ילדיהם של אלה שלא עסקו בציפוי מראות בכסף היו בדרך כלל בריאים, 20.
ילדי הפועלים נפגעים לעיתים קרובות מאוד מסקרופולה, רככת ושחפת, 39.
לילדה שלה הייתה רככת, 21.
בת, שנולדה בזמן המרקוריאליזם שלה, הייתה קטנה מאוד, למדה ללכת רק כשהייתה בת שלוש, ומעולם לא גדלה ליותר מארבע רגל; הייתה עקמת קיפוסקוליוטית של עמוד השדרה, הראש היה משוך אל החזה וקצת לצד שמאל; הייתה התפתחות לקויה מאוד של השרירים והעצמות, 18.
לפועל זה היו ארבעה ילדים מאשתו הראשונה, שגם היא הועסקה במפעל; כולם היו חולניים; בן אחד מת מנמק של שתי כפות הרגליים; שלושת הילדים האחרים והאישה מתו משחפת; גם האישה השנייה וילדיה מתו משחפת; ילדיה של האישה השלישית היו בריאים, פרט לזה שנולד לאחר שהחלה לעבוד במפעל; שלוש הנשים מתו כולן משחפת; מילדי האישה הראשונה היה האחד בן שלושים ואחת שנה, השני בן שתים עשרה, והשלישי בן שלוש או ארבע שנים, 21.
ילדו של אחד הפועלים, בן שנה, סבל מרעד של הזרועות, מסטומטיטיס מתונה ומריור; הילד היה חיוור, אך מוזן היטב, אפילו שמן, ואינטליגנטי, 23.
שחפת קטלנית, 43.
אישה אחת, שהייתה בריאה וילדה שלושה ילדים בריאים, מתה משחפת, 18.
כלורוזיס ואמנוריאה, דפיקות לב, חולשה, אובדן תיאבון, 18.
כלורוזיס; עור הפנים והריריות חיוורים, לבנים כגוויה, העיניים דומעות, הדופק קטן ומהיר, צמא רב, דפיקות לב, קוצר נשימה, כאבים בראש ובקיבה, בצקת של הגפיים התחתונות, חולשה כללית, מצב רוח ירוד, אוושות בעורקי התרדמה, 35. [640.]
אקסוסטוזות, בייחוד בטיביה, לעיתים רחוקות בזרוע העליונה או בראש; אלה לוו בנפיחות וברגישות של הפריאוסט, בייחוד בהחמרה בלילה, מחום המיטה ובמזג אוויר קר ולח, בסופות רעמים וכו', 20.
פריאוסטיטיס ולאחר מכן נמק, 19.
בין חמש מאות חולים שסבלו מעששת עצם, נמק או אקסוסטוזיס של העצמות, לא ידוע אף מקרה שהופיע אצל עובדים בכספית, 18.
עגבת הייתה נדירה ביותר בין הפועלים, 20.
עגבת הייתה נדירה ביותר בין העובדים בכספית, דבר בולט במיוחד מאחר שהתשוקה המינית בדרך כלל מתעוררת; כמה רופאים שעסקו ב-Fürth, שם מצויים המפעלים, והייתה להם פרקטיקה רחבה בין חולי עגבת, לא יכלו להיזכר אפילו במקרה אחד של עגבת בין הפועלים, 39.
עגבת נדירה להפליא; רק מקרה אחד טופל על ידי Prof. Thiery, בבריסל; אדם שסבל מהרעלת כספית, מרעידות, ריור וכו', היה בעל שנקר קשה עם נפיחות של בלוטות המפשעה, אך לא פיתח שום תסמינים אחרים של עגבת כללית כל עוד היה תחת תצפית; בתוך שלושים שנה טופלו יותר ממאתיים איש בארלנגן, ופי ארבעה או חמישה מכך ב-Fürth, בשל הרעלה כספית כללית; ואף כי במקרים אלה קיימת תשוקה מינית מוגברת כתוצאה מן הכספית, וללא ספק אינם בררנים בקשריהם, שכן רווחת ביניהם האמונה שכספית מגינה עליהם מפני עגבת, לא נודע אף מקרה אחד. Cazenave מעולם לא ראה תסמינים שניוניים בין הפועלים, 18.
מעולם לא נודע על מקרה של עגבת בין הפועלים, אף שלא היו פרושים יותר מאנשים אחרים, 25.
העששת פוגעת בעצמות ובמפרקים שמעולם אינם, או רק לעיתים נדירות, נפגעים בעגבת; בין חמש מאות ושישים עובדים בכספית לא היה אף מקרה אחד של עששת של הקרקפת, הטיביה, עצם הבריח או עצם החזה, חלקים הנפגעים במיוחד בעגבת, 19.
כאשר המערכת מתחילה להראות שהיא נתונה לשליטת התרופה, מופיעים תסמינים שונים; לעיתים הם קלים, ולעיתים אלימים מאוד; הפה הוא שלפעמים מציג ראשון את הפגיעה החוקתית, אך לרוב מקדימים לכך במידה מסוימת האצה של הדופק, דרגת מה של התרגשות חומית, ופגיעות עצביות שונות. אם הריור מתבסס פתאום בלי אזהרה מוקדמת רבה, הרי שעוררות המערכת בדרך כלל רבה הרבה יותר, וניכרת הפרעה חוקתית כללית, והכאב בפה גורם לרגזנות של כל המסגרת הגופנית; ספיגה ניכרת של החומר השומני, המלווה בהידקקות רבה של הגוף, נעשית נראית במהירות, וגם האדם החסון ביותר נעשה בדרך כלל רזה וכחוש; ההפרשות מן האיברים השונים משתנות במראן ולעיתים גם בריחן; היציאות נעשות צהובות יותר, השתן נעשה כהה יותר; מופיע מצב מיוחד של העור, המתבטא בצחנה יחידה במינה, שהיא אבחנתית ממש למרקוריאליזציה, ושאי אפשר להעביר כל רושם ממנה בלשון. היא שונה במידה ניכרת מן הריח היוצא מן הגוף לאחר שהזעה הופקה על ידי אבקת Dover, או מזה המופיע לאחר כמה קדחות פריחתיות, או במצב של טירוף הדעת; זהו סימן מיוחד היכול לעיתים להימשך גם לאחר שהריור פוסק. כאשר הפעולה קשה מאוד על הפה, האומללות שגורמת כל אכילה מספיקה כדי למנוע את סיפוק התיאבון, שלעיתים כלל אינו פוחת; אך כאשר הריור פסק לחלוטין, התיאבון נעשה זללני ביותר, ושום דבר אינו נראה כמספק אותו; אז התזונה מתחדשת, והשקעת ההפרשות המעוכלות היטב בחלקי הגוף השונים, שאך לאחרונה איבדו את כמות החומר השומני הרגילה שלהם, מהירה מאוד, והגוף רוכש עד מהרה אף מסה גדולה יותר מזו שהייתה לו קודם לכן, ולעיתים קרובות תקן הבריאות מתבסס ביתר חוזק מאשר היה קודם; אך אין זה תמיד כך; יש יחידים הנותרים במצב של תשישות רבה, וחשופים לכל זעזוע שהיה, בנסיבות רגילות, קל בלבד. לעיתים מחלה מקומית נמשכת זמן מה, ואף מגיעה לדרגה פרועה מאוד; כיבי לשון, התקלפויות של הזיז האלוואולרי, 41.
התסמין הראשון היה שלשול מתמיד, שנמשך בשפע שמונה ימים, ופסק לאחר שהפסיקה לעבוד; לאחר שנה וחצי הופיעו רעידות עם אובדן תיאבון ושלשול, ולאחר מכן נשירת שיער; עם הפסקת העבודה ושימוש באמבטיות נעלמו הרעידות בתוך ארבעה שבועות, והשיער שב וצמח; לאחר שחזרה לעבודה החלו השיניים להאפיר, אף ששפשפה אותן מדי יום בפחם; לאחר מכן נתקפה בחולשה, סחרחורת, שינה לא שקטה עם חלומות כבדים, אובדן זיכרון, פגיעות בפה, שטיפלה בהן באלום, וריקבון גובר של השיניים; לאחר זמן הופיעו שוב הרעידות והחמירו בהדרגה, וכן גם כאב הראש והישנוניות; אחר כך היו לה דפיקות לב ושיהוק, לעיתים כה אלימים עד שנאלצו כמה אנשים להחזיק בה; לאחר שעזבה את העבודה השתפרה, אך הרעידות לא עזבו אותה לגמרי, ובייחוד הוחמרו מכל עוגמת נפש או התרגשות רגשית אחרת; החניכיים היו מעט אטרופיות ונסוגו מן השיניים; השיניים בצבע חום-אפרפר; צבע נחושתי של החך והענבל; רעידות קלות של הגפיים ושל הלשון, בייחוד ניכרות בדיבור; בלוטת צוואר אחורית ימנית מוגדלת; כאבים ראומטיים בשתי הזרועות העליונות; הזעה שופעת בלילה ונטייה להתקרר בקלות; לחולה היו שני ילדים, הראשון נולד ארבעה שבועות מוקדם מדי; הילד היה חלש, ומת כשהיה בן שנה וחצי, 22. [650.]
יום אחד, כאשר השתפר, פגשתי אותו לפתע כשהוא נעשה מושפע מאוד, מתנודד, בקושי מסוגל לדבר, וכמעט נופל; דופק 120, קטן; הנשימה מהירה, עם רעד אלים; לאחר שנח כחצי שעה נעלם הרעד והוא היה מסוגל לדבר; דופק 80; התלונן על חולשה רבה של הגפיים ועל לחץ בנשימה, בייחוד בלילה, 18.
לנשימה ולכל הגוף היה ריח רע, 17.
חיפזון מיוחד בכל התנועות, 18.
תנועות בלתי רצוניות של הראש והידיים, 80.
הזרועות ובייחוד הידיים, כאשר הן מוחזקות במצב אופקי, נכנסות עד מהרה לתנועה קופצנית מתמדת. דבר זה אינו תלוי ברצון, והחולה לא זו בלבד שאינו מסוגל להפסיקו, אלא שהוא אף נעשה תכוף יותר כאשר היא מנסה לרסנו; וגם הפרעה רגשית קלה גורמת לאותו אפקט. כל עבודה ידנית, כל תנועת אחיזה עדינה, כמעט בלתי אפשריות; היא בקושי יכולה להרים מחט המונחת על שולחן. גם הגפיים התחתונות נפגעות באופן דומה; היא בקושי יכולה לעמוד; ההליכה קשה ומתנודדת; עליה להיתמך בכל רגע (לאחר שלושים ושמונה שנים), 70.
רעידות, 21, 75.
רעדים כלליים, 18.
רעידות בלתי רצוניות, 2a, 31.
רעד כללי בלתי רצוני, 47a.
הרעידות הכספיות פוגעות בשרירים הנתונים בדרך כלל לשליטת הרצון, כך שהאדם לעולם אינו אדון לתנועותיו שלו; השרירים הנפגעים מראים תגובתיות חשמלית תקינה, אך אינם מסוגלים להיענות לרצון; כאשר מנסים להפעילם, השרירים מתחילים לרעוד ולהתעוות במידה מופרזת; לעיתים קרובות הם עושים כל מיני תנועות, כמו בכוריאה, לפני שהתנועה הרצויה מתבצעת, או שלעיתים הם נפגעים בתנועות עוויתיות אלימות, הכוללות גם קבוצות שרירים שכנות; שרירים אלה מסוגלים להחזיק חפצים כבדים ביתר קלות מאשר קלים, כך שלמשל אי אפשר להשתמש בסכין או במזלג כי הם ניתקים בקפיצה מן היד, בעוד שחפץ כבד אפשר להחזיק בחוזקה זמן רב; תחילה נפגעים הידיים והזרועות, לאחר מכן הגפיים התחתונות, ואילו הראש נפגע מאוחר יותר ורק במקרים אלימים; נראה שהרעד הכללי של הגוף מתחלף עם הגמגום של הדיבור; לעיתים הדיבור מגומגם מאוד ובלתי מובן, בעוד שיתר הגוף אינו נפגע; בזמנים אחרים כל הגוף רועד ומתעוות באופן מופרז, בעוד שהדיבור, אף שהוא רועד ונקטע, עדיין מובן; לעיתים חצי אחד של הגוף נפגע יותר מן האחר; לעיתים החולים אינם מסוגלים ללכת, לשתות, לאכול, להתלבש, להתפשט, לדבר באופן מובן, או אף להפיק צליל מחותך כלשהו; לעיתים חולים מסוגלים לעלות ולרדת במדרגות, אם כי בקושי, כמו חולים ב-tabes dorsalis, אך אינם מסוגלים לאכול או לשתות, בעוד שאצל אחרים התנאים הללו הפוכים; יש שאינם יכולים עוד לשתות ללא עזרה מפני שהמים נשפכים לפני שהם מגיעים אל הפה, בעוד שהם עדיין מסוגלים להביא מזון אל הפה בתמיכת הזרוע; חולה אחד נאלץ להיות מוחזק על ידי כמה אנשים בכל פעם שניסה לשתות; לעיתים הלעיסה בלתי אפשרית לחלוטין; בצורה העוויתית החולים נאלצים להיות קשורים במיטה כדי שלא יושלכו ממנה על ידי העוויתות. לעיתים מופיעות רעידות בהתקפים בדרגות חומרה ובמשך משתנים; התקפים אלה נגרמים על ידי התרגשות רגשית, מאמץ גופני, ולעיתים מופיעים ללא סיבה נראית לעין. לעיתים ההתקפים דומים לרעדה האלימה של צמרמורת קדחתית. מקרה אחד הציג את התסמינים המדהימים הבאים: כל הגוף הוטח הנה והנה, בעוד שכל שריר וכל קבוצת שרירים נראו בפעילות בלתי פוסקת; הראש התגלגל על הכתפיים, נזרק לאחור וקדימה ומצד לצד, העפעפיים נפתחו ונסגרו, גלגלי העיניים התגלגלו מצד לצד, כנפי האף וזוויות הפה התעוותו, העוויות עיוותו את הפנים, הלסת נעה אחורה וקדימה, הגפיים העליונות והתחתונות קפצו כמכלול וכל שריר בנפרד; העוויתות היו כה אלימות, עד שכמה גברים חזקים לא היו מסוגלים להחזיק את החולה; הן טלטלו אותו הנה והנה או השליכו אותו מן המיטה. במקרה אחר סבלה החולה מרעידות כלליות עם גמגום, שלעיתים הגיעו לעוויתות האלימות ביותר, שבהן צעקה בקול והייתה צריכה להיות קשורה, אף כי ההכרה לא אבדה לחלוטין; נראה היה שההתקפים קשים יותר בערב, ורק במקרים אלימים מאוד נמשך הרעד בשינה; הרעידות בדרך כלל מונעות שינה, או שמיד כשהחולה נרדם זעזוע עוויתי מעיר אותו, והרעד מתחיל מחדש (מעולם לא נצפו עוויתות טטניות), 18.* [660.]
נבצר ממנו כליל לעבוד בשל רעד שיתוקי וחולשה, 51.
רעד לא רק של הגפיים אלא של כל הגוף, ושל הלשון בעת הוצאתה; הדיבור היה מגומגם, 33.
רעדים עוויתיים כלליים; זרועותיו וראשו רעדו אף בישיבה; הדיבור היה רועד; הלשון רעדה כשהוצאה; כל שרירי הגוף נפגעו בהדרגה, וכולם היו בתנועה מתמדת; הראש, הזרועות וכו' לא היו שקטים אף לא לרגע; העפעפיים התעוותו כאילו נפגעו בכוריאה; עוויתות מתמידות של שרירי הפנים; לעיתים לרגע היו רעדים אלימים יותר של החצי הימני של הגוף, שהגיעו עד עוויתות קלוניות הפוגעות בקבוצת שרירים אחת או בכמה, וסיבים מסוימים, לדוגמה של pectoralis major, נפגעו לעיתים ברעד אלים; הדיבור קשה, מגומגם; הוא דיבר רק הברות קצרות; לעיתים קרובות היה בלתי אפשרי להגות גם אותן; החולה היה כה חלש ומסוחרר עד שלא יכול היה לעזוב את המיטה, 18.
הגפיים כשלו והתנודדו, והאיש, אף שהיה צעיר, נע כאדם מתקדם בשנים.

לא היה יכול להביא שום נוזל אל פיו מחמת חומרתו והתמדתו של הרעד. כה גדולה הייתה אלימות הרעד של כל מסגרת גופו, עד שכמעט נזרק מתוך אמבטיה; הרבה מן המים נשפכו מעבר לשפת האמבט, ונדרשה כוחם של שני אנשים כדי למנוע שיושלך ממש החוצה, 15.

רעד, שהחל בידיים ועד מהרה נעשה כללי, 43.
רעד של הידיים, ואחר כך של הגפיים, ובהדרגה של כל הגוף, 37.
זה היה ההתקף השלישי שלו של רעד, הראשון אירע לפני שבע שנים. כעת היה נתון לרעד כללי, עם מעורבות של הראש כמו גם של הגפיים, והזרועות היו כה נסערות שלא יכול היה לחתוך את ארוחת הערב שלו. בתחילה נהג לרעוד ביותר בלילה. רוחו הייתה מדוכאת מאוד מן ההתקף. לעיתים חש עצבנות נוראה, בייחוד בשינויי מזג האוויר, 72.
התסמינים הראשונים שחווה היו עצבנות בלתי רגילה ורעד של הידיים, וכן רעד בעמידה; וזה החמיר במהירות עד שלא היה מסוגל להאכיל את עצמו. בעת שראיתיו לראשונה הצהיר שהוא יציב לאין ערוך יותר משהיה כמה חודשים קודם לכן, אך עדיין היה לו רעד של כל חלק וחלק וקושי בדיבור; וככל שנשאל יותר על מכאוביו, כן נעשה נרעש יותר, עד שלא היה מסוגל כלל לעמוד, לעזור לעצמו או לדבר, 48.*
רעידות כלליות עם גמגום של הדיבור, ולעיתים עוויתות אלימות ביותר, שבמהלכן החולה כמעט מעולם לא איבד את הכרתו לגמרי; מוקלות על ידי קשירה הדוקה של הגוף והגפיים, 37.*
פורמיקציה, כאב מושך ותחושה צמרירית בגפיים העליונות, ולאחר מכן רעד, תחילה בעליונות ולאחר מכן גם בתחתונות, ולבסוף בכל השרירים הרצוניים, כך שלא יכלה לא לעמוד, לא ללכת, לא לדבר ואף לא ללעוס; רעד זה הוחמר בכל ניסיון לתנועה רצונית ועל ידי התרגשות רגשית, 68. [670.]
רעד כללי. כמעט כל מערכת התנועה נזדעזעה בויברציות סדירות ועוויתיות, שנראו נגרמות על ידי הרפיה וכיווץ שרירים לסירוגין. הרעד היה בולט יותר בגפיים העליונות מאשר בתחתונות, ובצד שמאל יותר מאשר בימין. הוא החמיר כאשר החולה ניסה תנועות מסוימות, בייחוד אם היו בעלות אופי טוני; ואלה נעשו בלתי מסודרות יותר ככל שדרשו דיוק ומאמץ רצוני. ההליכה הייתה קשה ומהוססת. אכילה ולבישה ללא עזרה, ו-a fortiori, כתיבה קריאה, היו בלתי אפשריות. הפעולה השרירית הבלתי תקינה התפשטה גם לאיברי הדיבור, וגרמה לאופן הבעה חפוז ולא ברור, אשר עם זאת לא הגיע לכלל גמגום, 74.
הרעד פגע בעיקר בגפיים, בייחוד בירכיים, בשוקיים ובאמות. שרירי הגב והעכוז, ושרירי האגן והכתף, נפגעו פחות; אלה של הבטן העליונה, החזה הקדמי והפנים, כלל לא, 47a.
כאשר היה שרוי באחד מהתקפיו המרובים של רעד עוויתי, היה עלול לשבור כל דבר שנגע בו, ותנועות רגליו היו כה בלתי סדירות, שבירידה במדרגות נאלץ לעיתים לקפוץ בבת אחת מעל שתיים או שלוש מדרגות; כדי להימנע מכך נהג לזחול לאחור ועל ידיו; הוא שתה מתוך קערה, כדי להביא את הנוזל ביתר קלות אל פיו, ומפני שכוס הייתה נמעכת על ידי הידוקן העוויתי של לסתותיו, 43.
רעידות, המתחילות תמיד באצבעות, הולכות וגוברות בהדרגה באלימותן ומתפשטות עד שכל הגוף מעורב, 34.*
רעד של זוויות הפה, הלשון והידיים, 23.
רעד של הצוואר והידיים, 6.
רעידות המתחילות בידיים, בייחוד כאשר מנסים להחזיק דבר-מה, הולכות וגוברות בהדרגה, תוקפות את הברכיים, ולעיתים רחוקות את הצוואר, 30.
רעד של הגפיים ושל הראש, 43.
הרעידות תוקפות תחילה את האצבעות, הזרועות, ואחר כך את הברכיים, הגפיים והלשון, 31.
רעד של הידיים והלשון, 18. [680.]
רעד של הידיים, עד שלא היה יכול להרים דבר, לאכול או לכתוב; רעד ניכר של הצוואר והגפיים התחתונות, 69.*
רעד, אשר מנע ממנו לכתוב, לצייר או לעבוד, ואף לאכול או לשתות ללא עזרה, 1.
היה צורך לסייע לו בכל דבר כמו לילד, 1.
רעידות עד שלא יכלה לשתות ללא עזרה, 18.
רעד כל כך קשה, עד שלא היה יכול לעשות שום עבודה, ולא יכול היה לעלות במדרגות בלי סכנה גדולה לנפילה; היה צורך להאכילו, להלבישו ולסייע לו בכל דרך אחרת כמו לילד; לא יכול היה לצאת מן הבית במשך שלושה חודשים; וכאשר מזג האוויר נעשה חם יותר, החל לזחול ברחובות יותר מאשר ללכת, 1.
רעידות פתאומיות, 18.
הרעידות הופיעו לפתע ובלא התראה, והגיעו עד עוויתות מחרידות, שהשליכו אותה מן המיטה אלמלא אחזה בחוזקה במשהו; היה צורך להאכילה; הדיבור אבד לגמרי, 18.
ההתקף הוא לעיתים פתאומי, ולעיתים הדרגתי; עם חוסר יציבות ורעד של הזרועות והגפיים, המונעים הליכה, דיבור או לעיסה; שכן הרעידות נעשות תכופות, כמעט קבועות; כל פעולה מבוצעת בטלטלות; אם התעסוקה נמשכת, נדודי שינה, אובדן זיכרון ומוות חותמים את המחזה; גוון חום מיוחד של כל הגוף ועור יבש מלווים בדרך כלל את המחלה. בהתקפה הראשונה אפשר לטעות בה ולחשוב שהיא St. Vitus's dance, ובשלביה המאוחרים delirium tremens, 52.
רעידות עזות מאוד, 21.
רעידות אלימות, עד שנאלצה לשכב, 18. [690.]
רעידות אלימות, עם קפיצות של הידיים, הרגליים והראש (חולדות ועכברים השוכנים במכרות נפגעו אף הם מרעידות ומעוויתות, כמו בני אדם), 27.
רעד אלים, שלעיתים מנע ממנה לקחת מזון או לעבוד, 18.
רעדה אלימה, תחילה של הידיים, ולאחר מכן של כל הגוף. מיטלטל בעווית מתמדת; לא יכול היה לדבר, ולא יכול היה להביא את ידו אל פיו מבלי להכות את עצמו; היה צורך להאכילו, 10.
הרעד אלים מאוד; בייחוד בכל התרגשות, ומונע דיבור, 18.
רעד כללי כה אלים, עד שהייתה מרותקת למיטתה תשעה חודשים, עד שנבהלה ממנה החוצה באזעקת שרפה, שהעניקה לה כוח רגעי, 1.
התקף פתאומי אלים של רעד, ללא סחרחורת, כה אלים עד שהדיבור היה קשה והוא נאלץ לשכב במיטה, 18.
רעידות מחרידות, עם אי-יכולת לדבר, לקחת מזון וכו', מלוות ישנוניות עם טשטוש, סחרחורת, קפיצה פתאומית ממקומו, כאב ראש אלים, חולשה רבה של הזיכרון, חרדה רבה, לחץ בחזה, שאון באוזניים, ריצוד לפני העיניים, תנועה מתמדת של גלגלי העיניים וכיפופי הגפיים, 18.
רעדים עוויתיים מחרידים, עם דיבור בלתי מובן, חוסר יכולת ללכת, התקפי סחרחורת אלימים; הרעידות מנעו שינה, 18.
הרעד הופיע בתחילה במרווחים ארוכים; אך לבסוף, לאחר התקף חום שנמשך חמישה ימים, נעשה מתמיד, וכה קשה עד שלא יכול היה לא לדבר, לא לעבוד ולא לאכול, 1.
רעידות בהתקפים כמעט מדי יום, לעיתים כמה פעמים ביום, בדרך כלל גרועות יותר בבוקר מאשר בערב; התקפים אלה הפריעו לעבודתו; לעיתים קרובות הופיעו מעצמם ללא סיבה ידועה, אך היו אלימים במיוחד לאחר התרגשות רגשית; כל הגוף והראש רעדו באלימות; הוא בקושי יכול היה לעמוד על רגליו; היה קשה לדבר; הוא היה כאדם הרועד בצמרמורת האלימה ביותר, רק שלא הייתה ציאנוזה, 18. [700.]
רעידות מוחמרות על ידי התרגשות רגשית, 37.
הרעידות שבו במשך שנים מכל התרגשות רגשית, 18.
במנוחה החולה לא רעדה, אך במעט ההתרגשות הרגשית ביותר, אפילו כאשר דיברו אליה, היה רעד של הזרועות, הרגליים והראש, עד שנאלצה לשבת, והדופק נעשה מואץ, 18.
כאשר נשאלו הנשים מדוע אינן מדברות, השיבו כמעט ללא יוצא מן הכלל שהביקור הפחיד אותן; נראה כי ההתרגשות גרמה לרעד, 23.
רעד, לא קבוע, אך מורגש במיוחד בהשפעת הפתעה או פחד, 4.
כל ניסיון לתנועה רצונית הגביר את הרעידות, 37.
בכל ניסיון להפעיל את השרירים הרצוניים, מופיעות הרעידות, 53.
בכלל, כל עוד אינו מנסה לבצע מעשה רצוני, השרירים אינם נסערים, אך עם הניסיון לכל תנועה מופיעים הרעד וההתנועעות הבלתי נשלטת, 54.
רעד לאחר עמידה או הליכה זמן רב, נעלם במנוחה, 18.
רעידות, לא בזמן מנוחה, אלא בעת ניסיון לבצע כל מאמץ שרירי, פרט לשרירי הצוואר והפנים; הרעידות נמשכו כל עוד הופעלו השרירים, ואז התפשטו גם לקבוצות שרירים שלא היו בתנועה; כך היד המושטת רעדה; במיוחד בעת מתיחת האצבעות ובפרונציה וסופינציה חוזרות של הזרוע רעד כל הגוף; הלשון המוצאת רעדה באלימות רבה. כל השרירים הגיבו בשלמות לזרם הגלווני, 38. [710.]
בעת הליכה ועמידה הרעד אינו בולט כל כך, אך ברגע שהחולה עוצם את עיניו הרעד מחמיר מאוד, ואז הוא ניכר אפילו בכפות הרגליים, 80.
רעד של שרירי הראש ועמוד השדרה, כך שמחמת הרעידות הכלליות אין הוא יכול לא לעמוד ולא לשבת על כיסא בלי סכנת נפילה; הרעידות פסקו רק בזמן שינה במיטה, 28.
הסובלים מריור לעיתים רחוקות סבלו מרעידות, 2a.
רעידות המתחלפות עם עוויתות כלליות אלימות, 37.
שיתוק רועד, שנמשך כל חייו, 65.
עוויתות קלוניות כלליות של כל שרירי הגוף, שקדמו להן כאבים עוויתיים אלימים; ההתקף היה כה חריף ונתלווה אליו דיבור תועה כה רב, עד שהחולה הוכנס למחלקת המעורערים בדעתם; לאחר שנה אירע התקף דומה שני; ההכרה מעולם לא אבדה, הלשון מעולם לא ננשכה; להתקפים קדמו סחרחורת ובלבול בראש, 79.
פגיעה עוויתית אלימה. הראש, הזרועות והאצבעות, בייחוד בצד שמאל, הציגו רצף של תנועות קופצניות מהירות, עוויתיות. זוויות הפה נמשכו לאחור, הגבות התעוותו, הראש נזרק כל העת לאחור, אך הטלטול כמעט שלא הרים את הזרועות. הנחיריים התרחבו בעווית. ה-sterno-mastoid, ה-trapezius, ה-scaleni, הסרעפת ושרירי הבטן נפגעו באופן דומה. הכיווצים שלהם היו קצרים, מהירים וכואבים. מן השיהוק המתמיד שליווה את עוויתות הסרעפת, ומן התנועה הקופצנית של הלשון, דיבורו היה מקוטע ולא ברור. לעיתים היה חופשי לגמרי מן העוויתות, אך בכל פעם שהעביר רצון לכל חלק במערכת השרירים, הוא נפגע מיד. כאשר ניסה להרים את רגלו מן הקרקע היא רעדה ונפלה חסרת כוח וחסרת תועלת לחלוטין. בכל פעם שניסה להביא כלי אל שפתיו היה עובר בדרך כלל מעבר למטרה, ומביא את הכלי אל אוזנו, אפו או מצחו, ושופך את תוכנו על פניו או צווארו, כך שהיה פתגם מקובל בין החולים במחלקה, שהוא אינו יודע את הדרך אל פיו. אך אם כלי הוצמד אל שפתיו בידי אדם אחר, היה יכול לבלוע בקלות. משב פתאומי של אוויר קר, מגע של יד קרה בעור, או כניסה פתאומית של אדם כלשהו אל המחלקה, הביאו להתקף של עוויתות. שרירי יד שמאל והצד השמאלי נפגעו הרבה יותר מאלה של הימין. לאחר ימים אחדים נמשכו עוויתות הצד השמאלי, אם כי בפחות חומרה. אלה של השרירים הרצוניים הטהורים בצד ימין פסקו, בעוד שהעוויתות נמשכו בשרירי הנשימה של אותו צד, 16.
פעולה עוויתית בלתי סדירה והולכת וגוברת, שפגעה במיוחד בידיים, שהיו כמעט בתנועה מתמדת; השמאלית הייתה העוויתית ביותר, וברגע שדיברו אליו גברה הפעולה העוויתית. אם ניסה לבצע מאמץ רצוני כלשהו, כגון לאחוז במשהו, היד נזרקה לכל הכיוונים בתפיסות עוויתיות קצרות אך אלימות. כאשר שכב בלי שיופרע כלל, הייתה התנועה נפסקת לעיתים לזמן מה; הייתה לו גם ארטיקולציה חפוזה, עוויתית ובלתי ברורה, 50.
עוויתות עוויתיות מחרידות; אי-יכולת לדבר או לעזוב את המיטה, עם חרדה רבה ושאון באוזניים, 18.
שיתוק, 5, 8. [720.]
כולם, במוקדם או במאוחר, נעשו משותקים ומתו בקדחת שחיקתית, 2.
מת עם תסמיני שבץ, צד אחד והלשון משותקים, 7.
דעיכת הכוחות הגופניים והשכליים נמשכה ללא הרף, 17.
חולשה, 18, 28, 31, וכו'.
ילד שנולד בזמן המחלה הכספית היה חלש, היה צריך להאכילו מפני שלאם לא היה חלב, ומת לאחר שבעה שבועות; לאישה זו היו אחר כך אחת עשרה לידות אך רק חמישה ילדים חיים, 18.
חולשה רבה, 21.*
חולשה כללית, המתקרבת לשיתוק, 66.*
חולשה כללית, שפגעה תחילה בזרוע השמאלית ואחר כך בימנית, תשישות, עם רעידות כלליות שהתגברו במהירות רבה, עד שנאלצה לשכב במיטה; לאחר מכן הופיעו כאבים עזים והתכווצויות בזרוע הימנית שנמשכו שלושה ימים, ואחריהן שיתוק מלא; בשל חולשה זו הושארה החולה במיטה; היה לכך קשר גם עם חולשה שכלית רבה, הזיות, דליריום, אפוניה וכמעט עיוורון מלא ואובדן שיער; הכרתה שבה לאט ובהדרגה, וזרועה הימנית השיבה לעצמה חלק מכוחה הקודם, אך מעולם לא הייתה חזקה; לאחר כמה שנים הזרוע הייתה כחושה ולעיתים נפגעה ברעידות אלימות; התחושה הייתה חדה לחלוטין; המגע הקל ביותר או דקירת סיכה הורגשו מיד, ובעקבותיהם הופיעה תנועה רפלקסית, והשרירים הגיבו בשלמות לגירוי חשמלי, 18.
התקפים פתאומיים של חולשה ורעד, 2a.
חולשה מתקדמת, עד שהחולה אינו מסוגל עוד ללכת, 30. [730.]
חולשה שהלכה וגברה עד שלא היה מסוגל ללכת לבדו בחדר; היה נאלץ לשכב במיטה כל הזמן, 18.
תשישות, תחילה של הגפיים התחתונות, לאחר מכן של הזרועות והידיים, אחר כך נעשתה כללית, ועד מהרה בא אחריה רעד נראה לעין (לאחר שמונה עשרה שנים), 70.
תשישות רבה, 13.
תשוש ומוחלש, 49.
אפיסת כוחות כללית, 18.
קריסה; עם נפיחות של החניכיים, ריח פה צחני, שיהוק, נדודי שינה, אצירת שתן, 78.
כמה מהם נאלצו לשבת או לשכב כל היום, וכאשר ניסו לעמוד נפלו לארץ, 2a.
התקפי עילפון, שבמהלכם לא איבדה לגמרי את הכרתה, מלווים בתחושה מוזרה ומציקה באזור ההיפוכונדריום הימני (לאחר כמה שנים), 18.
שלושה התקפי עילפון ביום אחד; הראשון נגרם מכך שנבהלה ממשהו שנפל לרצפה, 18.
חסר מנוחה, רעשני (בצעירים), 56. [740.]
אי-שקט כללי של הגוף, עד שלא היה יכול להישאר אף רגע אחד באותה תנוחה, 42.*
סובייקטיבי.
קהות כללית של הגוף, 5.
אלחוש כללי, עם תחושת נימול ותחושה צמרירית, בייחוד באצבעות, 18.
הרגישות העורית קהה יותר בגפיים מאשר בגו, ובגפה התחתונה הימנית יותר מאשר בשמאלית, 55.
ירידה בחוש המישוש, 18.
חוש המישוש נעשה קהה, 24.
מצב כללי של התרגשות מטרידה, 43.
נבהל בקלות רבה, 18.
נבהל ונסער מסיבות קלות (אחד), 51.
תחושה כללית של חולשה רבה (אחד), 51. [750.]
כאביות של החלקים הנפגעים, 57.
כל החלקים הנפגעים כואבים (לאחר תשעה ימים), 59.
כל החלקים הנפגעים כואבים מאוד (לאחר שמונה ימים), 60.
כאבי עצמות, 19, 29.
כאב בראש ובמעיים, 42.
כאב רב בגפיים ובמותניים (אחד), 51.
כאב עז בכל הגוף, גרוע יותר בלילה, 47a.
כאבים נודדים, 75.
תלונות ראומטיות, 18.
כאבים ראומטיים, בייחוד בכתפיים ובאמות, 18.
כאב מושך בעצמות, 45. [760.]
כאבים מושכים ליליים בראש ובגפיים, 20.
כאבים יורים ותחושת פורמיקציה בחלקים שונים של הגוף, 16.
כאבים קורעים בפנים, בראש ובצוואר ליוו לעיתים את הסטומטיטיס, 33.
צעירים נפגעים ביתר קלות ממבוגרים, 18.

עור

גוון עפרורי של העור (לאחר שלושים ושמונה שנים), 70.
העור חיוור ורך, 30.
העור חיוור, יבש, 21.
העור על גב כפות הידיים היה דק ומבריק, 21.
ספוג כל כך בכספית, עד שכאשר הכניס פיסת פליז לפיו, או שפשף אותה בין אצבעותיו, היא נעשתה מיד לבנה ככסף, כאילו שפשף עליה כספית, 2.
קילוף רב מאוד של האפידרמיס המעובה בשתי השוקיים; הקשקשים אדמדמים למדי; מתחתיהם לעור מראה פיגמנטרי אדום-כהה; קודם לכן היו על השוקיים כיבים קטנים רבים, ולאחריהם הופיע קילוף זה, 21. [770.]
פצעים טריים החלימו באיטיות רבה, 20.
התפרצויות, יבשות.
התפרצות פפולרית, 76.
אקסנתמה מתפרצת, מלווה חום, הדומה לרוזאולה, שהחלה תחילה בגרון ובפנים, ומחלקים אלה התפשטה על פני כל הגוף (חמישה או שישה ימים לאחר הופעת תסמינים אחרים); בתוך שישה ימים נעלמה מבלי להותיר כל סימן, 73.
אקסנתמה פפולרית על פני כל הגוף, עם כאבי עצמות ליליים, 19.
התפרצויות מקולריות, פפולריות, או אף קשקשיות; האחרונות בייחוד אצל זקנים (על החזה, הגב והקרקפת); ההתפרצויות הופיעו לעיתים קרובות בפתאומיות, נמשכו כמה שבועות ואז נעלמו, ולאחר מכן שבו וחזרו, 20.
פסוריאזיס בכתמים על פני כל הגוף, 18 . [זה טופל ללא הועיל במשחה אפורה עד שהופיעה ריור; כפות הידיים וסוליות כפות הרגליים היו חופשיות מן ההתפרצות.]
אורטיקריה על אברי המין והירכיים, ובכתמים על החזה והבטן, שנמשכה יומיים, 26.
גרד ואודם בין האצבעות, וכן נפיחות של הפנים, ובייחוד של הצד הפנימי של המרפק; עם שינוי-מה בהרגשה הגופנית הכללית ותחושת סלידה. באחת הפעמים הובא אלי מכתב בידי איכר, שנשא אותו בחיקו, סמוך לבגד תחתון שמרח במשחה כספיתית לשם השמדת כינים. אך זה עתה הוציאו, וכבר הופיעה על ידי נפיחות גדולה מביצת תרנגולת, ופניי התנפחו, האדימו וגרדו, 3.
התפרצויות, לחות.
זוהי אריתמה, שעליה נוצרות שלפוחיות, והן שופכות נוזל צלול, דליל למדי. השלפוחיות נבקעות במהירות, אחר כך תוכנן מתייבש, והאודם נשאר למשך שבוע או עשרה ימים. (ברור שזוהי מחלה מקומית, ולא אקזמה אמיתית), 71.
המפשעות והירכיים גרדו מאוד וכאבו, עם התפרצות על הירכיים (לאחר עשרה ימים). התפרצות אדומה שופעת מאוד ואריתמה כללית על פני כל הירכיים. ההתפרצות הייתה מורמת מעט מעל פני העור ומחוספסת מעט למגע. היא התפשטה באופן ניכר על פני הגפיים התחתונות, והופיעה גם בזרועות ובידיים. במקומות אחדים הופיעו שלפוחיות קטנות (לאחר שנים-עשר יום). האריתמה התפשטה על פני הזרועות, וההתפרצות על פני רוב הגוף. הייתה גם הפרשה של נוזל סרוזי, צהבהב, בייחוד מן הצד הפנימי של ירכיו, מן המפשעות ומן החלקים הסמוכים, אשר בהתייבשו מקשיח את לבניו (לאחר ארבעה-עשר יום). בתוך ימים אחדים התפשטה האריתמה על פני כל העור, שהיה בכל מקום כואב מאוד, נפוח במקצת ומגרד בצורה מציקה ביותר, מלווה בקילוף ניכר של שכבת העור. ההפרשה נעשתה כללית יותר, תכופה יותר ושופעת יותר; הריח שנדף ממנו היה מיוחד ודוחה מאוד. הקוטיקולה מתחילה לרדת בחלקים גדולים. ההפרשה מלווה בריח בלתי נעים ומיוחד מאוד. גוו הגוף והגפיים, ובייחוד כפות הרגליים, התנפחו במידה ניכרת (לאחר עשרים ושניים יום), ההפרשה כללית ושופעת יותר משהייתה עד כה, ומלווה בגרד רב. הריח מן ההפרשה דוחה עוד יותר (לאחר עשרים ושלושה יום). נפיחות הפנים הייתה הבוקר, כשהתעורר, כה רבה עד שכמעט סגרה את עיניו. הקוטיקולה נושרת בחתיכות בעלות גודל ניכר מאוד, בייחוד מידיו. כפות הרגליים נפוחות עוד יותר, ובעלות צבע אדום עמוק יותר (לאחר עשרים וארבעה יום). האריתמה מוסיפה להיות כמעט כללית, הכאב והגרד מציקים מאוד, ההפרשה מרובה מאוד, והצחנה דוחה ביותר. השפתיים והעפעפיים נפוחים יותר; שולי העפעפיים והעיניים מודלקים במידה ניכרת (לאחר עשרים וחמישה יום). ההפרשה שהופיעה בחלק הקדמי של החזה, הבטן והגפיים, מופיעה היום גם מפניו, שפניו נפוחות יותר, ויש קילוף ניכר מן הכתפיים ומן הגב (לאחר עשרים ושישה יום). הפרשה שופעת מן החזה. קילוף ניכר מן הפנים (לאחר עשרים ושבעה יום). ההפרשה כללית מאוד. הקילוף מתחיל להתפשט לקרקפת השעירה (לאחר עשרים ושמונה יום). הגב מגרד מאוד, כרגיל לפני ההפרשות, אשר עם זאת היו פחות תכופות במקצת במשך כמה ימים; אולם עורו מוסיף להיות כואב מאוד, הצחנה חזקה מאוד, וחלקים גדולים מן הקוטיקולה נושרים (לאחר שלושים יום). יש נפיחות מסוימת במקומות רבים שבהם התקלפה הקוטיקולה. הקוטיקולה החדשה שנוצרה נסדקה במשך הלילה, ובעקבות זאת באה הפרשה ניכרת (לאחר שלושים ושניים יום). ההפרשה פחתה; אך העור עדיין כואב מאוד, וכפות הרגליים והידיים נפוחות מאוד (לאחר שלושים וארבעה יום). ההפרשה שוב שופעת יותר (לאחר שלושים ושישה יום). ההפרשה שופעת מאוד (לאחר שלושים ושמונה יום). נפיחות הידיים כמעט חלפה; זו של כפות הרגליים נמשכת, והקוטיקולה החדשה שנוצרה נושרת מן הגפיים התחתונות בחתיכות גדולות למדי (לאחר שלושים ותשעה יום).
ההפרשה פחתה מאוד (לאחר ארבעים וארבעה יום). ההפרשה כמעט חלפה מלבד מאחורי הראש; אך העור עדיין מגרד, וכואב מאוד, בייחוד כשהוא נע; מרגיש כאילו בשרו נסדק לחתיכות (לאחר ארבעים ושבעה יום). העור כואב יותר (לאחר ארבעים ושמונה יום). מעט הפרשה במשך היומיים האחרונים, עם לילה חסר מנוחה (לאחר חמישים יום). פחות כאב ופחות גרד בעור היום, אך יש מעט הפרשה (לאחר חמישים ואחד יום). מעט הסמקת פנים, ואודם מוגבר של הגוו והגפיים. מעט הפרשה ממקומות שונים (לאחר חמישים ושניים יום). אודם של הגוו והגפיים; הכאב והגרד פחתו. ההפרשה כללית יותר, ויש יציאה של חומר מוגלתי מן הידיים (לאחר חמישים וארבעה יום). ההפרשה בעיקר מן הגב (לאחר חמישים ושישה יום). מצב העור עדיין גורם אי-נוחות רבה; מעט הפרשה מאחורי הראש, שממנו השיער נושר (לאחר חמישים ושבעה יום). שני גידולים קטנים, אחד בשד השמאלי לכיוון הסטרנום, והאחר באזור המותני של אותו צד, שנראים כמכילים נוזל, וצבעם כהה יותר משאר העור, אך הם כואבים מעט מאוד (לאחר חמישים ותשעה יום). מצב העור טוב הרבה יותר, הגרד מטריד הרבה פחות, והריח הרבה פחות דוחה (לאחר שישים יום). כפות הרגליים רגישות מאוד במגע (לאחר שמונים ושלושה יום). סוליות כפות הרגליים נותרו רגישות כל כך במשך שבועות רבים, עד שכמעט לא יכול היה לדרוך [עליהן] במשך זמן ניכר לאחר שכבר הבריא לגמרי מכל בחינה אחרת, 13. [780.]
כל שטח פני הגוף היה חם ומגרד, עם נפיחות ודלקת של הכסות העורית, ובמידה הרבה ביותר בפנים ובעפעפיים. לתסמינים אלה קדמו וליוו אותם התקפי קור וחום לסירוגין, תשישות, אפיסת כוחות, אובדן תיאבון, צמא ונדודי שינה. היא נותרה במצב זה ארבעה-עשר יום, ואז הופיעה פריחה ארגמנית על פני כל שכבת העור, ובייחוד בצד הפנימי של הזרועות, הירכיים והשוקיים; מלווה בהפרשה, שהייתה מרובה ביותר במפשעות ובירכיים, ובריח בלתי נעים. בתוך ימים אחדים נעשתה ההתפרצות יבשה ולבנה; ולאחר מכן שכבת העור התקלפה, והותירה את הדרמיס מגרד ורגיש, והעור החדש נפגע באותו אופן כמו הקודם, 12.
התפרצות של סודמינות גדולות רבות על הבטן, החזה והגפיים העליונות. הראשונות הופיעו כשלפוחיות עגולות ושקופות, שקוטרן נע מחצי ליין עד שני ליינים, ועם הילה אדומה. הן היו מלאות בנוזל צלול, פרט לאלה שעל הבטן, שבהן היה הנוזל עכור במקצת. מתחת ללסת התחתונה היו קרעי אפידרמיס, שנגרמו עקב הקילוף של כמה מן השלפוחיות הללו. ביום השלישי התייבשו כמה מן הסודמינות, וחדשות הופיעו; בחלקים מסוימים של החזה והבטן התרחש הקילוף בכתמים, עקב התמזגותן של התפיחויות. ביום השישי הופיעו עוד סודמינות חדשות; וביום השמיני, שלושים ושש שעות לאחר המוות, עדיין נראו רבות מהן, מכילות נוזל שקוף, ודומות בכל להקודמות, 55.
שושנה של האמה; של השוקיים, 18.
אקזמה על הגב, המופיעה בצורת שלפוחיות בגודל ראש סיכה, עם גרד עז, 18.
אקזמה על גב כף הרגל, 18.
Herpes oris, 18.
כיבים כספיתיים אינם בהכרח עגולים או אובליים בצורתם, וגם אינם תחומים בהגדרה סדירה; להיפך, הם משתנים בפרטים אלה ולובשים צורות שונות ככל שהם מתפשטים; שפתותיהם לעיתים קרובות משוסעות מאוד, רפויות ומחוררות מתחת לשוליים, וגבולותיהם מסומנים לעיתים קרובות בקוטיקולה דקה ושקופה, כדוגמת זו של צלקת שנוצרה זה עתה, המשתרעת סביבם כולם ומקנה להם מראה לבן-כסוף; בסיסיהם אינם קשים, וגם משטחיהם אינם מכוסים לימפה הדבוקה בחוזקה ואופיינית כל כך לכיב הוונרי; להיפך, פני השטח של הכיב הכספיתי עשויים להציג כל מגוון של צורות ומופעים, נמקיים במקום אחד, מחוררים לעומק ומכויבים במהירות במקום אחר, עם גרנולציות שופעות במקום שלישי, ומפגינים נטייה להחלים במקום רביעי. אך המאפיין הבולט ביותר של הכיב הכספיתי הוא נטייתו להתפשט, והאופן שבו הוא מגדיל את עצמו; בדרך כלל הוא מתפשט במהירות, ונראה שאין גבול לגודל שיוכל אולי להגיע אליו. ראיתי אחד בגודל כף ידי בכל אחת מן המפשעות של אותו אדם; קל להבחין בינם לבין הכיבים הוונריים, כאשר הם לובשים אופי הרפטי ומחלימים בחלק אחד בעוד הם מתפשטים בחלק אחר, דבר שהאחרונים לעולם אינם עושים. הכיב הכספיתי תוקף לעיתים קרובות את הצלקת של שנקר שהחלים זה מקרוב, וכך נוצר פצע חדש, 61.
כמה כיבים בעלי בסיסים לבנבנים-אפורים, מדממים בקלות, ומפרישים חומר דליל, 75.*
כיבים זוחלים בעור (לאחר עבודה במשך כמה שנים), 20.*
על הפנים, התפרצות המורכבת מחזזית סביב הפה ועל הלחיים, עם כיבים קשים ושטחיים מאוד, 18. [790.]
שושנה ונמק של השפתיים, עם חום עז, לשון מצופה בעובי; הנמק התפשט והשחית גם חלק מן הלחי הימנית; התפתח גם ברקה הימנית מוקד נמקי, אשר עם פתיחתו הפריש גז מצחין ומוגלה (החולה מת לאחר שלושה שבועות עם הפטיזציה של החלק העליון של הריאה השמאלית), 63.
כיב בכף הרגל, 19.
כיבים קטנים, המדממים בקלות, בצבע לבן-מלוכלך, עם שוליים livid, על השפתיים, 37.
כיבי דליות בגפיים היו שכיחים; למעשה, היה זה היוצא מן הכלל למצוא פועל חופשי מהם, 18.
תחושות.
תחושת זחילה, 37.
תחושה מטושטשת בזרועות ובידיים, 37.

שינה וחלומות

ישנוניות.
ישנוניות, במשך שמונה שבועות, 18.
ישנוניות, עם חרדה רבה, 18.
ישנוניות רבה, אך השינה מקוטעת ומופרעת מאוד על-ידי חלומות רעים, 18.
נמנום, 54. [800.]
ישן אך ער למחצה, עם חלומות מעיקים ודמיונות, 18.
נדודי שינה.
השינה פגומה מאוד; התעורר לעיתים קרובות בקפיצה, בבהלה ובפחד, והוטרד בחלומות בלתי נעימים בלתי פוסקים (אחד), 51.
השינה גרועה, עם חלומות מבעיתים, 18.
שינה מופרעת, 54.
השינה מופרעת מאוד, 15.
שינה חסרת מנוחה, עם חלומות מבעיתים, 33.
היעדר שינה, 47a.
מעט מאוד שינה, המופרעת על-ידי חלומות וסיוטי לילה (לאחר שלושים ושמונה שנים), 70.
נדודי שינה, 33, 34, 37, וכו'; במשך חודשים, 18.
נדודי שינה, עם הזיות, חלומות מעיקים, סיוט, 18. [810.]
נדודי שינה; או שהשינה נקטעה לעיתים קרובות על-ידי קפיצות, והופרעה על-ידי חלומות מעיקים, 18.
נדודי שינה; בעת שנרדם דימה שמישהו קורא לו, הזדקף בבהלה ותקפתו צינה, 18.
נדודי שינה עקשניים; הלילות מופרעים על-ידי סיוט וחלומות של ערות למחצה, 69.
לילה ללא שינה, 73.
הלילה עבר ללא שינה, במיוחד לאחר חצות, 36.
החולה לא מצאה מנוחה בלילה; הייתה קמה על רגליה, רצתה להתהלך, ראתה רוחות, בעלי-חיים שקפצו עליה, חשבה שאנשים נמצאים על המיטה, חשבה שיצורים חיים זוחלים אל פיה ואל נרתיקה, 33.
הזדנקות מתוך השינה, 21.
חלומות.
חלומות מעיקים, 18.
חלומות מבעיתים בלילה, 18.

חום

צינה.
העור קר ויבש, 16, 30. [820.]
כל הגוף קר, 78.
תחושת קור מתמדת, אפילו בחדר מחומם ובמיטה, 18.
צינה וחום לעיתים תכופות, 18.
הסובלים מרעד התלוננו לעיתים קרובות על תחושת קור, אף ללא ירידה בטמפרטורה; אדם אחד לבש מעיל עבה, אפילו בקיץ הלוהט, 25.
חום.
עליית טמפרטורה, 31.
חום העור מעל המידה הטבעית, 15.
העור חם ויבש, 31.
קודח ומאוד חסר מנוחה (לאחר שנים-עשר ימים), 13.
חום, 17, 31.
החום הארתי השכיח, או חום ההזלה, המתאפיין בדופק מהיר, עור חם ויבש, חניכיים אדומות, לשון נפוחה, הזלת רוק, אובדן תיאבון, אי-שקט, כאב ראש וכו'; זה עשוי להימשך כל עוד נמשכות במערכת השפעותיה הרעילות של הכספית, שבועות ואף חודשים. סוג אחר של חום הוא החום המרקוריאלי הדינמי, המתאפיין בירידת כוחות, חרדה פרקורדיאלית, אנחות תכופות, רעד חלקי או כללי, דופק קטן ומהיר, קלסתר פנים מכווץ וגווייתי, תחושת קור; הלשון מצופה לעיתים רחוקות; מאמץ פתאומי ועז עלול לעיתים להיות קטלני, 14. [830.]
קדחת הקטית, 44.
קדחת הקטית ו-phthisis pulmonalis, 30.
(נראה שקדחת לסירוגין שכיחה מאוד בקרב העובדים כמעט בכל המכרות ובבתי-החרושת, כפי שדיווחו כמעט כל הצופים, אך לא ברור אם היא נובעת מן הכספית או מסיבות מקומיות. T. F. A.), 2a.
אחד האנשים שנמלטו מן ההזלה סבל מקדחת יומיומית, 62.
זיעה.
זיעה, 17.
הזעות שופעות בלילה, 21.
ספוג תמיד בזיעה, אף שהיה במצב של התמוטטות, 78.
הזעה מרובה מאוד, 34.
הזעה שופעת, בלילה, 18.
הזעה שופעת ובעלת ריח רע, 18. [840.]
העור יבש; מתקלף בקלות, 21.

תנאים

החמרה.
( בוקר ), בקימה, כאב ראש; כאב בזרוע השמאלית; רעדים.
( ערב ), סחרחורת; רעד.
( לילה ), הזיות וכו'; הירדמות של הזרועות וכו'; כבדות בגפיים וכו'; כאבים קורעים בידיים וכו'; מעוקת נשימה; הזעות.
( במיטה ), כאב קורע בגפיים.
( בירה ), כאב ראש וכו'.
( עצימת עיניים ), רעדים.
( אכילה ), גיהוקים; שיהוק; הקאה; לחץ בקיבה.
( התרגשות נפשית ), כל התסמינים, 49; רעד.
( מאמץ ), קפיצות של הידיים.
( שינוי מזג האוויר ), תחושות עצבניות.
הטבה.
( שכרות מיין ), רעד.
( מנוחה ), רעד.
( משקאות חריפים ), אובדן כוח בידיים.

תוספת: MERCURIUS. מקורות.

84 , Dr. Goolden, Lancet, 1853 (2), p. 231, השפעות על מצפה כסף; 85 , H. J. Franks, ibid. p. 317, כנ"ל; 86 , Dr. H. Jackson, Med. Times and Gaz., 1877 (1), p. 641, השפעות על אדם שהועסק באמלגמציה של לוחות אבץ עם כספית; 87 , T. Pratt, M.D., Hahn. Month., vol. xiii, 1878, p. 472, רשם אבקה בעוצמה 3 1/10th trit. כל שלוש שעות, להצטננות קשה בראש, בשלב השני.

לאחר שנטל את האבקה הרביעית נקראתי לראותו, ואז הודיע לי שהתסמינים הקטרליים השתפרו מאוד, אך באותו זמן סבל מנאורלגיה פנים אלימה ביותר בצד הימני, שמקורה בעצב השן ומקרינה כלפי מעלה לאורך צדו של הפנים. זאת חש לראשונה לאחר נטילת המנה השנייה, ומיד לאחר כל אחת משתי האחרונות ההחמרה היתה ניכרת ועזה, עד כדי כך שחש שאינו יכול ליטול מנה נוספת. הפסקתי את התרופה, והמצוקה שככה במהרה, 87.
שיניו, שהן עששתיות, נעשות רופפות; יש קו לבן, מהפרשות אפיתליאליות מופרזות, בשולי החניכיים; יש רעדים חזקים, המתקרבים לשיתוק, והיסוס בדיבור, הדומה לגמגום. הוא איבד שני סטון ממשקלו במשך השנתיים האחרונות. הלשון גלית מחולשה עצבית, והוא סובל מהזעות לילה; הזיכרון נחלש למדי, והתיאבון ירוד, 85.
חיוור, חלש ובעל מראה חרד, עם דופק איטי אך סדיר; לשון מחופה; השיניים ברובן שחורות-ירקרקות ועששתיות; העור בדרך כלל יבש וקר. הוא לא היה מסוגל כלל ללכת, בקושי לדבר, וכשניסה לזוז, או כאשר נשאל שאלה, כל גופו הוטל להתכווצויות עוויתיות מופרזות ביותר, 84.
נראה זקן מכפי גילו; רזה וחיוור; צהבהב, אך לא במידה קיצונית. יש קו כחול קל לאורך החניכיים התחתונות. השיניים, החותכות התחתונות; דמויות יתד, משוטחות בקצה, המרכז חום, והזגוגית חסרה בכל מקום. כולן סדוקות ורקובות. מצבו השכלי לקוי. הוא אינו יכול למסור את תולדות מחלתו. על כל שאלה בעניין הוא עונה רק, "כספית." כאשר לוחצים עליו בעניין זה, הוא אומר, "מצפים ממנו ליותר מדי," ומתחיל לייבב ולבכות. בוכה מכל התרגשות קלה ביותר. הוא אינו יכול לזכור את גילו אפילו בקירוב של עשר שנים. הדיבור כבד מאוד; המילים נמשכות, אך לעיתים קרובות אינו מצליח להשלים אותן. לאחר שהוא מדבר זמן מה, ההגייה נעשית פחות ופחות ברורה, כנראה בשל שליטה לקויה בשרירים. רעדים; כאשר אינו מדבר הפנים שקטות, אך ברגע שהוא מתחיל לדבר כל שרירי הפנים נעשים רועדים. כשאומרים לו לפתוח את פיו מופיע רעד ניכר בשרירי הלעיסה. הלשון רועדת מאוד כשהיא מושטת החוצה; אין ניסטגמוס. רעד גס של כל הגפה העליונה הימנית מתעורר בתנועה. גפיים תחתונות: מסוגל ללכת מיל אחד באופן סביר למדי, אך לא יותר. אין רעד ברגליים כשהוא עומד או הולך. מתנודד כאשר עיניו עצומות; היה נופל לולא מנעו זאת ממנו. כאשר הוא יושב על כיסא ומתבקש להרים את רגלו הימנית מן הקרקע, מופיע רעד גס בכל הגפה, 86.

Mercurius vivus