רגשי.
מרגיש מדוכא או עגמומי (ביום העשרים וחמישה), 5.
מרגיש קודר, ורוצה לשבת בשקט (ביום השביעי), 10.
תחושה כאילו משהו עומד להתרחש, שגרמה לו להתהלך אנה ואנה (ביום התשיעי), 2.
נטייה לרגזנות (ביום השישה עשר); רגזני (ביום התשעה עשר); נטייה קנטרנית, ותחושת מיעוט הדיבור חלפה (ביום העשרים וארבעה), 9a.
שכלי.
מרגיש היטב; יכול ללמוד בקלות (ביום השלישי); נוטה להשלים עם הנסיבות, אם נוחות ואם בלתי נוחות; מתחשק לי לעבוד קשה; אין שום משימה גדולה מדי בשבילי (ביום השנים עשר), 3.
ההכרה קהה; אינו יכול לחשוב בבהירות (ביום החמישי), 8.
קהה בשעה 8 A.M.; תחושת טמטום, הנמשכת במשך היום (ביום השני), 3.
הרגיש קהה ומטומטם (ביום השלושה עשר), 9a.
לאחר שחזר ליטול את התרופה, מרגיש קהה ומטומטם (בימים החמישי והשביעי), 9. [10.]
קהה, מטומטם ושכחן, 9.
קהה ואינו נוטה ללמוד; אינו יכול להתעניין (ביום הרביעי); עדיין אינו מסוגל להביא את עצמו ללמוד (ביום התשעה עשר); אינו יכול לרכז את מחשבתו בקלות (בימים החמישי, השישי, התשיעי, השנים עשר והארבעה עשר), 10a.
קהה ותשוש כל היום (ביום התשיעי), 8.
מטומטם כל היום (ביום החמישי), 10.
אין לו נטייה לעסוק בעבודתו הרגילה (ביום החמישי), 8.
נדרש מאמץ כדי לעסוק בחובותיו הרגילות; מרגיש קהה; מנסה לכתוב, אך דרוש מאמץ כדי ליצור כל מילה (ביום השני), 10.
מרגיש הרבה יותר טוב כשאינו עושה דבר; אינו רוצה לחשוב, לקרוא או להתעמל; שמונה ימים עברו מאז שהפסיק ליטול את התרופה, אך עדיין מרגיש את השפעותיה (ביום הארבעה עשר), 9.
אינו מרגיש רצון לחשוב או לעסוק באיזה עניין שהוא (ביום העשרים ואחד); אינו נוטה לעסוק בענייניו (ביום העשרים ושניים); אינו נוטה לקרוא או לבצע שום עבודה (ביום העשרים וחמישה); אינו מסוגל לרכז את מחשבתו בשום נושא הדורש לימוד; חסר מנוחה ואינו מסוגל לחשוב (ביום הארבעים ושניים); אינו יכול לחשוב בבהירות ובמהירות (ביום הארבעים ושלושה); נוטה יותר ללמוד ולהתמסר לענייניו; ההכרה צלולה (ביום החמישים ושלושה), 5.
אינו יכול לרכז את מחשבתו בשום דבר (ביום השמיני), 8.
אינו יכול לרכז את מחשבתו בעת הקריאה (ביום השישי), 8. [20.]
אינו יכול לרכז את מחשבתו, או להיזכר בשמות, ואינו נוטה ללמוד או לדבר עם איש כל עוד כאבי הראש של אחר הצהריים נמשכים (ביום העשרים וארבעה), 8a.
לא היה יכול לחשוב בקלות במשך היום, אך ב־P.M. ההכרה צלולה כרגיל (ביום השלישי), 8a.
אינו יכול ללמוד (ביום העשירי); ההכרה צלולה (ביום האחד עשר); קהה ואדיש כל היום (ביום השנים עשר); קהה ואדיש; לא היה יכול ללמוד, אך כשיצא לאוויר הפתוח והתהלך, הוקלו כל התסמינים, ובשעת ההליכה היה צלול למדי, אך כשנכנס והתיישב חזרה אותה תחושת קהות (ביום הארבעה עשר); ההכרה אינה כשירה ללימוד (ביום השישה עשר); קהה, ורוצה לשבת או לשכב ולא להיות מוטרד; אינו יכול ללמוד (ביום התשעה עשר); ההכרה בהירה הרבה יותר (בימים העשרים והעשרים ואחד), 9a.
שכחן (ביום התשעה עשר); הנטייה לשכוח השתנתה לגמרי (ביום העשרים וארבעה), 9a.

ראש

בלבול.
תחושת בלבול בראש (יום 6), 10.
תחושת בלבול בכל הראש (יום 9 ויום 14), 10a.
תחושת ריקות בכל הראש (יום 8), 8.
הראש בכלל.
תחושת קהות בראש (יום 6 ויום 8); הראש קהה וכבד (יום 11), 8.
הראש קהה, כאילו הצטנן (יום 6), 8.
תחושת קהות, עם תחושה מבולבלת בראש (יום 14); הראש קהה (יום 16), 9a. [30.]
הראש קהה וכבד; מתבהר אחר הצהריים (יום 12), 6.
הראש קהה וכבד, עם כאב דואב באזור המצח (יום 3), 10.
תחושת קהות בראש (יום 21); הראש קהה וכבד, עם מעט כאב דואב בקודקוד (יום 22), 5.
תחושת קהות קלה בראש (יום 5), 4.
הראש כבד (יום 4 ויום 7), 10.
הראש קהה וכבד כל הערב, עם בחילה קלה (יום 40), 7.
תחושת קהות וכובד בראש, נמשכת כשלוש שעות, ב־6 P.M.; תחושת קהות וכובד בראש, נמשכת חמש שעות, שלאחריהן הראש כאב בעוז, כל תנועת גוף מחמירה זאת, אפילו סיבוב הראש, ומוקל על ידי קשירת מטפחת בחוזקה סביבו, ב־3 P.M.; תחושת קהות וכובד בראש, בעיקר בקודקוד, מחמירה בהדרגה עד שהלכתי לישון, והוחמרה מהתכופפות או מתנועת הראש; הכאב הדואב ביטל את התיאבון, ב־3 P.M. (יום 16), 4.
תחושת חום ומלאות בכל הראש, ב־8 P.M. (יום 4), 8.
תחושת מלאות בראש כל הבוקר (יום 18), 5.
כאב ראש חמור למדי, לפרקים, כל הבוקר (יום 47), 5. [40.]
כאב ראש עז; בכל פעם שהתעורר כל הראש כאב (יום 5), 8.
כאב דואב כבד בעצם הכברה (יום 5), 10.
הראש רגיש וכואב (יום 18), 5.
הלמות בראש בעת עלייה במדרגות (יום 2), 3.
תחושה מתנודדת ומרחפת בעת סיבוב מהיר של הראש (יום 27), 7.
כל תנועה מזעזעת את המוח (יום 2), 10.
המצח.
תחושת קהות באזור המצח ובשורש האף (יום 9), 10.
תחושת כובד במצח (יום 15), 3.
תחושת קהות וכובד במצח ובקודקוד, עם כאבים חדים מדי פעם בצדי הראש ובקודקוד (יום 13), 3.
נימול במצח, בערב (יום 27), 7. [50.]
כאב חמור מאוד באזור המצח במשך היום (יום 2), 10.
מלאות במצח, עם הלמות בקודקוד, אחר הצהריים (יום 8), 3.
כאב דואב במצח (יום 15), 3.
כאב ראש במצח וברקות, נמשך יומיים (יום 6), 1.
כאב ראש חמור במצח וברקות, מופיע בין 2 ל־3 P.M. ונמשך עד 5 P.M.; כל עוד נמשך הכאב, החלק הכואב היה רגיש למגע, ובמשך זמן זה היה חסר מרץ ודעתו מוסחת; ב־10 P.M. הראש חופשי מכאב ומרגישות, והדעת צלולה (יום 9), 8a.
כאב דואב חמור במידה בינונית במצח וברקות, חמור ביותר בארובות העיניים ומעליהן (יום 7); תחושת כובד בראש, אך פחות כאב מאשר ביומיים הקודמים (יום 11); פחות כאב ראש מצחי מבכל יום מאז שהפרובינג החל לפתח תסמינים (יום 12), 10a.
כאב דואב חמור למדי דרך הרקות והמצח, חמור ביותר מרקה לרקה, ונמשך משעת ההתעוררות בבוקר עד 1 P.M. (יום 24), 9a.
כאב ראש מצחי עז, עם הזעה מרובה, אחר הצהריים (יום 5), 8.
כאב ראש מצחי קהה (יום 3, יום 5 ויום 8); בבוקר, בהתעוררות (יום 2), 10.
התעורר עם כאב ראש מצחי קהה (יום 2), 10 ; (יום 25), 10a. [60.]
כאב ראש מצחי קהה, לא חמור (יום 2); כאב ראש כל היום, עד שמ־4 P.M. פסק (יום 3); כאב ראש מצחי קהה (יום 12); כאב ראש מצחי קהה במשך חמישה או שישה ימים, מופיע מדי יום בסביבות 3 P.M. ונמשך בקביעות עד 9 או 10 P.M., ובמשך זמן זה הרגיש קהה ולא נכון ללמוד או לדבר עם איש (יום 24), 8a.
כאבים יורים דרך אזור המצח (יום 25 ויום 26), 7.
כאבים יורים מדי פעם דרך המצח והרקה הימנית (יום 3), 7.
הרקות.
כאב ברקה הימנית, ב־5 P.M.; התכופף הרבה במשך הערב, והדבר החמיר את הכאב; הכאב עבר לאזור הארובה (יום 48); רחץ את הראש במים קרים ללא כל תועלת, ב־8 A.M.; אכל מעט בצהריים, ונראה היה שהדבר מקל, אך הכאב הדואב חזר בכל עוזו בעת הליכה בחוץ בשמש חמה; כאב מועט מאוד בראש, ואיני מרגיש כה חלש או כה רגיש, ב־8 P.M. (יום 50); קם בין 6 ל־7 A.M., עם מעט כאב ראש, שנמשך כל היום; חופשי מכאב ראש ב־6 P.M. (יום 51), 6.
כאב חמור, מוגבל לרקה הימנית, בקומו בבוקר (שהיה לו בעבר, אך סבר שנרפא ממנו משום שהיה חופשי ממנו זמן רב); בעת שאכל ארוחת בוקר היה כאב חמור דרך הרקה הימנית, שלאחריו פחת כאב הראש (יום 40), 7.
כאב ראש קהה ברקה הימנית, ב־8 A.M. (יום 41), 7.
כאב דואב קהה קל דרך הרקות, ולרוחב, מעל ובאזור הרכס העל־גבי, חמור יותר לפני הצהריים, 9a.
כאב ראש קודח, אחר הצהריים, ברקות, מבחוץ פנימה, בעיקר בצד ימין ומתפשט לשמאל, עם בחילה; הראש מרגיש חם, אך בהנחת היד על המצח הוא נדמה קר; כאב הראש מוחמר מחום, מלחץ ומעשן טבק (יום 39), 7.
כאב מושך ברקה הימנית, נמשך זמן קצר (יום 2), 7.
פעימות בעורק הרקתי (יום 39), 7.
הקודקוד. [70.]
כאב קהה בקודקוד, ב־7.50 P.M. (יום 21); כאב דואב קהה בקודקוד ומעל העיניים (לא חמור), כל היום (יום 25); כאב ראש קהה מדי פעם בקודקוד, נמשך כ־15 דקות בכל פעם (יום 45); כאב ראש בקודקוד, ב־9.35 A.M. (יום 46); כאב דואב חמור אך קהה בקודקוד, וגם בצדי הראש; נמשך עד לאחר הארוחה (יום 49), 5.
כאב ראש חמור וחד בקודקוד, ובמצח מעל העיניים, גרוע יותר מעל העין הימנית, ב־4.40 P.M.; נמשך ומחמיר, ב־8.05 P.M. (יום 47), 5.
העורף.
תחושת לחץ על כל אחד מצדדיו של החלק האחורי־התחתון של עצם העורף, כאילו הוא מונח במשענת הראש של צלם (יום 27), 7.

עיניים

אובייקטיבי.
העיניים אדומות (יום שמיני); מעט אדומות, אך אינן נפוחות (יום עשרים וארבעה); מעט אדומות ומימיות (יום שלושים ושישה), 9.
העיניים נראות נפוחות וסתומות (יום חמישים), 6.
העיניים נפוחות (אזור הארובה), (ימים אחד-עשר, שנים-עשר וארבעה-עשר); העיניים נפוחות והלחמית מגודשת; החלק החיצוני של העין השמאלית מגודש יותר מן הימנית; גם לחמית העין הימנית מגודשת (יום חמישי לאחר חידוש הנטילה); העיניים נפוחות; השמאלית מגודשת ואדומה הרבה יותר (יום שישי לאחר חידוש הנטילה); העיניים מודלקות ונפוחות; השמאלית גרועה מן הימנית (יום שביעי לאחר חידוש הנטילה); העיניים מעורבות בכאב, נפוחות, אדומות ומימיות; השמאלית גרועה מן הימנית (יום אחד-עשר), 9.
העיניים נפוחות וכואבות (יום עשרים ושניים); גרוע יותר מיד לאחר הקימה (יום ארבעים ושלושה); העיניים נפוחות ומגודשות (יום ארבעים וחמישה); העיניים מעט נפוחות ומגודשות, בשעה 9.35 A.M. (יום ארבעים ושישה), 5.
העיניים נפוחות מעט ומודבקות (יום שלושים ושמונה), 7.
העיניים ואזור הארובה נפוחים מאוד ומודבקים, עם היקיצה בבוקר (יום רביעי); העיניים מגודשות מאוד, וכל אזור הארובה נפוח מאוד (ימים חמישי ושמיני); העיניים מגודשות ונפוחות; פחות מגודשות בערב (יום תשיעי); העיניים אינן אלא מגודשות מעט (יום עשירי), 8.
העיניים תפוחות, בשעה 8 A.M. (יום ארבעים ואחד), 7. [80.]
העיניים תפוחות ומגודשות יותר (יום ארבעה-עשר), 9.
גודש מתון של כלי הדם בחלק הלבן של העיניים, אך ללא כל תחושה בלתי נעימה בעיניים (יום שביעי); העיניים מגודשות, במיוחד בבוקר (יום עשירי); כלי הדם של העיניים מגודשים, עם היקיצה בבוקר (יום אחד-עשר), 8a.
העיניים מגודשות מאוד (יום שלישי); העיניים מגודשות (יום רביעי); העיניים מגודשות מאוד מאוד (יום שישי), 10.
הסקלרה מעט מגודשת (יום רביעי), 9.
נראתה מעט הפרשה לבנבנה בזווית החיצונית של העין, בבוקר (ימים שנים-עשר ושלושה-עשר); העיניים מודבקות מעט, בבוקר (יום עשרים וארבעה), 8a.
סובייקטיבי.
העיניים מרגישות עייפות וכואבות, במיוחד באור השמש (יום עשרים ואחד); העיניים הרגישו עייפות כל היום, וכאבו בעת קריאה או כתיבה (יום עשרים וחמישה), 5.
העיניים מרגישות כבדות (יום שמיני), 10a.
העיניים הרגישו כבדות, בערב (לאחר המנה השלישית, יום שביעי), 1.
כבדות של העיניים, במיוחד הימנית, בבוקר (יום שני); העיניים כבדות (יום שלושים ותשעה), 7.
העיניים הרגישו בלתי נעימות בצאתו לאוויר הפתוח (יום שנים-עשר), 8a. [90.]
העיניים דביקות וכואבות (יום שביעי); העיניים מרגישות דביקות, ונראית מעט הפרשה בזווית החיצונית של העין (יום שמונה-עשר), 9.
אי אפשר לשאת קריאה לאור מנורה או אור גז למשך זמן ניכר, בלי לגרום לאי-נוחות (יום שלושים ושישה), 9.
העיניים כואבות, בבוקר (יום אחד-עשר), 2.
העיניים מרגישות כואבות מאוד (יום חמישים), 6.
העיניים שורפות ומדמיעות מעט (יום רביעי), 2.
העיניים מרגישות מודלקות ונפוחות, עם הצטברות של חומר משחתי בזווית העין ועל הריסים (יום שלישי), 6.
העיניים מרגישות נפוחות (יום שמיני), 9 ; בבוקר (יום שלישי), 8.
העיניים מרגישות תפוחות (יום שנים-עשר), 9.
הסתכלות על כל דבר גורמת לכאב בעיניים (יום שביעי), 10.
לאחר הסתכלות ממושכת בעצם כלשהו, העיניים כואבות זמן-מה ודורשות מנוחה (ימים ארבעה-עשר ועשרים וחמישה), 6. [100.]
כאב עמום בעיניים, מוחמר על ידי אור השמש (יום ארבעים ואחד), 6.
העיניים כואבות בלחיצה (יום שני); רגישות וכאב עמום של העיניים בעת הנעתן (יום שלישי), 10.
העיניים כואבות מאוד למגע לחץ, והכאב מוחמר על ידי אור (יום ארבעים ושמונה), 6.
הזוויות הפנימיות של העיניים כואבות ואדומות (יום שלישי); העיניים כואבות; אינו יכול לקרוא או לכתוב בלי כאב בהן (יום עשרים ושלושה); העיניים מרגישות כואבות, עם הקימה (יום שלושים ושמונה); העיניים מרגישות כואבות ומלאות, בשעה 9.30 A.M. (יום ארבעים ושניים); העיניים כואבות כל היום, במיוחד בעת קריאה, בשעה 7.05 P.M. (יום ארבעים וחמישה); העיניים מרגישות כואבות, בשעה 9.35 A.M. (יום ארבעים ושישה); העיניים מרגישות גרוע מן הרגיל, ממש כואבות; ייתכן שחוסר השינה בלילה שעבר גרם לעיניים להרגיש גרוע יותר; העיניים כואבות מעט בעת קריאה או כתיבה בשעה 8.10 P.M. (יום ארבעים ושמונה); העיניים כואבות ורגישות באופן בלתי רגיל; אינו יכול לקרוא או לכתוב בנוחות כלשהי; טוב יותר עד השעה 10; גרוע יותר מיד לאחר הקימה, אך משתפר במשך היום, בשעה 8.55 A.M. (יום ארבעים ותשעה); העיניים כואבות במשך כשעתיים לאחר הקימה, ולעתים במשך היום, בעת קריאה או כתיבה, או כאשר הן נחשפות לאור שמש בוהק (יום חמישים); העיניים מעט כואבות הבוקר (יום חמישים ואחד), 5.
העיניים רגיזות (יום שמיני); העיניים מרגישות כאילו חסרה לו שינה (יום תשיעי); העיניים מרגישות כואבות מעט יותר, והאור מכאיב להן (יום תשעה-עשר), 9.
העיניים מעט רגיזות (יום רביעי); העיניים מרגישות כואבות יותר, ושורפות כאילו היו מגורות כל היום מעשן עצים (יום חמישי); העיניים צורבות כאילו נחשפו לעשן (ימים שישי ושביעי); העיניים כואבות בהנעתן או בגלגולן, והצריבה נמשכת (יום שמיני); העיניים צורבות (יום שנים-עשר); העיניים צורבות ומרגישות בלתי נעימות כאשר הן נחשפות לאוויר הפתוח (יום ארבעה-עשר); העיניים צורבות ומדמיעות מאוד באוויר הפתוח, והן מגודשות (יום עשרים); העיניים כואבות ונפוחות, בבוקר עם היקיצה (יום עשרים ושלושה); העיניים כואבות (יום עשרים ותשעה), 10a.
העיניים צורבות ומרגישות רע לאחר קריאה במשך זמן-מה (יום עשרים ושישה), 8a.
העיניים מרגישות כאילו יש עשן בחדר (יום חמישה-עשר), 3.
הזווית הפנימית של העין מגרדת, ומרגישה משחתית, בבוקר (יום שני), 7.
גבה וארובה.
האזור העל-ארובתי נפוח מאוד (יום שלושים ותשעה), 7. [110.]
נפיחות קלה של אזור הארובה (יום שביעי); אזור הארובה נפוח (יום עשירי); כל אזור הארובה נפוח, עם היקיצה בבוקר, והדבר חלף בהדרגה במשך היום (יום אחד-עשר), 8a.
בצקת קלה של אזור הארובה, בולטת יותר בימין מאשר בשמאל (יום רביעי); אזור הארובה נפוח משהו (ימים שמיני ושמונה-עשר); אזור הארובה פחות נפוח (יום חמישה-עשר), 9.
בצקת קלה של אזור הארובה, גרועה יותר בצד ימין (יום רביעי); מעט בצקת של אזור הארובה (יום שישי); בצקת של האזור התת-ארובתי (יום שביעי); אזור הארובה נפוח מאוד, עם היקיצה (ימים ארבעה-עשר, חמישה-עשר, שישה-עשר ושבעה-עשר); אזור הארובה נפוח עם היקיצה, אך הנפיחות חלפה בתוך כשעה לאחר הקימה, והותירה מראה תפוח מעט (יום שמונה-עשר); כל אזור הארובה נפוח מאוד (יום עשרים וארבעה); אזור הארובה נפוח מעט, בבקרים (יום עשרים ותשעה), 10a.
אזור הארובה נפוח מאוד (יום ארבעים), 7.
קהות וכאב עמום מתון מאוד באזור העל-ארובתי (ימים שבעה-עשר ושמונה-עשר), 9a.
כאב מעל העין הימנית (יום תשיעי), 4.
התעורר עם כאב חמור למדי, מרקה אחת אל השנייה, מעל הארובות, שנמשך כל היום (יום חמישה-עשר), 12.
כאב עמום לאורך הגבה והארובות (יום שמיני); הכאב באזור העל-ארובתי גרוע מעט יותר, ומתפשט גבוה יותר במצח, והוא עז ביותר מיד מעל הארובות (יום תשיעי); כאב חמור באזור העל-ארובתי וברקות, עם היקיצה; חמור עד 4 או 5 P.M., ואז עובר אל תוך הארובה, מאחוריה ובתוך גלגל העין, עם פוטופוביה ניכרת; הכאב חמור הרבה יותר בארובה מאשר בכל מקום אחר, ומאלץ אותו לשכב; מעולם לא היה לו כאב מסוג זה קודם לכן, מלבד כאשר נטל את התרופה בהזדמנות קודמת; הכאב החמור החל לפחות בסביבות 7 P.M., ועד שעת השינה כמעט חלף, והותיר כאב עמום על-ארובתי (יום עשרים וארבעה), 10a.
התעורר בבוקר עם כאב עמום חמור מאוד לרוחב הגבות, מעל הארובות, עם סחרחורת ניכרת בעת תנועה ותחושה של קלילות או גדלות הראש בעת ישיבה, ונמשך בחומרה עד 3 P.M., ואז נותר רק די כאב כדי להשאירו מודע לו כל הזמן (יום שבעה-עשר); בערך די מן הכאב הראש העל-ארובתי כדי לגרום לו להיות מודע לו בהתמדה (יום שמונה-עשר); כאב הראש המצחי חמור מעט יותר (יום עשרים ושלושה); הרושם הראשון בבוקר נוצר על ידי כאב חמור באזור העל-ארובתי וברקות, שנמשך חמור מאוד עד 4 או 5 P.M., ואז עבר אל הארובה, מאחוריה ובתוך גלגל העין (יום עשרים וארבעה), 10a.
תחושת מלאות כבדה ובלתי נעימה באזור הארובה, המגיעה עד הרקות (יום חמישי), 10a. [120.]
כאב עמום מעל הארובות, המגיע אל האזור הרקתי (יום ארבעה-עשר), 9a.
כאב עמום לרוחב הארובות (יום שישה-עשר), 9.
כאבים יורים מזדמנים מעל העין הימנית (יום שמונה-עשר), 5.
עפעפיים.
העפעפיים נפוחים, בולט יותר בעפעפיים התחתונים (יום שמיני); תחושה כאילו המבנים שבתוך העפעפיים התעבו, והעין הימנית מרגישה גרוע יותר (יום עשרים וארבעה), 8a.
העפעפיים מודבקים, בבוקר (ימים שני ושלושים ושמונה), 7.
קשה למנוע מן העפעפיים להיעצם (יום שביעי); העפעפיים נוטים להיסגר, עם אי-יכולת לפקוח את העיניים לרווחה כרגיל (יום תשיעי), 10a.
נוקשות של העפעפיים (יום עשרים ושבעה), 7.
שריפה של העפעפיים, בבוקר (יום שני), 7.
העפעפיים מרגישים נפוחים, במיוחד של העין הימנית, והזווית החיצונית היא הגרועה ביותר; העפעף התחתון של העין הימנית מרגיש נפוח ומגרד, כאילו עומדת להופיע שעורה, בבוקר (יום שני), 7.
שולי העפעפיים מגרדים ושורפים (יום חמישה-עשר), 3.
מנגנון הדמעות. [130.]
דמיעה באוויר הפתוח (ימים עשירי ושנים-עשר); גרועה יותר בבוקר (יום שמיני), 8a.
דמיעה מתונה בצאתו לאוויר הפתוח (ימים שביעי ושנים-עשר); העיניים מדמיעות בעת התבוננות קבועה בעצם (יום חמישה-עשר); מדמיעות מאוד באוויר הפתוח (יום עשרים), 10a.
העיניים מימיות מאוד במשך זמן-מה לאחר היקיצה, בבוקר (יום ארבעים), 7.
בצאתו לאוויר הפתוח, הדמעות זרמו בחופשיות, אך הדבר חלף בהדרגה (יום שלושים ושמונה); העיניים דומעות בשפע בעת קריאה, בשעה 9.35 A.M. (יום ארבעים ושישה); הדמעות מופרשות בחופשיות, בשעה 8.55 A.M. (יום ארבעים ותשעה), 5.
לחמית.
כלי הדם של הלחמית מוזרקים (ימים רביעי, חמישי ואחד-עשר), 2.
כלי הדם של הלחמית מלאים יותר מן הרגיל, ולחלק הלבן של העין גוון צהבהב ניכר (ימים רביעי, חמישי ושביעי); כלי הדם של העפעפיים מגודשים יותר, והלחמית, על פני השטח הפנימיים של העפעפיים ועל גלגלי העיניים, נוטה להתקבץ לקפלים כאשר העיניים מתגלגלות הלוך ושוב (יום עשירי); כלי הדם אינם מלאים כל כך, והסקלרה אינה בצקתית כל כך (יום שלושה-עשר); כלי הדם של גלגל העין ושל הצד הפנימי של העפעפיים מלאים, וגורמים לתחושה, בעת הנעת גלגל העין, כאילו יש משהו גרגרי ביניהם (יום חמישה-עשר); כלי הדם של הלחמית מגודשים (יום שישה-עשר); פני השטח הפנימיים של העפעף התחתון בעלי מראה גרגרי מובהק (יום עשרים); כלי הדם של גלגל העין ושל העפעף מגודשים מאוד שניהם (יום עשרים וארבעה); כלי הדם של גלגל העין ושל העפעפיים מגודשים באופן ניכר (יום עשרים ותשעה), 10a.
הלחמית מגודשת, עם היקיצה בבוקר (יום שני); הלחמית אדומה באופן אחיד (יום שלישי); לחמית מגודשת (יום חמישי), 10.
כלי הדם של הלחמית מגודשים (יום שלישי); הלחמית מעט מגודשת (יום רביעי), 8.
כלי הדם של הלחמית מגודשים במידת-מה, במיוחד עם הקימה הבוקר (בדרך כלל אין כלי דם נראים בעיניי), (יום עשרים ואחד); כלי הדם של הלחמית מגודשים (יום עשרים וחמישה); כלי הדם של הלחמית מעט מגודשים (יום שלושים ושמונה); העיניים מעט מגודשות, בשעה 9.30 A.M. (יום ארבעים ושניים); הלחמית מגודשת, בשעה 9.30 A.M. (יום ארבעים ושלושה); הלחמית אינה אלא מגודשת מעט, בשעה 12.10 P.M. (יום ארבעים ושמונה); הלחמית מעט מגודשת ובעלת גוון צהבתִי (יום חמישים ואחד), 5.
כלי הדם של הלחמית מגודשים במתינות (יום תשיעי); תפוחים (יום שמונה-עשר); כלי הדם על פני השטח הפנימיים של העפעף מלאים למדי, וכלי הדם של גלגל העין תפוחים פחות (יום עשרים), 9. [140.]
רירית העפעף מעובה ואדומה מאוד, וכאשר העיניים מתגלגלות מצד לצד, או למעלה ולמטה, רירית הציפוי נאספת לקפלים בין גלגלי העיניים לעפעפיים, והעין השמאלית נראית הגרועה ביותר (יום שנים-עשר), 9.
גלגל העין.
נוקשות של גלגלי העיניים (יום עשרים ושבעה), 7.
גלגלי העיניים נראים גדולים בעת סגירת העפעפיים עליהם, בבוקר עם היקיצה (יום שלושים ושמונה), 7.
כאב עמום עמוק בתוך גלגלי העיניים, לאחר שעתיים של קריאה; מוחמר על ידי פקיחת העיניים לרווחה, ומוקל על ידי עצימתן ומנוחתן זמן-מה (יום ארבעים), 6.
גלגלי העיניים כואבים וצורבים (יום שלושים ותשעה), 7.
גלגלי העיניים כואבים בלחיצה, כל היום (יום עשרים וחמישה), 10a.
גלגלי העיניים כואבים למגע, או אם לוחצים עליהם (יום ארבעה-עשר), 9.
גלגלי העיניים כואבים בעת סגירת העפעפיים ולחיצה על גלגל העין (יום חמישי לאחר חידוש הנטילה); העין השמאלית כואבת; תחושת שריטה מתמדת מתחת לעפעפיים בעת גלגול גלגל העין; אור מחמיר (יום שישי לאחר חידוש הנטילה); תחושת שריטה מתמדת בעין השמאלית, כאילו חול נמצא תחת החלק החיצוני של העפעף העליון (יום אחד-עשר לאחר חידוש הנטילה), 9.
גלגלי העיניים מרגישים כואבים ורגישים למגע; לחץ על גלגל העין אינו גורם לכאב ישירות, אך כאשר הלחץ מוסר הכאב נעשה חמור, בשעה 12.10 P.M. (יום ארבעים ושמונה), 5.
אישון.
האישונים מורחבים מעט, בבוקר (יום שני); האישונים מעט מורחבים (יום שלושים ותשעה), 7. [150.]
אישון העין השמאלית גדול הרבה יותר מזה של האחרת (פי שניים עד שלושה בקוטר), ונראה שיש אך מעט הבדל בין העיניים בכוח להבחין בחפצים, אך בהתבוננות קרובה יותר, לחפץ שמביטים בו יש מראה מעורפל בשתי העיניים; התרחבות האישון חלפה בעת הליכה, ולא חזרה באותו יום, בשעה 1 P.M. (יום ארבעה-עשר); אישון העין השמאלית מוגדל מאוד, בשעה 5 P.M., ובמידה מסוימת גם בשעה 11 P.M. (יום שבעה-עשר); מורחב במידת-מה (יום תשעה-עשר), 9.
ראייה.
הראייה מעומעמת, בשעה 8 A.M. (יום ארבעים ואחד), 7.
לאחר הסתכלות ממושכת בעצם, הראייה מתעמעמת (יום ארבעה-עשר); הראייה נחלשה מאוד לעומת מצב הבריאות הרגיל (יום עשרים ותשעה), 10a.
הראייה בלתי ברורה; ניגוב תכוף של העיניים כדי להקל (יום רביעי); נדרש מאמץ מרוכז כדי לראות בבהירות (יום אחד-עשר); הראייה למרחקים ירודה (יום שנים-עשר); הראייה נותרה ירודה למשך זמן ניכר, והייתה התסמין הממושך ביותר (יום חמישה-עשר), 2.
חפצים מאבדים כל חדות ונעשים מטושטשים; עמעום הראייה בקימה מן המושב, בשעה 11.55 A.M., 5.
פוטופוביה קלה (יום שמיני), 8a.
פוטופוביה ניכרת (יום עשרים וארבעה), 10a.
העיניים רגישות לאור (יום עשרים ושניים); פוטופוביה במידה ניכרת, בשעה 12.10 P.M. (יום ארבעים ושמונה), 5.
ריצוד לפני העיניים כשהן עצומות, בשעה 8 A.M. (יום ארבעים ואחד), 7.
תסמיני העיניים גרועים יותר באוויר הפתוח (יום תשיעי), 10a.

אוזן. [160.]

כאב יורה מעל האוזן הימנית, אחר הצהריים (ביום השביעי), 6, 7.
קהות שמיעה בכל עת, אך היום במידה רבה יותר (ביום הרביעי), 10a.
מוטרד מרעש שוצף באוזן הימנית, הנמשך מעשר עד חמש-עשרה דקות, ודומה לבריחת קיטור ממנוע שזה עתה החל לפעול, ובו-זמני עם פעימת העורק הרקתי (כבר סבלתי מכך בעבר, אך לא לאחרונה), בשעה 9.40 P.M. (ביום השבעה והשלושים), 5.

אף

אובייקטיבי.
צד ימין של האף ומעל גשר האף אדומים מעט; פצעון גדול בצד האף, פחות רגיש, ומעט נוקשה (יום חמישי), 10a.
שני הנחיריים מודלקים, ובשניהם התקשות (יום חמישים), 5.
רירית האף מעובה, ומעברי האף חסומים במידת מה (יום אחד-עשר), 8a.
עיבוי של רירית האף; יכול לשאוף אוויר, אך מתקשה לנשוף אותו החוצה (יום אחד-עשר); חללי האף מרגישים כאילו הם סתומים, אך אפשר למשוך אוויר בחופשיות דרך האף (יום חמישה-עשר), 10a.
התקפים תכופים של עיטוש במשך היום (יום חמישי), 2.
במשך היום עיטוש ניכר (יום שנים-עשר); עיטוש (יום ארבעה-עשר); עיטוש שהתעורר בעקבות שאיפת אוויר קר בעת תנועה בבוקר, מלווה בהפרשה חופשית מימית או רירית-למחצה; העיטוש התחדש בכל פעם שיצא אל אוויר קר, או שאף מחדש אוויר קר (יום חמישה-עשר), 10a.
הפרשה מימית מן האף (יום שביעי); הפרשה קטראלית מן האף, פחותה אחר הצהריים (יום תשיעי); הפרשה מימית דקה מן האף (יום עשירי); מעט הפרשה מן האף (יום שנים-עשר), 8. [170.]
הפרשה מימית חופשית מן הנחיריים (יום שנים-עשר); במשך כל אחר הצהריים והערב (יום שלושה-עשר); הפרשה מימית או רירית-למחצה, שופעת למדי, במשך כל היום (יום ארבעה-עשר); ההפרשה הייתה חופשית עד חצות, ומאז פחתה בהדרגה (יום חמישה-עשר), 10a.
האף החל להפריש חומר צלול מימי לאחר הקימה בבוקר; ההפרשה מן האף כה שופעת עד שנדרש שימוש כמעט מתמיד בממחטה (יום שישי); ההפרשה מן האף שופעת מאוד ומימית (יום שביעי); ההפרשה לבנבנה, והולכת ומתעבה (יום שמיני); ההפרשה מן האף צמיגה וצהבהבה (יום תשיעי), 10.
מן הנחיר השמאלי הפרשה מימית שאינה מגרה, בבוקר עם הקימה, נמשכת עד 10 A.M., ולאחר שעה זו פוחתת מאוד (יום ארבעה-עשר); לעיתים במשך היום, הפרשה ניכרת מן הנחיריים, נוזלית ממש מן השמאלי ודביקה יותר מן הנחיר הימני, עם שפשוף ניכר עקב השימוש התכוף בממחטה (יום חמישה-עשר); האף מפריש (ימים שישה-עשר ושבעה-עשר); הפרשה שופעת של ריר מימי מן האף (ימים שמונה-עשר ועשרים); שני הנחיריים החלו להפריש בחופשיות, בשעה 9 A.M. (יום עשרים ושניים); במשך כל היום הפרשה חופשית של ריר צהבהב משני חללי האף (ימים עשרים ושלושה ועשרים וארבעה); לעיתים הפרשה רירית-מימית משני הנחיריים, שופעת יותר מן השמאלי (יום שלושים ושישה), 9.
סימנים מסוימים להתחלת יציאת תפליט מרירית האף (יום אחד-עשר); הפרשה קלה של ריר משני חללי האף (יום שנים-עשר); הפרשה בינונית של ריר לבנבן צמיג משני חללי האף (יום שלושה-עשר); עדיין מעט הפרשה מימית מן הנחיריים (יום עשרים וארבעה), 8a.
הפרשה קטראלית קלה מן האף, בשעה 10.30 A.M. (יום רביעי); נזלת זורמת קלה, עם עיטוש, בשעה 9.20 A.M. (יום חמישי); נזלת זורמת קלה (יום שלושים ושישה); הפרשה של חומר סמיך צהבהב מן האף, בשעה 9.35 A.M. (יום ארבעים וחמישה), 5.
נזלת זורמת בערב (יום חמישי), 2.
דימום מן האף פעמיים ברציפות, בערב (לאחר המנה השלישית, יום שביעי), 1.
סובייקטיבי.
סתימת האף (ימים שביעי, אחד-עשר ושנים-עשר), 8 ; בבוקר (יום עשרים ואחד), 5.
סתום בצד ימין ויבש (יום שלושים ותשעה), 7.
צד ימין של האף סתום או גדוש, ויש צורך לקנח ממנו ריר סמיך צהבהב (יום שנים-עשר), 6. [180.]
הנחיר הימני סתום (יום חמישי); האף סתום; חייב להשאיר את הפה פתוח כדי לנשום במשך הלילה (יום שישי), 10.
חללי האף סתומים עם הקימה בבוקר (יום ארבעה-עשר); האף חסום כמעט לגמרי ביקיצה, אך במשך היום היה במצב דומה לאתמול מבחינה זו (יום חמישה-עשר); חללי האף חסומים מאוד בבוקר עם היקיצה, אך חופשיים במשך היום (יום עשרים); חללי האף גדושים בבוקר עם היקיצה, ונשארו כך עד 9 A.M. (יום עשרים ושניים); האף סתום לחלוטין עם היקיצה (יום עשרים ושלושה), 9.
לאחר חידוש נטילת התרופה, האף יבש (ימים חמישי ושביעי), 8.
הנחיריים יבשים, ויש מעט עיבוי של הרירית (יום שנים-עשר), 9.
כאב בשורש האף (יום שלושים ותשעה), 7.
כאב עמום בשורש האף (יום רביעי); כאב מתמיד בשורש האף (יום שישי); כאב חזק בשורש האף (יום שביעי); כאב בשורש האף (יום שמיני), 10.
הנחיריים רגישים מאוד למגע, בשעה 11.30 A.M.; פחות כואבים, בשעה 9.30 P.M. (יום חמישים ואחד); הנחיריים פחות כואבים, אך עדיין נוקשים ורגישים (יום חמישים ושלושה), 5.
חוש הריח.
חוש הריח פגום מאז שהאף החל להראות תסמינים מנטילת התרופה (יום עשרים ושלושה), 9.
אובדן חוש הריח (יום ארבעה-עשר), 8.

פנים

אובייקטיבי.
גוון הפנים מעט אדמדם או סגלגל (היום התשיעי); טבעי (היום העשרים ושניים), 9a. [190.]
הפנים סמוקים וחמים (היום השלישי), 10.
הפנים מעט סמוקים (היום השמיני); לא נטל כלל מן התרופה במשך עשרים יום, וביום השביעי לאחר שחזר ליטול אותה, הפנים שוב סמוקים, 9.
כל הפנים נפוחים, האזור הארובתי יותר מכל חלק אחר, בבוקר עם היקיצה (היום השנים עשר); נפיחות של הפנים, שנצפתה בעת נטילת התרופה, חלפה (היום העשרים וארבעה), 8a.
הפנים מרגישים נפוחים וחמים (היום החמישי), 10.
עצמות הלחיים מרגישות גדולות, כאילו נפוחות (היום השביעי), 10.
זוויות הפה מעובות וקשות וכואבות, הימנית גרועה יותר, בשעה 11:30 A.M. (היום החמישים ואחד); זוויות הפה עדיין סדוקות, הימנית גרועה יותר, בשעה 9:30 P.M. (היום החמישים ושלושה), 5.
שרירי הלעיסה מרגישים נוקשים, ותנועת הלסת כואבת (היום השביעי), 10.

פה

שיניים.
השיניים והחניכיים רגישות (ביום העשרים ושניים), 5.
לשון.
הלשון מחופה למדי, אך בצבע טבעי (ביום העשרים ותשעה), 10a.
הלשון מצופה מעט (ביום השלישי), 7. [200.]
הלשון מצופה בלבנבן-צהבהב (ביום העשרים ושניים), 5.
ציפוי מעט צהבהב על הלשון (ביום הארבעים ושישה), 5.
הלשון מצופה בחיפוי דק צהבהב-לבנבן (ביום הרביעי והחמישי); כמעט טבעית בצבעה, ורק מחופה מעט (ביום השמיני והעשירי); נקייה יותר למדי (ביום השנים-עשר והשלושה-עשר); לבנבנה למדי ופלומתית, עם טעם מעט מתכתי לאחר שתיית מים (ביום הארבעה-עשר); מחופה מעט (ביום החמישה-עשר והשישה-עשר); ציפוי לבנבן בינוני בעוביו, פרוש באופן אחיד על פני הלשון בקימה בבוקר (ביום השמונה-עשר), 10a.
הלשון מצופה מעט באפור-לבנבן, בבוקר (ביום השני); מצופה מעט בלבן, עם תחושה מחוספסת (ביום השלושים ותשעה); מצופה בריר אפרפר-לבנבן (ביום הארבעים), 7.
חיפוי לבנבן על הלשון, צפוף ביותר סמוך לבסיס, ובעת היציאה מן המיטה (ביום השמונה-עשר), 9.
ציפוי לבנבן קל על הלשון (ביום השנים-עשר); הלשון מצופה בצהבהב-לבנבן (ביום השלושה-עשר), 6.
חיפוי לבנבן קל על הלשון (ביום הרביעי); הלשון אדומה כהה, מקומטת במידה ניכרת, ומחופה במקצת (ביום השמיני); הלשון פחות אדומה, עדיין מעט כך, והפפילות בולטות בבירור בחלק האחורי (ביום התשיעי); ביקיצה, הלשון מחופה במידה בינונית, אך אין טעם בלתי נעים מאוד בפה (ביום האחד-עשר); ביקיצה, חלקה האחורי של הלשון מחופה במקצת, והפפילות בחלק האחורי בולטות וגדולות, והחלק הקדמי סדוק (ביום הארבעה-עשר); הלשון סדוקה, אדומה ובלתי אחידה, ומחופה מעט (ביום התשעה-עשר), 9a.
הלשון נקייה (ביום השני); חיפוי לבנבן דק על אמצע הלשון מן הקצה עד הבסיס, ומשאיר בכל צד שטח קטן, מוגדר היטב, נקי ובצבע טבעי (ביום הרביעי); הלשון מעט מקומטת, והחלק האחורי מכוסה בציפוי לבנבן-צהבהב, ההולך ומתבהר ככל שמתקרבים אל הקצה (ביום השביעי); מחופה מעט, ונראה כי היא מודלקת במידה מסוימת (מקרה של טבק), (ביום השמיני); ציפוי לבנבן דק על רוב פני השטח, השוליים והקצה חופשיים (ביום השלושה-עשר), 8a.
הלשון גדולה, לחה וסדוקה (ביום העשירי); רפויה וסדוקה (ביום השנים-עשר); גדולה, רכה וסדוקה עמוקות (ביום הארבעה-עשר); מחופה, לבנבנה, יותר בחלק האחורי (ביום הארבעים ושלושה), 9.
שלפוחית קטנה בצד הימני סמוך לבסיס הלשון (ביום השלושים ושבעה), 5. [210.]
הלשון מרגישה יבשה, כאילו נכוותה; נוזלים אינם מסירים תחושה זו (ביום השלישי), 2.
פה, כללי.
כיב בפה, כואב מאוד (ביום השלישי), 7.
הפה מתמלא רוק, ואני חושב שאני עומד להקיא (ביום החמישים), 6.
טעם.
טעם תפל (ביום הארבעים), 7.
טעם דביק בפה (ביום השמונה-עשר), 9.
טעם בצקי בפה (ביום השלישי), 7.
טעם מר בפה (ביום השלושה-עשר והחמישים), 6 ; בשעה 9.35 A.M. (ביום הארבעים ושישה), 5.
טעם חמוץ בפה, בשעה 9.30 A.M. (ביום הארבעים ושלושה), 5.

גרון

אובייקטיבי.
הגרון אדום-סגלגל, מחוספס, ומנוקב במקומות, ומנוקד באיים קטנים של נקודות מלאות ריר (ביום העשרים ואחד), 9.
הגרון אדום במקצת; הצבע עמוק ביותר בתוך מיצר הלוע, פחות בחך הרך, ואובד לחלוטין בקשת; החלקים שבלוע, ככל שניתן לראותם, אדומים מן הרגיל, אך אין תלונה על כאב בבליעה (ביום האחד עשר); הגרון אדום-סגלגל ונראה מגורה, כשל רירית חשופה, אך אין כאב בבליעה (ביום השנים עשר); הלוע ועמודי מיצר הלוע אדומים, ומבניהם מעובים ובעלי מראה דלקתי, אך אינם כואבים בבליעה (ביום השלושה עשר), 8a. [220.]
כמות של ריר קשיח צהבהב ממלאת את הנחיריים האחוריים ואת החלק העליון של הלוע (ביום העשרים ושלושה), 9.
ריר צהבהב ניכר, סמיך למדי, נמשך בשאיפה ובכחכוח מן הנחיריים האחוריים (בימים האחד עשר והשנים עשר); אך הפרשה מועטה בלבד יוצאת מלפנים דרך הנחיריים, ואילו הכמות הרגילה של כחכוח וניקוי הגרון והנחיריים האחוריים קיימת במשך החלק המוקדם של היום (ביום השלושה עשר); ניתן למשוך אוויר בחופשיות דרך הנחיריים, אך קיימת תחושה בנחיריים האחוריים כאילו הם חסומים, המונעת היגוי קל וברור (ביום השבעה עשר), 10a.
כחכוח והעלאת ריר אפרפר, צמיג ועיקש, עם תחושת חספוס בגרון (ביום השלישי); חספוס בגרון; ריר לבן ועיקש גורם לכחכוח ניכר כדי לשחרר את הגרון, אחר הצהריים (ביום העשרים ושישה), 7.
כחכוח הבוקר, כמו במשך כמה ימים קודמים, אך פחות אחר הצהריים (ביום החמישה עשר); הכחכוח נמשך; הריר המועלה בכחכוח קשיח יותר, מעט צהוב יותר, והכחכוח תכוף הרבה יותר (בימים השבעה עשר והשמונה עשר); הכחכוח מטריד מאוד כל היום, אך גרוע ביותר בבוקר (ביום העשרים); הכחכוח וניקוי הגרון נמשכים עד 10 או 11 A.M.; ריר צהבהב-לבנבן, עיקש מאוד, מוצא בכחכוח (ביום העשרים וחמישה); הכחכוח נמשך; בעבר היה מטריד בבוקר, אך כעת הוא מטריד כל היום (ביום העשרים ותשעה), 10a.
סובייקטיבי.
נטייה לכחכח לעיתים קרובות ולנקות את הגרון מריר עיקש בעל מראה עמילני (בימים השנים עשר והשלושה עשר), 8a.
נטייה לכחכח ולמשוך מן הנחיריים האחוריים ומן הגרון ריר לבנבן עבה, חצי-מוצק, הנמשך במשך כל היום, אך מטריד ביותר בשכיבה לשינה (ביום השנים עשר); כחכוח רב מאוד (ביום השישה עשר); הכחכוח מחמיר באוויר הפתוח (ביום השמונה עשר); כחכוח תכוף וניקוי הגרון (ביום העשרים וארבעה); נטייה לכחכח ולנקות את הגרון מאותו ריר עיקש (ביום השלושים ושישה), 9.
הגרון יבש, וכשהוא יבש, השיעול מטריד ביותר (ביום התשעה עשר); הגרון יבש, וכמות רבה של ריר נוקשה ועיקש כלואה בחלק העליון של הלוע, אשר בעת הניסיון לסלקה גרמה לרפלקס הקאה; במשך היום הגרון יבש, רגיש וריק; הבליעה כואבת (ביום העשרים ושניים); יובש בגרון מורגש רק לעיתים (ביום השלושים ושישה), 9.
תחושת כיווץ בגרון, מתחת ללרינקס, במשך כל הערב (ביום השני); תחושת כיווץ וחנק נמשכת עדיין בגרון (ביום השלישי); כיווץ רב בגרון, אחר הצהריים (ביום החמישי); אותה תחושת כיווץ בגרון, בשעה 9 P.M. (ביום השביעי); תחושת כיווץ מתונה באזור סחוס התריס, כאילו נלחץ בין אגודל לאצבע (ביום השלושים ושישה), 7.
תחושת גרידה ודגדוג כאילו הרירית חשופה בגרון (ביום העשרים ושבעה), 7. [230.]
צריבה עוקצנית בנחיריים האחוריים, אחר הצהריים (ביום העשרים ושישה), 7.
הגרון מחוספס (ביום השנים עשר); הגרון מחוספס וסתום בהרבה ריר, שקשה לסלקו, ובצבע צפחה כהה (ביום הארבעים ותשעה), 6.
הענבל והשקדים.
השקדים, הענבל והחלק הרך של החך אדומים, מעובים ובעלי מראה רגיש ודלקתי, ללא כאב מיוחד בבליעה (ביום התשעה עשר), 1.
השקדים, מיצר הלוע והלוע הם אדום-סגלגל, ככל שניתן לראותם, ובצקתיים, ובמקומות מכוסים בריר קשיח, לבנבן וצמיג (ביום העשרים ושניים), 9.
השקדים, הענבל, וכל כמה שניתן לראות מן הלוע, מעובים, בלתי סדירים על פני השטח, נפוחים, ואדומים-סגלגלים, עם שפע של ריר צהבהב או צהבהב-אפרפר; רוב החלק הרך של החך מעובה, ומציג במידה מסוימת אותו מראה כמו מיצר הלוע; הצבע עמוק ביותר בשוליים הפנימיים של השקדים ושל הענבל, ומחוויר יותר ככל שמתרחקים מנקודה זו עד שהוא אובד היטב במעלה הקשת (ביום השמונה עשר); הגרון אינו כה כהה ומחוספס במראהו (ביום העשרים); עמודי מיצר הלוע, הענבל, ופני הלוע, ככל שניתן לראותם, עדיין מעובים מעט ובצבע אדום-חיוור, ובמקומות נראה ריר מהודק לפני הלוע (ביום העשרים וחמישה); מיצר הלוע והחלק הרך של החך והלוע, ככל שניתן לראותם, הם בצבע אדום-חיוור, וכלי הדם מלאים, והחלקים שזה עתה נזכרו בצקתיים (ביום העשרים ותשעה), 10a.
מיצר הלוע, הלוע והוושט.
מיצר הלוע והלוע נראים אדומים ובעלי מראה זגוגי (ביום השבעה עשר), 9.
תחושת יובש ונוקשות במיצר הלוע ובלוע עם היקיצה (ביום העשרים וחמישה); הגרון מרגיש יבש ונוקשה (ביום העשרים ותשעה), 10a.
מיצר הלוע והלוע יבשים (ביום העשרים ושלושה), 9 ; עם היקיצה בבוקר (ביום העשרים ושניים), 9, 9a.
תחושת יובש כל היום במיצר הלוע ובלוע (ביום השבעה עשר); מיצר הלוע והלוע יבשים עם היקיצה בבוקר (ביום העשרים ושניים), 9.
הלוע יבש במקצת (ביום השנים עשר), 8a. [240.]
תחושה מכווצת ושורפת בוושט (ביום השני), 7.
בליעה.
הבליעה כואבת (ביום העשרים ושניים); הגרון כואב בבליעה ריקה במשך כל היום, אך אין רגישות בבליעת מזון או משקה (ביום העשרים ושלושה), 9.
הגרון החיצוני.
נוקשות ורגישות למגע בחלק העליון של שריר הסטרנו-קליידו-מסטואיד, בשעה 11.45 A.M. (ביום הארבעה עשר), 5.
כאב במשך כל אחר הצהריים בצד הימני של הצוואר, בנקודת ההתפצלות של עורק התרדמה המשותף, המורגש בעת הנעת הראש לכל כיוון, או בלחיצה על הנקודה האמורה, אך אינו מורגש בבליעה, בשעה 5.10 P.M. (ביום הארבעים ואחד), 5.

קיבה

תיאבון.
תיאבון ירוד (היום השנים-עשר); לא יכול היה לאכול ארוחת בוקר; היה מעט תיאבון לארוחת ערב (היום החמישה-עשר); תיאבון טוב (היום השביעי לאחר שהחל שוב ליטול), 9.
התיאבון לא היה טוב; יכול היה לאכול, אך לא היה לו כל טעם באוכל (היום האחד-עשר); היה לו תיאבון לארוחת בוקר (היום השנים-עשר); לא היה תיאבון לא לארוחת בוקר ולא לארוחת צהריים, אך אכל מעט ארוחת ערב (היום הארבעה-עשר); לא היה תיאבון לארוחת בוקר או צהריים, אך הרגיש רעב לארוחת ערב (היום החמישה-עשר); תיאבון טוב (הימים העשרים, העשרים וארבעה והעשרים ושישה), 9.
יכול היה לאכול רק מעט בארוחת הבוקר (היום התשיעי); מאז שהפסיק את התרופה, לפני כמה ימים, התיאבון אינו טוב כל כך, עם מעט רגישות באזור האפיגסטרי (היום הארבעה-עשר), 8.
במשך כמה ימים הייתה סלידה מסיגר שהיה רגיל אליו, ולאחר עישון התסמינים החמירו (היום העשרים ושישה), 5.
תיאבון טוב (היום העשרים ושישה); אין תיאבון אלא למזון עסיסי או לפירות (היום הארבעים), 7.
התיאבון מוגבר (הימים השביעי והשמיני); התיאבון כלל אינו טוב כפי שהיה בעת נטילת התרופה (היום העשרים וארבעה), 8. [250.]
התיאבון הוגבר מאוד, והעיכול טוב (היום השנים-עשר); אין תיאבון לארוחת בוקר (היום השלושה-עשר); רעב, בשעה 11 A.M. (היום הארבעים ואחד); אין כל חשק לאוכל (היום הארבעים ותשעה); אובדן מוחלט של התיאבון. לא אכלתי דבר זה שש-עשרה שעות. בצהריים לא היה לי תיאבון, אך לקחתי מעט מזון וכוס קפה, אשר כאילו הקלו על ראשי לזמן-מה. היה לי חשק לחמוצים בארוחת הערב, שאותם אני אוכל לעיתים רחוקות. הדבר נתן לי טעם ללחם וחמאה, מהם אכלתי בחופשיות, ועד 8 P.M. הרגשתי הרבה יותר טוב (היום החמישים), 6.
התיאבון פוחת (היום העשרים ואחד); תיאבון ירוד (היום העשרים ושניים); תיאבון טוב מאוד (היום הארבעים ואחד); אני מאבד את התיאבון; אכלתי רק מעט בארבעת הימים האחרונים. בכל יום אכלתי פחות (היום הארבעים וחמישה); מעט רעב, אך מרגיש רע יותר לאחר אכילה (היום הארבעים ושישה); התיאבון השתפר במהירות בימים האחרונים, עם נטייה לאכול יותר מן הראוי (היום החמישים ושלושה); במשך הימים האחרונים התיאבון עלה במידה מופלאה. אני אוכל יותר מדי כמעט בכל יום, ואיני יכול להימנע מכך. ובכל זאת נראה שאני מעכל כל מה שנאכל (היום החמישים ושמונה), 5.
אין הטעם הרגיל לטבק (היום הארבעים וחמישה), 5.
צמא.
הייתי צמא עד 10 A.M. במשך כל השבוע האחרון (היום השבעה-עשר); צמא בעת הקימה מן המיטה (היום התשעה-עשר), 9.
צמא במשך כל היום. רצה מים לעיתים קרובות, אך מעט בכל פעם (היום הארבעים ושלושה); צמא מאוד, אך מרגיש רע יותר לאחר שתייה (היום הארבעים ושישה), 4.
צמא ניכר אמש בלילה (היום השמיני); צמא גדול, המים בטעמם טבעיים ומרעננים (היום הארבעה-עשר), 9c.
צמא מאוד במשך כל היום (היום ה"צמא"); הצמא נמשך (היום הרביעי); צמא ניכר, אך לא במידה כה רבה כמו במשך היומיים הקודמים (היום החמישי), פחות צמא (היום השישי), 10a.
היעדר מוחלט של צמא (היום החמישים), 6.
גרפסים.
ארוחת הבוקר נעשתה חומצית בקיבה, וגרמה לגרפסים בלתי נעימים מאוד. איני נוטה להתקפים של חומציות הקיבה. איני זוכר שאי פעם היה לי התקף כזה קודם לכן (היום השלושה-עשר), 6.
גיהוקים וגרפסים חמוצים במשך שעתיים או שלוש לאחר אכילה (היום החמישים), 6. [260.]
פירוזיס הורגש מתחת לסחוס התריס, אחר הצהריים (היום החמישי), 7.
בחילה והקאה.
בחילה, כאב ודחף ליציאה (היום החמישה-עשר), 9.
סעד בעיקר על פירות. במשך הלילה מעט בחילה, שלאחריה צמרמורות בגב (היום השלושים ותשעה); בחילה קלה בקיבה כל הזמן, בשעה 8 A.M. (היום הרביעי), 7.
בחילה, אך ללא הקאה (היום השני); בחילה זמן קצר לאחר נטילת התרופה, שנמשכה כל היום; היה רוצה להקיא, אך אינו יכול (היום השביעי), 3.
בחילה, שכמעט הביאה להקאה, לאחר משקה של מים קרים (היום השני); הלך לישון עם בחילה בקיבה (היום הארבעים ותשעה); בחילה קשה מאוד, והרגיש כאילו יקיא, אך לא הקיא. הבחילה חלפה עם גל חום ותחושת לחות בעור, אשר קודם לכן היה יבש מאוד (היום החמישים), 6.
תחושת בחילה קלה, לסירוגין עם כאב בקיבה ובמעיים (היום העשרים ואחד); הקיבה מרגישה מבחילה. הרגיש בחילה לאחר ארוחת הצהריים, עם תחושת בחילה בקיבה. הקלה מיידית על ידי כוס מי סודה, ללא סירופ (הימים העשרים ושניים והארבעים ושבעה); לא אכל ארוחת בוקר, מלבד כמה אפרסקים, והקיבה אינה גורמת כל אי-נוחות (היום העשרים ושלושה); בחילה בקיבה, ללא בחילה ממש, בשעה 1.40 P.M. חולשת הקיבה נמשכת, בשעה 9.45 P.M. הבחילה אינה מספיקה כדי לגרום להקאה (היום הארבעים ושניים), 5.
ניסיונות הקאה ריקים (היום החמישה-עשר); תחושה בחילית, חולנית, כל הזמן (היום השביעי לאחר שהחל שוב ליטול), 9.
הוא מתאמץ להקיא כאשר הריר (שהוא צמיג וקשה לסלקו ממקומו מאחורי החך הרך) יורד אל הלוע (היום העשרים ושניים), 9.
תחושת בחילה; הקיא כמות גדולה של מים חמוצים. כל עוד שכב בשקט הרגיש טוב יותר. ריח האוכל היה נעים לו, אך כשניסה לאכול, הביס הראשון גרם להקאת נוזל חמוץ מאוד, בשעה 5 P.M. (היום השני), 10.
קיבה.
הקיבה חומצית; המזון אינו מתעכל (הימים השנים-עשר והחמישה-עשר), 2. [270.]
מאז שחלף כאב הראש מופיעה תחושת תשישות ושקיעה באפיגסטריום, ללא כאב, בערך באותה שעה שבה הופיע כאב הראש, והיא נמשכת כשעה בכל פעם, ומלווה בפיהוק. כך היה מדי יום, למעט יום אחד, מאז שכאב הראש עזב. באותו זמן יש גם תחושה עמומה באזורים הסופרא-אורביטליים והפרונטליים, שחולפת עם תחושת השקיעה (היום העשרים ושמונה), 8a.
לא יכול היה להירדם עד שעה מאוחרת, בגלל התחושה הבלתי נוחה בקיבה (היום השמיני), 3.
אפשר להרגיש את הקיבה (היום העשרים ואחד); אפשר להרגיש את הקיבה כל הזמן, במיוחד לאחר אכילה. יש בכך תחושה מבחילה, אך אין זו בחילה ממש (היום הארבעים וחמישה); הקיבה גורמת לי מידה עצומה של אי-נעימות. אני מרגיש אותה כל הזמן (היום הארבעים ושישה), 5.
אכל ארוחת צהריים מתונה, שנראה כי הכבידה על הקיבה (היום החמישים ואחד), 9.
תחושת מלאות בקיבה ובמעיים, לאחר אכילה מתונה (היום העשרים וארבעה), 9.
תחושת התהדקות בקיבה (היום השני); תחושת מלאות לא נוחה וכאב בקיבה, בשעה 9.45 A.M. (היום התשיעי), 5.
התכווצות בקיבה ובחזה, בשעה 1.30 A.M. (היום השני); התכווצות קלה בקיבה, כל שעות הבוקר (היום השישי), 3.
לא אכל ארוחת בוקר, ובשעה 11 A.M. היה כאב יורה-דוקר בכיס העיוור הגדול, שנמשך עד ארוחת הצהריים (12.30 P.M.), (היום העשרים ושישה), 5.
האזור האפיגסטרי כואב למגע בלחץ (היום האחד-עשר), 6.
תחושה באזור האפיגסטרי כאילו נלקח אל תוך הקיבה חומר מגרה או שורף כלשהו (היום האחד-עשר), 10. [280.]
רגישות בכל האזור האפיגסטרי, בולטת ביותר מיד מתחת ל-ensiform (הימים השמיני והתשיעי); רגיש בלחץ באזור האפיגסטרי זה כמה ימים (היום השנים-עשר); רגיש למדי, בלחץ, באזור האפיגסטרי בבוקר; פחות מכך אחר הצהריים, אך עדיין מורגש בבירור בעת לחיצה על החלק (היום העשרים וחמישה), 10a.
מעט רגישות באפיגסטריום (היום העשרים); רגישות קלה בלחץ באזור האפיגסטרי (היום העשרים ושניים); עדיין מעט רגישות, בלחץ עמוק, באזורים האפיגסטרי והטבורי (היום העשרים ושישה), 9a.
תחושת רגישות ניכרת למדי באזור האפיגסטרי מורגשת כל הזמן, אך גרועה יותר בלחיצה על המקום (היום הרביעי); מרגיש טוב למדי, אך כאיבות בלחיצה מעל האפיגסטריום, המתפשטת אל החלק העליון של ה-ensiform (היום השישי); רגיש למגע באזור האפיגסטרי (הימים השביעי והשמיני); רגישות מתונה באזור האפיגסטרי בלחץ (היום האחד-עשר), 8a.

הבטן

אזורי תת-הצלע.
כאב יורה מן הצלעות הקצרות מטה, לרוחב אזור תת-הצלע השמאלי, אחר הצהריים (היום השלושים ותשיעי), 7.
כאבים יורים מעל הכבד, תכופים, אך לא קשים, בבוקר (היום השלושים ושמיני), 7.
כאב חד יורה באזור תת-הצלע השמאלי, סמוך לפני יציאה (היום הארבעים), 7.
דקירות מזדמנות בטחול (היום השלישי), 3.
הטבור והצדדים.
כאבים מזדמנים באזור הטבור במשך הבוקר, עם פליטות תכופות של גזים (היום השלישי); כאבים מזדמנים במעיים, עם פליטת גזים (היום הרביעי); כאבים מזדמנים בבטן (היום השביעי), 10.
כאב כלשהו באזור הטבור עקב התפשטות מגזים, בשעה 9 בערב (היום הארבעים ושניים), 5.
כאב עמום באזור הטבור לפני היציאות, 8. [290.]
כאב עמום באזור הטבור, שנעלם לאחר פליטה חופשית של גזים, בבוקר (היום הארבעים ואחד), 6.
קרקור בבטן בצד שמאל, בין סחוסי הצלעות ובין החלק הקדמי של רכס הכסל, מורגש לעיתים קרובות ומלווה בכאב חד (היום התשיעי), 10a.
הבטן בכלל.
קרקורים במעיים, כאילו שלשול עומד להופיע, בבוקר (היום השני), 7.
מעט קרקורים וכאב בבטן (היום העשרים ושניים), 51.
תחושה לא נוחה בבטן (היום השני), 5.
תחושת מצוקה, המתחילה באפיגסטריום, ובתוך דקות מעטות מתפשטת בכל הבטן. הכאב לא היה חמור דיו למנוע שינה, אך הורגש בעת תזוזה בחדר (היום השלישי), 10.
כאבים בבטן, עם דחף ליציאה (היום השמיני); כאבים במעיים (היום השנים עשר); הכאב בבטן נראה כנגרם על ידי גזים, שכן הרבה מהם נפלטים ביציאה. התעורר בשעה 3 לפנות בוקר מכאבים חדים חותכים בבטן, שהוקלו על ידי פליטת גזים (היום הארבעה עשר); כאבים קלים בבטן, שגרמו לו בחילה (היום החמישה עשר), כאבים קלים במעיים (היום השלישי לאחר שהחל שוב ליטול את התרופה במנות גדולות), 9.
כאב קל בכל הבטן, שחולף עם יציאת גזים (היום התשעה עשר), 9a.
כאב קל במעיים, עם דחף כלשהו ליציאה (היום השלישי), 9.
כאב בינוני במעיים לפני כל יציאה, ומוקל לחלוטין על ידי ההתרוקנות (היום האחד עשר), 9a. [300.]
כאב ניכר בכל הבטן במשך רוב שעות הבוקר, מלווה בהתרופפות המעיים. התקפי הכאב בבטן הלכו והתרחקו זה מזה ונעשו פחות קשים בכל פעם, עד שעה 1 אחר הצהריים (היום השמונה עשר), 10a.
ישן היטב, אך התעורר מוקדם עם כאב עז במעיים וכאב ראש נורא (היום הארבעים ותשיעי), 6.
כאב, במידה גדולה או קטנה, לאורך המעי הדק, כמעט תמיד לפני פליטת גזים (היום העשירי), 9.
כאבים צובטים-שורפים בבטן, בשעה 10 בבוקר (היום השביעי), 6.
תחושת מלאות. המעיים מרגישים מלאים ומכריחים לפתוח את המכנסיים והתחתונים לשם הקלה (היום התשעה עשר); מלאות קלה בבטן (היום העשרים), 9.
הבטן כואבת ונפוחה; פליטת גזים הביאה הקלה כלשהי, אך לחץ מאומץ בזמן הליכה יצר כאב חד (היום השלישי); תחושה כואבת של תפיחות הבטן מגזים, שחלפה, בשעה 11.20 בבוקר (היום החמישי); כאב חמור במעיים, שהם תפוחים מאוד. הוקל על ידי יציאה קטנה ופליטת כמות גדולה של גזים ושתן חמוץ, בשעה 5.10 אחר הצהריים (היום האחד עשר), 5.
כאבים אחזניים מזדמנים בבטן (היום החמישים ואחד), 6.
כאבים דמויי עווית כלשהם בבטן, בשעה 10.30 בערב (היום הרביעי), 4.
כאבים עוויתיים קצרי-משך לאורך המעי הדק, כמה פעמים במשך היום (היום האחד עשר), 9a.
כאב עמום במעיים (היום השנים עשר); כאב עמום במעיים, שהוקל על ידי יציאה בעלת אופי שלשולי, בשעה 4 אחר הצהריים (היום הארבעים), 6. [310.]
כאב עמום לרוחב החלק העליון של הבטן באזור המעי הגס הרוחבי, הנגרם על ידי גזים (היום העשרים ושישה), 4.
כאבים עמומים באזורי הטבור וההיפוגסטריום, עם פליטות תכופות של גזים (הימים השלישי והשמיני), 10.
כאב עמום והתפשטות-יתר באזורי הטבור וההיפוגסטריום, בשעה 4.40 אחר הצהריים (היום הרביעי); כאב באזורי ההיפוגסטריום והטבור עקב התפשטות-יתר, שנגרם מהצטברות רבה של גזים, שכמות מהם נפלטה לפני שעה, בשעה 11.55 בבוקר (היום הארבעים), 5.
כאבים עמומים נודדים בכל הבטן, המורגשים לפרקים במשך היום, מתחילים בקימה מן המיטה, בבוקר (היום השלושה עשר), 8a.
כאב יורה דק מן המפשעה השמאלית מעלה, לרוחב הטבור, עד סחוסי הצלעות בצד ימין, נמשך כחצי דקה ומופיע פעם אחת בלבד (היום התשעה עשר), 9a.
קוליקה קלה וצריבה בבטן, שהוקלו על ידי יציאה רכה, אחר הצהריים (היום השני), 6.
כאבים קוליקיים הקודמים ליציאה טבעית. הכאב מוקל על ידי פליטת גזים (היום השני), 7.
כאב קוליקי קל בבטן (היום השלישי), 7.
מעט רגישות וכמה כאבים צובטים בבטן (היום השלושה עשר), 6.
רגיש ללחץ, באפיגסטריום ובכל הבטן (היום השנים עשר), 9a. [320.]
לחץ המופעל לפתע על הבטן גורם זה זמן-מה לכאב לפרוץ בכל הבטן, ולהימשך עד שגזים נפלטים מן המעיים (היום העשרים); לחץ עמוק עדיין מעורר כאב כלשהו בכל הבטן (היום העשרים ושניים); לחץ על הבטן עדיין מניע את הגזים, אך לא את הקרקורים או הכאב שהורגשו זמן-מה קודם לכן, 9a.
כל תסמיני המעיים גרועים יותר במשך היום, 8.
ההיפוגסטריום ואזורי הכסל.
כאב מזדמן באזור ההיפוגסטריום, בבוקר (היום השני), 7.
התעורר עם כאב חותך באזור ההיפוגסטריום, ולאחריו באה עד מהרה יציאה גדולה, בשעה 1.30 לפנות בוקר (היום השני), 3.
כאב בחלק התחתון של הבטן, כאילו קוליקה עומדת להופיע, אחר הצהריים (היום השלושים ותשיעי), 7.
כאב חד ב-ileum לאחר שקם, בשעה 3.55 אחר הצהריים (היום השלישי), 5.
כאב במפשעות, במשך חצי שעה לאחר שנכנס למיטה (היום השביעי), 1.
כאב באזור המפשעה השמאלית, 8.
כאב עמום חותך, הנמשך כחמש דקות בכל פעם ומופיע בערך פעם אחת בכל חצי שעה, הורגש לאורך רצועת פופרט וסביבה, והופיע בשני הצדדים באותו זמן (היום השמונה עשר); התעורר שלוש פעמים מן הכאב במשך הלילה. הוא לא הופיע בתכיפות כמו במשך היום, אך היה קשה באותה מידה ונמשך אותו זמן. כאב זה נמשך במרווחים של כשעה, ובאותה דרגת חומרה כמו אתמול, עד שעה 4 אחר הצהריים (היום התשעה עשר), 10a.

החלחולת ופי הטבעת

כאב מכרסם בחלק התחתון של החלחולת, כאילו תולעים נוברות בה, בשעה 11:45 לפני הצהריים (היום הארבעים וחמישה), 5. [330.]
מצב שפשופי של פי הטבעת, מכאיב מאוד בעת יציאה (היום החמישי), 7.
צריבה קלה באזור פי הטבעת, עם תחושה מתמדת של הכרח ליציאה בלי שתהיה יציאה, התחושה נמשכת כל הערב (היום התשיעי), 2.
כאב קורע בפי הטבעת בעת מעבר צואה (היום השני), 7.
כאב עמום מושך בחיץ הנקבים ובחלק התחתון של שק האשכים (היום העשרים ושניים), 5.
רצון לרוקן את המעיים, עם אי-יכולת לעשות זאת גם במאמצי לחיצה (היום העשרים ושניים), 5.

צואה

יציאות תכופות בעלות אופי רירי־מוגלתי, עם גזים מרובים וטנזמוס בעת היציאה, 8.
שלוש יציאות רכות, כהות־צבע, ולאחריהן צריבה קלה בפי הטבעת (ביום השלישי); שלוש יציאות דלילות, כהות־צבע. הצריבה בפי הטבעת בולטת יותר מקודם. ליציאות קדם כאב, ולאחריהן הקלה (בימים השמיני והתשיעי), 9.
יציאה גדולה, שקדם לה כאב חותך באזור התת־בטני, בשעה 1.30 A.M. כעבור כעשר דקות יציאה נוספת, שגם לה קדם כאב חותך. יציאה מימית צהבהבה, בשעה 8 A.M. (ביום השני), 3.
יציאה טבעית, אך פעמיים ביום, תדירות מוגברת (מן היום השלושים ושישה עד הארבעים), 7.
יציאה רכה מן המעיים, בשעה 8 A.M. (ביום התשיעי), 9. [340.]
יציאה עיסתית שופעת, בשעה 11 A.M. (ביום הארבעים), 7.
יציאה אחת בהירה, ללא כאב, בשעה 7.30 A.M. (ביום הרביעי), 9.
יציאה אחת שופעת, חומה, בלתי מכאיבה ומשלשלת, בשעה 9 A.M., עם גזים רבים מאוד (ביום השלושה עשר), 8a.
יציאה אחת, כמעט שחורה (ביום השלושה עשר), 9.
יציאות גושיות (ביום השנים עשר), 9.
התעורר מכאב בבטן, וזמן קצר לאחר מכן הייתה יציאה גושית שופעת, שהופיעה בפתאומיות כה רבה עד שהכריחה אותי למהר מן המיטה. בשעה 8, וגם בשעה 11 A.M., היו יציאות רכות־גושיות, עם מעט רוח (ביום החמישי), 4 . כאב ודחף שאין לעמוד בפניו ליציאה, כשההפרשה גדולה ורכה; לאחר מכן יציאה אחת קטנה, דלילה, כהה ורירית (ביום הארבעה עשר); יציאה כהה, גדולה וגושית. שעה לאחר מכן חש חולשה ועצבנות, הידיים רעדו, ואחר כך יציאה מועטה, עם צריבה אחריה (ביום החמישה עשר); מעט כאב במעיים או בלא כאב כלל, מעט גזים, אך היציאות סדירות וטבעיות (ביום השביעי לאחר חידוש הנטילה), 9.
דחף ליציאה, בשעה 10 A.M., דבר שאינו רגיל אצלי, שכן אני תמיד מרוקן את המעיים לפני הפרישה לשנת הלילה. היציאה בעלת אופי משלשל, עם מעט כאב עוויתי וצריבה בפי הטבעת, אך ללא גזים. הקלה במעיים לאחר היציאה (ביום השביעי); יציאות דייסתיות ונפלטות בקלות (ביום הארבעה עשר); הפרשה שלשולית בלתי מכאיבה מן המעיים, בשעה 10.30 P.M. (ביום הארבעים); יציאה שלשולית, עם טנזמוס ניכר; היציאה דלילה מאוד ונפלטת בכוח. ההתרוקנות הקלה על כאב במעיים, בשעה 10.30 A.M. (ביום הארבעים ותשעה); יציאה שלשולית, עם כמות רבה מאוד של גזים וטנזמוס קל, בשעה 4 P.M. (ביום החמישים), 6.
שתי התרוקנויות מן המעיים; החלק הראשון של כל אחת טבעי, והחלק האחרון משלשל וצורב. הייתה נטייה ליציאה בשתי פעמים נוספות, שחלפה כאשר יצאו גזים מן המעיים (ביום העשירי); המעיים פעלו בשעה 7.30 P.M., ושוב בשעה 5 P.M. החלק הראשון של יציאת הבוקר היה מגובש, אך החלק האחרון רך למדי. יציאת הערב הייתה דלילה וגושית (ביום האחד עשר); יציאה נוזלית גדולה, שקדם לה כאב, ומעט צורבת, בשעה 6 A.M. (ביום השנים עשר); המעיים פעלו פעם אחת, עם כאב קל בכל הבטן קודם להפרשה. היציאה קטנה, בצקית וחומה־בהירה, עם צריבה קלה במעיים לאחר היציאה. היה צורך תכוף לגשת ליציאה, אך כאשר יצאו גזים או שתן הוקלה ההרגשה, ולא באה יציאה (ביום הארבעה עשר); המעיים פעלו בשעה 8 A.M., היציאה בצקית, כהה וקטנה. שוב יציאה בשעה 10 A.M., מאותו אופי, וגם היא קטנה (ביום החמישה עשר); המעיים פעלו פעם אחת. היציאה רכה, בצקית וכהה (ביום השישה עשר); לאחר ארוחת הבוקר המעיים פעלו פעם אחת. היציאה בגודל בינוני, צהבהבה ודביקה (בימים השבעה עשר והתשעה עשר); המעיים פעלו בשעה 9 A.M. היציאה מועטה וצהבהבה (ביום העשרים ואחד); המעיים פעלו בבוקר.
יציאה כמעט טבעית (ביום העשרים ושניים), 9.
יציאה קטנה, מוצקה, והרבה גזים, בשעה 2.15 P.M.; יציאה קטנה, מוצקה, בשעה 3.30 P.M. (ביום השני); יציאה גדולה, מוצקה, וכמות גדולה של גזים, עם הקלה רבה לבטן, בשעה 12.20 P.M.; יציאה קטנה, מוצקה, בשעה 9.40 P.M. (ביום השלישי); בשעה 5.10 P.M. (ביום הרביעי); יציאה קטנה, והרבה גזים, עם הקלה בכאב ובתחושה שבבטן, בשעה 10.50 A.M.; יציאה קטנה, מוצקה, בשעה 11.55 P.M. (ביום התשיעי), 5. [350.]
לא הייתה יציאה אתמול, אך הייתה יציאה רכה הבוקר, ולאחריה צריבה קלה בפי הטבעת (ביום העשירי); אותם תסמינים, אך בדרגה פחותה יותר (ביום האחד עשר), 2.
לא הייתה פעולת מעיים מאז אתמול בבוקר (כעת 8.45 P.M.), (ביום החמישי); אין יציאה, ולא נפלטו גזים (ביום השישי); היציאה טבעית לחלוטין, בשעה 10 A.M. (ביום השביעי); המעיים לא פעלו (ביום השמיני); המעיים פעלו פעמיים. היציאות טבעיות (ביום התשיעי); המעיים רפויים מעט מן הרגיל. שתי יציאות בין 6 ל־8.30 A.M. (ביום האחד עשר); המעיים לא פעלו בעשרים וארבע השעות האחרונות (ביום השנים עשר); המעיים לא פעלו (ביום השלושה עשר); המעיים פעלו פעם אחת, ההפרשה טבעית בצבעה ובמרקמה (ביום החמישה עשר); המעיים לא פעלו (ביום השישה עשר); הפרשה אחת קטנה מן המעיים, בצבע ובמרקם טבעיים (ביום השבעה עשר); המעיים פעלו שלוש פעמים בין 5.30 ל־7.30 A.M., ההפרשות כהות במידה בינונית, ומלוות בגזים ניכרים (ביום השמונה עשר); אין כאב במעיים היום, וגם לא הייתה יציאה (ביום התשעה עשר); המעיים לא פעלו (ביום העשרים ואחד); המעיים פעלו שלוש פעמים לפני 9 A.M. היציאות קטנות ומשלשלות, אך בצבען טבעיות (ביום העשרים ושניים); המעיים לא פעלו (בימים העשרים וארבעה והעשרים וחמישה); המעיים פעלו בערך יום כן יום לא. היציאות קטנות, אך בצבע ובמרקם טבעיים (ביום העשרים ותשעה), 10a.
(הייתה נטייה לעצירות לפני הנטילה. מצב זה תוקן), (ביום השני), 3.

אברי השתן

כליות ושלפוחית השתן.
כאב עמום בכליות (היום השלושה-עשר), 3.
כאב עמום באזור הכליות, עם זרימה שופעת של שתן בצבע טבעי ובתגובה תקינה (היום השלושה-עשר), 3.
תחושת כאב ורגישות באזור שלפוחית השתן, מוקלת על-ידי מתן שתן (היום השנים-עשר), 6.
שופכה.
צריבה כאשר השתן מתחיל לזרום (היום השלושים ותשעה), 6.
מתן שתן.
נטייה רבה יותר למתן שתן מכפי שהיה רגיל (היום השישי), 8.
עלייה ניכרת בזרימת השתן במשך היום (היום השלושה-עשר), 8a.
מאז נטילת התרופה השתנתי ביתר חופשיות ובשפע רב הרבה יותר (היום הארבעים), 5. [360.]
הפרשות תכופות ושופעות של שתן צלול, הנראה כמימי, ללא כל תחושה בלתי נעימה (היום הרביעי); הופרש פחות שתן, אך עדיין יותר מן הכמות התקינה, ועדיין צלול (היום החמישי); השתן צלול כמים ובכמות טבעית (היום החמישה-עשר), 10a.
נאלץ לקום כדי להטיל שתן; הכמות עלתה על הרגיל, אך הייתה בצבע טבעי (היום השני); התעורר מן השינה עם דחף דחוף למתן שתן (היום השלישי); השתן הופרש בכמויות גדולות יותר, ועם דחף דחוף (היום השלושים ושישה), 7.
קם בשעה 6:30 בבוקר, והפריש יותר מן הכמות הרגילה של שתן, אך היה קריר בלילה שעבר (היום השלושה-עשר), 6.
נאלץ לקום פעמיים במשך הלילה כדי להטיל שתן, והפריש כמות גדולה של שתן חיוור (היום השמיני), 4.
הטיל שתן רק פעמיים בעשרים וארבע השעות האחרונות (היום השנים-עשר), 9.
שתן.
שתן בצבע מעט כהה יותר מן הרגיל (הימים העשרים ושישה והשלושים ושישה), 7.
השתן צהוב-בהיר, עכור, ונראה משקע לאחר עמידה של שעתיים; התגובה חומצית; sp. gr. 1029. חימום גורם לשקיעת משקע גרגירי לבן וסמיך, הנמס בעת ערבוב או בשימוש בחומצה חנקתית, ומשאיר את השתן צלול ובצבע חום-אדמדם. במיקרוסקופ נראו קשקשים אחדים של אפיתל, גליל, כמה כדוריות שומן וכמה פוספטים. השתן בשעה 9:40 בערב, אטום, אך בעל ריח טבעי וחזק, תגובה חומצית, ו-sp. gr. 1030. ללא אלבומין, אך עם כמות גדולה של פוספטים (היום השני); השתן בצבע קש כהה, בעל ריח קל, תגובה חומצית, sp. gr. 1030, שפע של פוספטים, בשעה 5:10 אחר הצהריים (היום הרביעי); לשתן תגובה חומצית, ו-sp. gr. 1029; משקעי פוספטים לאחר עמידה, בשעה 7:50 בערב (היום העשרים ואחד), 5.

אברי המין

כאב קהה, חותך, שנמשך כחמש דקות בכל פעם, והופיע בערך פעם אחת בכל חצי שעה, הורגש לאורך ובסביבות כל אורכה של רצועת פופאר, כשהוא מופיע בשני הצדדים בעת ובעונה אחת. לאחר שכך כל כאב, הופיעה באשך השמאלי תחושה מעוררת בחילה, כאילו נגרמה ממכה, ונמשכה כעשר דקות. במשך הזמן שתחושה זו נמשכה, האשך היה רגיש ביותר למגע, אפילו למגע הבגד, אך רגישות־יתר זו חלפה בכל פעם כשהכאב שכך (היו אותם תסמינים בנטילת התרופה בפעם הראשונה), (היום השמונה־עשר), 10a.
פליטה בשינה אמש (היום העשירי), 6.

אברי הנשימה

הלרינקס והברונכיות.
יובש בלרינקס; תחושה כאילו הוא מודלק. קושי רב לשחרר את הריר, שהוא מועט מאוד בכמותו, ובצבע אפור־צפחה כהה (היום הארבעים ותשיעי), 6. [370.]
כיווץ וצריבה מורגשים מאוד בחלק התחתון של הלרינקס, מורגשים ביתר שאת בצד ימין (שעה לאחר עשר טיפות, היום השני), 7.
במשך שני ערבים, חספוס בלרינקס, הגורם לנטייה לכחכח, עם שיעול יבש עוויתי (היום האחד־עשר), 6.
במשך הבוקר, תחושת גירוי כמעט מתמדת באזור הברונכיות, מלווה בשיעול יבש קל (היום האחד־עשר), 10a.
הקול.
הקול מעט צרוד (הימים הרביעי, האחד־עשר והשלושה־עשר), 8a.
שיעול.
שיעול יבש, עם תחושת הידוק ומועקה בשליש האמצעי והעליון של החזה (הימים השמיני, התשיעי והעשירי), 8.
שיעול יבש קל, עם תחושת מועקה על החזה (היום השישי); שיעול יבש (היום השביעי); השיעול רפוי יותר, אך ללא פליטת ליחה (הימים השמיני והתשיעי), 10a.
השתעל מעט; נשימות עמוקות מלוות לאחריהן בשיעול (היום הרביעי); שיעול יבש טורדני, פחות או יותר רצוף, מחמיר בחום החדר; החל בערך בשעה 4 אחר הצהריים (היום האחד־עשר); שיעול יבש טורדני כל היום (היום השנים־עשר), 8a.
שיעול יבש קל (הימים האחד־עשר והשנים־עשר); משתעל במידה מתונה, אך אינו פולט ליחה כלל; השתעל יותר, אך לא פלט ליחה (היום החמישה־עשר); שיעול קצר, יבש, טורדני (היום השישה־עשר); השיעול עדיין יבש, וחמור יותר מכל זמן קודם (הימים השבעה־עשר והשמונה־עשר); לראשונה השיעול מעט רפוי בעת שהיה ער במשך חלק מן הלילה, אך היה חמור הרבה יותר והתקפי, כל התקף נמשך זמן רב יותר, ובמשך היום שוב הדוק (היום העשרים); כמה התקפים של אותו שיעול יבש (היום העשרים וחמישה); עתה מבחינים בשיעול רק לאחר הליכה או עשיית מאמץ כלשהו הדורש הגדלה של נפח הנשימה; השיעול יבש (היום העשרים ותשעה), 10a.
אמש והיום, נטייה לכחכח ולהשתעל, עם מעט גירוי בגרון (היום העשירי); שיעול טורדני ללא פליטת ליחה, עיקש ביותר לפני הצהריים (היום האחד־עשר); שיעול יבש, הגורם לו לתנועות הקאה, נמשך כל היום, אך גרוע יותר לפני הצהריים (היום הארבעה־עשר); אותה נטייה להשתעל ולעשות תנועות הקאה, אך לא באותה מידה (הימים החמישה־עשר והשישה־עשר); שיעול יבש (היום השבעה־עשר); השיעול גרוע יותר לפני הצהריים (היום השמונה־עשר); שיעול יבש, ותחושת יובש לאורכו של קנה הנשימה ועד לתוך הברונכיות (הימים התשעה־עשר והעשרים); החל להשתעל עם היקיצה; השיעול גרוע יותר בחום החדר (היום העשרים ושניים); השיעול יבש, אך אינו כה רצוף (היום העשרים ושלושה); השיעול מעט רפוי, אך מלבד זאת הוא בערך כפי שהיה בארבעת השבועות האחרונים. פעם או פעמיים ביום נפלט חומר מועט, שנראה עמילני, ממקום המצוי בערך מתחת לצלע הרביעית, מעט לימין הסטרנום, ובנקודה זו יש מעט רגישות בלחיצה (היום השלושים ושישה), 9.
שיעול קל, עם פליטת ליחה אפרפרה או שחורה־כחלחלה (היום השלושה־עשר); מעט שיעול ופליטת ליחה בצבע צפחה; החומר הנפלט צמיג וקשה לשחרור מן הלרינקס, ודורש כחכוח וניקוי גרון בכוח (היום הארבעה־עשר); לאחר ארוחת הערב, שיעול יבש טורדני (היום הארבעים ושלושה), 6. [380.]
שיעול עוויתי, עם פליטת כיח אפרפר בגושים קטנים, בבוקר (היום השני), 7.
אין שיעול בלילה במשך הפרובינג, 9.
הנשימה.
הנשימה 16 (היום השלושים ותשיעי), 7 ; (היום הארבעים), 6, 16 ; (הימים השני והשלישי), 20 ; (היום השלושים ושישה), 7.
קולות הנשימה אינם ברורים (היום העשירי); קולות הנשימה ברורים, פרט לאונה התחתונה של הריאה הימנית (היום השנים־עשר); קולות הנשימה בלתי מובחנים מאוד, פרט לחלק העליון של הריאות (היום החמישה־עשר); קולות הנשימה בלתי מובחנים באונות התחתונות של הריאות משני צדי החזה (היום השבעה־עשר), 10a.
קולות הנשימה אינם ברורים (היום העשירי); קולות הנשימה במחצית העליונה של החזה נשמעים ברורים במידה מתונה, אך אלה של המחצית התחתונה עמומים למדי; עם זאת, התהודה בניקוש רגילה בכל שטח החזה (היום השנים־עשר); קולות הנשימה נעשים תקינים (היום העשרים ושניים), 9.
נשימות אנחה תכופות (היום התשיעי), 10a.
קוצר נשימה מעיק; נאלץ לקחת נשימות ארוכות לעיתים קרובות, עם כאבים מזדמנים בצד הימני של החזה, בשעה 9 בבוקר (היום השביעי), 7.

חזה

תחושה בחזה כאילו נשאף עשן, הגורמת לשיעול (היום האחד-עשר), 8.
כאב במשך רוב היום בחלק הקדמי של האונה העליונה של הריאה השמאלית, אך ללא רגישות בלחיצה על דופן החזה מעל מקום הכאב (היום הרביעי), 8a.
תחושת מלאות ומועקה בחזה (היום השלישי), 10. [390.]
תחושת מלאות ומועקה בכל החזה, מלווה בתחושת כאיבות, מוחמרת בשאיפה, ונמשכת במשך יתרת היום והערב, עם שיעול קצר יבש, שנראה כאילו הוא נובע מגירוי כלשהו מאחורי המחצית העליונה של עצם החזה (היום הארבעה-עשר), 10a.
תחושת כיווץ סביב החזה, ולעתים מרגיש צורך לקחת נשימה עמוקה, אך אין שיעול (היום השנים-עשר), 6.
תחושת מועקה בחזה (היום החמישה-עשר), 10a.
תחושת מועקה במרכז החזה, אחר הצהריים (הימים התשיעי והעשירי), 8.
הריאות חשות במועקה, כאילו מכביד עליהן משקל כבד (היום הרביעי); תחושה כבדה ומעיקה בחזה, המחייבת מאמץ לשאוף נשימה ארוכה ומלאה (היום החמישי); תחושת מועקה בחזה, עם שיעול יבש קל (היום השישי); תחושת מועקה על החזה (הימים השמיני והתשיעי), 10.
אינו חש עוד מועקה בחזה מאז שהפרשת השתן נעשתה חופשית (היום השלושה-עשר), 8a.
כאב חד, יורה, בין הצלע השישית לשביעית, סמוך למקום החיבור של הצלעות עם הסחוסים, נמשך שניות ספורות בלבד, שב והופיע לאחר הפסקה של חצי שעה, בשעה 9.30 P.M. (היום השלושים ושבעה), 7.
כאב פלאוריטי בצד ימין, מעל הכבד, אחר הצהריים (היום החמישי), 7.
מעט כאיבות בחזה, בבוקר (היום השני), 7.
תחושת כאיבות ומועקה בכל החזה בשעת תנועה או מאמץ. נטילת שאיפה מלאה מגבירה את הכאיבות (הימים השמיני, התשיעי והעשירי); החזה מרגיש כואב יותר (היום החמישה-עשר); כל החזה מרגיש כואב בנטילת שאיפה מכל עומק שהוא (היום השבעה-עשר); כל החזה הורגש כואב במשך כל היום (היום העשרים); כאיבות בריאות, כפי שהיה בימים האחרונים (הימים העשרים ואחד, העשרים ושלושה והעשרים וארבעה), 10a. [400.]
כאב באזור הצלעות התחתונות; הן כואבות בלחיצה (היום השני), 7.
האזור שבין הצלע השישית לשביעית כואב בלחיצה, בבוקר (היום השלושים ושמונה), 7.
רגישות בלחיצה באזור העל-בריחי, נמשכת כל היום (היום האחד-עשר), 10a.
מצוקה בחזה, שהוקלה במידת-מה על ידי נטילת Pulsatilla במנות חוזרות (היום הארבעה-עשר), 8.
החלק הקדמי.
האוויר, בשאיפה מלאה, גורם לתחושה לא נעימה מאחורי עצם החזה (היום הרביעי), 8a.
כאב חולף במהירות בחלק הקדמי של החזה, מתחת לצלע השביעית, במרחק כשני אינץ' מעצם החזה, בכל אחד מן הצדדים, אך לא בשני הצדדים בעת ובעונה אחת; הורגש שלוש פעמים בצד שמאל ופעמיים בימין (היום החמישי); כאבים בחזה הורגשו לפחות עשרים פעמים בעשרים וארבע השעות האחרונות, אך לא בלילה בזמן השינה (היום השישי); הכאבים בחזה אינם כה חדים ואינם באים בתדירות כה רבה. נותרת תחושת מועקה וכאיבות במקומות שבהם הורגשו הכאבים (היום השביעי), 10a.
כאב ניכר בחזה בין הפטמות, עם תחושה חלולה באופן שאין לתארה באותו מקום, מלווה בתחושת חנק בגרון, ומוחמר במידה ניכרת על ידי שאיפת גז מימן פחמני (היום העשרים ושבעה), 7.
כאב עז מתחת לסחוס החרבי, בשעה 12.05 P.M. (היום השלישי), 5.
תחושת מועקה או סתימה, מבית הקול עד תחתית עצם החזה, כל היום (היום הרביעי); תחושת סתימה בכל החזה בכלל, ומורגשת ביתר שאת מאחורי עצם החזה, ומבית הקול עד האפיגסטריום, הורגשה כל היום (היום האחד-עשר), 8a.
תחושה כואבת, כחבולה, מתחת לעצם החזה ומשמאלה, במקום המפגש של השליש העליון והשליש האמצעי של העצם, המורגשת בעת משיכת הכתפיים מעלה ולאחור; כאב זה מתפשט לעתים לאחור עד לזווית התחתונה של השכמה ועד למפרק הכתף, שבו יש זה חמישה ימים מיחוש עייף בעת הרמת הזרוע (היום השלושים ושישה), 7. [410.]
ניקוש מתון על כל החלק הקדמי של החזה מעורר כאב (הימים השנים-עשר והתשעה-עשר), 9.
גירוי מתמיד מאחורי עצם החזה, בערך בחלק התחתון של השליש העליון (היום השנים-עשר), 9.
הצדדים.
כמה פעמים היום, כאבים דוקרים חדים, בחומרה בינונית, בשני צדי החזה, במרווח שבין הצלע הרביעית לשביעית (היום השנים-עשר); התקף אחד של כאב דוקר דרך הצד הימני של החזה, בסביבות הצלע החמישית, סמוך לסחוס, המגיע לאחור עד השכמה ונמשך דקה בלבד (היום התשעה-עשר), 9.
כאב וכאיבות בצד הימני של החזה (היום האחד-עשר); מאז אמצע אחר הצהריים אינו כה חמור; כאיבות בשאיפה, ובעשיית שאיפה מלאה ועמוקה מורגש כאב עז, ולעתים הוא מקצר את השאיפה (היום השנים-עשר), 10a.
השרירים הבין-צלעיים בצד שמאל, בין הצלעות השישית, השביעית והשמינית, כואבים למגע (היום השלושים ושישה), 7.
השדיים.
כאב יורה מתחת לשד הימני (היום העשרים ושבעה), 7.
כאיבות מתחת לשד הימני בלחיצה (היום השלישי), 7.

הלב והדופק

בהנחת האוזן על החזה, קולות הלב נשמעים בבירור כמעט בכל חלקי החזה (היום החמישה־עשר); הקולות כה חזקים וברורים עד כי אינם מאפשרים לשמוע בבירור את קולות הנשימה (היום השבעה־עשר); הוא עצמו יכול לחוש בבירור את פעימות הלב דרך החזה (היום השמונה־עשר); פעימות הלב עזות בעת כל מאמץ בלתי רגיל או בהמשכת מאמץ רגיל למשך זמן ניכר (היום העשרים ותשעה), 10a.
דופק 98 (היום השני), 10.
דופק 80 (היום השני); 86 (היום השלישי); 80 (היום השלושים ושישה); 80, בשעה 3.30 P.M. (היום השלושים ושמונה); 84 (היום השלושים ותשעה); 96 (היום הארבעים), 7. [420.]
דופק 76 (היום העשירי); 80, ולסירוגין (אין זה רגיל אצלו), (היום העשירי); דופק 88 (היום הארבעה־עשר); דופק 90 (היום החמישה־עשר), 9.
דופק 90, 8.
דופק 72, ומלא (היום השני); 90, בשעה 7.50 P.M. (היום העשרים ואחד); 84 (היום העשרים ושניים); 90 ומלא, בשעה 2.30 P.M. (היום העשרים ושישה); 85, מלא וסדיר (היום הארבעים ואחד); 84, מלא וסדיר, בשעה 9.30 A.M. (היום הארבעים ושלושה); 86, בשעה 9.35 A.M. (היום הארבעים ושישה), 5.
דופק 88 (היום החמישים), 6.
דופק 86, ומשתנה מעט במלאותו, אך סדיר בפעימותיו (היום השביעי), 8a.
דופק 72 (בדרך כלל 80 עד 85), בלתי סדיר מעט, משתנה במלאותו (היום השמיני); 72, ובלתי סדיר למדי בפעימותיו (היום התשיעי), 74, ורק בלתי סדיר במקצת (היום העשירי); 76, ודק למדי, אך סדיר (היום השנים־עשר); 56, מלא וסדיר, בשעה 6.30 P.M. (היום הארבעה־עשר); 75, סדיר ומלא (היום החמישה־עשר); 78, משתנה במלאותו, אך סדיר בפעימותיו (היום השבעה־עשר); 86, דק ובלתי סדיר (היום השמונה־עשר); 78, לעתים דק ולעתים מלא, ומתנודד בקלות בעקבות שינוי תנוחה או מאמץ גופני (היום העשרים); 82, מלא וסדיר (היום העשרים וחמישה); 72, ובלתי סדיר למדי במלאותו ובפעימותיו (היום העשרים ותשעה), 10a.
דופק 66 עד 69, ובלתי סדיר, עם חמש עד שבע הפסקות בדקה (היה מעט לסירוגין גם קודם, אך כעת יותר מן הרגיל); בצהריים (היום הרביעי); 76, רך ודי סדיר (היום העשירי); 96, לעתים דק ולעתים מלא ובלתי סדיר מאוד (היום השנים־עשר); 95 עד 96 במשך כל היום (היום הארבעה־עשר); כ־100, דק ולסירוגין במשך החלק המוקדם של היום, 80, אחר הצהריים (היום החמישה־עשר); 80, ובלתי סדיר (היום השישה־עשר); 75, ובלתי סדיר במקצת (היום השבעה־עשר); 76, ובלתי סדיר מעט (היום התשעה־עשר); 80, ובלתי סדיר, הן במלאותו הן בפעימותיו (היום העשרים ושניים); 96, דק ודי בלתי סדיר (היום השלושים ושישה), 9a.

הצוואר והגב

צוואר.
הצוואר מרגיש נוקשה (ביום הארבעים ושמונה), 6.
הצד השמאלי של הצוואר מרגיש נוקשה וכואב (ביום השישי והשביעי), 9.
החלה תחושת כאב ורגישות, שמקורה בחוליה הצווארית התחתונה ונמשכת מטה עד למפרקי השכמות ומתחת לשתי השכמות; התחושה הורגשה לראשונה בעת הנעת הזרועות והכתפיים, בקימה מן המיטה בלילה (ביום התשעה עשר), 10a.
גב. [430.]
תחושת כאב ורגישות באזור הגב והבטן (ביום השנים עשר), 6.
מעט כאב ורגישות בגב (ביום השנים עשר), 6.
גבי.
כאב בין השכמות, חמור למדי, הגורם להטיית הכתף קדימה לשם הקלה; הוא מורגש בכל שאיפה, וככל שהשאיפה עמוקה יותר כך הכאב חמור יותר, נמשך מ־8 עד 9 בבוקר, וממשיך בהדרגה סביב, מתחת לקצה השכמה הימנית, אל מקום בצד הימני של החזה, מתחת לצלע התשיעית ולאורך העשירית. החלק הנזכר כואב ורגיש מאוד בעת נשימה מלאה (ביום האחד עשר), 10a.
בעת הכנסת נפח אוויר גדול מן הרגיל אל הריאות, מורגש כאב דוקר במרווח שבין השכמות, הנמשך עד 10 בערב (ביום התשעה עשר), 10a.
מותני.
כאבים בחלציים, המתפשטים על פני כל הגב, מורגשים במיוחד בין הכתפיים, ואף פוגעים בזרועות, בערב (ביום השישי); אותם כאבים חזרו (חצי שעה לאחר המנה הראשונה); הכאבים נעשו כה עזים עד שלא יכולתי לצאת כל אותו הערב (לאחר המנה השנייה, ביום השביעי), 1.
כאב עמום באזור המותני (ביום החמישים), 6.
כאב באזור הכליה הימנית, מחמיר בהליכה (ביום השלישי), 7.
רגישות קלה למגע באזור הכלייתי (ביום השנים עשר), 9.
עצתי.
כאב עמום בחלק התחתון של הגב, לרוחב העצה. תסמין זה היה קבוע פחות או יותר במשך הפרובינג (ביום הארבעה עשר), 9.
תחושת חולשה באזור העצה (ביום השישי), 8. [440.]
כאב ורגישות בהליכה או בהתכופפות, שהורגשו לראשונה בקימה מן המיטה בבוקר; חמורים מאוד בלחץ על כל אחד מצדי העצה, בקו אחד עם האצטבולום, והגרועים ביותר בצד שמאל. לאחר הליכה במשך זמן-מה הכאב הוקל (ביום העשרים), 9a.

הגפיים בכלל

תחושת נוקשות במפרקים (היום החמישים), 6.
כאב עמום בכל הגפיים (היום האחד־עשר), 9.
כאבים ראומטיים בגפיים, בעיקר בתחתונות, נמשכים מן הירך עד אצבעות הרגליים, ומחמירים במנוחה ומוטבים בתנועה; כאבים אלה שוהים רגעים אחדים בשרירים המעוצבבים על־ידי עצב השת; הכאבים הקשים ביותר הם בשרירי הכפיפה של הירכיים והשוקיים (היום העשרים ושניים), 5.
הכאבים בגפיים נודדים ממקום למקום, מראים העדפה למפרקים ולצד שמאל, אך אינם מוגבלים לצד זה (היום הארבעים ושישה), 5.

גפיים עליונות

כאבים נוירלגיים מבית־השחי עד הזרת, לאורך הצד הפנימי של הזרוע, האמה וכף היד, בשעה 9 A.M. (ביום השלושים ושמונה), 5.
במשך חמשת הימים האחרונים, כאב עמום מייגע בעת הרמת הזרוע; מורגש כאב עמום לאורך כל הזרוע השמאלית; הכאב העמום מחמיר מלחץ ומתנועה (ביום השלושים ושישה), 7.
כאב עמום שיגרוני בזרוע הימנית, בעיקר בכתף ובשורש כף היד (ביום השני), 7.
כתף.
מפרק הכתף מתפצפץ בעת הרמת הזרוע או הורדתה. הכאב המורגש בכתף יורד לאורך מהלך העצב המדיאני עד קצה האצבע (ביום השלושים ושישה), 7.
אמה.
שרירי הכופפים של האמה השמאלית, בעת החזקת דבר־מה ביד כשהזרוע כפופה, נעשו נוקשים (ביום השלושים ושישה), 7. [450.]
כאבים קטנים נודדים מדי פעם באצבעות, בכפות הידיים ובאמה (ביום החמישה־עשר), 3.
במשך הבוקר היה כאב עמום בשרירי הכופפים של האמה השמאלית סמוך לנקודת אחיזתם במרפק, בעת רכיבה (ביום השלושים ושמונה), 7.
כאב מקצות האצבע הרביעית והחמישית עד המרפק של הזרוע השמאלית (ביום הארבעים ושישה), 5.
כפות הידיים.
דקירות חדות, החוזרות לעיתים תכופות, לאורך המשטח הכפי של עצם המסרק הרביעית, בין עצמות שורש כף היד והפלנגות היוצרות מפרק עם עצם זו. אותו הדבר בשתי הידיים, אך לא בשתיהן באותו זמן (ביום השמונה־עשר), 10a.
האזור המטקרפו־פלנגאלי של האצבע המורה הימנית רגיש וכואב בלחץ, במידה כזו שכואב להחזיק את העיפרון למשך זמן כלשהו; מעולם לא סבל כך לפני נטילת התרופה (ביום השלושים ושישה), 7.
אצבעות.
קפיצות עצבניות באצבע האמצעית ובאצבע המורה של יד שמאל (ביום הארבעים ואחד), 6.
כאב במפרקי הגליל השני של האצבעות (ביום העשרים ושניים), 5.
כאב שיגרוני באצבע המורה הימנית (ביום העשרים ושבעה), 7.
כאבים חדים בזרת הימנית, בשעה 9.45 A.M. (ביום התשיעי), 5.

גפיים תחתונות

הגפיים התחתונות מרגישות כבדות (היום הרביעי), 10. [460.]
כאב באזור הכסל השמאלי, במפרק הירך ובמפרק הברך, עם צביטה מזדמנת בברך הימנית, 8.
כאב בגפיים התחתונות. הכאב בשרירי הכפיפה (היום העשרים ושלושה), 5.
מפרק הירך.
כאב במפרק הירך השמאלי (היום הארבעים ושישה), 5 ; בעת הליכה (היום התשיעי), 8.
כאב במפרק הירך השמאלי ובצד הפנימי של הירך (היום העשירי), 8.
כאב במפרק הירך השמאלי ולאורך הירך במסלול העצב הירכי, בתחושה כאילו המקום נחבל; גרוע יותר בתחילת הנעת האיבר, אך טוב יותר מהמשך תנועתו, 8.
ירכיים.
תחושת יגיעה מרכס הכסל ומטה לאורך הצד החיצוני של שתי הירכיים עד הברכיים, כאילו התאמץ יתר על המידה. החלה אחר הצהריים (היום החמישה עשר), 10a.
כאב עמום בירכיים (היום העשרים ואחד), 5.
כאב עמום לזמן קצר, סמוך לחצות היום, בחלק הקדמי והפנימי של הירך השמאלית (היום השנים עשר), 9.
כאב עמום החל בשעה 3 P.M., בחלק הקדמי של הירך, מתפשט אל השוק ואל הקרסול מלפנים, מתחיל במעט ומחמיר עד שנוצרה תחושה חסרת מנוחה ולא נוחה, שנמשכה עד שפרש ללילה, בשעה 9.30 P.M., אך לא מנעה שינה, ונעלמה בבוקר (היום השישה עשר), 10a.
כאב עמום לרוחב עצם העצה ולאורך הצדדים החיצוניים של הירכיים עד הברכיים, כאשר כל הירכיים שותפות לתחושה (היום השנים עשר); כאב של יגיעה לרוחב עצם העצה ולאורך הגפיים, כמו אתמול, עד 10 A.M. מאותה שעה הלך כמעט כל היום, והרגיש טוב יותר בזמן ההליכה, אך כשהתיישב שבה אותה תחושה (היום החמישה עשר), 9. [470.]
כאב חד בעת תנועה, מתחת לטרוכנטר בצד שמאל, המקרין עד חבל הזרע השמאלי, שהוא מעט רגיש למגע; הכאב הופיע פעמיים בפתאומיות, נמשך רגעים ספורים בלבד ונעלם, ושב בעת הצלבת הירכיים (היום החמישה עשר); הכאב מתחת לטרוכנטר הורגש לפרקים במשך היום ככאב עמום מתון (היום השישה עשר), 9.
כאבים ראומטיים יורים מן האצטבולום מטה אל הברך, נמשכים שניות ספורות בלבד, גרועים יותר בתנועה ובהסתובבות (היום השלישי), 7.
הירך כואבת ורגישה (היום החמישים), 6.
כאב ורגישות בצדה הפנימי של הירך השמאלית, מאזור המפשעה עד לשפה הפנימית של חלל בית הברך; הורגשו גם במידה קלה בירך האחרת (היום העשרים), 9.
כאב ורגישות בחלק האחורי של שתי הירכיים במסלול העצב הסיאטי, מורגשים ביותר בעת הליכה (היום החמישי), 8.
שרירי היישור של הירך מרגישים רגישים (היום השביעי), 10.
שרירי החלק הקדמי של הירך כואבים בהליכה, ורגישים למגע (היום הארבעים ושישה), 5.
ברך.
מפרק הברך הימני השמיע פקיקות תכופות בעת כיפוף, בלילה (היום החמישים), 6.
כאב בשני מפרקי הברך (היום התשיעי), 8.
כאב במפרק הברך השמאלי, לפני הקימה בבוקר (היום השלישי), 5. [480.]
כאב חמור במפרק הברך השמאלי, בשעה 9.35 A.M. (היום הארבעים ושישה), 5.
היה, לפני הקימה, כאב חמור דמוי התכווצות בחלק התחתון של חלל בית הברך, במפגש ראשי שריר התאומים, ויורד מרחק קצר לאורך השריר, ונחלש בהדרגה במשך הבוקר (היום העשרים וחמישה), 5.
כאב עמום במשך חצי שעה בצדו הפנימי של חלל בית הברך של רגל ימין, שהחל סמוך לצהריים בשכיבה, ולווה בתחושה לא נעימה לאורך החלק השרירי של החלק האחורי של השוק, שחלפה בהליכה (היום השנים עשר); כאב בחלל בית הברך, בעת שהתהלך, שנמשך כחמש דקות, ושלא השפיע הפעם על החלק האחורי של השוק, ולאחריו עד מהרה התכווצות במשטח הפלנטרי של כף רגל ימין, בין ה-os calcis לבין עצמות המסרק, שנמשכה לסירוגין במשך שאר הערב (חש משהו דומה לכך בזמן שחייה), בשעה 7 P.M. (היום השלושה עשר); שוב כאב סמוך לאמצע אחר הצהריים, במשך שעה (היום השבעה עשר), 10a.
עם תחילת התנועה, כאב ורגישות במפרק הברך הימני (היום השישי), 10.
שוק.
כאב כלשהו בשוק השמאלית, שהחל זמן קצר אחרי הקימה, בבוקר, בחלק החיצוני של מפרק הברך, מתפשט אל הטרסוס, ומורגש בכל היבטי השוק (קדמי, אחורי וצדי). הוא חמור ביותר ממש מתחת לחלל בית הברך, במפגש ראשי שריר התאומים; תחושת רגישות בכל האזור, אך השוק השמאלית מרגישה הגרועה ביותר. הכאבים ברגליים נעלמו בשעה 8.50 P.M. (היום הארבעים ושלושה); הכאבים בברכיים וברגליים הופיעו סמוך לשעה 3 P.M., כמו קודם, אך גרועים יותר במפרק הירך השמאלי, בשעה 4.50 P.M. (היום הארבעים וארבעה); כאבים עצביים בברכיים וברגליים, כמו קודם, בשעה 7.05 P.M. (היום הארבעים וחמישה), 5.
כאב כל היום בשרירי הכפיפה של השוק בעת תנועה, כאילו נחבלו (היום העשרים וחמישה), 5.
תחושה ראומטית עמומה המתפשטת מן הברך הימנית אל הקרסול, עם פקיקות של מפרק הברך בעת כיפוף או יישור (היום השלושים ושישה), 7.
דקירות בשוקה, בעת הליכה (היום השלושה עשר והחמישה עשר), 3.
אצבעות הרגליים.
יבלת הופיעה בצדה התחתון של האצבע הקטנה בכף רגל ימין (היום השלושים ושישה), 5.
יבלת הופיעה בצד התחתון של כל גליל בכל אחת מן האצבעות הקטנות של כפות הרגליים. מעולם לא היו לי כאלה קודם לכן, מלבד אחת שנעלמה בתוך ימים אחדים. אני נועל את אותן נעליים כבר חודשים; לא חשתי כל חיכוך עד שהיווצרותן הושלמה; שתיהן כואבות מאוד בלחיצה; אינני יכול לחשוב על כל סיבה העלולה לגרום להן (היום הארבעים ושמונה); היבלות כואבות מאוד (היום החמישים ואחד); נעלמות (היום החמישים ושלושה), 5. [490.]
כאב חמור ירה דרך המפרק המטטרסו-פלנגלי של האצבע הרביעית ושל האצבע הקטנה בכף רגל ימין, והמשיך עד קצות האצבעות, וגרם לו לצלוע; הכאב דומה לזה של נקע, אך כף הרגל לא נחבלה בשום אופן, בשעה 8.40 P.M. (היום העשרים וארבעה), 5.
תחושת חבלה מבחוץ מעל המפרק המטטרסו-פלנגלי של האצבע הקטנה (היום השלישי), 5.

תסמינים כלליים

אובייקטיביים.
גזעי הוורידים גדושים כאשר הם נראים על פני השטח (ביום העשרים ושניים), 9a.
התיאבון טוב כרגיל, אך ירד 5 פאונד במשקל (משקלו הרגיל, 138 פאונד), (ביום העשרים ותשעה), 10.
מתעייף בקלות בהליכה (מן היום התשיעי עד היום הארבעה-עשר), 8.
אדיש, רפה, רוצה לשבת בשקט (ביום החמישי), 8.
יש לו פחות כוח מאשר היה לו כשחדל לקחת את התרופה לפני שבעה ימים (ביום העשרים ותשעה), 10a.
במצב כזה של עייפות ותחושת חולי, שלא יכולתי לאכול ארוחת ערב, 1.
אי-שקט רב; אינו יכול לשבת בשקט למשך זמן כלשהו בלי מאמץ רצוני ניכר (ביום התשיעי), 2.
אינו יכול להישאר זמן רב בתנוחה אחת; חייב להתנועע (ביום השמיני), 8.
סובייקטיביים. [500.]
רגיש יותר לקור מבעבר (ביום השלושים ושבעה), 8a.
מרגיש עצבני (ביום השישי), 8.
תחושת עצבנות בכל הגוף (ביום הרביעי), 10.
עצבני מאוד (ביום העשרים ואחד); עצבני למדי וחסר מנוחה (ביום העשרים ושניים); עצבני ביותר; איני יכול לשבת בשקט בלי להפעיל את כל שליטתי העצמית (ביום הארבעים וחמישה); עצבני מאוד; איני יכול להחזיק את העט ביציבות (ביום הארבעים ושבעה); עדיין עצבני למדי (ביום הארבעים ושמונה), 5.
רצון להישאר בשקט (ביום השביעי); תחושת לאות, ורצון לשכב או לשבת (ביום השנים-עשר); הרגשה אומללה מאוד בקימה, בשעה 8 בבוקר (ביום החמישים); הרגשה של רפיון והיותי טוב-לכלום (ביום החמישים ואחד), 6.
נוטה להישאר יושב (ביום העשירי), 9a.
מרגיש עייף בכל הגוף (ביום החמישי), 8.
קמתי הבוקר בתחושת עייפות וכאילו הגוף והגפיים חבולים (ביום הארבעה-עשר), 9.
תחושת רפיון רבה במשך היום (ביום האחד-עשר), 2.
הרגשתי יגיעה עם היקיצה (ביום החמישה-עשר), 9a. [510.]
מרגיש לעיתים חלש מאוד (ביום החמישים), 6.
מרגיש מותש מאוד (ביום העשרים ואחד), 5.
מרגיש עצבני ואפוס כוחות מאוד (ביום השמיני), 8.
תחושה בלתי נעימה של אי-בריאות כללית (ביום העשרים ואחד); יצאתי אל הכפר, ובהיותי שם הרגשתי הרבה יותר טוב; לא הייתה כל תחושה בלתי נוחה (ביום העשרים ושישה); הרגשתי די טוב במשך כמה ימים (ביום השלושים ושישה); לעיתים במשך היום הרגשתי טוב יותר, ולעיתים גרוע יותר (ביום הארבעים ושישה); עליז יותר, וטוב יותר מכל בחינה (ביום החמישים ושלושה); מרגיש טוב יותר ועליז יותר מאשר לפני שלקחתי את התרופה; אולם מצב זה הולך ופוחת; הוא היה בולט יותר לפני כמה ימים (ביום החמישים ושמונה), 5.
ממשיך להרגיש רע, אף שעברו ארבעה ימים מאז שנגמרה התרופה (ביום האחד-עשר), 9.

עור

אובייקטיבי.
כמה כתמים אדמדמים, בלתי סדירים בצורתם, על האף, נעשים מגורים ורגישים למגע; מראה זה של האף לא חלף מאז ניטלה התרופה קודם לכן, עשרים ושניים ימים לפני כן (היום הרביעי), 10a.
מצב חום-קשקשי של פני שטח החזה, שהיה קיים בעשר השנים האחרונות, נעלם, ונותר צבע אדמדם על פני שטח החזה והצוואר, המסמן בבירור את גבולותיה של ההתפרצות הישנה או של שינוי הצבע (היום האחד-עשר); הכלואזמה שעל החזה ובחלק התחתון של הצוואר, וגם על חלק מן הבטן ולאורך ועל גבי שריר הישר הבטני, השתנתה לצבע אדום בהיר במידה מתונה, ונראית כנעלמת (היום העשרים וחמישה), 10a.
כתמים צהבהבים, הדומים לכתמי כלואזמה, מופיעים על הלחיים ועל המצח, ונשארים יום או יומיים (היום השמיני), 3.
התפרצות של טלאים מפושטים בלתי סדירים, עם התרוממויות פפולריות מרובות, ללא הילה, בעלות חוד מחודד, על הפנים והצוואר; השפע הגדול ביותר בין עצם הלחי לבין הענף של הלסת התחתונה; מספר ניכר, עם זאת, גם על הצוואר, ויותר בצד הימני מאשר בשמאלי (היום הארבעים ושלושה), 5.
בתוך שלושת הימים האחרונים הופיעו על העור המכסה את המקסילה העליונה השמאלית מספר פצעונים קשים, אדומים מאוד, לא כואבים מאוד (היום החמישים ואחד), 6. [520.]
פריחה אדומה-בהירה, כתמית ובלתי סדירה בצורתה, ללא כל בליטה, הופיעה בערך בשעה 10 בבוקר על המצח, ובתוך שעה התפשטה על שאר הפנים (היום השביעי), 10a.
פריחה אדומה עדינה על הפנים והצוואר, בעיקר בצד הימני (היום השלישי), 8.
פריחה אדומה עדינה על הפנים והצוואר, רובה בצד הימני (מן היום השלישי עד השישי); הפריחה המיליארית העדינה עדיין על הפנים והצוואר (היום השמיני), 7.
לאחר נטילה חוזרת של התרופה, לאחר הפסקה של עשרים יום, הפריחה שהתעוררה בעקבות הנטילה הראשונה של התרופה לא הופיעה שוב, 8a.
הפנים והצוואר מכוסים בהתפרצות מיליארית עדינה, עם פה ושם פוסטולה או פצעון אדמדם גדול (היום העשרים ושלושה), 5.
שחין מופיע בשריר הירך האחורי הצדי של הרגל השמאלית (היום האחד-עשר), 2.
יש לי שחין קטן בצד הימני של הסנטר, ואחד על גבשושית עצם השת (היום החמישים ושמונה), 5.
התכייבות (כפי שקרה בעבר עקב הצטננות) בזווית הימנית של השפתיים, הנמשכת שלושה או ארבעה ימים (היום השביעי), 6.
סובייקטיבי.
פצע מתכייב, שהיה קיים במשך כמה ימים לפני נטילת התרופה ליד הנקב המנטלי הימני, כואב מאוד בבוקר (היום השני), 7.
נאלץ לגרד את עצמי לעיתים קרובות למדי, בגב, בבטן ובזרועות, בלילה, במיטה (מעולם לא היה גרד קודם לכן), (היום השביעי), 1.

שינה וחלומות

ישנוניות.
מפהק לעיתים קרובות (היום התשיעי), 10a. [530.]
חש נמנום (היום השמונה-עשר), 5.
כבד וישנוני (היום העשירי), 9a.
בקושי יכול להישאר ער (היום השני), 3.
ישנוני מאוד (היום השלישי); מנומנם וישנוני בעת העבודה אחר הצהריים (היום העשרים וארבעה); לא ישן היטב; התעורר לעיתים קרובות במשך הלילה (היום העשרים וחמישה); פיהוק, ללא ישנוניות, אחר הצהריים (היום השלושים ותשעה); ישן היטב באופן בלתי רגיל במשך אחת-עשרה שעות, אף שבדרך כלל אני ישן רק שש וחצי או שבע שעות (היום הארבעים), 7.
ישן שינה עמוקה (היום הרביעי); חסר מנוחה וער, ולאחר מכן בבוקר דיכאון כללי (היום השמיני); חסר מנוחה, מלא חלומות, עם יקיצות תכופות (היום התשיעי), 8.
ישן שינה עמוקה, אך היה חסר מנוחה, והתהפך מצד אל צד מבלי שהיה מודע לכך, ובבירור התברר שכך היה מאז שהתרופה החלה לעורר תסמינים; כאשר עוררו אותו בכל זמן מאז שנטל את התרופה, היה מתעורר בעצבנות, כאילו מתוך בהלה, דבר שאינו רגיל אצלו (היום השישה-עשר); ישן שינה עמוקה, יותר מן הרגיל, אך התהפך מצד אל צד, וכשנעשו ניסיונות להעירו, היה מתרומם במיטה בהתרגשות ושוכב שוב, מבלי שהיה מודע לכך, בבוקר, דבר שלא היה רגיל אצלו; מתקשה להירדם; יש לו תחושת עצבנות כל הזמן, שנראה כי היא מטרידה אותו ומונעת ממנו להירדם (היום השמונה-עשר); תחושת אי-מנוחה מנעה ממנו להירדם עד אחרי 1 A.M., אף שהלך למיטה בשעה 9.30 P.M. (היום העשרים ותשעה), 10a.
היה צריך לשכב על הפנים כדי להירדם, אך ישן היטב במשך כל הלילה (היום השני); ישן טוב למדי במשך הלילה (היום השלישי); ישן גרוע; היה מזדקף בפתאומיות ונעשה ער לגמרי ומבוהל מאוד (היום השישי); ישן טוב יותר אמש (היום השמיני), 10.
נדודי שינה.
עשה אמבטיה והלך למיטה, אך היה חסר מנוחה, ולא יכול היה להירדם עד אחרי 3 A.M. (היום החמישים), 6.
פרש למיטתו בערך בשעה 11 P.M., אך לא יכול היה להירדם עד אחרי חצות מחמת התהפכות חסרת מנוחה (היום התשיעי); השינה מופרעת (היום האחד-עשר), 2.
נדודי שינה כל הלילה (היום השביעי), 1.
חלומות. [540.]
היה חסר מנוחה מאוד במשך שלושה לילות, מתעורר לעיתים קרובות ומוצא את הכיסויים מוסטִים הצדה ואת עצמו בתנוחה שונה מזו שבה נרדם; בדרך כלל אני נח בתנוחה אחת כל הלילה, בלי להתעורר במשך הלילה (היום העשרים ושלושה); היו לי חלומות רבים והייתי חסר מנוחה אמש, ואין זה רגיל אצלי (היום הארבעים); הייתי חסר מנוחה אמש וחלמתי, בניגוד להרגלי הרגיל (היום הארבעים ושבעה); ישנתי מעט אמש, הייתי חסר מנוחה מאוד, והתעוררתי לעיתים קרובות (היום הארבעים ושמונה), 5.
ישן היטב אמש, אך חלם הרבה מאוד (היום השנים-עשר), 6.
השינה מופרעת על-ידי חלומות בעלי אופי בלתי מוגדר (היום האחד-עשר), 1.
אמש ובערב שלפניו, כאשר שכב להירדם, ובעת שעצם את עיניו, נראו חזיונות של חיות שחורות קטנות כאילו חולפות לפני העיניים, והללו העירו אותו משנתו, ובמהלך השינה חלם על עצמים שחורים; אף ששנת הלילה הייתה טרודה, שכב בשקט (היום העשירי), 1.
לא ישן היטב; חלם שהוא נקלע למריבה ונתקל בקושי (היום הארבעה-עשר); חלם, שינה תנוחה, והיה חסר מנוחה (היום התשעה-עשר), 9a.
שינה טרודה; חלומות בלתי רגילים על מריבות וקושי (היום השלישי); היה חסר מנוחה והתגלגל הרבה במשך הלילה; לעיתים היה קריר במשך דקות אחדות, ולאחר מכן חם (היום השלושה-עשר), 8a.
שינה מלאה חלומות על רצח ועל קטטות (היום הארבעה-עשר); שכב וישן שעתיים או שלוש, ולאחר מכן קם בהרגשה טובה יותר (היום החמישה-עשר), 9.

קדחת

צינה.
נטייה להתקרב אל האש ולהישאר סמוך לה (היום הארבעה־עשר), 9a.
צינה רבה מאוד בשעת השכיבה; נאלצתי להתכסות, אף כי אשתי הזיעה לצדי (היום העשרים וחמישה); צמרמורות בגב שגרמו לי לרעוד, אחר הצהריים (היום השלושים ותשעה), 7.
במשך הלילה היה לעיתים קר למשך רגעים אחדים, ולאחר מכן חם; החום יבש וצורב, מקיף את כל הגוף, ונמשך שלוש או ארבע דקות, כמשך זמן הצינה; מצב זה נמשך מ־11 P.M. עד 3 או 4 A.M., ולא לווה לא בהזעה ולא בצמא, 8a.
חום. [550.]
טמפרטורה של 98 1/5° מתחת ללשון (היום העשרים וחמישה), 10a.
העור חם ויבש, בשעה 7.50 P.M. (היום העשרים ואחד); העור חם, אך ההזעה מועטה; טמפרטורה של 97 7/10° בבית השחי (היום העשרים ושניים), 5.
העור חם ויבש, עם תחושת לאות (היום השנים־עשר); העור חם ויבש מאוד (היום הארבעים ותשעה); העור חם ויבש (היום החמישים ואחד), 6.
חש חום בעודו במיטה, וקם בתחושת עייפות, עם עור חם ויבש; חש עצמו חמים, אף שמזג האוויר קריר (היום האחד־עשר), 6.
תחושת חום בפנים, והמראה סמוק (היום השביעי), 10a.
תחושת חום בפנים, עם תחושה עמומה במצח (היום הרביעי), 8.

תנאים

החמרה.
( בבוקר ), עם היקיצה, נפיחות באזורי ארובות העיניים; צריבה בעפעפיים; תחושת נפיחות בעפעפיים; דמעת; גודש הלחמית; גלגלי העיניים נראים גדולים; עם היקיצה, סתימה באף; נפיחות הפנים; כחכוח ריר; עם היקיצה, יובש בלוע, וכו'.
( לפני הצהריים ), שיעול יבש.
( בלילה ), כאב באזור המפשעה.
( באוויר הפתוח ), תסמיני העיניים; כחכוח ריר.
( באוויר קר ), התעטשות.
( בחום ), קידוח ברקות.
( בלחץ ), קידוח ברקות.
( בהתכופפות ), כאב ברקות.
( ), קידוח ברקות.
( בהליכה ), כאב באזור הכליה.
הטבה.
( בלילה ), שיעול.
( בהליכה באוויר הפתוח ), קהות הדעת.
( בהליכה ), כאב לרוחב עצם העצה; כאב בירכיים.

תוספת: NATRUM ARSENICATUM. מקורות. ( 5 a , ו־8 b עד 10 b , J. G. Thompson, Hahn. Month., vol. xiii, 1878, p. 599, תצפיות, שנתיים לאחר הפרובינגים שניתנו בכרך vi של ה־Encyclopedia); 5 a , J. C. King, M.D.; 8 b , R. Ramage, M.D.; 9 b , O. R. Shannon, M.D.; 10 b , J. G. Thompson; 11 , Dr. Gouffia, Med. Circular, 1859, vol. xiv, p. 254, נטל מראשית נובמבר ועד יוני שלאחר מכן מנה במרווחים של יומיים, והעלה אותה בהדרגה מ־5 מיליגרם ל־4 סנטיגרם.

נפש

תחושת עצבנות בכל הגוף. תחושת קדרות; רצון לשבת בשקט. בלבול וחוסר כוח לרכז את הדעת בנושא כלשהו, 10b.
אני חסר מנוחה יותר מכפי שהיה מנהגי בעבר, עד כדי כך שהדבר ניכר גם לאחרים. איני עליז כבעבר, לפני הפרובינג. לעיתים אני חש רגזנות, ואז גם אין לי החשק הרגיל ללמוד, אף כי הדעת נראית צלולה, והזיכרון כרגיל, 8b.
אצלי לא נצפו תסמינים נפשיים במשך שמונה-עשר חודשים או יותר, אך אני מבחין כי הפרובר R. R. ( 8b ), שעמו אני קשור, מעולם לא התאושש לגמרי מן האי-שקט העצבי ומאובדן כוח הריכוז, 5a.

HEAD

מיחוש עמום באזור המצח עם היקיצה בבוקר; במשך היום כאב חמור באזור המצח. כל תנועה מזעזעת את המוח. מיחוש לרוחב הגבות, מעל ארובות העיניים, ובגלגלי העיניים. הפנים מרגישות חמות, ולעתים נראות סמוקות, 10b.

עין. [560.]

פעולת התרופה על העיניים הייתה בולטת מאוד בזמן שנערך הניסוי, והתסמינים מאז היו כה מתמידים, עד שאני חושש שהתוצאות קבועות. העיניים מרגישות חלשות דרך קבע, כאילו יש להחזיק את העפעפיים סגורים כדי להגן על גלגל העין. הלחמית נראית יבשה וכואבת. בקריאה או בכתיבה העיניים מתעייפות עד מהרה ונעשות כואבות. חשיפה קלה לקור או לרוח גורמת לגודש של הלחמית. לאחר התבוננות בחפץ במשך זמן קצר הוא נעשה מטושטש ובלתי־מובחן; העיניים רגישות מאוד לאור. כל תסמיני העיניים גרועים יותר בבוקר, נעשים בהדרגה פחות חמורים, ונעלמים לקראת הערב. העיניים אינן סובלות במיוחד מאור מלאכותי, 5a.
העיניים גדושות; העיניים ואזור הארובה נפוחים מאוד. הדבקות של העפעפיים עם היקיצה בבוקר. העיניים רגישות לאור. העיניים צורבות כאילו מעשן עצים. בצקת של אזור הארובה. חוסר יכולת לפקוח את העיניים לרווחה כרגיל. נטייה של העפעפיים להיעצם. המשטח הפנימי של העפעף התחתון גרגירי במראהו באופן ברור. כאב חמור בארובות ובאזור הארובה. כל אזור הארובה נפוח מאוד, וכלי הדם של גלגל העין ושל העפעפיים גדושים מאוד. צריבה ודמעת ביציאה אל האוויר הפתוח. הראייה נחלשה, 10b.
עיני חזרו להיות תקינות כרגיל כשבעה או שמונה חודשים לאחר שהפסקתי ליטול את התרופה, ומאז נותרו חזקות ובריאות, 8b.

אף

כאב עמום בשורש האף. האף סתום, בעיקר הנחיר הימני. חייבים להשאיר את הפה פתוח כדי לנשום במשך הלילה. ההפרשה מן האף שופעת מאוד, תחילתה צלולה ומימית, ובהדרגה היא נעשית סמיכה יותר, עד שלבסוף היא צמיגה וצהובה. עיבוי של רירית האף; אפשר לשאוף אוויר, אך יש קושי להוציאו בנשיפה. ריר צהוב וצמיג נמשך בשאיפה, ומסולק בכחכוח מן הנחיריים האחוריים. עיטוש המתעורר בעקבות שאיפת אוויר קר, 10b.
רירית האף יבשה; הריר נעשה צמיג, קשה, ולעתים, כאשר הוא מתנתק, הוא גורם לדימום. מן הנחיריים האחוריים יש טפטוף של ריר, שלעתים נאסף לגוש צמיג ודביק מאוד, הגורם לצורך ניכר בכחכוח ובניקוי הגרון כדי לסלקו, 9b.
מאז שלקחתי את התרופה אני מוטרד מקטאר אפי. האף מרגיש סתום כל הזמן, אך גרוע יותר בלילה ובבוקר. במשך היום יש מעט מאוד הפרשה מן האף, אך תחושה כאילו הרירית נפוחה. בבוקר האף מרגיש סתום, וחתיכות של ריר מוקשה בעל גוון כחלחל יוצאות ממנו בעת קינוח, ולאחר מכן הרירית מרגישה כואבת ושפשופה. אני לוקה בהצטננות בקלות רבה יותר מכפי שהייתי רגיל, 8b.

פנים

הפנים סמוקות וחמות; מרגישות נפוחות. כאב כבד ודואב בעצם הכברה. עצמות הלחיים מורגשות גדולות, כאילו נפוחות. שרירי הלעיסה מורגשים נוקשים, ותנועת הלסת מכאיבה, 10b.

גרון

צמא; תחושת יובש ונוקשות במיצר הלוע ובלוע. כחכוח של ליחה צמיגה וקשה, צהובה או אפרפרה. עיבוי של הענבל, השקדים והלוע; פני השטח בלתי סדירים, נפוחים, אדומים-ארגמניים, ומכוסים בשפע של ריר צהבהב-אפרפר. הרקמות הרכות של הגרון מעובות. קושי בוויסות הקול. (העיבוי של הקרום הרירי של מיצר הלוע והלוע לא נעלם כליל במשך יותר משישה חודשים לאחר שהפסקתי ליטול את התרופה, אך בשום זמן לא הורגשה כל רגישות כואבת), 10b.
מיצר הלוע מרגיש יבש בשאיפה ובבליעה; היובש חמור יותר בבוקר, ותמיד לאחר הצטננות, 9b.

STOMACH

במשך כל הזמן התיאבון היה מופרז, 11. [570.]
הרגישות למגע של האפיגסטריום, אשר נצפתה במהלך ה-proving, נמשכת במידה מתונה. היו לי התקפים תכופים של קלקול קיבה, שכל אחד מהם נמשך כמה ימים. בזמנים כאלה הקיבה כואבת ורגישה, וכל דבר חם או מחמם גורם לתחושת צריבה, וניתן לחוש בו בבירור מיד עם כניסתו לקיבה. לפני שהשתתפתי ב-proving לא חוויתי כל רגישות או כאב באזור זה, 8b.
רגישות למגע בכל אזור האפיגסטריום, בולטת ביותר מיד מתחת לזיז החרב. כאב דרך הבטן. המעיים משוחררים. פליטת גזים תכופה. תחושת בחילה. הקאה של כמויות גדולות של מים חמוצים. ריח המזון נעים, אך בניסיון לאכול אותו הוא גורם להקאה של נוזל חמוץ מאוד, 10b.

בטן

תסמיני הבטן לא היו בולטים זה זמן־מה; עם זאת, פעולת המעיים אינה סדירה מאז הפרובינג, והיא לסירוגין רפויה או עצורה; גזים מצטברים במהירות רבה מאוד, וגורמים לכאב, המוקל רק על־ידי פעולת המעיים או פליטת גזים, 5a.

מערכת הנשימה

מאז נטילת התרופה, הקרום הרירי של דרכי הנשימה רגיש באופן בלתי רגיל להשפעות של קור ושל אבק או אדים מגרים. מדי יום, במשך שנתיים, כייחתי כמות גדולה או קטנה יותר של ריר לבן סמיך, בעוד שריר צהוב סמיך הופרש מן הנחיריים האחוריים. תסמינים אלה מוחמרים בשאיפת אבק, עשן וכו'. קיימת נטייה להיווצרות קרומים יבשים באף; כאשר מסירים אותם, מופיע דם בעקבות זאת. יש כאב לוחץ כמעט קבוע בשורש האף. לאחר חשיפה קלה לקור, גרוני מקבל את המראה האדום והתפוח שנצפה בזמן הפרובינג; אין כאב המתלווה למצב זה, 5a.

חזה

תחושת מלאות ומועקה בחזה. שיעול יבש. השיעול משוחרר יותר, אך ללא כיח. כאב חד וחטוף בחלק הקדמי של החזה, מתחת לצלע השביעית. כאביות ומועקה בחזה; גרוע יותר בעת שאיפה עמוקה. רגישות ללחץ באזור העל-בריחי. הריאות מורגשות כמלאות וסתומות. קול הנשימה בלתי ברור מאוד, 10b.
בצדו הימני של החזה, מתחת לסחוסי הצלעות הרביעית והחמישית, במקום שבו הופיעו גירוי, כאב וכאביות בעת פרובינג התרופה, יש אי-נוחות, אשר בכל מאמץ גופני יוצרת תחושה מציקה, המולידה שיעול יבש, מקוטע וטורדני, וכאביות קלה, אך לעולם אין כאב חד. תסמינים אלה מוחמרים בשאיפות עמוקות, מאבק ובאוויר סגור, 9b.

HEART AND PULSE

הדופק בלתי סדיר, משתנה במלאותו, ואיטי מן הרגיל. קולות הלב נשמעים כמעט בכל חלקי החזה. ניתן לחוש בבירור את פעימות הלב דרך החזה, 10b.

BACK

כאב עז בין השכמות, הגורם לנטיית הכתפיים קדימה לשם הקלה, מורגש בכל שאיפה, ומתקדם בהדרגה סביב מתחת לקצה השכמה הימנית אל אזור בצדו הימני של בית החזה, מתחת לצלע התשיעית ולאורך הצלע העשירית; רגישות מכאיבה המתחילה בחוליה הצווארית התחתונה ונמשכת מטה עד לקצות שתי השכמות ומתחתיהן. בעת שאיפה עמוקה מן הרגיל מורגש כאב דוקר במרווח שבין השכמות, 10b.

הגפיים

הכאבים הנוירלגיים בגפיים, שנגרמו על ידי התרופה, חזרו והופיעו לעיתים קרובות במשך השנה הראשונה. לעיתים היו עזים למדי, והיו נמשכים כמה ימים בכל פעם. לאחרונה אינם גורמים לי עוד כל טרדה, 8b.

הגפיים העליונות

דקירות חדות לאורך המשטח הכפי של עצם המטקרפל הרביעית, בין עצמות הקרפוס והפלנגות, מורגשות בשתי הידיים, אך לא בשתיהן בעת ובעונה אחת. הגפיים התחתונות כבדות בתחושתן. עם תחילת התנועה, כאב ורגישות במפרק הברך הימני. כאב עמום בצדו הפנימי של חלל הפופליטאה ברגל הימנית, מלווה בתחושה בלתי נעימה לאורך החלק השרירי של החלק האחורי של הרגל, שחלפה בזמן ההליכה. התכווצות במשטח הפלנטרי של כף רגל ימין. כאב בחלק הקדמי של הירך, מתפשט אל השוק ואל הקרסול, מתחיל במידה קלה והולך ומחמיר, עד שנוצרת תחושה חסרת מנוחה ולא נוחה, 10b.

הגפיים התחתונות. [580.]

הכאבים הנוירלגיים בגפיים התחתונות חזרו לפרקים, כנראה בלי כל סיבה מעוררת; הם מופיעים בעיקר בירך, בשוק ובכף־הרגל השמאליות, ורק העצבים המעצבבים את השרירים הכופפים נפגעים, 5a.
כאב קהה, חותך, הנמשך כחמש דקות בכל פעם ומופיע בערך כל חצי שעה, מורגש לאורך רצועת פופארט ובסביבתה, ומופיע בשני הצדדים בעת ובעונה אחת. לאחר שכיכת הכאב מורגשת באשך השמאלי תחושה מבחילה, כאילו נגרמה ממכה, והיא נמשכת כעשר דקות. במשך כל הזמן שבו נמשכה תחושה זו היה האשך רגיש ביותר למגע, אפילו למגע הבגד, אך רגישות־יתר זו חלפה בכל פעם לאחר שכיכת הכאב. השתן בהיר, ובכמות מוגברת, 10b.

GENERALITIES

מלאות הגוף הייתה ניכרת מאוד; עם היעלמותה באה כחישה ניכרת, 11.

העור

הפריחה שנצפתה במהלך הפרובינג שבה והופיעה מאז בפנים ובצוואר במרווחים בלתי סדירים, אך לא נמשכה זמן רב בכל פעם. פריחה קשקשית (שלא נצפתה לא לפני הפרובינג בתרופה ולא במהלכו) הופיעה על החזה לאורך עצם החזה. הקשקשים דקים למדי, לבנבנים, וכאשר מסירים אותם הם מותירים את העור מאדמדם מעט. כאשר מניחים לקשקשים להישאר, האזורים המכוסים בהם נעשים מגרדים, ובמיוחד כאשר מתחממים עקב מאמץ, 8b.

ראש

עיניים

אוזן. [160.]

אף

פנים

פה

גרון

קיבה

הבטן

החלחולת ופי הטבעת

צואה

אברי השתן

אברי המין

אברי הנשימה

חזה

הלב והדופק

הצוואר והגב

הגפיים בכלל

גפיים עליונות

גפיים תחתונות

תסמינים כלליים

עור

שינה וחלומות

קדחת

תנאים

נפש

HEAD

עין. [560.]

אף

פנים

גרון

STOMACH

בטן

מערכת הנשימה

חזה

HEART AND PULSE

BACK

הגפיים

הגפיים העליונות

הגפיים התחתונות. [580.]

GENERALITIES

העור

Natrum Arsenicatum בשאר הספרים הקלאסיים

רמדיז נוספים בספר זה

חקור את פלטפורמת Similia המלאה

Natrum Arsenicatum בשאר הספרים הקלאסיים

רמדיז נוספים בספר זה