Kalium iodatum

• רגשי.
• מטורף למחצה במשך כל הלילה (לאחר המנה הראשונה), 37.
• רשמים נפשיים מטרידים ובלתי־הגיוניים, המתחזקים בקלות לכדי רעיונות מקובעים, 55.
• היא דברנית מאוד וקטטנית (לאחר שנים־עשר יום), 1.
• בכייה מן הסיבה הקלה ביותר, 54.
• עצב, 55.
• נטייה לעצב ולבכייה, 51.
• דיכאון, 55.
• חרדה, 6.
• נבהל בקלות רבה, 2. [10.]
• היא נבהלת מכל זוטה (לאחר חמישה ימים), 1.
• חרדה מאוד ונוטה לדמעות, כאילו איזו רעה עומדת לבוא, בערב, נמשך שעתיים, 1.
• הוא חושש מפני שובו של השחר, והפרטים הזעירים ביותר של חיי היום־יום נראים לו בלתי־נסבלים, 55.
• רגזנות רבה מאוד, וקשיחות בלתי־רגילה בהתנהגות, 54.
• קודם לכן היה אב אוהב; ילדיו, במקום להסיח את דעתו מדאגה, נעשו עתה פשוט למעמסה עליו; היה עליו לאנוס את עצמו במאמץ רב כדי להקדיש להם תשומת לב, ומזגו הרגזן התגלה כלפיהם במיוחד; הדבר היה בולט עוד יותר, שכן היה מנוגד לחלוטין לנטייתו הרגילה, כי תמיד היה דוגמה יפה ל־"mens sana in corpore sano," 55.
• מזג חם ונקמני מאוד, 2.
• קנטרנית ונסערת מאוד; הכול משתבש, והיא נכונה לריב עם כל אחד (לאחר שבעה־עשר יום), 1.
• רגשותיה מתערערים בקלות, כאילו תמיד קורה דבר־מה שמטריד אותה, 54.
• רגישות חולנית; מתרגשת בקלות ולעיתים קרובות עד דמעות, 55.
• עקשנות עיקשת, 2.
• שכלי. [20.]
• חולשה שכלית, והתקפי שיטיון, המלווים בכאב ראש חמור, 2.
• החשיבה בלתי־קוהרנטית, 17a.
• אי־יכולת לחשוב באופן רציף או לעקוב אחר מהלך של היגיון, 2.
• אובדן זיכרון, 2.

ראש

• סחרחורת.
• סחרחורת, 6.
• סחרחורת, בייחוד בבקרים או בערבים או לאחר ארוחות, 2.
• סחרחורת, עם תחושת התנדנדות, 2.
• סחרחורת, עם בלבול בראש, 2.
• סחרחורת וקהות, לעיתים קרובות עם כאב בטן, וכאבים בכליות ובמעיים, 2.
• סחרחורת עזה (לאחר שעה), 4. [30.]
• תחושת שכרות; אינו יכול למנוע מראשו ליפול על חזהו, 2.
• הראש בכלל.
• גודש בראש, 6.
• גודש אל הראש, עם תסמינים המאיימים על אפופלקסיה, בייחוד לאחר ארוחות, 2.
• גירוי מוחי, המתבטא בשכרות קלה, ולעיתים גם בגודש מוחי, 16.
• מידה מסוימת של גירוי מוחי הופיעה לעיתים; תסמינים של גודש קל, אשר הולידו מצב הדומה לזה של השכרות הנגרמת ממשקאות אלכוהוליים, 10.
• תחושת חולשה בראש, עם נמנום ואי-יכולת לאסוף את מחשבותיו, 2.
• קהות וכבדות של הראש, 1.
• כבדות של הראש (ביום השני), 14.
• כבדות של כל הראש לאחר ארוחת הצהריים, שהפכה אותה לרגזנית מאוד (לאחר שישה ימים), 1.
• הראש כבד מאוד בעת התכופפות (לאחר שלושה-עשר ימים), 1. [40.]
• הראש בלתי נוח מאוד (לאחר מנות אחדות), 39.
• תחושת מלאות במוח, כאילו הוא מלא נוזלים, עם הפרשה תכופה ושופעת של ריר מן האף, שנראה כי היא מקלה על הראש, 2.
• תחושה כאילו כמות גדולה של מים נדחפת אל המוח, עם כבדות הראש ונמנום בלי יכולת להירדם, 2.
• כאב ראש, 12 ; (לאחר שעה), 4.
• כאב ראש, עם נטייה להקיא, ותחושה כאילו מסמר הונע לתוך כל רקה, 2.
• כאב ראש, כאילו ממטסטזה, עם דליריום, חולשת הדעת, אובדן זיכרון, והתקפים של פחד ושיטיון, 2.
• כאב ראש מתמיד, 5.
• כאב ראש חמור, 5.
• כאב ראש עז מאוד, 49 ; (שלוש שעות לאחר המנה השלישית), 26 ; (לאחר המנה הרביעית), 9 ; (ביום הראשון והשלישי), 15.
• כאב ראש אלים, עם כבדות, בשעה 5 לפנות בוקר; אינה יודעת כיצד תוכל להניח את ראשה מחמתו; הוא נעלם לאחר הקימה (ביום השלישי), 1. [50.]
• לחץ וכאבים מושכים בראש, 2.
• תחושת לחץ, התנפחות והתמתחות במוח, 2.
• כאב ראש לוחץ ודוקר, מוחמר בערב, על-ידי חום, רוח ואוויר קר, אך מוקל במידת-מה על-ידי תנועה, 2.
• כאבים דוקרים וצורבים בראש, עם תחושה כאילו חרק זוחל מתחת לקרקפת, 2.
• דקירה חדה וכואבת מעל הבליטה המצחית השמאלית, 1.
• כאבים פועמים בראש, 2.
• נטייה להטות את הראש לצד שמאל, 2.
• עליו להמשיך לנענע את ראשו מצד לצד כדי להקל על הכאבים, 2.
• מצח.
• בעירה באזור המצח, העיניים, האף והפה, עם בעירה חרדתית בלתי נסבלת בגרון, המתפשטת ומציקה מאוד מטה מאחורי עצם החזה עד לסחוס הזיפואידי (לאחר שלוש שעות), 25.
• כבדות במצח ובקודקוד, הרגישים מאוד גם למגע, בערב, ונמשכת כל הלילה (לאחר שישה ימים), 1. [60.]
• כבדות, כאילו ממשקל בצד השמאלי של המצח, בבוקר לאחר הקימה (לאחר ארבעה-עשר ימים), 1.
• תחושת כבדות במצח אחר הצהריים (ביום השבעה-עשר), 1.
• תחושת משקל וכאב מעל הסינוסים המצחיים (ביום הרביעי), 34.
• דקירות קהות במצח בעת התכופפות, 1.
• דקירות קורעות או מקפצות מעל העין השמאלית, בסינוס המצחי, הנמשכות זמן רב, 1.
• קריעה ודקירה עזות בצד הימני של המצח, המוסרות לזמן קצר על-ידי לחץ, בערב, 1.
• רקות.
• תחושת כבדות ברקה הימנית (לאחר שנים-עשר ימים), 1.
• דקירה וקריעה עזות ביותר ברקה השמאלית בשעה 6 בערב, 1.
• פעימה כואבת ברקה השמאלית בערב, 1.
• קודקוד.
• כאב בחלק העליון של הראש, כאילו ייכפה להיפתח לשניים; אותו חלק של הראש חם למגע , אף כי בדרך כלל קר לו, והוא מוקל על-ידי חום חיצוני, שב וחוזר לעיתים קרובות במשך כמה ימים (לאחר עשרים ושמונה ימים), 1.* [70.]
• מתח ודקירה בקודקוד הראש, וקריעה ברקה השמאלית, המתפשטת אל העורף (לאחר שלושה-עשר ימים), 1.
• צביטות תכופות פה ושם בחלק העליון של הראש, 1.
• כמה דקירות חדות על קודקוד הראש, לפני הוורטקס, בערב (ביום השלושה-עשר), 1.
• צדעיים.
• כבדות בשני צדי הראש בבוקר (ביום השלושה-עשר), 1.
• לחץ מכאיב כאילו מהדקים את הראש משני הצדדים, נעלם באוויר הפתוח, בבוקר (ביום התשיעי), 1.
• כאב כאילו מהדקים בבורג את החלק העליון של הצד הימני של הראש, בנקודה קטנה, ומתפשט בהדרגה מאותו מקום (ביום השמונה-עשר), 1.
• כאב אלים בצד השמאלי של הראש, כמו חפירה במוח, 1.
• דקירות עזות המתפשטות מן הלסת העליונה השמאלית אל עצם הקודקוד בבוקר במיטה (ביום השמיני), 1.
• דקירות חדות בחלק העליון של עצם הקודקוד הימנית (לאחר חמישה-עשר ימים), 1.
• תחושה כאילו ספג מכות בצדי הראש, 2.
• עורף. [80.]
• כבדות לוחצת בעורף לקראת הערב (לאחר חמישה ימים), 1.
• מתח בעורף, כאילו בעצמות, עם דקירות מכאיבות (לאחר שישה-עשר ימים), 1.
• הראש החיצוני.
• נטייה רבה של השיער לשנות את צבעו ולנשור, 2.
• כיבים קטנים, הנראים כאילו הם מכרסמים את הבשר מתחת לבליטה הקודקודית הימנית ועל קדמת הראש, 2.
• תחושת מתח, שלאחריה סדקים קטנים בקרקפת, בייחוד סמוך לעורף, 2.
• תחושה כאילו הקרקפת גורדה בכוח, 2.
• הקרקפת כואבת בעת גירוד, כאילו מכויבת (לאחר אחד-עשר ימים), 1.*

EYE

• אובייקטיבי.
• מבט קבוע, 55.
• עיניים דמויות־חמוס (בבוקר השני), 37.
• עיגולים כהים סביב העיניים, 52. [90.]
• עיגולים כהים מתחת לעיניים, 54.
• העיניים נפוחות, אדומות וכואבות, עם דמעת מרובה ורגישות לאור, 2.
• נפיחות של הקרנית, כאילו מגידול פנימי הדוחק את דרכו החוצה, 2.
• עיניים שקועות, מוקפות בעיגולים כחולים, 56.*
• מצב של העיניים הדומה לדלקת עיניים קטרלית, 16. עכירות של הקרנית, כאילו היתה מכוסה כולה בירוד, 2.
• מצב מיוחד של העיניים; האישונים מורחבים, ושתי העיניים היו במצב של תנועה בלתי פוסקת; תנועות אלה דמו מאוד לאלו של ילד שיש לו ירוד מולד, כלומר, תנודה מתמדת; הוא מצא עצמו בלתי מסוגל בהחלט לקבען על חפץ כלשהו, 5.
• ריר מוגלתי בזוויות העיניים, 1.
• הפרשת ריר מוגלתי מן העיניים בערב, 1.
• סובייקטיבי.
• התעורר בבוקר עם תחושה בלתי נוחה בעין השמאלית; שפת הארובה בחלקה החיצוני רגישה למגע בלחץ; העפעפיים היו נפוחים ומוסננים באותו צד. בבוקר שלאחר מכן, הצד הימני נפגע באופן דומה; הרגישות היתה, בעליל, ממוקמת בקרום העצם של הארובה, ובאופן בלעדי בצדה החיצוני. ביום שלאחר מכן הורגשה תחושה מוזרה; היה נדמה ככאב המתמשך בקו ישר מן הגבול החיצוני של ארובה אחת אל זה של האחרת, באותו מקום; התחושה היתה מיוחדת מאוד וקשה לתיאור; היה זה כאב ועוד משהו מעבר לכך, 42. [100.]
• לאחר שעה התעורר עם כאבים מוחמרים באלימות בעין, עם דמעת שופעת וצריבה באף ובגרון, 25.
• צריבה בעיניים ואודם של העפעפיים, עם דמעת של העין הימנית, 1.
• צריבה בעיניים, שבהן מופרש ריר מוגלתי, בערב (היום הרביעי), 1.
• צריבה עזה בשתי העיניים אחר הצהריים (היום הרביעי), 1.
• לחץ וצריבה בעיניים כאילו מקורם במצח, 2.
• כאב חותך בזווית החיצונית הימנית של העין בערב (היום השני), 1.
• תחושה כאילו משהו נתקע בעיניים, 2.
• עקצוץ צורב בעין הימנית, נעלם לאחר גירוד אך חוזר בערב (לאחר ארבעה ימים), 1.
• ארובה.
• כאב מושך בארובה העליונה הימנית, חוזר לעיתים קרובות (היום השני), 1.
• כמה קרעים כאובים דקים מתחת לעין השמאלית (היום השני), 1. [110.]
• כאב מכרסם בשול התחתון הימני של הארובה (היום השנים־עשר), 1.
• עפעפיים.
• כתמים אדומים בוהקים על העפעף התחתון, כאילו מעקיצות חרקים, 2.
• נפיחות של העפעפיים, 49.
• נפיחות רבה של העפעפיים העליונים, בייחוד באזורי הטרסוס, שהיו אדומים־כחלחלים (לאחר שלוש שעות), 25.
• העפעפיים נפוחים, אדומים ומכויבים, 2.
• רטט בלתי כואב של העפעפיים התחתונים, חוזר לעיתים קרובות ומפריע לראייה, 1.
• צריבה נוראה בעפעפיים, כך שאינה יכולה לשאת שום אור בערב (היום הראשון), 1.
• כמה דקירות דקות בעפעף התחתון השמאלי (לאחר שנים־עשר ימים), 1.
• מנגנון הדמעות.
• דמעת (היום הרביעי), 34.
• העין הימנית דומעת במשך כל היום (לאחר שלושה ימים), 1.
• לחמית. [120.]
• פגיעות של הלחמית, הלוע, חללי האף והגרון, יחד עם העור, 43.
• הלחמית עשויה להיפגע לבדה, או יחד עם הקרום הרירי של חללי האף או של הסמפונות, 10.
• הזרקת כלי דם בלחמיות (שלוש שעות לאחר המנה השלישית), 26.*
• הזרקה עזה של כלי הדם בלחמיות ודמעת, 24.
• לעיתים קרובות נראית הלחמית של עין אחת או של שתי העיניים פגועה; ההתקף מתחיל בהזרקה וסקולרית כללית פחות או יותר, ומהירה פחות או יותר, שאליה מצטרפים במהירות התנפחות של הקרום הרירי והסננה, בדרך כלל ניכרת היטב, של הרקמה התאית התת־רירית, הגורמות לכימוזיס ניכר של העין ולבצקת של העפעפיים, 10.*
• הלחמית מושפעת לעיתים; שתי הלחמיות עלולות להיות מודלקות, מאופיינות בכלי דם מרובים ובכימוזיס; (הדבר אירע בעיקר בימים הראשונים לאחר מנות של 1 עד 2 גרם), 14.
• פעמיים הייתי נוטה לייחס לו את הופעתה של דלקת לחמית קלה, 48.
• גלגל העין.
• פזילה, 2.
• תחושה כאילו העיניים עומדות לפרוץ מארובותיהן ולנשור החוצה, 2.
• אישון.
• האישונים מורחבים מאוד, 2.
• ראייה. [130.]
• ראייה חלשה מאוד, 2.
• אינו יכול לקרוא בלי לעייף מאוד את העיניים, 2.
• הראייה עמומה ומעורפלת; היא רואה עצמים רק באופן בלתי ברור (לאחר ארבעה וארבעה־עשר ימים), 1.*
• מופרעת במקצת (היום הרביעי), 15.
• העיניים היו רגישות בכאב לאור, ושדה הראייה הועכר בגלים בלתי נעימים, 24.
• מצא את החולה עם מגן־עיניים; היא הצטננה בעיניים ולא יכלה לשאת את האור (היום השני); היודיד הופסק, והעיניים שבו לתקנן בתוך עשרים וארבע שעות, 40.
• כל תסמיני העיניים מוחמרים על ידי אוויר קר, 2.

EAR

• הפרשה מן האוזן של חומר צהוב, לעיתים קרובות מעורב בדם, 2.
• תחושה כאילו משהו נפל לפני האוזניים, או כאילו עלה מונח לפניהן; ואף על פי כן שמיעתה היתה טובה, 1.
• נדמה כאילו משהו נפל לפני האוזן, עם כאבים קורעים באוזניים, 1. [140.]
• כאב מותח ונובר באוזניים, כאילו חרק נכנס לתוכן, 2.
• כאב קודח באוזן ימין, 1.
• כאב עז באוזן שמאל, כאילו קודחים בה (לאחר שישה-עשר ימים), 1.
• כאבים חותכים בתוך האוזן, 2.
• כאבים דוקרים ומדגדגים באוזניים, עם רצון להשתעל, 2.
• דקירה חולפת המקרינה אל אוזן שמאל, ומקפיצה אותה (יום שני), 1.
• דקירה עזה באוזן ימין, לעיתים קרובות במשך היום (לאחר חמישה ימים), 1.
• דקירה עזה ביותר באוזן שמאל, המקרינה אל הראש, בערב במיטה (יום שלישי), 1.
• כאב קורע, פעם באוזן ימין ופעם באוזן שמאל, במשך זמן רב, 1.
• כאבים קורעים חוזרים ונשנים לעיתים קרובות באוזן ימין, הנעשית רגישה מאוד מחמתם, בערב (לאחר ארבעה ימים), 1. [150.]
• כאב קורע מכאיב בעומק אוזן ימין, לפני הצהריים (יום שני), 1.
• כאב קורע עז לפני אוזן ימין, המקרין אל הרקה, כך שכל הצד נעשה כואב מחמתו (יום שני), 1.
• כמה כאבים קורעים עזים לפני אוזן שמאל, המקרינים אל הרקה, בעצמות (יום שני), 1.
• כרסום מכאיב בתוך ומאחורי אוזן שמאל, 1.
• גרד באוזן שמאל, 1.
• שמיעה.
• כבדות שמיעה, 2.
• השמיעה כמעט אבדה (יום רביעי), 15.
• צלצול באוזניים, 24.
• זמזום וצלצול בראש, 49 ; (שלוש שעות לאחר המנה השלישית), 26.
• רטט ושאון באוזניים, 2.

אף

• אובייקטיבי. [160.]
• ניסיונות עקרים להתעטש, 1.
• עיטוש (יום ראשון), 35.
• עיטוש תכוף עם נזילת מים צלולים מן האף (יום שלישי), 1.
• עיטוש תכוף עם דמיעה, 2.
• נזילה מן האף, 24.
• נזלת (יום רביעי), 34.
• תסמינים של נזלת קשה ושל ברונכיטיס, למעט חום וכיח רירי-מוגלתי, 16.
• נזלת חריפה; אודם רב של הקרום הרירי של העיניים, האף, הגרון והחך, עם דמיעה שופעת, עיטוש עז ונזילת מים מן האף, גירוי תכוף לשיעול ונפיחות של העפעפיים העליונים; נזלת זו נמשכה זמן רב, 25.
• נזלת שופעת, כשהראש סתום מאוד, 2.
• הוא כמעט שאינו יכול להעביר אוויר דרך האף מחמת קטר, בבוקר לאחר היקיצה (לאחר עשרים ושלושה ימים), 1. [170.]
• (הקטר שהיה קיים קודם לכן נעלם), (לאחר שמונה ימים), 1.
• מצאתי אותו במיטה, ראשו עטוף בכובע-לילה מפלנל; מסיבה כלשהי לקה ביום הקודם בהצטננות קשה מאוד, שעמה התעורר, אך כבר החל להשתפר (בוקר שני); הוא לא נטל עוד Iodide, ולמחרת היה חופשי מן ההצטננות הקשה שלו, 38.
• הצטברות של ריר צמיג מאוד בנחיריים, 2.
• הפרשה שופעת של ריר צהוב סמיך מן האף, 1.
• הפרשה מן האף של חומר ירקרק-שחור או צהוב, בעל ריח מצחין ומעורר בחילה, 2.
• מים צורבים זורמים בשפע מן האף ומכאיבים את העור, 1.
• דימום מן האף, שבגללו איבדה יותר מחצי פאונד דם בתוך שעתיים (יום שני), 1.
• דימום אפי עז, שלא ניתן היה לעצור בשום אמצעי (לאחר אחד-עשר ימים), 1.
• הפרשה מן האף של דם ירקרק-אדום מפורק, 2.
• סובייקטיבי.
• תחושה בחלקו העליון של האף כאילו מונח לפניו עלה, עם צריבה (יום שישה-עשר), 1. [180.]
• סתימה של האף, שממנו נוזלים רק מים צלולים, 1.
• צריבה באף ובגרון (לאחר שעה אחת), 25.
• צריבה בנחיריים עם נזילת מים מן האף, ובו בזמן סתימתם (לאחר אחד-עשר ימים), 1.
• תחושת מלאות באף, עם כאבים פועמים בעצמות האף, 2.
• כאב קורע עדין בחלק העליון של הנחיר השמאלי (לאחר שנים-עשר ימים), 1.
• תחושה מכרסמת בעצמות האף, עם כאבים דוקרים וקודחים המתפשטים אל המצח, 2.
• כאבים פועמים וצורבים בעצמות האף והמצח, עם נפיחות, 2.
• אובדן חוש הריח (לאחר שנים-עשר ימים), 1.

פנים

• אובייקטיבי.
• המראה אופיינית דרוכה וחרדה, 52.
• מבט רציני מאוד, פראי ובלתי-בטוח במידה בולטת, 51. [190.]
• ארשת פנים עצובה ומדוכדכת במידה בולטת, 51.
• נראה לעתים נסער, לעתים מדוכא, 54.
• חיוורון הפנים (לאחר שעה), 4.
• (חיוורון רב של הפנים, עם ההתקפים העוויתיים), 1.
• הפנים חסרות צבע ונראות שקופות, כמסכת חרסינה, 2.
• שינוי צבע של גוון הפנים, 51.
• גוון פנים אפרפר-אדמתי, 52.
• גוון פנים חום-מפויח, 56.
• גוון הפנים צהבהב למדי, 55.
• גוון פנים צהוב, מרתי, עם עיגולים שחורים סביב העיניים, 2. [200.]
• גוון הפנים ירקרק-צהבהב יותר מאשר לבן-מת, 54.
• הפנים צהובות, ירקרקות, כהות וכחושות מאוד, 2.
• פנים אדומות, תפוחות ומודלקות; עם פריחה פליקטנואידית, 2.
• הפנים אדומות מאוד (לאחר שלוש שעות), 25.
• נפיחות של הפנים, 49.
• נפיחות של הפנים, בעיקר של העפעפיים ושל האזור התת-לסתי (שלוש שעות לאחר המנה השלישית), 26.
• דלקת ונפיחות של עצמות הפנים, 2.
• כיחשון של הפנים והצוואר, 52.
• פנים מאורכות, 54.
• סובייקטיבי.
• הפנים רגישות מאוד לאוויר, והוא גם מחמיר את כל התסמינים של אותו אזור, 2. [210.]
• כאב שאין לתארו, המתפשט מן האוזן השמאלית החוצה; ואם היא רק מניעה את היד לעבר האוזן, אף בלי לגעת בה, הוא זוחל על פני כל צד הפנים, כאילו היה מהופנט; בערב, 1.
• לחיים.
• לחיים מקומטות ורפויות, 51.
• נפיחות של הלחי השמאלית במשך שלושה ימים (לאחר ארבעה-עשר יום), 1.
• תחושה כה לא נוחה של מתיחה ונוקשות סביב הלחיים ובמרווחים התת-לסתיים, עד שהיה צורך להפסיק, 36.
• דקירות דקות אך כואבות, וכעין קפיצה עוויתית, בלחי השמאלית, שנמשכו זמן רב; לאחר מכן המקום נשאר רגיש למגע זמן רב, 1.
• כאב קורע ודוקר בעצם הלחי השמאלית, בבוקר במיטה, בשכיבה עליה (לאחר ארבעה ימים), 1.
• שפתיים.
• השפתיים מלאות ריר דביק בבוקר לאחר היקיצה (היום השישה-עשר), 1.
• השפה העליונה והנחיריים רגישים מאוד, אפילו בלי מגע (היום הרביעי), 1.
• השפתיים יבשות וסדוקות (לאחר חמישה-עשר יום), 1.
• משיכה כואבת בצד הימני של השפה העליונה ובחניך (היום השני), 1.
• סנטר. [220.]
• אי-נוחות מסוימת ונוקשות בלסתות (היום השני); הקושי גבר (היום השני); הלסתות אינן ניתנות להנעה (היום השלישי), 18.
• דקירות בלסת התחתונה השמאלית, בשוקה, בירך השמאלית ובאמה השמאלית, בעצמות, לפני הצהריים (לאחר שנים-עשר יום), 1.
• כאב קורע בלסת התחתונה השמאלית ובשיניים המתאימות (היום השנים-עשר), 1.
• כאב קורע עז בשני צדי הלסת התחתונה, כאילו היא עומדת להיתלש (לאחר חמישה-עשר יום), 1.
• כרסום בשני צדי הלסת התחתונה, 1.

הפה

• שיניים.
• תחושה כאילו השיניים ארוכות מדי, עם כאב בהן, בערב, 1.
• כאב טורדני עמום בשן טוחנת אחורית תחתונה שמאלית חלולה (לאחר שלושה-עשר ימים), 1.
• כאב טורדני עמום בשן חלולה, בעת הליכה באוויר הפתוח (יום שישי), 1.
• כאב שיניים, עם נפיחות של הלחי, 2.
• כאב לופת בשן טוחנת אחורית תחתונה שמאלית חלולה, בערב (יום ראשון), 1. [230.]
• כאב מושך בשן טוחנת אחורית תחתונה שמאלית, 1.
• קריעה בשורת השיניים העליונה השמאלית (יום רביעי), 1.
• קריעה כואבת בשיניים האחוריות העליונות הימניות ובשול הימני של ארובת העין (יום שנים-עשר), 1.
• תחושת קריעה בשתי שורות השיניים התחתונות, ותחושה כאילו משקל תלוי מן הלסת התחתונה, בערב (יום ראשון), 1.
• כאב מכייב עז בשיניים, מתחיל בערב ונמשך כל הלילה, ואף למחרת בבוקר (לאחר חמישה ימים), 1.
• כרסום בשיניים העליונות הימניות, לאחר מכן באוזן השמאלית, ולבסוף בגידים של שקע הברך השמאלית, לפני הצהריים (יום שני), 1.
• קפיצות עזות או כאב יורה בניב הימני, בקושי נסבל, נמשך לעיתים קרובות שעה, אך גרוע יותר בערב לאחר שכיבה ועד חצות, ומ-4 עד 5 A.M.; מוחמר על-ידי קור, מוקל בחום; לעיתים הכאב גדול כל כך עד שנדמה כאילו השן תישבר או כאילו תולעת חופרת בה (לאחר עשרים וחמישה ימים), 1.
• חניכיים.
• תפיחות של החניכיים, 16.
• החניכיים נפוחות וכואבות (לאחר עשרים וחמישה ימים), 1.
• נפיחות של החניכיים סביב שן חלולה (לאחר חמישה-עשר ימים), 1. [240.]
• דקירות כואבות בחניכיים, לעיתים קרובות במשך היום (לאחר שמונה-עשר ימים), 1.
• רגישות כואבת קלה, אך בולטת מאוד, של החניכיים, עם כאב ראש ובחילה, 12.
• כאב מכייב בחניכיים של שורת השיניים התחתונה הימנית (לאחר שמונה-עשר ימים), 1.
• החניכיים בצד הימני כואבות כאילו הן מכוייבות ונפוחות, במשך כמה ימים (לאחר שמונה ימים), 1.
• לשון.
• הלשון נפוחה, 17.
• היפרטרופיה של הלשון, שהייתה רגישה ומכוסה באונות או בקשריות, וסדוקה בחריצים עמוקים, 20.
• הלשון במקומות מסוימים קשה ומחולקת לאונות, ובאחרים סדוקה בחריצים עמוקים, 21.
• שלפוחית בקצה הלשון, עם כאב שורף (לאחר שישה-עשר ימים), 1.
• צריבה בנקודה קטנה בשול השמאלי של הלשון (לאחר שבעה ימים), 1.
• צריבה בקצה הלשון כאילו משלפוחית (לאחר שבעה-עשר ימים), 1. [250.]
• בלילה, לאחר שפרש למיטתו אך לפני שנרדם, היה כאב עוויתי נורא בשורש הלשון, המתפשט לשני צדי הגרון; במשך כחמש-עשרה או עשרים דקות היה הכאב מענה, וגרם לפחד שהמוות קרב; הייתה תחושה כאילו עווית תסגור את הלוע, 58.
• הפה באופן כללי.
• ריח דוחה מאוד מן הפה, עד שאפילו היא עצמה חשה בחילה (לאחר חמישה-עשר ימים), 1.
• ריח נורא מן הפה, כמעט כמו לאחר בצל, בבוקר לאחר הקימה (יום שישה-עשר), 1.
• אפטות בפה, 2.
• יובש בפה, 6.
• יובש בפה עם צמא, במשך הצינה בערב (יום רביעי), 1.
• הפה יבש ומפוייח מעט, 56.
• הפה והגרון יבשים ומרים, 1.
• רירית הפה יבשה, עם היקיצה בבוקר, 11.
• חוסר תחושה בפה, בבוקר לאחר היקיצה (לאחר שני ימים ולאחר חמישה-עשר ימים), 1. [260.]
• חום בוער בפה, כאילו אכלה דבר-מה חם (יום רביעי), 1.
• תחושת גרידה בכל הפה, עם תחושה כמו לאחר לעיסת טבק, 2.
• רוק.
• עלייה בהפרשת הרוק, 50.
• הפרשה מוגברת מן הריריות של בלוטות הרוק ומהרירית האפית, 24.
• זרימה מוגברת של רוק, 16.
• רוק טפטף מן הפה (בשני מקרים), 23.
• ריור שופע, 24.
• ריור שופע ורצון להקיא, עם משיכה בקיבה, וכאב ראש כאילו מסמר נעוץ בכל רקה, 2.
• החולה הייתה נתונה לריור שופע מאוד, 17, 17a.
• הריור דומה מאוד לזה של נשים הרות; לרוק צמיגות מועטה מאוד; נראה שהוא בא לא רק מחלל הפה, אלא הוא גם תוצר של מעין רגורגיטציה; ייתכן שרירית הפה מגורה במידת-מה ובצקתית, אך אין כל סימני דלקת, כמו בסטומטיטיס כספית, וגם לא נצפית כל נטייה להתכייבות המיוחדת לזו האחרונה; ברוב המקרים אי-אפשר אפילו לגלות כל שינוי רקמתי הניתן להבחנה; בלוטות הרוק אינן מקום של תפיחות כלשהי, ואין כל ריח מיוחד מן הנשימה; החולה מתלונן שלרוק טעם מליח, הדומה לזה של Ioduret of Potass., 10. [270.]
• רוק דמי, עם טעם דוחה בפה (לאחר שלושה ימים), 1.
• זרימה של ריר ורוק מן הפה, בלי שינוי בחניכיים או ברירית (בשעה השלישית, לאחר המנה השלישית), 26.
• התמלאות הפה במים, עם בחילה בקיבה, 1.
• ריור נדיר בנשים (מקרה אחד בלבד), 14.
• טעם.
• טעם נורא בפה (ימים תשיעי ועשירי), 1.
• טעם של שומן עבש בפה תמיד לאחר אכילה ושתייה (לאחר ארבעה ימים), 1.
• טעם מתכתי עפיץ, בלתי נעים ביותר, במשך כמה ימים; בדרך כלל אפשר להיפטר ממנו על-ידי ניקוי השיניים וגרגור הפה במים טריים, 11.
• טעם מר, 11.
• טעם מר או חמוץ בפה, 2.
• מרירות רבה בפה, ועוד יותר בגרון, נעלמת לאחר ארוחת הבוקר (יום שני), 1. [280.]
• טעם מר מתקתק בפה לאחר היקיצה (יום שני), 1.
• טעם מלוח בפה, המפנה לאחר מכן את מקומו לזה של Iodine, 16.
• טעם של טבק בפה, 2.
• למזון אין טעם, או שטעמו כקש (לאחר שלושה-עשר ימים), 1.

הגרון

• אובייקטיבי.
• דלקת ונפיחות של כל הגרון ואף של הצוואר, 2.
• כתמים וכיבים צהבהבים-אפורים בגרון, 2.
• סובייקטיבי.
• יובש והתכווצות עוויתית תכופה בגרון, עם חרדה, 3.
• הורגשה תחושת יובש וגרד בגרון, עם צריבה באפיגסטריום, ריור שופע, נזילה מן האף, הזרקה עזה של הלחמיות ודמעת, 24.
• יובש וגירוי בלתי נעימים בגרונו (יום שלישי), 7.
• צריבה ותחושת שפשוף בגרון, כמו מצרבת (יום שלושה-עשר), 1. [290.]
• תחושת כיווץ בגרון, 6.
• חנק בגרון, כאילו משהו נתקע בו; לאחר כחכוח הועלה גוש של ליחה סמיכה, והחנק פסק (לאחר שישה ימים), 1.
• דקירות קהות וכאב כיבי בצד השמאלי של הגרון, רק בזמן בליעה, גרוע יותר בערב, 1.
• כאב גרון; דקירה ותחושת לחץ בו בעת הבליעה; אפילו בעת קריאה היא חשה כאב (הימים העשרים ואחד והעשרים ושניים), 1.
• תחושת שריטה בגרון, עם גודש דמי, 2.
• תחושת שפשוף ושריטה בגרון, 1.
• תחושת שפשוף ויובש בגרון, עם שיעול קצר ותכוף, בבוקר במיטה (יום שלישי), 1.
• תחושת חסימה של הנחיריים האחוריים (יום רביעי), 34.
• צריבה ותחושה לא נוחה בוושט ובקיבה, 18.
• פעולת הבליעה הייתה כואבת וקשה, והייתה אדמומיות ונפיחות של החך הרך והשקדים (בייחוד הימני), 24.
• הגרון החיצוני. [300.]
• הבלוטות בצוואר גדלו, 31.
• הבלוטות בצוואר גדלו לפתע, ובמידה מעוותת ביותר; לפחות חודשיים חלפו בטרם הראו הנפיחויות את הסימן הקל ביותר לשקיעה (לאחר שלושה שבועות), 32.
• נפיחות של כל בלוטת התריס, המתגברת במהירות רבה, עם רגישות מסוימת למגע וללחץ (לאחר שמונה ימים), 27.
• נפיחות קטנה נעשתה לאחר שלוש שנים לברונכוצלה גדולה, גידול כבד משקל, 33.
• נפיחות בצוואר כמו זפק, 2.
• (רגישות הזפק למגע), 1.
• הזפק נראה קטן ורך יותר לזמן קצר, 1.
• נפיחות של הבלוטות הצוואריות והמקסילריות, 2.
• נפיחות של האזור התת-לסתי, 49.
• נפיחות של בלוטות הפרוטיד, עם כאבים יורים, עוויתיים ומותחים בכל הלסת, 2. [310.]
• אוושה מפוחית בעורקי התרדמה, 54.
• כאב שרירי, המשתרע על פני כל אזור הצוואר (יום רביעי), 34.

קיבה

• תיאבון.
• שיפור התיאבון, 24.
• התיאבון בדרך כלל מוגבר; ראוי לציון כמה מהר לאחר נטילת יוד מתעורר הרצון למזון (יום ראשון); פוחת או נעלם (יום שני), 14.
• רעב גדול, אך הוא בקושי יכול לאכול מחמת עיכול לקוי, בחילה והקאה, 2.
• בולימיה, 52.
• תשוקה לחלב, ליין ולמשקאות חריפים, 2.
• אובדן תיאבון, 27.
• העדר מוחלט של תיאבון; או ליתר דיוק הייתה משוכנעת שאינה יכולה לאכול, 56.
• אנורקסיה, 24, 53. [320.]
• סלידה מכל מזון, 2 ; (לאחר שבעה-עשר יום), 1.
• סלידה ממרק, 1.
• צמא.
• צמא, 24 ; במשך כמה ערבים רצופים (לאחר חמישה ימים), 1.
• צמא מתמיד (לאחר המנה הרביעית), 9.
• צמא גדול; כל היום ואף בלילה (לאחר שלושה ימים ולאחר חמישה-עשר ימים), 1.
• גיהוקים ושיהוקים.
• גיהוקים בטעם המזון זמן רב לאחר האכילה, 2.
• גיהוקים בליעתיים תכופים של כמות גדולה של אוויר, 1.
• רגורגיטציות תכופות של חומר מר, עם רצון להקיא, 2.
• פליטת ליחה בבוקר ובערב, ולעיתים קרובות לאחר הארוחות, 2.
• שיהוק, בערב (לאחר ארבעה ימים), 1. [330.]
• גיהוקים ריקים, תכופים מאוד, דמויי שיהוק, 1.
• נטייה מתמדת לצרבת מימית, מבלי שתופיע למעשה, 1.
• בחילה והקאה.
• בחילה (מיד), 4.
• בחילה בקיבה, ואף הקאה, 1.
• בחילה, עם לחץ בקיבה, 1.
• בחילה, עם מאמץ גדול ותחושת קריעה בחזה, 2.
• בחילה תכופה, 2.
• בחילה מתמדת, מלווה בהקאות תכופות ובקדחת עזה (יום רביעי), 34.
• בחילה קלה, 12.
• ניסיונות הקאה (שלוש שעות לאחר המנה השלישית), 26. [340.]
• נטייה להקיא לאחר חיבוק, 2.
• הקאה, 27.
• הקאה ושלשול בעת ובעונה אחת (לאחר המנה הרביעית), 9.
• הקאה מרובה וכואבת, לעיתים קרובות לאחר ארוחות, עם תחושת משיכה בקיבה המתפשטת אל הגב, וקוליק, 2.
• הקאה אלימה, עם הצטברות רוק (לאחר שעה אחת), 25.
• הקאה ספונטנית של נוזל צהוב שטעמו טעם חזק של יוד (לאחר שעה אחת), 4.
• הקאת מזון ומרה מעורבים בדם, 2.
• הקאות תכופות וכואבות של מזון, מרה ודם, 2.
• הקאת דם, שמקדימים אותה חום וצריבה בקיבה, 2.
• קיבה.
• עיכול לקוי, 5. [350.]
• העיכול מופרע תמיד, 2.
• הקיבה מרגישה ריקה ורעבה, ואינה מסוגלת לא להחזיק דבר ולא לעכלו, 2.
• כאב בקיבה, כעין ריקנות וקור, שאינו מוקל על-ידי מרק חם, בערב (יום שישה-עשר), 1.
• תחושה של ריקנות רבה וחלחלה בקיבה, שאינה מוקלת לאחר אכילה (לאחר עשרים ואחד ימים), 1.
• תחושה כאילו הקיבה מלאה מרה, 2.
• "פצפוץ וקרקור" מתמידים בקיבה (יום שבעה-עשר ושמונה-עשר), 1.
• אי-נוחות בקיבה, 1.
• לאחר שכאבי הבטן נמשכו זמן-מה, גם הקיבה מתחילה לכאוב, ושניהם נעלמים אחר כך יחד, 1.
• כאב בחלק הקרדיאלי של הקיבה (לאחר מנות גדולות), 16.
• כאב קל וכבדות בקיבה (יום ראשון); אולם הכאב אינו נוכח תמיד; פוחת או נעלם (יום שני), 14. [360.]
• התקף פתאומי של גסטרלגיה קשה, הנמשך כמה חודשים, 50.
• צריבה באפיגסטריום, 24.
• תחושת צריבה וכאב חד מאוד באפיגסטריום (מיד), 4.
• צריבה בקיבה בזמן העיכול, 52.
• צריבה בקיבה, כאילו היה בה תנור פחמים, 2.
• צריבה ולחץ בקיבה, המוקלים על-ידי גיהוקים, אך שבים מיד, 1.
• כאבי צריבה בקיבה, עם פעימה והתכווצות, 2.
• צריבה נוראה מבחוץ בגומת הקיבה, כאילו המקום מודלק, 1.
• כאבים, כאילו הקיבה מנוקבת, 2.
• תחושה כאילו יש בקיבה כיבים מאכלים, 2. [370.]
• פעימה כואבת בצד השמאלי של האזור האפיגסטרי, בערב, 1.

ABDOMEN

• אזורי תת-הצלעות.
• כאבים המתפשטים מן הכבד אל הקיבה והחזה, ומעוררים התקפים תכופים של חנק, 2.
• צריבה עזה חיצונית בהיפוכונדריום השמאלי, ולאחר מכן בשתי המפשעות (לאחר שישה ימים), 1.
• תחושת נפיחות והתנפחות באזור הכבד, עם כאבים פועמים ודמויי-עווית, 2.
• תחושת מלאות וכובד של הטחול, 2.
• כיווץ מכאיב בהיפוכונדריום השמאלי, על קו אחד עם פתח הקיבה הלבבי (זמן קצר לאחר מכן); תחושה זו הורגשה לאחר כל מנה יומית של כף, במשך חמישה ימים, 51.
• דקירות באזור תת-הצלע השמאלי, 1.
• דקירה חדה בהיפוכונדריום הימני, ובו-בזמן בצד השמאלי של החזה, בעת דיבור (היום השנים-עשר), 1.
• הטבור והצדדים.
• תפיחות סביב הטבור ותנועות בבטן, ולאחריהן שתי יציאות רכות (היום השישה-עשר), 1.
• תפיחות גדולה ומכאיבה מתחת לטבור, הנעלמת לאחר יציאה, 1. [380.]
• כאבי אחיזה ותנועות סביב הטבור, 1.
• כאב אחיזה וצריבה סביב הטבור (לאחר שמונה-עשר ימים), 1.
• כאב חותך וצריבה סביב הטבור, עם בחילה קלה בקיבה ונטייה לגיהוק, שלאחר מכן אף מופיע בפועל; גרד עז חיצוני סביב הטבור, ונטייה לפליטת גזים; בהתקפים תכופים, הנמשכים רבע שעה, אחר הצהריים (לאחר שבעה-עשר ימים), 1.
• כאב חותך בצד השמאלי סמוך לטבור (היום השני), 1.
• דקירות בצד השמאלי של הבטן, בצד הטבור (היום הארבעה-עשר), 1.
• קריעה עזה, המתפשטת משני צדי הבטן לעבר הטבור, כאילו הבשר ייתלש, אחר הצהריים (היום הרביעי), 1.
• הבטן בכלל.
• נפיחות של הבטן כמו במיימת, עם כחישה, עצירות, צמא מתמיד, ושתן מועט, עכור, אדום וחום, 2.
• תפיחות פתאומית של הבטן כאילו תתבקע, הנעלמת לאחר פליטת גזים , ולאחר מכן שלשול פעמיים, בבוקר לאחר היקיצה (היום השביעי), 1.*
• התנפחות דלקתית של הבטן, עם חוסר פעילות של המעיים ועצירות רבה, 2.
• דלקת של המעיים, עם כאבים שורפים, עוויתיים וקורעים, המתפשטים אל המותניים, 2. [390.]
• גזים כלואים רבים, 2.
• תנועה כמו של גזים בבטן, ולאחריה מתח בשתי המפשעות (לאחר ארבעה ימים), 1.
• תנועות וקרקורים בבטן מזמן לזמן, 1.
• קרקורים בבטן כאילו משהו חי נע בה, עד שנבהלה והזדקפה (היום השישי), 1.
• גרגור חזק בבטן, בייחוד בקיבה, הנשמע ממרחק (לאחר שישה-עשר ימים), 1.
• פליטת גזים מרובה, 1.
• הנשימה מורגשת בחוזקה במעיים, 2.
• אי-שקט בלתי-ניתן-לתיאור במעיים, בייחוד בלילה, ללא חוסר תיאבון או דיספפסיה, 35.
• כאב אחיזה בבטן ובמפשעות, עם תחושה כאילו משהו עומד לצאת דרך אברי המין (היום השני), 1.
• כאב כאילו המעיים מנוקבים, 2. [400.]
• לחץ רב בבטן ובמותניים, 2.
• כאב חותך וקורע מלמעלה למטה בבטן, 2.
• כאבים חודרים בבטן, עם תחושה כאילו היא תפוחה ונקרעת, 2.
• קוליק (היום השני), 14.
• קוליק וכאבים חודרים בבטן, המתפשטים מטה אל הרגליים, 2.
• קוליק שורף, העובר מן הבטן אל המותניים, 2.
• קוליק גזי, עם עוויתות והתכווצויות של הבטן; הוא נאלץ להתפתל לכל כיוון, כה עז הכאב, 2.
• גירוי של המעיים, 43.
• הכאבים בבטן ובקיבה נעלמים בערב לאחר שכיבה, אך חוזרים בבוקר לאחר היקיצה, 1.
• באוויר הפתוח אין כל זכר לכאב בבטן, אך מיד עם הכניסה לבית חוזרים הכאבים החותכים-שורפים, במשך כמה ימים (לאחר שישה-עשר ימים), 1.
• תת-הבטן ואזורי הכסל. [410.]
• תחושת חום באזור תת-הבטן; היא לא יכלה לשאת עליו שום דבר חם, במשך הווסת, 1.
• צביטה בצד הימני של תת-הבטן, המתפשטת מעלה מעל שתי המפשעות, 1.
• לחץ וכאב מושך בתת-הבטן, כאילו ברחם, בעת הליכה, הנעלם בישיבה, 1.
• צריבה פתאומית כאילו מפחם לוהט במפשעה השמאלית (היום השישי), 1.
• משיכה באזור המפשעה השמאלית, עם תחושה כאילו משהו חי מצוי שם, 1.
• משיכה פתאומית וכואבת ביותר בשתי המפשעות, כך שנאלצה להתכופף, לאחר ששתתה את החלב הקר הרגיל בבוקר; פיהוקים תכופים, עייפות רבה בירכיים, כאב אחיזה עז בבטן המתפשט אל הירכיים, אי-שקט קיצוני, כך שלא יכלה להישאר בשום תנוחה, צמרמורת עם עור ברווז; חרדה וחום בראש; ולאחר מכן גיהוקים וקרקורים בבטן. הווסת שזה עתה התחילה נעצרה בחלקה; לאחר מכן בחילה ולחץ בקיבה, עם נטייה להקיא, המוחמרים מתנועה; רעד בפנים ובידיים עם חום והזעה של הפנים (לאחר ארבעה-עשר ימים), 1.
• דקירה חותכת וכואבת ביותר, בנקודה קטנה במפשעה הימנית, 1.
• כאב לוחץ-חבול בשתי המפשעות ובגב התחתון, במשך הווסת, 1.

החלחולת ופי הטבעת

• דלקת ונפיחות של החלחולת ופי הטבעת, 2.
• טחורים, עם פצעונים כואבים מאוד בפי הטבעת, 2. [420.]
• גרד עז בפי הטבעת, בעיקר בלילה, 2.

צואה

• שלשול.
• שלשול (ביום השני), 14.
• שלשול נסיובי, ללא תגובה חומית, 16.
• יציאות שלשוליות מעורבות בחומר רירי זגוגי, במרה ובדם, עם חוסר תיאבון, חולשה רבה, כחישות, ופעימות לב חזקות וכואבות, 2.
• שלשול והקאה בעת ובעונה אחת (לאחר ארבע מנות); השלשול נמשך כמה ימים, על אף מתן דמולצנטים ואופיאטים, 9.
• יציאות אדומות, כהות, חצי-נוזליות, כאילו נגרמו על ידי דימום מעי, 2.
• יציאות מימיות ירוקות-בהירות וצהובות, 2.
• יציאות ריריות ודמיות, 2.
• יציאות עם טנזמוס מתמיד והתקפי חולשה, 2.
• צואה קשה (ביום החמישי), 1.
• תחילה צואה קשה, ואחר כך רכה, שקדם לה מעט כאב בטן עוויתי (ביום השלישי), 1.
• עצירות. [430.]
• עצירות, 50, 54, 55.
• עצירות עקשנית שלאחריה יציאות שלשוליות, 2.
• הצואה קשה מאוד; רק במאמץ קיצוני היא יכולה להוציא מעט פיסות צואה קטנות (ביום הראשון); לאחר חמישה ימים נעשו היציאות טבעיות יותר והופיעו בתכיפות רבה יותר, 1.
• לא הייתה יציאה (ביום השני), 1.

איברי השתן

• שלפוחית השתן והכליות.
• כאבים שורפים ופועמים, כמו ממורסה, העוברים מן הכליות אל הבטן, 2.
• התכווצויות בכליות, עם פיהוק, בחילה, הקאה, העלאת ליחה, דחף להשתין ורצון להישאר במיטה, 2.
• תחושת חפירה בכליות, עם חום וכאבים מותחים, 2.
• כאבים דוקרים ושורפים בכליות, עם דחף בלתי־יעיל להשתין ועם טנזמוס, 2.
• קוליקה כלייתית, עם נטייה להקל את הכאב על־ידי הידוק וחריקת השיניים, תחושת חפירה וחולשה בעמוד השדרה, ואצירת שתן מלאה, 2.
• תחושת גודש וכובד בצוואר שלפוחית השתן, עם פריאפיזם, 2. [440.]
• התכווצות בצוואר שלפוחית השתן בדיוק עם תחילת ההשתנה, ובמהלכה, 2.
• שלפוחית שתן רגיזה, 43.
• השופכה.
• הפרשה רירית־מוגלתית מן השופכה, במרקם דביק, עם דלקת של הפין, 2.
• הפרשה דמוית זיבה, עם כאבים קורעים ושורפים בפין, פריאפיזם מתמיד, קוליקה ותחושת תשישות, 2.
• כאבים שורפים וקורעים בשופכה, לעיתים תכופות עם יציאת דם, 2.
• השתנה.
• דחף תכוף להשתין, 2.
• דחף מכאיב להשתין (יום חמישי), 1.
• (הדחף להשתין, שבדרך כלל התלווה לווסת, נעדר), 1.
• היא נאלצת לקום בלילה כדי להשתין (לאחר ארבעה ימים), 1.
• הטלת שתן תכופה ושופעת, צלולה כמים (לאחר שלושה ימים), 1. [450.]
• הטלת שתן מוגברת מאוד (יום שישה־עשר), 1.
• פליטת השתן התגברה במידה ניכרת, החולה הטיל בין ארבעים לחמישים קוורטים במשך עשרים וארבע שעות, ושתה באותו יחס; בכל פעם שהופסק Ioduret of Potas. פסקה הפרשת־היתר המקרית הזאת, אך היא הופיעה מחדש מיד עם חידוש השימוש בו, 10.
• הכמות המוחלטת של השתן שהוטל לא גדלה, אלא אם כן, בשל יובש הגרון, נצרכה כמות גדולה יותר של מים, 47.
• שלפוחית השתן מלאה ותפוחה, אך אי אפשר לרוקנה, 2.
• שתן.
• הפרשה מוגברת של שתן, 24.
• הפרשת השתן שופעת יותר, כלומר, החולה מטיל יותר משהוא שותה (יום ראשון); תסמין זה כמעט קבוע; השתן צלול ושקוף; החולים מטילים יותר בלילה מאשר ביום; אולם לעיתים השתן אינו מוגבר, 14.
• מן ההשפעות הבולטות ביותר שלו הן עלייה מהירה וניכרת מאוד בכמות השתן, ומה שראוי לציון במיוחד הוא, שמשקעי חומצת השתן נעלמים בהדרגה כליל, בעוד שמשקעי אמוניו־פוספט של מגנזיה מתרבים באופן ברור, 19.
• שתן שופע, עם משקע, 2.
• הפרשת שתן מופרזת, לעיתים עם כאב בכליות, 16.
• דיורזיס ניכר (בשלושה מקרים), 23. [460.]
• שתן צלול, זך, 2.
• שתן בעל מראה מרתי, כמעט שחור, 2.
• לעיתים קרובות היא מטילה שתן חיוור מאוד ומימי (לאחר חמישה ימים), 1.
• שתן מפוספס בדם, וזרימת דם מן השופכה, בייחוד בערב, 2.
• לשתן ריח רע מאוד, והוא מתפרק כמעט מיד, 2.
• פתיתים לבנים בשתן, 2.
• משקע צהוב או אפור, הנדבק לדפנות הכלי, כדוגמת התגבשויות סידניות, 2.
• אוריאה שהופרשה, מ־325 עד 372 גריין ליום (לפני הפרובינג); ירדה לבין 201 ל־294 גריין (לאחר הפרובינג), 47.
• יציאת אבנים עם השתן, 2.

SEXUAL ORGANS

• זכר.
• הפין נפוח, מודלק , עם זקפות־למחצה מתמידות וחשק מיני, 2.* [470.]
• נפיחות נרחבת של עטרת הפין , עם פרפימוזיס, 2.*
• זקפה אפילו לאחר שפיכת זרע, 2.
• כיבים דמויי שנקר, בעלי שוליים מורמים על הפין, עם צריבה בשופכה, 2.
• קונדילומות מורמות, מוגלתיות, בעלות מראה עגבי על הפין, 2.
• הפין משתפשף עד כדי התקלפות מן החיכוך הקל ביותר, 2.
• האשך השמאלי כמעט נעלם לגמרי; הוא הצטמק עד לגודל אפונה, 21.
• נמצא כי האשך הימני נעלם; השמאלי היה בערך בגודל שקד; המשגל היה מלווה בכאב, הזקפה התפתחה באיטיות ונמשכה זמן רב; משך מעשה המין התארך מאוד, ולא אירעה פליטת זרע כלל (לאחר שנים־עשר חודשים), 57.
• צניחת האשכים, עם תפליט נסיובי אל שק האשכים, 2.
• כאבים לוחצים באשכים, עם תחושה כאילו הם שבים ונמשכים אל תוך האגן, 2.
• כאבים דוקרים ופועמים בשק האשכים, לעיתים קרובות לאחר משגל, 2. [480.]
• חשק מיני מוגבר מאוד, 2.
• איבודי זרע, ופליטות לילה תכופות ושופעות, 2.
• שפיכת זרע מאוחרת או מוקדמת, 2.
• נקבה.
• דלקת ונפיחות של הרחם, עם תחושה כאילו דפנותיו נגרדות, 2.
• צוואר הרחם נפוח ומכווץ, 2.
• גידולים דמויי שנקר על צוואר הרחם, 2.
• התכווצויות עוויתיות, צריבה והתכווצויות של צוואר הרחם, 2.
• כאבים מכווצים ברחם, המעכבים את הלידה, 2.
• כאבים עזים של צריבה, קריעה ופיתול באזור השחלות, במיוחד בצד הימני, 2.
• תחושת גודש ונפיחות בשחלות, עם כאב כאילו יש שם גידול מאכל, 2. [490.]
• נשיכה/צריבה צורבת בפות, עם לוקוריאה, 1.
• לוקוריאה במשך כמה ימים, כה חריפה עד שהיא מאכלת את העור (לאחר עשרים וחמישה ימים), 1.
• לוקוריאה לבנה־חלבית, או אדומה כמי שטיפת בשר, 2.
• לוקוריאה צהובה או ירוקה, בעלת ריח רקבוני, 2.
• לוקוריאה הדומה לבלנוראגיה, עם אודם, גרד וצריבה של העריה והירכיים, 2.
• (הלוקוריאה נעשתה דלילה ומימית יותר), (לאחר שבעה ימים), 1.
• הווסת הופיעה מחדש לאחר שדוכאה במשך שישה חודשים, וזרמה בשפע, עם כאב בבטן ויציאות רפויות (אצל אישה בת שלושים ושמונה), (לאחר ארבעים ושישה ימים), 1.
• ההפרשה הופיעה מחדש שבוע לאחר תקופת הווסת (מקרה אחד), 14.
• זרימת דם בין תקופות הווסת, 2.
• הווסת איחרה ביומיים אך הייתה שופעת מן הרגיל, 1. [500.]
• היא וסתה פעם אחת בלבד ובאופן בלתי שלם (במשך כמה שבועות, בעת נטילת התרופה); אך, אף שחלפו כמה שנים, ככל הידוע לי לא וסתה מאז, 46.
• הווסת לעיתים מקדימה מדי, ולעיתים מתאחרת, 2.
• ירידה בכמות נוזל הווסת, 34.
• וסת שנמשכה יומיים פחתה, 1.

אברי הנשימה

• לרינקס, קנה הנשימה והסמפונות.
• הצטברות ריר בלרינקס ובסמפונות, 2.
• הצטברות ניכרת של ריר, ושל מה שנראה כקרומים מדומים, בגרון ובלרינקס, עם נשימה קשה וחרחור, 2.
• פגיעה בקרום הרירי של דרכי האוויר, 12.
• כל התסמינים של croup עוויתי חמור (בבוקר הרביעי), 7.
• כאב דוקר בדרכי האוויר ותחושת חיספוס בהן, המחייבת כחכוח, שבעקבותיו היא פולטת ריר, 1.
• כאב חי בלרינקס, כאילו מגרנולציות, 3.
• קול. [510.]
• שינוי מזדמן וקל בלבד בצליל הקול, 2.
• קול כמו בקטאר, 1.
• צרידות ואפוניה תכופה, עם חסימה רבה בגרון ובלרינקס, וחולשה של החזה, 7.
• קולה קצר, כמו תשובותיה, 54.
• הקול חלש, ולעתים רועד במקצת, 51.
• אובדן הקול (ביום השלישי), 7 ; למשך זמן רב, 41.
• שיעול וכיח.
• נטייה לשיעול, 6.
• גירוי מתמיד בלרינקס לשיעול יבש (לאחר ששה ימים), 1.
• השיעול מחמיר בערב או בלילה ומונע שינה, 2.
• שיעול חמור, במיוחד לקראת הערב, 2. [520.]
• שיעול קצר, קוטע, הנגרם מחיספוס בגרון (עד מהרה), 1.
• שיעול שורק, כמו ב-croup, או עוויתי, כמו בשיעול הקיפי, 2.
• שיעול יבש, בכמה בקרים רצופים (לאחר ששה ימים), 1.
• שיעול יבש, עם תחושת כאב פצוע בלרינקס, בערב (לאחר ארבעה-עשר יום), 1.
• שיעול יבש, בבוקר ובערב (לאחר ששה-עשר יום), 1.
• שיעול עמוק, חלול, עם כיח לבנבן ו ירקרק, ועם כאבים כאילו נתלש משהו, המתחילים מסחוס החרב, 2.
• שיעול צרוד, עם חסימה רבה של הלרינקס, תחושת קריעה בחזה, וכיח אדום-כהה, 2.
• יריקת דם, 2.
• נשימה.
• קוצר נשימה, 29.
• החולים חווים בדרך כלל קושי נשימתי ברור היטב, ומעלים כמות גדולה של כיח הדומה לזה הנצפה בשלב הראשון של ברונכיטיס פשוט; הכיח נפסק כפי שהתחיל, כלומר, מבלי לעבור למצב מוגלתי, 10. [530.]
• הוא התעורר במשך הלילה עם קושי רב בנשימה ואובדן הקול (בלילה השלישי), 7.

חזה

• אובייקטיבי.
• כחש וחולשה של הצד הימני של החזה, כאילו עקב התפוררות ריאתית, עם כיח מוגלתי שופע מאוד, 2.
• דלקת של החזה, עם תחושה כאילו הריאות תפוחות וחסומות, חום וקוצר נשימה רב, 2.
• סובייקטיבי.
• כאבים בחזה, כאילו הריאות מכילות פקעיות גדולות או חללים, 2.
• מועקה, עם כאבים דמויי עווית בחזה, והתקפים מחניקים; אי-יכולת להישאר בשכיבה, בעיקר בלילה, 2.
• מועקה מתמדת בחזה, 6.
• כאבים בחזה, כאילו הוא נחתך לגזרים, בערב (היום השלישי), 1.
• דקירה עמומה במרכז החזה, הנעלמת בעת שמתנועעים (לאחר חמישה ימים), 1.
• דקירה חדה בצד השמאלי של החזה, בערב (היום החמישה-עשר), 1.
• דקירות דקות וחולפות בעומק מרכז החזה, 1. [540.]
• דקירות חדות בחלק העליון של החזה השמאלי, בשעת ישיבה כפופה קדימה, הנעלמות לאחר הזדקפות, 1.
• דקירות חדות באזור הצלעות הימני, מאחורי השד, 1.
• דקירה עזה ביותר במרכז החזה, בשעת הליכה, 1.
• כאב של רגישות מכאיבה עם דקירה בחלק התחתון של החזה, בצלעות הימניות התחתונות ביותר, בשעה 8 P.M., 1.
• מלפנים.
• דקירה חדה ולחץ במרכז עצם החזה, אחר הצהריים (היום השישי), 1.
• דקירות עזות במרכז עצם החזה, המתפשטות אל הכתפיים, 1.
• בצדדים.
• מספר דקירות חדות בצד הימני של החזה, 1.
• כאב בצד השמאלי של החזה, כאילו מבחוץ הוא רגיש וכואב, גרוע יותר במגע (לאחר שנים-עשר ימים), 1.
• השדיים.
• השדיים החלו לקטון בגודלן, אך כמות החלב פחתה במיוחד (עד מהרה), 13.

הלב והדופק

• אזור קדם-הלב.
• הלב מורגש כאילו הוגדל וכבד, ופועם באיטיות רבה, 2. [550.]
• תחושה כאילו כל כלי הדם של הלב מורחבים, עם נטייה לקחת שאיפות עמוקות ולהיאנח כאילו כדי להשיב את הנשימה, 2.
• כל תסמיני האנדוקרדיטיס; מועקה, תשישות דמוית עילפון, פעולה סוערת, אלימה, מקוטעת ובלתי־סדירה של הלב והדופק, עם כאב מותח לרוחב החזה, הפוגע במיוחד בחדר הימני, אשר הלך והתרחב בהדרגה (לאחר שבועיים), 27.
• כאבים דוקרים, חותכים ושורפים בלב, 2.
• כאבים דוקרים, שורפים וראומטיים בלב, עם תחושה כאילו הוא מוקף במים, 2.
• מספר דקירות חדות באזור הלב, לעיתים קרובות בעת הליכה (יום חמישי), 1.
• הוא חושש לזוז; התנועה הקלה ביותר מחמירה את הכאבים בלב, 2.
• פעולת הלב.
• דפיקות לב, 29, 50, 54, 55.
• דפיקות לב חזקות, 2.
• דפיקות לב מטרידות מאוד, 52.
• (ריפוי של דפיקות לב, אשר הייתה נתונה להן קודם לכן), 53. [560.]
• פעימות מקוטעות של הלב, עם כאבים דוקרים, התכווצויות בחזה, קהות חושים ואובדן נשימה, 2.
• דופק.
• דופק מואץ, 29 ; (יום עשירי), 24.
• דופק מהיר וקטן, 52.
• דופק מהיר מאוד ובלתי־סדיר, 56.
• דופק מהיר ומלא מאוד (לאחר ארבע מנות), 9.
• הדופק כמעט תמיד חזק ומהיר, 2.
• דופק מהיר וקטן, 17a.
• דופק מהיר מאוד, לפחות 120, אך משתנה בכל רגע, 54.
• דופק 130, 30.
• דופק קשה, מתוח, לא תכוף, 6. [570.]
• דופק קטן, רך (לאחר שלוש שעות), 25.

הצוואר והגב

• צוואר.
• גידול קשה, בלתי כואב, דמוי ציסטה שומנית, בעורף, 2.
• נוקשות ונפיחות של הצוואר, עם כאבים דמויי התכווצות וקושי רב בהנעת הראש, 2.
• דקירה בצד הימני של העורף, בשכיבה, 1.
• גב.
• עקמומיות של הגב, עם חולשה של החזה, 2.
• כאבים יורים ושורפים בגב, עם אי-יכולת להישאר בשכיבה, 2.
• גבי.
• פעימה כמה פעמים בין השכמות (לאחר שבעה-עשר יום), 1.
• מותני.
• כאב בגב התחתון כמו לפני הווסת, עם שתי יציאות דמויות שלשול (לאחר ארבעה-עשר יום), 1.
• כאב עז בגב התחתון, כך שלא יכלה לשכב בשקט בשום מקום (לאחר שישה-עשר יום), 1.
• תחושה כאילו מוברג בגב התחתון, כואבת מאוד (לאחר שלושה ימים), 1.* [580.]
• דקירות חדות תכופות בגב התחתון, בישיבה (ביום השלישי), 1.
• כאב מתמיד בגב התחתון, כמעט כאילו הוכה, במיוחד בישיבה כפופה, 1.
• כאב עז בגב התחתון במשך כל הלילה, כאילו הוכה, כך שאינה יודעת כיצד לשכב (לאחר חמישה ימים), 1.
• תחושת חפירה בכליות ובמותניים, כאילו לוטפו במוטות ברזל לוהטים, 2.
• סקרלי.
• כאב בעצם הזנב, כאילו נפלה עליה (לאחר שישה ימים), 1.

גפיים בכלל

• אובייקטיבי.
• נפיחות בוערת ואדומה של הזרועות והרגליים, עם נטייה רבה להתמגלות, 2.
• נפיחות גאוטית של המפרקים, עם אי־יכולת להניעם, 2.
• צמיחה מהירה של הציפורניים, 2.
• רעד של הגפיים, 5.
• רעד של הגפיים וחוסר יציבות שלהן, כמו אצל אדם שיכור, כך שהחולה נאלץ לשכב, 6. [590.]
• עוויתות ותנועות פרכוסיות של הזרועות, הידיים והרגליים, 2.
• קפיצות של הגפיים, אלימות במיוחד בזרוע השמאלית, וגם בכל הפנים, במיוחד בצד השמאלי, עם חרדה רבה, תחושת חשש ודפיקות לב; התקף זה חזר שש פעמים ביום הראשון ופעמיים ביום השני, אך היה אלים יותר, נמשך שמינית השעה והסתיים בהקאה ובכאב ראש עז; ביום השני היה גלגול עז של גלגל העין, שני האישונים מכווצים, שרירי הפנים מכווצים, זווית הפה השמאלית נמשכה מטה, הפה נפתח ונסגר אין־ספור פעמים תוך השמעת מילים בלתי מובנות; דפיקות לב עזות, נשימה קצרה ומהירה, דופק קשה ומלא, המצח, הצוואר והחזה מכוסים בזיעה, הפנים אדומות כאש, עם אובדן הכרה; לאחר ההתקף, רעד, בכי, תלונות על כבדות בזרוע השמאלית, הבטן קטנה, רכה, הלשון לבנה יותר מאשר צהובה; מאמצי ההקאה הוקלו לאחר הקאה; התקפים אלה חזרו בשני הימים שלאחר מכן, ולאחריהם לא היו עוד עוויתות, אלא רק התכווצות בגרון עם תחושת יובש, 3.
• סובייקטיבי.
• כאבים במפרקים כאילו הם פרוקים וחבולים, 2.
• כאבי נקע במפרקי הזרועות והרגליים, 2.
• כאבים קורעים ממש מעל הפטישון הימני, באצבע המורה השמאלית ובזרוע הימנית, אם כי לא במפרקים (היום העשירי), 1.

הגפיים העליונות

• קשיון שיתוקי של הזרועות, 2.
• הזרועות איבדו כל כוחן (היום הרביעי), 15.
• כאבים דוקרים דמויי־עווית בזרועות, עם נפיחות בצקתית, 1.
• כתף.
• כאב בגידי הכתף הימנית, בתנועה ובמגע, כמו מתח וכאילו היא נפוחה, 1.
• כאב שיתוקי בכתפיים, רק בעת הנעתן (לאחר ארבעה ימים), 1. [600.]
• קריעה חולפת בכתף הימנית ולאחריה קריעה עזה ביותר באוזן הימנית, 1.
• קריעה עזה בכתף השמאלית, 1.
• כאב חבול חולף בכתף השמאלית, 1.
• מרפק.
• קריעה במרפק השמאלי, פעם בכתפיים, פעם במרפק הימני (לאחר שבעה־עשר ימים), 1.
• אמה.
• כאב כמו מתח ודקירה בקצה המפרקי של עצם החישור, בעת הנעת האצבע המורה הימנית, 1.
• תחושת עווית באמה הימנית מעל שורש כף היד, בעת הנעתה (היום השני), 1.
• שורש כף היד.
• קריעה בשורש כף היד הימני, ולאחר מכן גרד בו, שאינו מוקל על־ידי גירוד, ולאחריו הופעת שלפוחית מגרדת (לאחר שנים־עשר ימים), 1.
• כף היד.
• נפיחות של כפות הידיים כאילו מכוויות קור, 3.
• רעד אופייני מאוד של כפות הידיים, 54.
• קריעה במפרקי המסרק של אצבעות יד שמאל, בערב (היום השלישי), 1. [610.]
• כאב חבול בשול הימני של כף היד מעל הזרת, 1.
• אצבעות.
• נפיחויות מכאיבות מאוד על האצבעות, כמו פרוניכיה, 2.
• צביטה במפרק הראשון (המטקרפלי) של אגודל שמאל, 1.
• קריעה באצבע המורה, מן הבסיס עד לקצה, 1.
• קריעה במשטח הפנימי של הקמיצה הימנית, שבגללה היא מתכופפת שלא מרצון ולמשך זמן רב אינה יכולה להתיישר, 1.
• קריעה מכאיבה באגודל הימני כאילו ייעקר ממקומו (היום החמישי), 1.
• קריעה עזה בשול הפנימי של האגודל הימני, 1.
• קריעה עזה באצבע האמצעית ובקמיצה של יד שמאל, בערב (היום השלושה־עשר), 1.
• טלטול־קריעה ודקירה עזים ביותר, לאורך קו צר מאוד, בצדו החיצוני של אגודל שמאל, כאילו בעצם, 1.

הגפיים התחתונות

• ההליכה משובשת, 54. [620.]
• פגיעה בגפיו התחתונות; רגליו כשלו תחתיו (ביום הרביעי), 15.
• הרגליים נוקשות, או חלשות מאוד ואינן מסוגלות לשאת את הגוף, 2.
• חולשה כואבת של הרגליים, 53.
• מפרק הירך.
• דקירה חדה במפרק הירך השמאלי בכל צעד, כך שנאלצה לצלוע, 1.
• כרסום בשתי עצמות האגן, 1.
• ירך.
• החלק העליון של הירכיים כאילו נדחס בזמן הווסת (לאחר ארבעה-עשר ימים), 1.
• כמה דקירות חדות בחלק העליון של הירך השמאלית (לאחר שישה-עשר ימים), 1.
• דקירה לעיתים קרובות, פעם בירך ופעם בשוקה (ביום האחד-עשר), 1.
• קריעה בנקודה קטנה במרכז הירך השמאלית, ולאחריה הייתה הירך עד הברך כואבת, כאילו משותקת (ביום השלישי), 1.
• קריעה ודקירה בחלק האחורי של הירך הימנית (ביום השלישי), 1. [630.]
• כאב קריעה בעצם הירך השמאלית (ביום השני), 1.
• קריעה כואבת מאוד בירך, מתפשטת עד הברך, נעלמת בשכיבה על הצד הבריא; שכיבה על הצד הכואב או על הגב הייתה בלתי נסבלת, בעת היקיצה בשעה 11 P.M. ולאחריה (לאחר שלושה-עשר ימים), 1.
• כאב כרסומי במרכז הירך הימנית, בישיבה בערב כשהירך הימנית מונחת על השמאלית (ביום הראשון), 1.
• ברך.
• עווית קורעת בברך הימנית, 1.
• קריעה מעל גומת הברך, ומיד לאחר מכן גם מתחתיה (ביום השני), 1.
• קריעה בשתי הברכיים, בלילה (לאחר שישה ימים), 1.
• כמה כאבי קריעה חולפים בצדה החיצוני של הברך השמאלית, בישיבה, 1.
• קריעה עזה בברך השמאלית, כאילו בקרום העצם, עם תחושה כאילו היא נפוחה, בלילה, נמשכת שעתיים (לאחר שישה ימים), 1.
• שוק.
• נפיחות השוקיים בערב, 2.
• כאב כרסומי עז בשוק השמאלית, כאילו בקרום העצם (לאחר כמה ימים), 22. [640.]
• קריעה מלמעלה למטה בשתי עצמות השוקה, בערב (ביום השבעה-עשר), 1.
• קריעה כואבת בעצם השוקה הימנית, 1.
• התכווצויות כואבות מאוד בשוקיים, 2.
• משיכה כואבת בשוקיים, בישיבה, 1.
• קריעה ומתיחה בשוק השמאלית, בעמידה, מוקלת בהליכה (ביום השנים-עשר), 1.
• קריעה בשוק השמאלית ולאחריה חולשה של כל הרגל (ביום הרביעי), 1.
• כף הרגל.
• כאבי שיגדון, במיוחד בעקבים, האדומים והנפוחים, 2.
• כאבים פועמים ושורפים בכפות הרגליים, 2.
• כאב עז בגב כף הרגל השמאלית, כאילו נחבט, בערב (ביום השישה-עשר), 1.
• קריעה כואבת בחלק האחורי של העקב השמאלי, בישיבה, 1. [650.]
• קריעה עזה בעקב הימני, בעמידה, נעלמת בהליכה (ביום השנים-עשר), 1.
• כאב כיבי בעקבים ובכל הבהונות, 1.
• בהונות.
• קריעה בכל הבוהן הגדולה הימנית, 1.
• קריעה בבוהן השנייה של כף הרגל הימנית, 1.
• שתי קריעות כואבות בבוהן הגדולה השמאלית, 1.

תסמינים כלליים

• אובייקטיבי.
• מזג עצבי־דמי, 2.
• הגברה של הפעילות ההפרשתית של הריריות, בייחוד של אלו המצפות את אברי המין, 16.
• רזה ביותר, 30.
• כחישה, 29, 55.
• כחישה ניכרת, 53. [660.]
• כחישה כללית ניכרת, 51, 54.
• כחישה רבה, עם הצטברות נוזלים באיברים פנימיים שונים, 2.
• כחישה בולטת מאוד, 28.
• מרסמוס הדומה לשלב השלישי של שחפת ריאתית, 29.
• מרסמוס קיצוני, 56.
• הוא פועל על המבנים הסיביים, כגון הפריאוסט והקופסיות־הרצועתיות של המפרקים, 43.
• אוסטאיטיס עם מוגלה, 2.
• רעד, 55.
• רעד כללי, 29.
• אחדים לקו בעוויתות, ואף בדרגה מסוימת של subsultus tendinum, 10. [670.]
• עוויתות עצביות ועיוותי פנים, 2.
• דיכאון כללי, 24.
• דיכאון כללי, 56.
• תשישות וחולשה, שלא חלפו במשך כמה ימים לאחר הפסקת התרופה (לאחר ארבעה ימים), 15.
• חולשה כללית, 53.
• חולשה כללית רבה, 2.
• חולשה בולטת, 54.
• מבנה גופו נחלש מאוד, 17.
• ירידה ניכרת בכוח, 29.
• חולשה קיצונית, 29. [680.]
• תשישות רבה של הכוחות (לאחר ארבע מנות), 9.
• הכוחות החיוניים תשו עד למדרגה הנמוכה ביותר; נדמה היה שכל רגע עומד לנתק את חוט מהלך חייו הארצי, 17a.
• נפל מחוסר הכרה (ביום הרביעי), 15.
• נדף ממנו ריח מתועב ביותר מכל גופו, 17a.
• אי־שקט רב (שלוש שעות לאחר המנה השלישית), 26.
• אי־שקט רב, עם נטייה להוסיף לנוע, להתעמל, וללחוץ בחוזקה כל דבר שנלקח בידיים, 2.
• אי־שקט קיצוני (לאחר שעה), 4.
• ניידות עצבית רבה, 29.
• אי־נוחות כללית (בשלושת הימים הראשונים), 15.
• אי־נוחות רבה בכל תנוחה (לאחר שלוש שעות), 25. [690.]
• סערה ואי־נוחות עצבית, 52.
• סובייקטיבי.
• הרגישות העצבית מוגברת מאוד, אך ללא כל מיקום מחלתי ניתן להבחנה, 30.
• העור רגיש מאוד לקור, 2.
• מצב מכביד מאוד של מערכת העצבים, 53.
• הגירוי העצבי הטריד אותו מאוד, 17.
• תחושה כללית של חולשה ודיכאון, שהפכה אותו לבלתי מסוגל למאמץ; בקושי היה יכול ללכת או לעמוד, 52.
• הרגיש רע (לאחר המנה השלישית), 9.
• החל להרגיש לא בטוב (לאחר המנה השלישית), 26.
• הרגשה כללית רעה (מיד), 4.
• בעת הכאבים בכליות, בבטן ובקיבה: סחרחורת, קהות, תחושת שכרון, הרגשה כללית רעה וחולשה; אינו יודע מה לעשות עם עצמו, שכן כל תנוחה מעייפת ומכאיבה, 2. [700.]
• תחושת מצוקה שאין לתארה (זמן קצר לאחר מכן), 51.
• תלונות מתמידות (לאחר שעה), 4.
• כאבים שורפים, דוקרים, פועמים, עוקצניים וראומטיים, וכן כאבים בעצמות, בייחוד בתחילת העונה הקרה, לאחר הפרזות, או כתוצאה מפגעים עגבתיים, 2.
• צביטות פה ושם בכל הגוף, גרוע יותר בערב (לאחר ארבעה־עשר יום), 1.
• כאבים קורעים פה ושם בכל הגוף, במשך כמה ימים רצופים (לאחר שמונה ימים), 1.
• (מעולם לא חדלתי לראות ירידה או הפסקה של כאבי העצמות), (לאחר יום אחד או יומיים), 14.

העור

• אובייקטיבי.
• אודם של העור, כמו לאחר חיכוך חזק, 2.
• העור יבש עד כלות, וכאילו דבוק לעצמות, 2.
• העור בכלל מחוספס, כעור חזיר, 3.
• העור נפגע בקלות; הפצע הקל ביותר נוטה להפוך לכיב רע, 2.
• תפיחויות הדומות לקונדילומות או לאתרומות, 2.
• התפרצויות, יבשות. [710.]
• צורות שונות של מחלות עור, כגון אקנה, אקזמה ופורפורה, 16.
• התפרצות עורית, לעיתים; כאשר התפרצויות אלה מופיעות החולה מוטרד; בדרך כלל הן בעלות אופי של אורטיקריה; אם ממשיכים בתרופה הן מקבלות אופי של אקזמה ופרוריגו; במקרים אחדים, בייחוד כאשר ההתפרצות מופיעה בפנים, מצטרף אל התסמינים האחרים גודש של הרקמה התאית שמתחת לעור, המביא להיווצרות התבלטויות קלות, בעלות מראה של גבשושיות; ההתפרצות תיעלם בתוך ימים אחדים לאחר הפסקת התרופה, 11.
• התפרצויות שונות, ובייחוד התפרצויות בצורה פסידרצית, הדומות במידת מה לפוסטולות של אקנה, בהבדל זה שאין הן מוגבלות לאזורים הנפגעים דרך קבע באקנה; כך הן מצויות לא רק בפנים ובכתפיים, אלא בכל חלקי הגוף ללא יוצא מן הכלל; במקרה אחד עשויה להיות אקזמה, במקרה אחר הרפס, ובאחרים עלולה להיגרם אריתמה פשוטה; בשני חולים, בשתי תקופות שונות, הופיעה התפרצות של אריתמה פפולרית בחלקים אחדים, ושל אריתמה נודוזום באחרים, ובחולה שסבל מסרטן הפנים, אשר לו ניתנה התרופה במינונים גדולים למדי, היא גרמה בכמה הזדמנויות להתפרצות של אימפטיגו בקרקפת השעירה ושל רופיה, שנשאה אופי של רופיה קכקטית, בשוקיים ובאמות, תסמינים שנעלמו מיד עם השמטת התרופה ושבו והופיעו עם חידוש השימוש בה, 10.
• התפרצויות מיליאריות ואורטיקריאליות או וזיקולריות, עם גרד וצריבה, שאינן מניחות מנוחה, 2.
• פורפורה, אצל נבדק בעל נטייה לכך, וכמובן אריתמה ותסמינים אחרים של יודיזם, 44.
• מופיעים כתמים צהובים קטנים רבים, פעם במקום אחד ופעם במקום אחר, המתקלפים, כמו הרפס, 2.
• כתמים בפנים ובחלקים אחרים של הגוף (לאחר מנות אחדות), 39.
• כתמים אדומים על חלקים שונים של הפנים, 2.
• ראיתיו גורם בשלוש הזדמנויות שונות, לאחר שימוש של שבועיים, למחלה מנומרת אמיתית ברגליו של גבר אחד; במקרה של גברת שרשמתי לה אותו להסרת תסמינים שלישוניים חמורים מאוד של עגבת, הוא גרם לקראת סיום הריפוי להתפרצות פטכיאלית בגפיים התחתונות, 10.
• תפיחות ואודם שושנתיים של שתי הלחיים, המתפשטים לעבר הרקות, עם כמה כתמים במצח (יום שני), 35. [720.]
• כמה פצעונים על הסנטר והאף (לאחר חמישה ימים), 1.
• פצעונים אדומים, התפרצויות מיליאריות, עם גרד עז של הפות, 2.
• פצעון דוקר-צורב בעור, מתחת לזווית הפה, 1.
• פצעון רגיש בלחי, מוקף אודם ותפיחות (לאחר שישה ימים), 1.
• פצעון רגיש מאוד על הנחיר (לאחר חמישה ימים), 1.
• התפרצויות מיליאריות, עם גרד-צריבה ופעימה בפנים, 2.
• חזזית יבשה בגודל מטבע על הלחי, עם גרד עז (לאחר עשרה ימים), 1.
• חזזית מגרדת בפנים (לאחר ארבעה-עשר ימים), 1.
• התפרצויות, לחות.
• הרפס קשקשי, עם פצעונים גדולים בצבע נחושת בפנים, 2.
• הרפס בעל מראה עגבתי, קשה לריפוי, בייחוד על הלחיים ובזקן, 2. [730.]
• אקזמה impetiginoides (במקרה אחד), 14.
• פצעון קטן על הסנטר, המגרד מאוד ומפריש מימיות, 1.
• וזיקולות וכתמי כבד צהובים בפנים, 2.
• לאחר כאב קורע בשורש כף היד הימני, גרד בו, שאינו מוקל על ידי גירוד, ולאחריו הופעת וזיקולה מגרדת (לאחר שנים-עשר ימים), 1.
• התפרצות וגלדי הרפס מאחורי האוזן, 2.
• התפרצויות הרפטיות וכיבים עקשניים על שתי השפתיים, 2.
• הרפס מאכל חמור על העורלה, 2.
• שושנה של הפנים (לאחר נטילתו במשך שלושה או ארבעה ימים); זמן-מה לאחר מכן ניתנה שוב, בדיוק באותה תוצאה; לאחר הפסקה של כמה חודשים החל ליטול את התרופה בפעם השלישית; לאחר כשבועיים הותקף בשושנה של הפנים, הקרקפת, הצוואר וכו', בחומרה ניכרת, 45.
• התפרצויות, מוגלתיות.
• ההתפרצות השכיחה ביותר היא פוסטולה של אקנה, המופיעה מסוף היום הראשון עד היום השני; לרוב היא מופיעה בפנים; בדרך כלל אין היא נמשכת כל משך הטיפול, כלומר היא נעלמת בתוך חמישה-עשר או עשרים יום, 14.
• שימוש ממושך ביודיד האשלגן יגרום, אצל נבדקים אחדים, להתפרצות, בדרך כלל בצורה מוגלתית (כמעט תמיד אקתימה), 48. [740.]
• הרפס מוגלתי, לעיתים קרובות מכויב, ועם ורידים אדומים קטנים בפנים, 2.
• תפיחויות פלגמוניות, כמו מחבלות, 2.
• כיבים מוגלתיים, כמו אלה הנוצרים מכוויות ומחבלות, 2.
• תפיחויות דלקתיות, המקבלות אופי גנגרנוזי, 2.
• כיבים קטנים, בעלי שוליים מורמים ובסיסים אפרפרים, על הפות, 2.
• כיבים המכרסמים עד העצם, בראש, באף, בזרועות וברגליים, 2.
• התפרצות בפנים (לאחר כמה ימים); לאחר מכן בכל הגוף; תחילה הופיעו מקולות בצבע אדום כהה, שהלכו והכהו בהדרגה, עד שהכתמים דמו לפורפורה; לאחר מכן התרוממה העורית מעל כמה מן הכתמים, ונתמלאה בנוזל בצבע ארגמן, וכך נוצרו בולות גדולות בקוטר אינץ'; כאשר העורית נבקעה נמצא מתחתיה העור האמיתי נמקי; הכיבים נמשכו יותר מחודש, 17.
• הוא הציג מראה גרוטסקי ביותר, ונראה יותר כנמר מאשר כאדם; כולו היה מנומר בכתמים; אלה שעל פניו היו ארגמניים, ואילו אלה שעל הגפיים התחתונות היו בצבע אדום כהה; הכתמים על הרגליים הופיעו אחרונים; היו שתי בולות גדולות על המצח, אחת על השפה, שתיים מתחת לעצם הבריח השמאלית, שתיים בצדו הפנימי של הירך הימנית, ואחת בצד העורלה; לאחר כמה ימים העורלה התואמת לבולות הפכה נמקית, וגם מעטפות העור של הפין, עד הערווה, נכללו בפגיעה; נמק אחז גם בשפה ובשאר החלקים שצוינו כבעלי בולות; ההתפרצות נעלמה תחילה מן הפנים, ולאחר מכן מן הגפיים התחתונות; החלקים הנמקיים נשרו, ובכללם הפין כולו, גופו ומעטפותיו, מן הערווה, מבלי להותיר ממנו שריד, 17a.
• קצה האגודל השמאלי מכויב וצהוב, כאילו הוא עומד להתבקע, מה שלמעשה אינו קורה (לאחר ארבעים ואחד ימים), 1.
• כוויות קור מכויבות, 2.
• סובייקטיבי. [750.]
• כמה חולים חוו רק תחושת חום ועקצוץ של העור, המלווה לעיתים בגרד במידה רבה או מועטה, 10.
• גרד רב בכל הגוף, בייחוד בפנים, בזרועות ובירכיים, 2.
• תחושת נשיכה עזה בעורף ובמצח, הצורבים לאחר גירוד (יום רביעי), 1.
• גרד בעכוז הימני, הנעלם לאחר גירוד (לאחר שמונה-עשר ימים), 1.
• גרד בצדו הפנימי של הזרוע הימנית העליונה; לאחר גירוד נשאר למשך כמה ימים כתם יבש ואדום, אשר בתחילה מגרד (לאחר חמישה-עשר ימים), 1.
• גרד על גב כף הרגל הימנית, גרוע יותר לאחר גירוד, בערב (לאחר ארבעה ימים), 1.
• גרד עז של הערווה, 2.

שינה וחלומות

• ישנוניות.
• פיהוק תכוף, כאילו לא ישנה די הצורך, ללא ישנוניות, 1.
• פיהוקים מופרזים ותכופים (ביום החמישה־עשר והשישה־עשר), 1.
• נמנום שאין לעמוד בפניו, לאחר 2 P.M., 2.
• שינה כבדה ומכאיבה בבוקר, ולאחר הארוחות, 2.
• שינה עמוקה במחצית הראשונה של הלילה; ערות בבוקר, 2.
• נדודי שינה.
• נדודי שינה, 53, 54.
• הלילה היה כמעט ללא שינה; הייתה ערה לגמרי רוב הזמן, ורק לקראת הבוקר נעשתה ישנונית (לאחר שלושה־עשר ימים), 1.
• אי־שקט לילי, 50.
• שינה חסרת מנוחה (לאחר ארבעה־עשר ימים), 1.
• שינה חסרת מנוחה, שממנה הוא מתעורר בבהלה ועם תחושת מצוקה, כאילו נגרמה על־ידי רגש עז כלשהו, או תחושה של אסון גדול, 55.
• השינה חסרת מנוחה, בייחוד בבוקר, עם חלומות, שאין זוכרים אותם עם היקיצה, 2.
• ישן פחות עמוק מן הרגיל, אך אין לו ביעותי לילה, 51.
• היא נזדעקה מתוך שנתה הראשונה, אך עד מהרה נרדמה שוב (יום חמישי), 1. [770.]
• היא מתעוררת בכל שעה, בלילה (לאחר ארבעה־עשר ימים), 1.
• השינה הייתה מופרעת ולא מרעננת, 24.
• היא צעקה בקול בשנתה, לקראת הבוקר, אך לאחר שהתעוררה לא זכרה מכך דבר (לאחר שלושה ימים), 1.
• חלומות.
• חלומות עליזים, 1.
• חלומות מלאי חרדה מאוד (לאחר שלושה־עשר ימים), 1.
• חלום על נפילה, ובעקבותיו הזדעקות עזה, בערב, בעת שנמנמה (לאחר אחד־עשר ימים), 1.
• חלומות שהיא תיהרג (לאחר ארבעה־עשר ימים), 1.
• ביעות לילה, 54.

קדחת

• צינה.
• צינה מן אחר הצהריים ועד הבוקר שלמחרת (לאחר ארבעים ושישה ימים), 1.
• צינה מ-6 עד 10 P.M., הנעלמת לאחר שכיבה (לאחר חמישה ימים), 1. [780.]
• צינה עם ישנוניות, מ-6 עד 8 P.M., המתחילה בחלחול העולה במעלה הגב ומתפשטת בכל הגוף (לאחר שבעה-עשר ימים), 1.
• צינה, עם רעד, בשעה 10 P.M., הנמשכת חצי שעה (יום שלישי), 1.
• צינה מ-4 עד 7 P.M., עם צמא; היא יכלה להתחמם במיטה, אך לא ליד התנור (לאחר ארבעה-עשר ימים), 1.
• צינה, שהיה קשה להפיגה בחום התנור, אחר הצהריים (יום עשירי), 1.
• היא היתה כה צוננת בלילה, עד שלא יכלה להתחמם (לאחר שלושה ימים), 1.
• צמרמורת מרעידה בלילה, עם יקיצות תכופות (לאחר אחד-עשר ימים), 1.
• רעד (יום ראשון), 35.
• רעד וקור בכל הגוף; הוא מרגיש קפוא, ואינו יכול להתחמם בשום כמות של כיסוי, 2.
• התקף רעד עז (שעה אחת לאחר המנה הרביעית), 9.
• רעד-חלחלה מתמידים, עם קור קרחוני בכפות הידיים, עם לחץ וכאב עוויתי בבטן התחתונה, בזמן הווסת, 1. [790.]
• חלחול בגב, שלאחריו קור של כל הגוף, בערב (יום רביעי), 1.
• קור בכפות הרגליים, עם נפיחות, 2.
• חום.
• חום העור (לאחר המנה הרביעית), 9.
• חום, שלאחריו הזעה, אחר הצהריים, מ-1 עד 3 (יום שלישי), 1.
• חום, עם זיעה שופעת, הרגשה כללית רעה, גרד ותחושת חבלה בעור, 2.
• חום רב, כמו לאחר מאמץ-יתר, שלאחריו קור מופרז עם רעד, 2.
• גלי חום, עם קהות בראש ואי-נוחות בגוף (יום רביעי), 1.
• תסמיני קדחת (לאחר כמה ימים), 17.
• קדחת, במיוחד בבוקר עם היקיצה, בערב בשעת ההליכה למיטה, ובמשך הלילה, 2.
• קדחת, עם תשישות, קור בגב וברגליים, צמא דוחק, תשוקה למים ממותקים, ואובדן תיאבון, 2. [800.]
• התקף קל של קדחת, 17a.
• קדחת חריפה עם בחילה והקאה (יום רביעי), 34.
• חום בראש (שלוש שעות לאחר המנה השלישית), 26.
• הראש הרגיש חם, בעוד ששאר הגוף רעד, בבוקר, 24.
• חום רב בראש, עם צריבה ואדמומיות הפנים, 1.
• זיעה.
• זיעה שופעת, במיוחד בבוקר במיטה, 2.
• העור מכוסה בזיעה, ללא צמא (לאחר שלוש שעות), 25.

תנאים

• החמרה.
• ( בוקר ), סחרחורת בשעה 5, הנעלמת לאחר הקימה; כאב ראש; לאחר הקימה, כבדות בצד המצח; כבדות בצדי הראש, הנעלמת באוויר הפתוח; תחושת התברגות בראש; במיטה, דקירות מן הלסת אל עצם הקודקוד; במיטה, בשכיבה עליה, כאב קורע וכו' בעצם הלחי; לאחר היקיצה, השפתיים מלאות ריר; משעה 4 עד 5, קפיצות בשן הניב; לאחר הקימה, ריח מן הפה; לאחר היקיצה, נימול בפה; במיטה, תחושת שפשוף וכו' בגרון; לאחר היקיצה, התנפחות הבטן וכו'; לאחר היקיצה, כאבים בבטן וכו'; שיעול יבש; שינה חסרת מנוחה; עם היקיצה, חום; הראש חם וכו'; במיטה, זיעה.
• ( לפני הצהריים ), כאב נועץ בלסת התחתונה, וכו'.
• ( אחר הצהריים ), כבדות במצח; לקראת ערב, כבדות בעורף; צריבה בעיניים; כאב קורע בבטן; לקראת ערב, שיעול חזק; כאב נועץ וכו' באמצע עצם החזה; משעה 4 עד 7, צמרמורת וכו', צמרמורת; משעה 1 עד 3, חום וכו'.
• ( ערב ), סחרחורת; כאב ראש; כאב קורע וכו' במצח; פעימה ברקה; דקירות בקודקוד הראש; הפרשת ריר מן העיניים; צריבה בעיניים; צריבה בעפעפיים; במיטה, דקירה באוזן; כאבים קורעים באוזן; כאב מעל צד הפנים; דקירות וכו' בצד הגרון; צמא; שיהוק; כאב בקיבה; פעימות באזור האפיגסטרי; שיעול; שיעול יבש וכו'; כאבים בחזה; כאב נועץ בצד החזה; כאב קורע במפרקי המסרק; כאב קורע באצבעות; נפיחות ברגליים; כאב קורע בשוקות; כאב בגב כף הרגל; צביטות בכל הגוף; גרד בגב כף הרגל; משעה 6 עד 10, צמרמורת, הנעלמת לאחר שכיבה; משעה 6 עד 8, צמרמורת וכו'; בשעה 10, צמרמורת; תחושת נמלים בגב; בשעת הליכה למיטה, חום.
• ( לילה ), התסמינים; כבדות במצח וכו'; לאחר שכיבה, עד חצות, קפיצות בשן הניב; אי-נוחות במעיים; גרד בפי הטבעת; פליטת שתן; שיעול; לחץ וכו' בחזה; כאב בגב התחתון; כאבים קורעים בברכיים; כאב קורע בברך השמאלית וכו'; מן אחר הצהריים עד הבוקר, צמרמורת; תחושת קור; חום.
• ( הליכה באוויר הפתוח ), המיה בשן חלולה.
• ( ישיבה כפופה ), דקירות בחלק העליון השמאלי של החזה; כאב בגב התחתון.
• ( אוויר קר ), התסמינים; כאב ראש.
• ( לאחר ארוחת הצהריים ), כבדות הראש.
• ( חום ), כאב ראש.
• ( אחרי ארוחות ), סחרחורת; גודש בראש.
• ( תנועה ), כאבים בלב.
• ( מנוחה ), רוב התסמינים.
• ( ישיבה ), דקירות בגב התחתון; כאבים קורעים בברך; כאב מושך בשוקיים; כאב קורע בראש.
• ( עמידה ), כאב קורע וכו' בשוק; כאב קורע בעקב.
• ( התכופפות ), דקירות במצח.
• ( דיבור ), דקירה בהיפוכונדריום הימני, וכו'.
• ( רוח ), כאב ראש.
• ( הליכה ), דקירה באמצע החזה; דקירות באזור הלב.
• הטבה.
• ( ערב ), לאחר שכיבה, כאבים בבטן וכו'.
• ( אוויר פתוח ), כאבים בבטן.
• ( תנועה ), כאב ראש; כאב נועץ בחזה.

תוספת: KALI IODATUM. מקורות.

59 , Belgian Journal (Lancet, 1848 (2), p. 213), גבר, æt. שלושים וחמש שנים, נטל זאת במשך חמישה חודשים בשל acne indurata על המצח, אשר נרפאה; 60 , Prof. A. Fournier, Med. Times and Gaz., Oct., 1877 (Amer. Journ. Med. Sci., Jan., 1878, p. 263), השפעות כלליות; 61 , Dr. Colby, Pub. Mass. Hom. Med. Soc., vol. iv, 31, נטל מנה אחת של 15 גריין של Hydriodicum.

• הוא סבל מתחושת חום מכאיבה בכפות רגליו; בתוך ימים אחדים זו גברה, ולוותה ברעד של הגפיים ובתחושת שכרות; תנועותיו היו בלתי בטוחות מחמת התערערות גפיו התחתונות; היו סחרחורת, קהות בעיניים, ראייה חלשה ולעיתים קרובות כפולה, עם תחושה של סיבוב סביב. כל התופעות הללו נמשכו כמה שבועות. זמן קצר לאחר מכן אבדה היכולת להניע את שפתיו ולחייו, והוא לא היה מסוגל ללעוס. היו לו גם תחושות מעורפלות בראש, בגב ובגפיים, שאותן לא יכול היה לתאר. יום או יומיים לאחר מכן עדיין הייתה הליכתו מהססת, עם סחרחורת וראייה חלשה; ארשת פניו הייתה כשל שיכור; הדיבור כבד ובלתי ברור; העיניים בלטו לכאורה, ואיבוד תיאבון, 59.
• במאמר שתרם ל-Revue Mensuelle de Méd. et de Chir ., בספטמבר 1877, Prof. A. Fournier, מבית החולים St. Louis, מעיר כי בעוד שבין התופעות המרובות והמגוונות היכולות לבוא בעקבות נטילת Iodide of potassium, יש אחדות השכיחות וידועות היטב, יש אחרות שחלפו מן העין או תוארו רק באופן בלתי שלם. בין אלה ניתן למנות, לדעתו, פגיעה עורית, המתבטאת ביצירת כתמים דמיים זעירים מיליאריים, בלתי-מגרדים, המופיעים בדרך של פורפורה, ואשר לה הוא מציע לתת את השם פורפורה יודית, או יודיזם פטכיאלי. כי הופעת האקסנתם ונטילת היודיד אינן צירוף מקרים גרידא, הוא מסיק מן התצפיות הבאות: 1.

בכל המקרים הופיעה הפורפורה זמן קצר מאוד (מאחד עד שישה ימים) לאחר התחלת נטילת היודיד.

2.

אצל אחדים מן החולים הופיעה אותה פריחה פורפורית כמה פעמים לאחר כל מתן מחודש של היודיד, ובשלושה מהם היא הופיעה בכל פעם שבה נעשה שימוש בתרופה. מפורטים שני מקרים שבהם אירע הדבר שלוש או ארבע פעמים.

3.

במקרה אחר, שבו הופיעה הפורפורה בשלוש הזדמנויות עוקבות, נמצא בכל אלה כי בכל פעם שהמינון הוגדל במידה ניכרת, באו בעקבות זאת החמרה ניכרת או הופעה נוספת של הפריחה.

אשר למאפייניה של פריחה זו, בכל החולים היו נוכחים בבירור המופעים הידועים של פורפורה, ואי-האפשרות להעלימם על-ידי לחץ באצבע, כשהצבע הפטכיאלי שמקורו בזליגת דם לרקמות היה ברור מאוד. מקום הפריחה, למעט חריג אחד (שבו הייתה על בית החזה, ורק שם), היה בכל המקרים ברגליים בלבד, ותמיד הייתה מתלכדת יותר בחלקן הקדמי מאשר בחלקן האחורי. היא מעולם לא ירדה אל כף הרגל, ולא התפשטה מעבר לברך. נראה כי פורפורה זו לובשת צורה בדידה במובהק, שכן בדרך כלל נצפים כתמים מעטים, כשכמאה מהם בכל גפה מהווים את דרגת ההתלכדות המרבית; חמישים או שישים, ואף פחות מכך, הוא המספר הנצפה בדרך כלל. בהופעות החוזרות מספר הכתמים הפורפוריים קטן עוד יותר. מיעוט זה של התלכדות, והמיקום המיוחד של האקסנתם סביב האזור הטיביאלי הקדמי, מקנים לזן זה של פגיעה פורפורית צביון ייחודי במקצת. זוהי תמיד פורפורה מיליארית, כלומר פריחה פטכיאלית מן המידה הקטנה ביותר, הדומה בגודלה לזרע דוחן, לראש סיכה, או לכל היותר, ולעיתים נדירות, לגרגר תירס או לעדשה קטנה. הכתמים הם בדרך כלל עגולים וסדירים בצורתם, ולעיתים רחוקות יותר סגלגלים או בלתי סדירים בצורתם, ומשוננים. הפריחה לעולם אינה מתקדמת מעבר למצב פטכיאלי ומיליארי זה. הכתמים שטוחים לגמרי עם פני העור, כאילו נתמזגו עם המעטה העורי, שאת מראהו הם משנים רק בצבעם הבוהק. כמו ב-purpura vulgaris, כתמים אלה אינם גורמים לא הפרעה מקומית ולא הפרעה כללית, ואינם מביאים לא חום, לא כאב ולא גרד. לפיכך יש סבירות רבה שפריחה זו תעבור מבלי שיובחן בה, ותמיד במקרה בלבד הבחינו החולים בקיומה, בעת שהתפשטו לקראת רחצה, וכו', כך שללא ספק חמקו מקרים רבים מתשומת לבם של החולים ומטפליהם. הפריחה מופיעה בשלב מוקדם של הטיפול היודי, ומשלימה את מהלכה בתוך יומיים או שלושה, שבסופם היא חדלה להוסיף ולהתלכד, אפילו כאשר נמשך השימוש בתרופה. היא נותרת זמן-מה במצב של פטכיות פורפוריניות, ולאחר מכן עוברים הכתמים את שינויי הצבע הרגילים הנראים בדימומים עוריים, ולבסוף נעלמים בסוף שבועיים או שלושה. כאשר, בהשפעת מינון גדול של היודיד, נוצרת התפרצות פורפורית חדשה, הפריחה החדשה נבדלת בקלות מזו שקדמה לה על-ידי הצבע הפורפוריני הבוהק של כתמיה, העומד בניגוד למצבם הדהוי של הכתמים הקודמים. למראה זה יש משהו מוזר, לערבוב זה באותו מקום עצמו של פטכיות בגילים שונים, עם הבדלי צבע התואמים את מועדי הופעתן.

פורפורה זו היא בוודאי מקרה נדיר, או ליתר דיוק תופעה נדירה, שכן מעטות התרופות שהשימוש בהן רב יותר מאשר Iodide of potassium; ולו לא הייתה הפורפורה היודית כמעט מקרה חריג, ודאי הייתה מושכת את תשומת לבם של החוקרים. Professor Fournier, אשר במשך השנים המעטות מאז נודע לו לראשונה על קיומה חיפש אחריה בקפידה, לא נתקל ביותר מכחמישה-עשר מקרים.

כל הלוקים בפגיעה שנצפו עד כה נהנו ממצב בריאות טוב או בינוני; ואף כי אחדים מהם נראו לוקים במידה מסוימת של 'לימפתיזם', לא ניתן היה לומר שאיש מהם סבל מאנמיה או מסקרופולה, ואיש מהם לא הראה בעבר נטיות דממיות. מבין מי שסבלו מעגבת, נראו רק צורות קלות או בינוניות שלה, ושני שלישים מן המקרים היו חפים מכל ביטוי ספציפי של מחלה זו בזמן שבו היודיד, שלמעשה ניתן רק כמונע , יצר את הפריחה הפורפורית. יתר על כן, מבחינה שלילית, לא המין, לא הגיל, לא העיסוק ולא הטמפרטורה החיצונית נראו כבעלי השפעה כלשהי. גם אין לייחס את הפריחה לעודף מינון, שכן רוב החולים הללו לא נטלו יותר מ-15 גריין של היודיד כאשר הפריחה כבר הופיעה. ובכל זאת, לכמות יש חשיבות, שכן כאשר מינון נתון לווה בפורפורה, נראה כי נקבעת מעין סבילות לתרופה, ושוב אין מופיעה כל התבטאות נוספת. אולם אם המינון יוגדל מאוד, למשל יוכפל, עשויה מיד להיווצר התפרצות חדשה של פורפורה, אף כי זו פחות מתלכדת ופחות חשובה מזו שקדמה לה. אך קרוב לוודאי ש-הנטייה האישית היא הגוברת על כל האטיולוגיה, שכן אף שטבען של אידיוסינקרזיות ביחס לפעולתן של תרופות מסוימות ושל פריטי מזון איננו ידוע ובלתי חדיר להבנה, עצם קיומן הוא מעבר לכל ספק. פורפורה יודית תופסת, מטבעה, את מקומה בקבוצת הפגיעות שכינה M. Bazin בשם provoquées indirectes or pathogénétiques . זוהי פריחה תרופתית הנמנית מבחינה נוסולוגית עם הרוזאולה מ-Copaiba, האריתמה מ-Belladonna, האקסנתמות מ-Arsenic, האקנה מ-Iodine, וכו', 60.

• בלילה, לאחר שפרש למיטתו, היה לו כאב עוויתי נורא בשורש הלשון, שהתפשט אל שני צדי הגרון. במשך כחמש-עשרה או עשרים דקות היה הכאב מענה, ועורר פחד שהמוות ממשמש ובא. הייתה תחושה כאילו עווית תסגור את הלוע, 61.