Mercurius corrosivus

מאת Timothy F. Allen — האנציקלופדיה של המטריה מדיקה הטהורה

מקור היסטורי לעיון עבור מטפלים וסטודנטים. ההצהרות שלהלן משקפות את תורת ההומאופתיה של המחבר המצוין ואינן מוכיחות את יעילות הטיפול. טקסט זה אינו מהווה ייעוץ רפואי ואינו יכול להחליף אבחון או טיפול מתאימים.

  • רגשי.
  • המוח מושפע בעליל, 84.
  • דליריום, 17, 30 ; (בלילה החמישי), 79.
  • דליריום; היה צורך לרתקו בכוח למיטתו (ביום הרביעי), 72.
  • דליריום מלא (לאחר ארבעים דקות), 67.
  • מצב־רוח ירוד למדי, 76.*
  • מדוכא מאוד (ביום השישי), 79.*
  • אנקותיה הבהילו את בני המשפחה (לאחר חצי שעה), 75.
  • חרדה, 43 ; (לאחר היום השני), 19.
  • החרדה גברה, במשך הלילה, 35. [10.]
  • חרדה רבה; לא העזה לזוז, שכן הכאב וההקאה התחדשו מן הלחץ הקל ביותר על הקיבה (לאחר שעתיים וחצי), 49.
  • רוגז, אחר הצהריים (ביום השלושה־עשר), 7.
  • רוגז תכוף, כך ששום דבר אינו משביע את רצונו; לסירוגין עם עליצות, 1.
  • רגזן מאוד כל היום (ביום השלישי), 7.*
  • שכלי.
  • קהות השכל, אף שהיה בהכרה צלולה כאשר היה ער ממש (ביום החמישי), 63.
  • כאשר דיבר, מחשבותיו היו מקוטעות; למעשה, לא יכול היה לתאר בבירור את תחושותיו; דיבר על שלושה סוגי כאב־ראש, העיר על היפרדותם זה מזה, ניסה לתקן את עצמו, עד שנאלץ להפסיק מתוך תשישות (ביום השני), 3.
  • מטומטם, חיוור, עם עיניים יבשות ולא יציבות, 81.
  • חולשת השכל; הוא מביט בנו בעיניים פקוחות לרווחה, ואינו מבין אותנו (לאחר שעתיים), 1.*
  • השכל כה חלש בערב, עד שלפעמים הבטתי באדם שדיבר אלי בלי להבינו באמת (ביום השנים־עשר), 7.
  • היה צורך לעוררו כדי שישיב לשאלות, 61. [20.]
  • השכל מושפע במקצת; מעט סטופור (ביום השלישי), 51.
  • שכב בחצי סטופור (ביום השישי), 79.
  • סטופור מלא (ביום השלישי), 85.
  • סטופור ודליריום (שהתגברו עד המוות) , (ביום השישי), 42.*
  • קומה במשך עשרים וארבע שעות (אחר הצהריים, ביום השני), 86.
  • הראש מושפע מאוד, עם קומה (לאחר שתים־עשרה שעות), 83.*

HEAD

  • בלבול וסחרחורת.
  • ערפול בראש, המוקל בפליטת גזים, 9.
  • ערפול, חום וכבדות בראש (ביום השישי), 25.
  • הראש מעט מעורפל (ביום השמיני), 7.
  • כמה התקפי סחרחורת, 35a. [30.]
  • סחרחורת קלה (ביום הרביעי), 5.
  • סחרחורת עזה מאוד (ביום השלישי), 77.
  • מעין סחרחורת סיבובית, עם ראייה תקינה; אובדן כמעט מלא של השמיעה, הנמשך מחצי שעה עד שעה, במיוחד בשעה 9 P.M., בשכיבה, ולעיתים רחוקות במשך היום, עם כאבים קורעים בעורף, 9.
  • הסתחרר בכל פעם שהרים את ראשו מן הכרית (לאחר שעתיים וחצי), 39.
  • סחרחורת (לאחר שש שעות וחצי), 41.
  • הראש בכללותו.
  • קהות הראש (ביום החמישי), 5 ; (ביום השישי), 7.
  • קהות בראש, במיוחד מעל הגבות (ביום השלישי), 10.
  • כבדות הראש (לאחר אמבט אחד), 38.
  • הראש כבד ומעורפל (ביום השני), 3.
  • כבדות וקהות הראש (ביום הרביעי), 5. [40.]
  • אי-נוחות רבה בראש, 30.
  • כאב רב בראש (ביום השלישי), 61.
  • כאב עז בראש (ביום השני), 72.
  • גודש אל הראש והפנים, עם צריבה בלחיים (ביום האחד-עשר), 5.
  • כאב ראש (לאחר שש שעות וחצי), 41.
  • כאב ראש תכוף, במיוחד ברקות, 17.
  • כאב ראש חמור (לאחר חצי שעה), 59 ; (ביום הרביעי), 24.
  • כאב ראש עז מאוד (ביום השביעי), 20.
  • כאב ראש עמום, מסחרר, 9.
  • כאב עמום וכואב חמור, פתאומי, במצח ובקודקוד, גרוע יותר בהשתופפות או בנענוע הראש; מוקל בהנחת היד הקרה על המצח (כמעט מיד לאחר המנה השנייה); הוא התפשט אל מרכז המוחון, ושם הורגש כאילו היה ... , בערך בשעה 5 P.M. (לאחר חמש שעות ורבע); בשעת התה (6.15 P.M.) הוא חלף לפתע; הוא גרם לו להרגיש מדוכדך למדי, 76. [50.]
  • כאב בראש, כמו משיכה בקרום העצם של הגולגולת (ביום השמיני), 4.
  • תחושת לחץ בראש, 40.
  • מצח.
  • קהות במצח, עם כאב גלי ומתנודד בשתי ההמיספרות של המוח, 3b.
  • קהות בראש, באזור המצחי העליון (ביום הרביעי), 5.
  • כאב עמום בבליטה המצחית הימנית (לאחר ארבע שעות), 3.
  • כאב ראש עז במצח (ביום השביעי), 25.
  • כאב ראש (דוקר) באזור המצחי, הנמשך שעה, עד מהרה (ביום הרביעי), 6.
  • כאב דוקר מציק במצח (ביום השישי), 25.
  • כאב ראש; דקירות משולבות בלחץ מעל העין השמאלית, מוחמרות בהשתופפות, 1.
  • רקות.
  • כאבים ברקות (ביום האחד-עשר), 7. [60.]
  • כאב ראש ברקות (ביום השביעי), 7.
  • כאב ראש המוגבל לרקות, המשתנה ללחץ מעל העין השמאלית (ביום השנים-עשר), 7.
  • כאב ראש עז ברקות (לאחר שתי מנות), 64.
  • עצמות הקודקודיות.
  • דקירות בראש, בעצם הקודקודית השמאלית (ביום הראשון), 8.
  • הראש החיצוני.
  • הכאב המענה ביותר פרץ מיד, ועוד בטרם סיים הרופא שומייקר לשפשף את השני, הראשון כבר היה בעינוי, וצווח שראשו בוער. עד שהגיעו הביתה היו ייסוריהם עזים כל כך, עד שהיה אפשר לשמוע את צווחותיהם מכל חלקי הכפר, 67.

עין

  • אובייקטיבי.
  • מבט בוהה, 2.
  • העיניים אדומות ומבריקות, 25.
  • העיניים שטופות דם ובולטות מן הארובות (לאחר חצי שעה), 65.
  • העיניים נוצצות, 15.
  • העיניים מבריקות ומוזרקות (ביום השישי), 25. [70.]
  • העיניים מבריקות ובתנועה מתמדת, 37.
  • העיניים עמומות וכהות, ומביעות ייסורים (לאחר חמש שעות), 36.
  • דלקת של העיניים, הבולטות מארובותיהן, 2.
  • סובייקטיבי.
  • העיניים כואבות (ביום האחד-עשר), עם הזרקה מסוימת של כלי הדם של הלחמית; הכאב היה לוחץ ושורף (ביום השנים-עשר), 7.
  • בעירה בעיניים (ביום השמיני), 5a.
  • בעירה בעיניים, ובשולי העפעפיים, כמו בתחילתה של דלקת לחמית (לאחר ארבע שעות, ביום הראשון), 5a.
  • בעירה ותחושת יובש בעיניים (ביום החמישי), 5.
  • כיווץ של שריר קימוט הגבה, עם פזילה חלקית (ביום השלישי), 86.
  • קריעה כאילו בעצם שמעל העין השמאלית, סמוך לשורש האף, ובחלקים אחרים של העצם (ביום הראשון), 8.
  • קריעה שורפת בחלקו העליון של העפעף העליון השמאלי (ביום הראשון), 8. [80.]
  • גרד בעין השמאלית (ביום הראשון), 8.
  • לחמית.
  • אודם של הלחמיות, 37, 64a.
  • לחמית שני העפעפיים אדומה וגדושה מאוד בכלי דם (ביום החמישי), 5.
  • הלחמית מוזרקת (לאחר חצי שעה); פחות מכך (לאחר שלוש שעות וחצי), 59.
  • גלגל העין.
  • כאב מאחורי גלגלי העיניים כאילו יידחקו החוצה, 64a.
  • דקירות מגרדות בשרירי גלגל העין הימני (ביום האחד-עשר), 10.
  • אישון.
  • האישונים מורחבים, 40.
  • האישונים מורחבים מאוד, וחסרי תגובה לאור (ביום השני והשלישי), 86.
  • האישונים מכווצים, 37, 62 ; (לאחר ארבע שעות), 50 ; (ביום השישי), 25.
  • האישונים אולי מכווצים מעט יותר מן הרגיל (עד מהרה), 46. [90.]
  • האישונים כמעט שאינם מגיבים אף לא לאור החזק ביותר, 84.
  • האישונים חסרי תגובה לאור (ביום השני), 85.
  • ראייה.
  • פוטופוביה, בהליכה באור השמש (ביום הראשון), 5a.
  • חפצים נראים קטנים ומרוחקים מן הרגיל, במשך כמה שעות (ביום הרביעי והחמישי), 5 ; בייחוד אותיות (ביום הראשון); חזר כמה פעמים במשך היום, בייחוד לאחר פיהוק עז (ביום השמיני), 5a.

האוזן

  • האוזן כאילו נסתמה, 9.
  • דקירה בתוך האוזן השמאלית (היום החמישי), 8.
  • פעימה באוזן השמאלית, כאילו מקורה בעורק (היום השביעי), 7.
  • פעימה עזה באוזניים, במיוחד בשמאלית (היום האחד-עשר), 7.*
  • שמיעה.
  • (שאון וזמזום תכופים באוזן הימנית, שיש לו בדרך כלל, התגברו מאוד), (היום החמישי), 5.
  • רחישה באוזן השמאלית, קצבית עם הדופק, 1.

אף. [100.]

  • נזלת מרובה, 1.
  • דימום אפי תכוף (ביום השמיני), 25.
  • תחושה מתמדת של יובש בחלקו האחורי של האף, כאילו במשטח העליון של החך הרך, בייחוד באוויר הפתוח (ביום הרביעי והחמישי), 8.

פנים

  • אובייקטיבי.
  • הבעת התעלות נפשית וכאב גופני, 25.
  • פנים המבטאות חרדה, 21.
  • הבעת הפנים העידה על תשישות (יום תשיעי), 27.
  • הבעת פנים תשושה ושקועה (יום שמיני), 20.
  • שוכב בעיניים עצומות למחצה, ובמראה כולרתי ממש (לאחר שעה וחצי), 61.
  • מראהו בדיוק כמראה חולה שהותקף בכולרה, אך שטרם הגיע לשלב ההתמוטטות הגמורה (לאחר שעה וחצי), 59.
  • הפנים אדומות (יום שישי), 25. [110.]
  • הפנים אדומות, תפוחות, עד מהרה, 37.
  • הבעת הפנים סמוקה (לאחר שעה וחצי), 41 ; (יום שלישי), 42 ; (יום שביעי), 20.
  • הבעת הפנים סמוקה (לאחר יום אחד); ומלאה מן הרגיל (יום שני), 28.
  • הפנים סמוקות למדי (לאחר שמונה שעות וחצי), 74.
  • כחלון הפנים, 43.
  • הפנים חיוורות (לאחר ארבע שעות), 50.
  • הפנים חיוורות (יום עשירי); חיוורון קיצוני (יום חמישה-עשר), 51.
  • חיוורון הפנים בלילה, 35.
  • הפנים חיוורות, חסרות צבע (לאחר חמש שעות), 36.
  • הבעת פנים חיוורת וחרדה (לאחר שעה וחצי), 45 ; (יום שני), 79. [120.]
  • הבעת פנים חיוורת וחרדה, ותווי הפנים מכווצים (לאחר שעה וחצי), 73.
  • הפנים חיוורות ושקועות, 53.
  • הפנים חיוורות, שקועות, עם הבעת חרדה, 44.
  • פנים חיוורות, עם עיניים שקועות, כמו בכולרה (לאחר שעתיים וחצי); הבעת פנים היפוקרטית, צהובה (יום רביעי); פנים ירקרקות (יום חמישי), 49.
  • מולבן (יום שישי), 79.
  • הפנים מולבנות, משוכות ובעלות הבעה קפואה באופן מיוחד (יום שישי), 79.
  • הפנים נפוחות, סמוקות מאוד ומכוסות זיעה קרה (לאחר שעה), 77.
  • הפנים מעט נפוחות (יום חמישי), 79.
  • הפנים נפוחות מאוד (לאחר שעה וחצי), 65.
  • הפנים נפוחות מאוד, בייחוד החלק התחתון (לאחר ארבע שעות), 57. [130.]
  • הפנים היו נפוחות כל כך, שהחולה נראה כקוף, 26.
  • הפנים תפוחות ואדומות-עזות, 15.
  • תווי הפנים מצומקים (יום שני), 80.
  • הפנים שקועות למדי ומכוסות זיעה קרה (לאחר חצי שעה); שקועות מעט פחות, ללא זיעה (לאחר שלוש שעות), 59.
  • עיוות הפנים, 2, 29.
  • תנועות עוויתיות של הפנים, 81.
  • לחיים.
  • הלחיים נפוחות, מבריקות ומתוחות (לאחר שעה וחצי), 41.
  • כאב קורע-שורף המתפשט משיני הלסת העליונה עד לעין (יום אחד-עשר); כאב קורע המתפשט מן העין השמאלית מטה אל תוך שן טוחנת; כאב שורף בפה (יום שנים-עשר), 7.
  • כאב קורע בעצם הלחי השמאלית (יום ראשון), 8.
  • כאב קורע בלסת העליונה, באנטרום היימוריאנום לעבר העין, ואחריו נפיחות, 1.
  • שפתיים. [140.]
  • השפתיים שחורות, 17.
  • השפתיים בצבע כהה (לאחר ארבע שעות), 57.
  • השפתיים אדומות כהות, נפוחות מאוד, 25.
  • שפתיים כחולות (לאחר ארבע שעות), 50.
  • שפתיים ופנים כחולות, 75.
  • השפתיים והלשון לבנבנות ושקועות (לאחר חמש שעות), 36.
  • השפתיים לבנות, נפוחות, 81.
  • השפתיים נפוחות ומצופות בקרום של הפרשה יבשה (יום שישי), 79.
  • השפתיים נפוחות מאוד, 40.
  • השפתיים נפוחות יתר על המידה ורגישות למגע (לאחר ארבע שעות), 72. [150.]
  • השפה העליונה נפוחה (יום שני), 79.
  • השפה התחתונה נפוחה במידה ניכרת (לאחר שעה וחצי), 41.
  • השפה התחתונה נפוחה במידה ניכרת, ועל צדה הפנימי שלפוחית קטנה (יום שני), 72.
  • השפה התחתונה הייתה נפוחה מאוד ומתהפכת כלפי חוץ עד כדי כך ששוליה נשען על הסנטר, 2.
  • תנועות עוויתיות בזוויות הפה, 56.
  • השפתיים יבשות, סדוקות, 37.
  • סנטר.
  • נוקשות בלסתות, מייד; גם רגישות מכאיבה (יום תשיעי), 27.
  • כאבים בלסתות, 21.
  • רגישות זווית הלסת התחתונה השמאלית למגע (יום ראשון), 3.

הפה

  • שיניים.
  • זוהמה רבה סביב השיניים (יום אחד־עשר), 61.* [160.]
  • השיניים רופפות, 17 ; (יום שלישי), 22.
  • השיניים רופפות מאוד, 21.
  • השיניים מתחילות להרגיש רופפות (יום חמישי), 61.
  • בפעם הראשונה שניסתה לאכול מזון מן החי, נראה היה שהשיניים מסרבות למלא את תפקידן; הן נראו רופפות וקהות (לאחר שבוע או יותר); בערך באותו זמן נפרדו גם חתיכות של עור מת מן הגרון ומן הפה, בדומה לקליפות של תפוחי אדמה צלויים; שן נעקרה זמן־מה קודם לכן, ומתוך החלל שהותירה נפרדה חתיכה גדולה מן החניכיים; גם מצד הלשון נפרד חלק, בגודל אפונה גדולה, והותיר חלל התואם להיקפו; הלשון, החניכיים והגרון נשארו רגישים כל עוד חומרים אלה נפרדו, 23.
  • כאב שיניים שהלך והחמיר בהדרגה, קשור בכאב קורע המתפשט מן האזור התת־ארובתי מטה לעבר הלסת העליונה (יום שלישי), 7. [לכאב זה היה דמיון מובהק לתחושה הכואבת הנגרמת ממגע של Urtica urens עם הקרום הרירי.]
  • השינה בלילה מופרעת על־ידי כאב שיניים ועל־ידי תחושת חרדה (יום שלישי), 7.*
  • כאב שיניים; מנע שינה והיה כרוך בנפיחות בלתי נעימה של החניכיים ובתשישות (יום שביעי), 7.
  • כאב שיניים, עם נפיחות של החניכיים (יום שלושה־עשר), 7.*
  • כאבים מושכים בשיניים, 3c.
  • דקירה קורעת בשן אחורית, שממנה מתפשטת הדקירה אל האוזן (יום ראשון), 8.
  • חניכיים. [170.]
  • החניכיים סגולות (יום חמישי); ספוגיות, מכויבות בכמה מקומות (יום שישי), 61.*
  • החניכיים אדומות ומנותקות מן השיניים (יום שלישי), 22.*
  • החניכיים אדומות ורגישות, עם מעט נפיחות של הבלוטות שמתחת ללסת (יום שלישי), 56.*
  • אודם ניכר של החניכיים, דפנות הפה והלוע, המראה על דלקת עזה. חלקים אלה הפיצו ריח מבחיל (יום שלישי), 51.
  • נפיחות של החניכיים סביב השיניים הטוחנות הימניות (הלילה השנים־עשר), 7.
  • החניכיים נפוחות וחיוורות (יום שישי), 74.*
  • החניכיים נפוחות וספוגיות (יום תשיעי), 27.
  • החניכיים התנפחו, נעשו כואבות, והיו מכוסות קרומים לבנים דקים (לאחר ארבעים ושמונה שעות), 48.
  • החניכיים נפוחות וכמה משיניו רופפות (יום תשיעי), 20.
  • החניכיים נראות נפוחות מעט (יום שלישי), 46. [180.]
  • החניכיים מעט נפוחות, אדומות, ומפרישות חומר דייסתי צהבהב מסביב לצווארי השיניים (יום שלישי), 51.
  • החניכיים נפוחות ורגישות במידה מופרזת (לאחר ארבע שעות), 72.
  • החניכיים מכויבות וספוגיות (יום שלישי), 34.*
  • החניכיים מדממות בקלות, 3c.
  • החניכיים מתחילות לכאוב (יום שלישי); החניכיים ספוגיות למדי והשיניים רופפות (יום רביעי), 45.
  • החניכיים והשיניים נעשו רגישות (יום שלישי), 71.
  • לשון.
  • הלשון אדומה, עם ציפוי שחחרח (יום חמישי), 61.*
  • הלשון אדומה וצחיחה (יום שני), 83.
  • הלשון מצופה מאוד, לחה; השוליים אדומים מאוד (יום שישי), 61.*
  • הלשון צהובה, לחה, 37. [190.]
  • הלשון בחלקה האחורי חיוורת, צהובה־מלוכלכת, עבה למדי, וציפוי זה נמשך קדימה לאורך צדי הלשון, 9.*
  • הלשון נתכסתה בקרום אפרפר־לבן, 43.*
  • הקרום הרירי של הלשון לבן (יום שני), 79.
  • הלשון לבנה ונפוחה כל־כך עד שלא יכול היה להוציאה (לאחר ארבע שעות), 72.*
  • הלשון מצופה בלבן, 25.
  • הלשון מצופה לבן בחלקה הקדמי, ובחלקה האחורי צהובה, 9.*
  • הלשון מצופה חיפוי לבן (יום שני), 24.
  • לשון מצופה בעובי, 62.
  • הלשון התחילה להתנפח (יום שני), 32.
  • הלשון והשפתיים נפוחות (עד מהרה), 72.* [200.]
  • הלשון נפוחה, צהובה־חיוורת, בולטת מן השפתיים, שהיו נפוחות מעט, 52.*
  • הלשון נפוחה במידה ניכרת (לאחר שעה וחצי), 45.
  • הלשון התנפחה במידה ניכרת (עד מהרה), 14.
  • הלשון התנפחה מאוד (לאחר ארבע שעות), 57.
  • הלשון נפוחה מאוד ומודלקת ביותר, 29.
  • בסיס הלשון נפוח, מכוסה בציפוי לבן עבה, 25.
  • לא יכול היה להוציא את הלשון (לאחר שעה וחצי), 41.*
  • הלשון לחה ולבנה (לאחר שעתיים), 28.
  • הלשון רירית (לאחר ארבע שעות), 50.
  • מראה הלשון כמעט טבעי, אך היא קרירה (לאחר חצי שעה), 59. [210.]
  • הלשון יבשה (יום אחד־עשר), 61.
  • הלשון הרגישה רדומה, עבה וגדולה, 75.
  • לשון יבשה וחמה, עם שוליים אדומים, 56.
  • הלשון כאובה (יום שישי), 79.
  • הפה בכלל.
  • הצביע על פיו, שהיה evidently כאוב מאוד (יום שישי), 79.
  • כל הקרום הרירי של הפה אדום מאוד (לאחר יומיים), 61.
  • הלשון והקרום הרירי של הפה והגרון גדושים מאוד בדם, והשקדים מכוסים במעט ריר דמי (לאחר אחת־עשרה שעות), 71.
  • הקרום הרירי של הפה ובית הבליעה לבן וחשוף, 40.
  • הפה ובית הבליעה לבנים, נפוחים וכאובים, 43a.
  • הלשון ופנים הפה לבנים לחלוטין ממגע הרעל (עד מהרה), 68. [220.]
  • נפיחות של השפתיים, הלשון והגרון, 2.*
  • השפתיים והחניכיים נפוחות, אדומות כהות, 25.
  • הפה נפוח מאוד; השפתיים סגולות ובולטות עקב הנפיחות (עד מהרה), 46.
  • החלק הפנימי של הפה היה נפוח כל־כך עד שבקושי יכול היה לדבר (לאחר עשרים דקות), 26.
  • החלק הפנימי של השפה התחתונה והלחי הנמשכים לעבר השקד הימני, וכן השקד עצמו, מצופים בתפליט לימפתי קשיח, הרפוי מעט בשוליו הקרובים לפה; מתחתיו שכבת האפיתל שפשופה מעט בנקודה אחת או שתיים (יום שלישי), 46.
  • פנים הפה היה בעל מראה אפור נמקי, משובץ בכתמים בצבע סגול עמוק, והקרום הרירי היה נפוח מאוד (לאחר ארבע שעות), 57.
  • דלקת של הפה, 15.
  • דלקת חמורה של הפה והחניכיים, עם הפרשה מתמדת של מים צלולים מאותו מקום, 75.*
  • הדלקת והנפיחות של הפה ושל בלוטות הרוק גברו לדרגה מחרידה; הלשון מילאה את כל הפה, 26.
  • בהדרגה התפשטה הדלקת על פני כל הקרום הרירי של הפה; גלדים הופיעו על החניכיים ועל המשטח הפנימי של הלחיים; מתחתיהם היה הבשר פטרייתי ודמי. לאחר מכן נחשפה עצם הלסת ודימום ניכר בא בעקבות זאת (לאחר ארבעים ושמונה שעות), 48. [230.]
  • נפיחות ניכרת של הצד הפנימי של הלחיים, בעיקר מאחורי הטוחנות האחרונות; בצד שמאל יש קשרית קשה, רגישה מאוד למגע, הנגרמת מהתפתחות בנקודה זו של דלקת המערבת את הרקמה התאית (יום שלישי), 51.
  • במרווחים שבהם הדלקת חמורה ביותר בצד הפנימי של הלחיים יש משקעים של חומר דייסתי דמוי קרום מדומה (יום שלישי), 51.
  • דלקת הפה פוחתת בהיקפה ובעוצמתה; הציפוי האפור שעדיין תופס את המרווחים שבין עמודי החך הרך הולך ונעשה דק יותר ומשתחרר (יום עשירי), 51.
  • כיב של הפה, 40.*
  • כיב של הקרום הרירי של הלחיים מול החניכיים המכויבות (יום שישי), 61.
  • Cancrum oris (בצעיר ביותר), 67.
  • דם ניגר מן הפה ומן האף (יום רביעי), 24.
  • סרחון כספיתי חזק (יום תשיעי), 27.
  • ריח צחנה מן הפה, שנצפה זה יומיים, היה עתה בולט יותר, וכיבים היו קיימים על החניכיים ועל המשטח הפנימי של השפתיים (יום שישי), 70.
  • תחושה מתמדת של ריר בפה, 26. [240.]
  • יובש בפה, 11 ; (יום שני), 10.*
  • הפה יבש, עם הזעה על העור, בערב, 11.
  • הפה והלשון בוערים וצחיחים (יום שלישי), 42.*
  • חום בוער בפה, המתפשט במהירות אל הקיבה (לאחר רבע שעה), 80.
  • כאב שורף על החניכיים ובפה, 1.
  • בעירה בפה, בוושט ובקיבה, 15, 40.
  • בעירה עזה בפה (מייד), 75.
  • כאב של הפה ובית הבליעה, 43.*
  • אין ריור, אך הוא מתלונן על כאב בפה, ואינו יכול לפתוח אותו לרווחה (יום שני); אחר הצהריים הוא בקושי יכול לפתוח את פיו כדי להשיב על שאלות (יום שישי), 79.
  • רוק.
  • הפרשת הרוק מוגברת באופן טבעי בשל הדלקת והגירוי המקומיים יותר מאשר בשל ספיגת הרעל (יום שלישי), 51. [250.]
  • הצטברות רוק (יום רביעי), 5a.
  • הצטברות של רוק צמיג, שנפלט בקושי (יום שני), 3.*
  • הצטברות מים בפה (עד מהרה), 6.
  • זרימת רוק, 2.
  • זרימה מתמדת של רוק (עד מהרה), 46.
  • מן הפה זרמה ללא הפסקה כמות ניכרת של רוק צהבהב (לאחר ארבע שעות), 57.
  • הרוק זרם בשפע (לאחר שעה וחצי), 41 ; (לאחר שעה), 77.
  • ריור, 16, 29, 81.
  • תחילת ריור (לאחר ארבע שעות), 72.
  • ריור מלא (יום עשירי), 20. [260.]
  • ריור מאופיין היטב (לאחר ארבעים ושמונה שעות), 48.
  • ריור בולט היטב, עם סרחון כספיתי (יום שלישי), 56.
  • ריור קל (יום חמישי), 74.
  • ריור שופע, 21.
  • ריור רב מאוד, 13, 30, 52.
  • פטיאליזם (בערב הראשון), 27 ; (יום שביעי), 51.
  • פטיאליזם מתחיל (יום שלישי); תחילתו של ריור מלא (יום רביעי), 24.
  • הופיע פטיאליזם שופע, שנמשך ימים רבים (יום חמישי), 32.
  • פטיאליזם רב מאוד (יום שני), 77.
  • היעדר ריור, 43.
  • טעם. [270.]
  • טעם מוזר מאוד ובלתי נעים ביותר בפה (מייד), 45.
  • טעם שמנוני בפה (יום שני), 10.
  • טעם עפיץ מתמיד בפה והצטברות רוק (יום שישי), 6.
  • טעם מר בפה (יום שמיני), 20.*
  • טעם מר מאוד בבוקר וגם רירי; במשך היום למזון יש טעם מר; למים אין, אך למרק יש, 9.
  • טעם מלוח בפה (לאחר שעתיים), 1.
  • טעם מתכתי בפה (לאחר שעתיים), 34 ; (יום שמיני), 5a.
  • טעם מתכתי עז וריח חזק, שכמעט מיד גרמו לבחילה (מייד), 51.
  • טעם מתכתי מכווץ (מייד), (יום ראשון), 5a.
  • טעם חריף, עפיץ, מתכתי, 25. [280.]
  • טעם מתכתי מתמיד, עפיץ ומצמק, בפה (ביום השני והשלישי), 5.
  • טעם נחושתי (לאחר שעה וחצי), 41.
  • במשך כמה ימים היה לה טעם של נחושת, כאילו החזיקה נחושת בפיה, 75.
  • טעם נחושתי מבחיל (יום שלישי), 22.
  • דיבור.
  • הדיבור קשה, אף שהלשון הייתה לחה ורכה, ושום דבר לא נראה בגרון (יום חמישי), 49.
  • אובדן הדיבור, 75.
  • הדיבור אבד כליל, 26.
  • לא יכול היה לדבר (עד מהרה), 77.

גרון

  • נפיחות גדולה של הגרון שאיימה בחנק; הנפיחות התפשטה אל הצוואר, הראש והלשון; הגרון היה מודלק עד כדי כך שהחולה יכלה לדבר רק בקושי ובקושי רב יותר לבלוע; ביום השלישי עדיין היה חום עז בפה ובגרון, כאילו מפחם לוהט; ביום הרביעי העלתה החולה כמה קרישי דם וקצת דם דליל, כך שהרופא סבר שהיא עלולה למות מדימום; החולה לא יכלה לדבר מחמת ההתכייבות של הגרון והחך הרך, עם ריור שופע ועם כאב ראש תכוף, בייחוד ברקות; בימים שלאחר מכן נעשתה החולה דלירנטית, ולא יכלה לבלוע תרופה או מזון; מדי יום פלטה קרישי דם וחתיכות קרום ממקום ההתכייבות שבגרון, עם תשישות מופרזת וריור מתמיד; הנמק התפשט אל הלחיים, החניכיים והחך, ואפילו עצם הלסת העליונה נחשפה; השפתיים השחירו, החולה שקעה ומתה, 17.
  • אי-נוחות רבה בגרון, 30. [290.]
  • כאב בגרון, לעיתים בענבל, שאינו מוחמר בבליעה (יום שלישי עד חמישי), 8.
  • כאב בגרון, בייחוד לאחר לחם יבש, 9.
  • מעט כאב בגרון (לאחר חצי שעה), 59.
  • כאב חמור בגרון (לאחר שעתיים), 77.
  • הגרון כאב מאוד והיה מודלק, 21.
  • צריבה בגרון ובקיבה (יום שלישי), 42.
  • תחושת צריבה בגרון (לאחר ארבע שעות), 50.
  • תחושת צריבה בגרון (מייד), 79.
  • חום שורף בגרון ובקיבה, בייחוד בראשון שבהם (עד מהרה), 45.
  • כאב שורף בגרון (לאחר שעה וחצי), 41. [300.]
  • כאב שורף עם תחושת כיווץ מן הגרון אל הקיבה, 81.
  • כאב שורף המתפשט מן הפה אל הקיבה, מוקל על ידי שתיית מים קרים (יום שלושה-עשר), 7.
  • תחושת צריבה חדה בגרון בעת בליעתו, 27.
  • צריבה מכאיבה, המתפשטת מן הפה אל אזור האפיגסטריום, 2.
  • כאב צריבה חמור בגרון (לאחר שעה וחצי), 45.
  • צריבה עזה בגרון (מייד), 75.
  • צריבה עזה בגרון ובמבוא הלוע, 42.
  • צריבה אלימה בגרון (לאחר שעה), 44.
  • צריבה אלימה בגרון ובקיבה, שלאחריה עד מהרה הקאה אלימה של ריר ומים, עם מאמצי הקאה רבים, 62.
  • כאב צריבה אלים בגרון ובוושט, המוחמר על ידי הלחץ החיצוני הקל ביותר, 25. [310.]
  • כאב צריבה מענה בגרון ובקיבה; כאשר ניסתה ליטול דבר מה חם יותר מחלב פושר, היה הדבר בלתי נסבל (לאחר שעתיים), 77.
  • צריבה בלתי נסבלת בגרון ובחלק העליון של הקיבה, שאותה תיארה כיורדת בהדרגה נמוך יותר (לאחר שלושת רבעי שעה), 22.
  • די לומר, שגרוני היה מודלק רק במקצת לפני שלקחתי את המנה, אך האש החיה שנדלקה בו לאחר מכן, החנק שחוויתי, הכאב, והמראה האדום-לוהט של כל חלל הפה זמן רב לאחר מכן, וכן העובדה שנאלצתי להיזקק לאנטידוט בטרם זכיתי להקלה כלשהי, לא יפתו אותי לחזור על המנה, ויכולים לשמש אזהרה לרופאים אחרים, 69.
  • קרא כי ״הוא נשרף״, והשליך את עצמו על ספה בכאב רב (מייד), 78.
  • תחושת כיווץ של הגרון (מייד), 37.
  • תחושה מכווצת בגרון (עד מהרה). הכיווץ של הלוע השתנה לכאב חמור, מלווה בדגדוג בלתי נעים, והופיע בהתקפים שנמשכו שניות ספורות בלבד (יום שני), 51.
  • כיווץ בגרון, עם תחושת צריבה וקושי בבליעה (מייד), 28.
  • לחץ ניכר ותחושת צריבה בגרון ובוושט (לאחר חצי שעה), 73.
  • הגרון הרגיש ״כאילו נסגר״; בבדיקה נראה אדום מאוד ונפוח, ופתיתי קרום רירי התקלפו ממנו; יכול היה לבלוע רק מעט מאוד נוזלים (לאחר חמש שעות), 61.
  • לחץ על הגרון היה מכאיב (לאחר חמש שעות), 36. [320.]
  • כאב דוקר בחלק העליון של הגרון, סמוך לגרון הקול, בבליעה ריקה, ללא כאב בדיבור. הוא תמיד הוחמר לאחר כל מנה, ולווה בצרידות רבה מאוד, 9.
  • כאב ורגישות בגרון (יום שני), 71.
  • כאב ורגישות בגרון ובמבוא הלוע (יום רביעי), 31.
  • כאב ורגישות בגרון ואי-יכולת לבלוע (יום חמישי), 79.
  • תחושת שפשוף בגרון, מייד (ימים שביעי ואחד-עשר); עם קטר (יום שלושה-עשר), 7.
  • תחושת שפשוף בגרון המקשה על הדיבור אך לא על הבליעה, 1.
  • הגרון מחוספס; הבליעה קשה (יום שנים-עשר), 7.
  • בירה גרמה לתחושת שרטה בגרון, ולחום ולאודם של הפנים, 9.
  • הענבל והשקדים.
  • הענבל נפוח ומאורך (יום שלישי), 51.
  • הענבל נפוח מאוד, 66. [330.]
  • הענבל נפוח מאוד ומכויב (יום שני), 61.
  • נפיחות הענבל ועמודי החך כמעט חוסמת את מבוא הלוע (יום שלישי), 51.
  • עמודי החך הרך נפוחים ואדומים-כהים; בקפלי השקדים, בשולי העמודים, נראות כמה התבלטויות רכות אפרפרות, כעין רקמות נימקיות או קרומים מדומים (יום שלישי), 51.
  • השקדים נפוחים למדי (לאחר שעה וחצי), 45.
  • מבוא הלוע, הלוע והוושט.
  • מבוא הלוע גדוש דם במידה ניכרת (לאחר חצי שעה), 59.
  • מבוא הלוע מודלק, 66.
  • מבוא הלוע מודלק מאוד (לאחר שעה וחצי), 45.
  • תחושת יובש במבוא הלוע, 56.
  • מבוא הלוע כאוב ורגיש (יום שישי), 79.
  • כאב ורגישות סביב מבוא הלוע והפה (יום שני), 22. [340.]
  • הלוע אדום כהה, לחץ מבחוץ מעורר כאב (לאחר שלושה ימים), 28.
  • כאבי צריבה אלימים בלוע, 23.
  • כיווץ של שרירי הלוע (יום שני), 34.
  • כאב ורגישות קיצוניים של הלוע, עם בליעה קשה; בעת בליעת כל נוזל, תחושת השפשוף חריפה ביותר, 84.
  • כאב ורגישות קיצוניים של הלוע, עם דיספגיה מלאה, 85.
  • חספוס שורט בחלק האחורי של הלוע, המאלץ כחכוח תכוף (יום ראשון), 8.
  • כאב היורד לאורך הוושט אל תוך הקיבה (לאחר ארבע שעות), 72.
  • התלונן על כאב רב מאוד ועל תחושת כיווץ לאורך מהלך הוושט (עד מהרה), 46.
  • תחושת צריבה בוושט (יום שני), 34 ; (יום רביעי), 72.
  • חום שורף בוושט (לאחר שלושה ימים), 28. [350.]
  • תחושת חום וצריבה לאורך כל הוושט (לאחר חמש שעות), 36.
  • כיווץ של הוושט (עד מהרה), 72.
  • כאב חד, כעין דקירה, עמוק בתוך החזה, ולמטה יותר כאילו בוושט, כאילו פירורי מזון נותרו תקועים בו, מותחים את הוושט ואינם יכולים לרדת; ואף על פי כן ניתן היה לבלוע מזון ומשקה ללא הפרעה; ואולם הכאב נראה מוחמר במקצת על ידי הבליעה, וכן על ידי גיהוקי אוויר (יום שישי), 8.
  • בליעה.
  • פעולת הבליעה לוותה בעווית אלימה של הגלוטיס, 19.
  • בליעה קשה, 52 ; (לאחר שעה וחצי), 45.
  • קושי בבליעה, כך שבארוחת הבוקר לא יכול היה לאכול לחם, עם התגברות הכאב בלסת התחתונה (יום שני), 3.
  • קושי מתמיד בבליעה (יום עשירי), 51.
  • קושי ניכר בבליעה (לאחר שעתיים וחצי), 73.
  • הבליעה קשה מאוד, 25, 53 ; (עד מהרה), 67 ; (יום שני), 61.
  • פעולת הבליעה גרמה לכאב רב (לאחר ארבע שעות); קושי רב בהרבה בבליעה (יום שני), 72. [360.]
  • פעולת הבליעה, אפילו של נוזלים, גורמת לכאב רב (יום שלישי).

קושי רב בבליעה (יום שישי), 74.

  • הבליעה קשה וכואבת עד כדי כך, שהניסיון הקל ביותר לבלוע טיפת נוזל גרם לעוויתות של הוושט והקיבה, עם הקאה של מסות לבנבנות, ריריות וצמיגות, שהתערבבו במרה אם ההקאה נמשכה זמן-מה (לאחר חמש שעות), 36.
  • לא יכלה לבלוע, כי גרונה התכווץ, ולפעמים אף נסתם לגמרי (לאחר עשר דקות), 77.
  • אי-אפשר היה לבלוע; הניסיון גרם רק למאמצי הקאה ולהקאה, 26.
  • דיספגיה, 83.
  • דיספגיה מלאה, 85.
  • הגרון החיצוני.
  • נפיחות רבה של הגרון, 16.
  • הגרון נפוח במידה עצומה, 52.
  • מבוא הלוע החיצוני, בייחוד בצד ימין, וכן גם הצד הימני של הצוואר, תפוחים מאוד (עד מהרה), 46.
  • כל בלוטות הלסת וכו' התנפחו (יום שלישי), 33. [370.]
  • האזור התת-לסתי נפוח מאוד (לאחר ארבע שעות), 57.
  • הבלוטות התת-לסתיות מוגדלות, 43a.
  • הבלוטות התת-לסתיות מוגדלות ורגישות (יום חמישי), 34.
  • הבלוטות התת-לסתיות התנפחו במידה ניכרת (לאחר ארבעים ושמונה שעות), 48.
  • בלוטות הרוק נפוחות מאוד, 52.

הקיבה

  • תיאבון.
  • נטייה חזקה לאכול פלפל קאיין מאז מחלתה, 31.
  • התיאבון מעט פחות מן הרגיל (ביום השני), 35.
  • התיאבון חסר (ביום השנים-עשר), 7.
  • אין תיאבון במשך כמה שעות לאחר מנה, 9.
  • אובדן תיאבון, בערב (ביום העשירי), 7.
  • צמא. [380.]
  • צמא (ביום השני), 74.
  • מעט צמא, בערב (ביום העשירי), 7.
  • צמא ורצון לקרח (לאחר יומיים), 63.
  • צמא ניכר, 11, 65.
  • צמא ניכר, עד כי עצרה לשתות מים כמעט בכל תעלה שבדרך (מהר), 14.
  • צמא רב (ביום השני), 45.
  • צמא רב (בלילה הראשון), 70 ; (ביום השני), 31.
  • צמא רב, עם תיאבון ירוד (ביום השלושה-עשר), 7.
  • צמא רב מאוד (ביום השנים-עשר), 7.
  • צמא דוחק (ביום השני), 80. [390.]
  • הצמא כה בלתי פוסק, עד שהוא מבקש חלב כל שתיים או שלוש דקות, למרות המצוקה שהוא חווה בבליעתו (ביום השני), 28.
  • צמא מופרז, 23, 40, 82.
  • צמא קיצוני, 84 ; (לאחר שתים-עשרה שעות), 33.
  • צמא עז (מהר), 46, 57 ; (לאחר שעה וחצי), 59 ; (לאחר ארבע שעות), 50 ; (לאחר חמש שעות), 36 ; (במשך ארבעה ימים), 75.
  • צמא אלים, 52.
  • צמא אלים; אך כל ניסיון ליטול נוזלים לווה במאמצי הקאה ובהקאה (ביום החמישי), 25.
  • צמא שאינו ניתן להרוותו, 2.
  • צמא שאינו יודע שובע (לאחר שעה), 24.
  • צמא שורף (ביום השישי), 79.
  • תשוקה רבה למים קרים, 62. [400.]
  • ביקשה מים קרים בכמויות גדולות, 66.
  • גיהוקים ושיהוק.
  • גיהוקים תכופים, עם בחילה ומאמצי הקאה ללא תוצאה; לאחר זמן-מה, הקאה אלימה בכל פעם, החוזרת במרווחים קצרים; החומרים שהוקאו היו ריריים, סמיכים, ובעלי טעם מתכתי חד ביותר, ולוו בכיווץ בלתי נעים של הגרון, 11.
  • שיהוק, בתנועה הקלה ביותר (ביום החמישה-עשר), 51.
  • שיהוק עם ההקאה (ביום השלישי), 34.
  • שיהוק מדי פעם (לאחר יומיים), 61.
  • שיהוק מטריד (ביום הרביעי), 46.
  • שיהוק מטריד מאוד (לאחר שעתיים); מופיע בסדירות רבה עשרים ושש פעמים בדקה, 28.
  • שיהוק תכוף, שכל טיפת מים מגבירה אותו (ביום הרביעי); מציק (ביום החמישי), 63.
  • שיהוק קשה (ביום השביעי), 24.
  • כמה התקפי שיהוק אלימים (בלילה הראשון), 72.
  • בחילה והקאה. [410.]
  • בחילה, 40.
  • התקפי בחילה, בלילה, 35.
  • בחילה ותחושת חלחלה במשך המנה ולאחריה (ביום השלישי), 10.
  • בחילה ונטייה להקיא כל היום (ביום החמישי), 6.
  • בחילה ומאמצי הקאה (לאחר שעתיים וחצי), 63.
  • בחילה, תחושת קיבה חולה, והקאה (לאחר חצי שעה), 33.
  • תחושת בחילה כה רבה, עד שנאלצה לצאת אל הדלת, ושם הקיאה (לאחר עשרים ושלוש דקות), 45.
  • בחילה מציקה (ביום השני), 24.
  • מאמצי הקאה אלימים מן הקיבה, 30.
  • מאמצי הקאה עוויתיים וכואבים מאוד, 62. [420.]
  • המצוקה הרבה שגרם הדבר הביאה לפליטת חלק גדול ממנו מן הקיבה, 60.
  • לא יכלה להחזיק בקיבה את מה ששתתה למשך זמן כלשהו (ביום השני), 31.
  • שום דבר לא נשאר בקיבה (ביום השני), 23.
  • הקאה, 2, 12, 16, וכו'; (מיד), 27 ; (מהר), 41, 57 ; (לאחר עשרים דקות), 77 ; (לאחר שעה), 44.
  • בחילה והקאה, עם פעולה עוויתית אלימה של השרירים (לאחר שעתיים), 34.
  • מאמצי הקאה והקאה (ביום השני), 17.
  • במשך הלילה הופיעה הקאה, עם צמא רב (בלילה הראשון); במקרה אחד (ביום השישי), 70.
  • הקאות ומאמצי הקאה מזדמנים, שכמעט הגיעו לידי פרכוסים (לאחר שעה), 77.
  • התקפים תכופים של מאמצי הקאה והקאה (לאחר שעה וחצי), 77.
  • הקאה מתמדת (מהר), 36. [430.]
  • הקאה ומאמצי הקאה מתמידים, 56.
  • בחילה קשה מאוד ומאמצי הקאה, ואחריהם הקאה בלתי פוסקת, 22.
  • הקאה אלימה, 43, 52, 83.
  • בחילה אלימה והקאה (מהר), 32.
  • מקיאה ועושה מאמצי הקאה באלימות, 66.
  • הקאה ושלשול אלימים, 43b.
  • הקיאה את כל המזון והנוזל שבקיבתה (לאחר דקה או שתיים), 75.
  • הקאה חוזרת, תחילה של מזון, אחר כך של נוזל נסיובי (מהר), 51.
  • פעמיים הקאה עוויתית של חומר נסיובי, ללא כל בחילה קודמת, 35a.
  • מאמצי הקאה והקאה של ריר דביק, 36. [440.]
  • הקאה שופעת של חומר כהה וקצפי, ושלשול הופיע בתוך כשעה ונמשך לפרקים במשך הלילה וחלק מן היום שלאחר מכן, 42.
  • הקאה של חומר סמיך, חוטי, ובעל מראה אלבומיני (מהר), 68.
  • הקאה ושלשול של חומר כהה ומגובש, 42.
  • מקיא/ה בשפע כמות גדולה של חומר כהה בעל מראה בוצי, מעורב במזון מעוכל למחצה (לאחר חצי שעה), 73.
  • הקאה של חומר ירוק (לאחר ארבעים וחמש דקות), 67.
  • הקאה של חומרים ירוקים מרים, עם שלשול (מהר), 37.
  • הקאה מרתית ירוקה ובלתי פוסקת, שהגיעה עד מהרה לארבע קערות מלאות (מיד). ההקאה נמשכה, אך התכווצויות הקיבה פחות חזקות (לאחר שבע שעות); הקאה כל רבע שעה (ביום השני); מאמצי ההקאה נמשכים; ההקאה מתחדשת בשיעול (ביום השלישי), 49.
  • הקאה תכופה של ריר כחלחל, דומה ל"הכדור הכחול" בתמיסה (ביום השלישי), 85.
  • כמויות גדולות של חומרים מרתיים נפלטו מן הקיבה, וכן גם ביציאה (לאחר שלוש שעות), 82.
  • הקאת מרה נמשכת, ולעיתים עולות עמה חתיכות גדולות של חלב קרוש (לאחר שלושה ימים), 28. [450.]
  • מקיא/ה בשפע וללא הפסקה ריר קצפי צמיג, 85.
  • בחילה והקאה של גושים לבנים, קצפיים ודביקים, עם מאמצי הקאה מחרידים, 25.
  • הקאה של חתיכות קטנות של קרום (ביום הרביעי), 25.
  • הקאה שופעת של חומר הדומה למוגלה, ובעל טעם מלוח-מעט (ביום השנים-עשר), 31.
  • הקאת מוגלה (לאחר שלושה ימים), ולאחריה מוות, 12.
  • הקיאה, עם מאמצי הקאה מרובים, והעלתה נוזל בעל מראה דמי, 66.
  • הקאה של נוזל צלול כמים, מעורב בדם טרי, 60.
  • יותר מדי נוזלים גורמים לו בחילה; בערב מקיא דם ומים, שנראים כמו אלה שמן המעיים (ביום השני), 63.
  • לעיתים קרובות בחילה, מקיא נוזל דמי דליל (לאחר שמונה שעות וחצי), 74.
  • הקיא בשפע (מהר); במשך היום העלה בכמויות קטנות חומר צהוב, סמיך וקצפי, מעורב בדם (ביום הראשון); חומר בצבע צפחה, חצי-נוזלי (ביום השני); מעט נוזל מרתי ירקרק (ביום הרביעי), 79. [460.]
  • הקאה של ריר דמי, 53.
  • הקיא (מהר), רק ריר דמי (לאחר שעתיים וחצי), 63.
  • מאמצי הקאה והקאה של ריר דמי (ביום השמיני), 25.
  • הקאה ושלשול של ריר דמי ופתיתים קרומיים, 53.
  • הקיא (לאחר עשר דקות); (ניתן גם חומר מקיא, וכן שתי ביצים); הוא הקיא כמה פעמים, ובסך הכל כ־6 אונקיות; נראה היה שהחומרים שהוקאו מורכבים מריר ומהביצה שנבלעה, עם כמה גושים כהים הדומים לליחה, אלא שהיה בהם גוון עופרי עמום (לאחר חצי שעה); ההקאה נמשכה, והחומרים שנפלטו הורכבו בעיקר מן החומר שנבלע (ביצים, קמח ומים), (לאחר שעה וחצי); הקיא פעמיים, וחלקי דם היו מעורבים בחומר שנפלט; חליטת זרעי הפשתן (לאחר שלוש שעות וחצי), 59.
  • הקאה של מעט ריר מעורב בדם (לאחר שלוש שעות וחצי), 73.
  • הקיא והמשיך במאמצי הקאה אלימים (לאחר שלוש דקות); העלה מעט ריר מפוספס בדם (לאחר אחת-עשרה שעות); מים נדחו מיד, 71.
  • הקאה של ריר, ולאחר מכן של דם, 18.
  • החל במאמצי הקאה (מיד); עדיין עושה מאמצי הקאה ומעלה מלוא פי ריר סמיך מעורב בדם (לאחר חצי שעה), 28.
  • פסי דם בחומר המוקא (לאחר חצי שעה), 61. [470.]
  • הקיא כמה פעמים, והעלה כמות של חומר צהוב, משובץ בדם, 72.
  • ההקאה נעשתה לבסוף ירקרקה ודמית, עם מאמצי הקאה מופרזים וכאב, 25.
  • הקאה של תוכן הקיבה ושל ריר דביק, ולאחר מכן של מרה ומעורבת בדם, 21.
  • הקאת דם (לאחר חצי שעה), 65.
  • הקאה בלתי פוסקת, תחילה של חלב (שנלקח כדי להשקיט את הצמא, חצי שעה לאחר ההרעלה), ולאחר מכן של דם כמעט טהור (לאחר ארבע שעות), 50.
  • הקאה אלימה ובלתי פוסקת, עם פליטת דם וחומר בצבע משקעי קפה, 84.
  • הקאה בצבע משקעי קפה, עם דם קרוש (לאחר שתים-עשרה שעות), 83.
  • הקאה של מעט דם טהור, 66.
  • הקאת דם שופעת (מהר), 31.
  • הקיא כמות גדולה של דם מן הקיבה (ביום השביעי), 24. [480.]
  • בחילה קשה ביותר, ורוקנה את תוכן קיבתה (בפחות מחצי שעה); אולם מאמצי ההקאה נמשכו, והיא הקיאה כמות ניכרת של דם; ביום שלאחר מכן הבחילה לא שככה, אף כי הדימום פסק; הבחילה נמשכה עד המוות, ביום השישי, 19.
  • הקאה מזדמנת או גיהוקי דם; בשכבה על גבה הייתה מעלה כמויות ניכרות של דם, מעורב במים, בפעולה מיוחדת של הקיבה, ללא כל מאמץ (ביום הרביעי), 31.
  • כמויות ניכרות של דם נוזלי נמלטו לעיתים מפיו ללא כל מאמץ דמוי הקאה (לאחר תשעה ימים), 27.
  • משקה חוזר ועולה לעיתים קרובות דרך האף, 9.
  • הקיבה.
  • הקיבה התנפחה, והכאב בה היה אלים, עד שבקושי יכלה לדבר באופן שישמעוה (לאחר תשעה ימים), 14.
  • נפיחות באזור האפיגסטרי בצד שמאל, ותחושת כובד וקושי (ביום האחד-עשר), 31.
  • האזור האפיגסטרי מעט תפוח, רגיש מאוד ללחץ, 62.
  • כאב בקיבה, שהלך וגבר במשך זמן-מה; בהצמידי את ידי בחוזקה אל החלק הפגוע, חשתי אוויר מתגלגל תחתיה (ביום השלישי), 23.
  • מעט כאב בקיבה (לאחר שלוש מנות), 35.
  • כאשר נשאל היכן הכאב, הצביע על אזור האפיגסטריום (מהר), (לאחר שעה), 77. [490.]
  • כאב וחום בקיבה (לאחר שלוש דקות), 63.
  • כאב מיידי בשקע הקיבה, 86.
  • סובל מכאב רב באזור הקיבה, 60.
  • כאב רב סביב שקע הקיבה (לאחר ארבעה ימים), 19.
  • כאב רב, הממוקם בשקע הקיבה, וטנזמוס (לאחר שעתיים), 79.
  • כאב חמור וקבוע באפיגסטריום, מתגבר בלחץ (מהר), 57.
  • כאב אלים בקיבה, 22 ; (מהר), 31.
  • כאב אלים בשקע הקיבה, 85.
  • כאב אלים בקיבה, מלווה בהקאה ובמאמצי הקאה כואבים, שנמשכו כמעט ללא הפסקה כל הלילה (ביום השביעי), 20.
  • כאב אלים באזורים האפיגסטרי והכבדי, 25. [500.]
  • כאב מענה בקיבה ובמעיים (ביום השני), 24.
  • כאבים נוראים באזור האפיגסטרי (מיד), 37.
  • חום עז וכאב בקיבתה, עם הקאה מתמשכת של כל דבר שנטלה במשך שבוע; לעיתים אלימים יותר ולעיתים פחות; ההקלה הרבה ביותר הייתה תמיד כאשר לאחר כמה מאמצים הקיאה כמות קטנה של דבר-מה אשר, כדבריה, טעמו היה כשל חלב שעמד בכלי פליז, 14.
  • צריבה בקיבה, 12, 65 ; (מהר), 6 ; נמשכה חצי שעה (ביום הרביעי), 5a.
  • צריבה ולחץ בקיבה, ואחריהם גיהוקים תכופים (ביום החמישי), 5.
  • צריבה בשקע הקיבה, בגרון ובפה, 21.
  • תחושת חום שורף בקיבה, 56.
  • צריבה וחום בקיבה, עם כאבים מכווצים שנמשכו מטה אל תוך תעלת המעיים, עם גודש באזור הלב וחרדה, ולאחר מכן יציאה רכה, 3a.
  • כאב שורף בקיבה (לאחר שעה), 44.
  • כאב שורף בקיבה ובמעיים (ביום השני), 78. [510.]
  • כאב שורף בשקע הקיבה, ולאחריו במהרה הקאה מרתית שופעת ותכופה (לאחר חמש דקות), 50.
  • כאב שורף באזור האפיגסטרי (לאחר שמונה שעות וחצי), 74.
  • כאב שורף באפיגסטריום (לאחר חצי שעה), 73.
  • צריבה קלה בקיבה (ביום הראשון), 5a.
  • חום רב או צריבה בקיבה (ביום הרביעי), 31.
  • חום שורף רב באזור האפיגסטרי, 15.
  • כאב רב בקיבה ולאורך הוושט עד הלוע; התלונן על תחושת צריבה, כאילו החלקים בוערים (מהר), 61.
  • צריבה עזה בקיבה (מיד), 75.
  • תחושת צריבה אלימה בקיבה (מיד), 23.
  • צריבה אלימה ומצוקה נוראה בקיבה (לאחר חמש שעות), 36. [520.]
  • צביטה כואבת בקיבה (לאחר המנה הרביעית), 35.
  • כאב אחיזה בקיבה ובמעיים (לאחר שעתיים), 34.
  • כאב אחיזה אלים בקיבה, המתפשט לאורך כל מהלך תעלת המעיים (מהר), 32.
  • תחושת לחץ באזור האפיגסטרי ובחזה, 2, 29.
  • לחץ מציק בקיבה (ביום האחד-עשר), 7.
  • לחץ כואב מאוד בקיבה (ביום השנים-עשר), 7.
  • כאבים שורפים-דוקרים אלימים באזור האפיגסטרי, שהיה תפוח, ומחמירים מאוד מן הלחץ הקל ביותר, 25.
  • תחושת עקצוץ בקיבה, כאילו חודי חרבות ננעצים בה (ביום החמישי), 31.
  • דקירות חדות באזור האפיגסטרי (לאחר אכילת מרק), (ביום הראשון), 8.
  • דקירות דקות בשקע הקיבה, בבוקר (ביום השלישי), 8. [530.]
  • התעורר משנת אחר הצהריים עקב כאב חמור מאוד בשקע הקיבה; כאבים אלה החמירו במהירות והיו קורעים, הוקלו מעט בכיפוף הגוף, היו כרוכים בעיקר באזור הקיבה ונראו כמתפשטים משם על פני כל הסרעפת; הבטן הייתה שקועה מעט וכואבת מאוד בלחץ באזור האפיגסטרי, 11.
  • רגישות בלחיצה של האפיגסטריום (ביום השני), 79.
  • רגישות קלה בלחיצה באפיגסטריום (לאחר שעה וחצי), 41.
  • כאב רב בלחיצה על אזור הקיבה (ביום השני), 72.
  • הקיבה רגישה מאוד (ביום השנים-עשר), 7.
  • רגישות רבה באזור האפיגסטרי, 81.
  • אזור האפיגסטריום רגיש מאוד למגע, והלחץ הקל ביותר גרם לכאב חד מאוד, 11.
  • לחץ קל על שקע הקיבה גורם כאב (ביום השני), 28.
  • האפיגסטריום כואב אפילו מן הלחץ הקל ביותר (לאחר חמש שעות), 36.
  • הקיבה רגיזה כל כך, עד שבקושי יכלה לשאת מגע של יד, ואף לא את משקל שמיכות המיטה (ביום הרביעי), 31. [540.]
  • הכאב מתגבר מאוד בלחץ על שקע הקיבה, וגם בשיעול, 49.
  • לתפוחים מתוקים השפעה טובה, אך חמוצים מכבידים, 9.
  • הכאבים מתגברים בשתייה (ביום השני), 80.

הבטן

  • תת-הצלעות.
  • דקירה כאילו במרכז הכבד (ביום הראשון), 8.
  • דקירות באזור הכבדי (ביום השני), 8.
  • הטבור והצדדים.
  • תחושת אי-נוחות באזור הטבור (ביום השני), 10.
  • עברה לילה גרוע מאוד, כשהיא מתלוננת על כאב עז בטבור (בלילה הראשון), 85.
  • לאחר שמונה-עשרה השעות הראשונות, הכאב נעתק ונקבע בעוצמה רבה בטבור, והמשיך שם שמונה שעות; משם אל הגב (האזור המותני), שם נמשך עד מותה, 84.
  • קוליק מימין לטבור, מעין כאב עוויתי, לאחר ארוחת הצהריים (ביום השני), 8.
  • לחץ כלפי מטה מלפנים, מתחת לטבור, מיד לאחר יציאה, נמשך זמן-מה, 1. [550.]
  • קוליק, כאב חותך מתחת לטבור לאחר אכילה מתונה של תפוחים חמוצים, בעת הליכה באוויר הפתוח, ולאחר מכן בערב נעשה חריף מאוד, עם מעט רצון ליציאה (ביום החמישי), 8.
  • דקירה מגרדת באזור הטבור (ביום האחד-עשר), 10.
  • קוליק סביב הטבור ומעליו, לאחר אכילת לחם וחמאה (ביום הראשון), 8.
  • כאבי קוליק באזור הטבור, ולאחריהם שלוש יציאות דלילות מאוד עם טנזמוס, 11.
  • טנזמוס באזור הטבור בלחץ (ביום החמישי), 79.
  • כאב קופצני מכווץ בכמה מסיבי שריר באזור הטבור, בצד הפנימי של שריר הישר הבטני הימני, שנמשך כמה דקות, ולאחר מכן חזר לעיתים קרובות (ביום השני), 10.
  • כאב חותך בצד הימני של הבטן העליונה (ביום השישי), 8.
  • הבטן בכלל.
  • נפיחות של הבטן, 13.
  • הבטן נפוחה, וכואבת בכלל למגע הקל ביותר, 53.
  • נפיחות מופרזת של הבטן, 53. [560.]
  • הבטן התנפחה עד לגודל בטן של אישה בחודש השביעי להריונה, קשה מאוד; עם כאבים במרווחים סדירים, ככאבי לידה, 31.
  • הבטן תפוחה, וכואבת בלחץ, 37.
  • תפיחות בלתי רגילה של הבטן (לאחר שתים-עשרה שעות), 1.
  • הבטן תפוחה מאוד, כואבת, 29.
  • מעיים תפוחים, בלילה, 35.
  • הבטן תופחת וכואבת מאוד למגע (לאחר שעה), 77.
  • הכאב התפשט על פני כל הבטן, שהיא מעט טימפנית בניקוש ורגישה מאוד למגע (לאחר שעתיים וחצי), 73.
  • הבטן מכווצת, רגישה מאוד למגע, 52.
  • קרקורי מעיים, בלילה, 35.
  • פליטה שופעת באופן בלתי רגיל של גזים (ביום הראשון), 5a. [570.]
  • כאב במעיים (לאחר ארבעים וחמש דקות), 67.
  • כאב ורגישות לא רק באפיגסטריום, אלא בכל הבטן (לאחר ארבע שעות), 50.
  • הבטן כואבת, תפוחה מאוד, 2.
  • האפיגסטריום והבטן בכלל כואבים מאוד, אי-הנוחות מתגברת במקצת בלחץ, אך ללא מתח או הגדלה מיוחדים (עד מהרה), 46.
  • כאשר נתבקש להצביע על מקום הכאב, העביר את ידו על כל החלק העליון של הבטן (לאחר חצי שעה), 59.
  • כאב קל בבטן (לאחר ארבע שעות), 72.
  • כאב עז במעיים, 27.
  • כאב עז בחלק השמאלי של המעיים (בבוקר השלישי); פחות (בבוקר הרביעי), 63.
  • כאב חמור בכל הבטן (לאחר שעתיים), 77.
  • כאב עז מאוד על פני הבטן (עד מהרה), 68. [580.]
  • כאב אלים מאוד לאורך כל תעלת המעי, 15.
  • כאבים נוראים מן הלוע לאורך כל מערכת המעיים, 37.
  • תחושת בעירה בבטן (לאחר שעה וחצי), 59.
  • תחושת תפיחות של הבטן, עד שכל בגדיה נראו לה צמודים מדי (עד מהרה); תפיחות הבטן ורגישות רבה בלחץ (לאחר שעה וחצי), 45.
  • כאבים עוויתיים במעיים, 30.
  • כאב עוויתי בבטן, לעיתים ללא תפיחות, מוקל על ידי פליטת גזים; התקפים פתאומיים תכופים של חולשה וערפול בראש, 9.
  • כאב חותך בבטן, עם תחושת קור באוויר הפתוח אף שהיה חם (מיד), 1.
  • דקירה צובטת בבטן העליונה, כאילו בשרירים (ביום הראשון), 8.
  • כאבי בטן מתפתלים קשים (ביום השלישי), 24.
  • קוליק (ביום השני), 7. [590.]
  • קוליק מן ההתקררות הקלה ביותר, במשך כמה שבועות, 62.
  • קוליק בבטן, עם רצון ליציאה (לאחר אכילת תפוחי אדמה), אחר הצהריים (ביום השלישי), 8.
  • קוליק, כמעט מדי יום לאחר אכילת דברים שונים, פירות, ובמיוחד לאחר תפוחי אדמה, דובדבנים וכו' (לאחר עשרה ימים), 8.
  • קוליק וטנזמוס, ושש יציאות במשך הלילה, 35.
  • קוליק חולף (לאחר המנה השלישית), 35.
  • קוליק חמור למדי (ביום השני), 51.
  • קוליק אלים, 12, 13.
  • קוליק אלים באזור המעי העיוור, 40.
  • קוליק אלים, ולאחריו כמה יציאות מרתיות עם טנזמוס מציק (ביום הרביעי), 7.
  • רגישות בבטן (ביום השני), 61. [600.]
  • מצב רגיש וטימפני של הבטן (ביום החמישי), 34.
  • רגישות מסוימת, אך לא רבה, בלחץ על הבטן (לאחר אחת-עשרה שעות), 71.
  • הבטן כולה כואבת בלחץ הקל ביותר (ביום השני), 85.
  • תחושה מיוחדת של חבורה בבטן, בייחוד באזור המעי העיוור ולאורך מהלך המעי הגס הרוחבי; אזור המעי העיוור והמעי הגס הרוחבי כאבו בלחץ מתון, כאילו נחבלו; דפנות הבטן עצמן, עם זאת, לא כאבו; כאב זה נמשך כל שעות הבוקר, היה פחות חריף בערב, אך לא נעלם כליל (ביום השביעי); תחושת חבורה באזורי המעי העיוור והמזוקולון; הכאב גבר בלחץ מתון (ביום השמיני), 4.
  • כאב צורב בכל המעיים (ביום השני), 80.
  • קפיצות בשריר הישר הבטני הימני (ביום החמישי), 10.
  • הכאב מוקל בהתכופפות לשניים, 49.
  • הבטן התחתונה ואזורי הכסל.
  • תחושת חשש בבטן התחתונה, שאינה מוקלת בפליטת גזים (בימים השלישי והרביעי), 10.
  • כאב בחלק התחתון של הבטן (ביום הראשון), 8.
  • דקירה-משיכה קלה באזור המפשעה השמאלי (ביום הראשון), 8. [610.]
  • כאב לוחץ מיוחד בבלוטת המפשעה הימנית, כאילו הבלוטה עומדת להתנפח; תחושה זו נמשכה שעה, והוקלה לאחר שקם בבוקר (ביום השלישי), 4.
  • כאב מתוח-לוחץ באזור המפשעה השמאלי, עם תחושה כאילו הבלוטה נפוחה, בשעה 5 לפנות בוקר, לאחר שהתעורר (ביום השביעי), 4.

פי הטבעת והרקטום

  • רקטום.
  • כאב רב ברקטום (ביום השלישי), 45.
  • חום שורף ברקטום (לאחר שלושה ימים), 28.
  • כאב שורף מתמיד ברקטום (ביום השני), 25.
  • צריבה עזה ברקטום (ביום השמיני), 25.
  • כאב דוקר־יורה ברקטום (ביום החמישי), 25.
  • יציאות המלוות בכאבי צריבה עזים ביותר ברקטום (ביום השני), 25.
  • פי הטבעת.
  • זליגה של איקור מאכל מפי הטבעת, שגרם לשפשוף ולגירוי של החלקים החיצוניים והפך אותם כה כואבים, עד שכמעט לא היה יכול לשאת הזרקת חוקנים (ביום החמישי), 32.
  • הפרשה תכופה של דם דרך פי הטבעת (ביום הרביעי), 24. [620.]
  • דם יצא בשפע דרך anum, והלך וגדל מיום ליום (ביום השלישי), 33.
  • צריבה תכופה בפי הטבעת בזמן יציאה, 9.
  • כאב דוקר בפי הטבעת (לאחר שתים עשרה שעות), 37.
  • גרד בפי הטבעת (ביום השישי), 8.
  • דחף ליציאה.
  • תשוקה תכופה ליציאה, עם פליטה מוגברת של גזים (ביום הרביעי), 4.
  • מעונה מדחף מתמיד ליציאה (עד מהרה), 36.
  • דחף תכוף אך בלתי־מועיל ליציאה, הגורם לכאב עז ביותר (ביום החמישי), 25.
  • טנזמוס, 2.
  • טנזמוס מתמשך, 3d.
  • טנזמוס בלתי פוסק (עד מהרה), 46. [630.]
  • טנזמוס מטריד ביותר, ההולך ומחמיר; לא יצא דבר מלבד ריר מוכתם בדם (ביום השלישי), 23.

צואה

  • שלשול.
  • שלשול, 2 ; (ביום השישי), (מקרה אחד), 70.
  • שלשול ויציאות דמיות (לאחר ארבעים וחמש דקות), 67.
  • שלשול מלווה בטנזמוס; רצון תמידי ללכת ליציאה, כשהחומר הנפלט מועט, בעיקר דם וריר (לאחר שמונה ימים), 20.
  • שלשול תכוף, עם טנזמוס ורצון תמידי ללכת ליציאה, 22.
  • שלשול דמי (עד מהרה), 57.
  • שלשול תכוף, בעל ריח רע, רירי ודמי, 26.
  • שלשול נסיובי-דמי (לאחר שעתיים), 50.
  • התרוקנויות מרובות, כשהיציאות מורכבות בעיקר מריר מגואל בדם, 43.
  • התרוקנות של ריר דמי, עם טנזמוס מתמיד ומציק, 56. [640.]
  • התרוקנות רבה של חומר נוזלי, המכיל כמות גדולה של דם (לאחר שלוש שעות וחצי), 73.
  • התרוקנות מרובה, יציאות דמיות (ביום השני), 45.
  • התרוקנות רבה מאוד, בחלקה דם (עד מהרה), 68.
  • שלשול עז (לאחר שלוש שעות), 82.
  • התרוקנות עזה של לימפה בת-קרישה, קרישי דם, וקרום דק ושקוף (לאחר עשרים ושתיים שעות), 83.
  • שמונה התרוקנויות באחת-עשרה שעות (לאחר רבע שעה), 71.
  • הפרשות עזות, חוזרות, ובעלות ריח רע מאוד מפי הטבעת, 84.
  • דחפים חוזרים אל הסיר, שבהם נפלטו חתיכות גדולות של לימפה בת-קרישה, כיריעות של מקרוני מבושל (לאחר שש שעות); היציאות השתנו למראה כחלחל, מצחין וגושי (ביום השני); יציאה מלוכלכת וגושית, שבתוכה היה כרוך לומבריקוס (ביום השלישי), 85.
  • היו שלוש יציאות; היציאות היו נוזליות לגמרי וכהות (לאחר שעתיים וחצי); היו שתי יציאות בבוקר, עם הרבה מאוד דם ביציאות; בהמשך היום שלוש יציאות ירוקות-כהות (ביום השני); ארבע או חמש פעמים (בלילה השני); התרוקנות רבה במשך היום (ביום השלישי); שלוש או ארבע יציאות דמיות (ביום הרביעי); היציאות עדיין דמיות (ביום החמישי); ארבע או חמש יציאות עם מעט דם (ביום השישי); שלוש או ארבע יציאות (ביום השביעי); התרוקנות רבה (ביום השמיני); יציאות תכופות בעלות מראה צהבהב (ביום האחד-עשר), 61.
  • יציאות תכופות, עם טנזמוס רב; היציאות היו בעלות ריח רע מאוד ובאו בזו אחר זו במהירות, 25. [650.]
  • יציאות תכופות בעלות ריח רע, 21.
  • יציאות דמיות תכופות (ביום השלישי), 24.
  • פינוי תכוף של מעט ריר דמי ביום ובלילה, עם קוליק כמעט חותך ועם התאמצות לוחצת בלתי נסבלת, מכאיבה, וכמעט בלתי יעילה, וטנזמוס, 1.
  • טנזמוס, עם הפרשות תכופות בעלות אופי דמי ורירי (ביום החמישי), 34.
  • נעשה שימוש תכוף בסיר המיטה במשך הלילה. היציאות היו ברובן נוזליות, ונראו כמכילות דם, קרום רירי וקצף עבה. היציאות והחומר שהוקא דמו זה לזה, והיו כה מיוחדים עד שנשמרו, 66.
  • היו לו כמה יציאות, שהורכבו מנוזל כהה, עם כמה גושים קטנים של צואה ירוקה-כהה (לאחר חצי שעה); היציאות היו תכופות, וכמה מהן באו בזו אחר זו במרווחים של שתיים או שלוש דקות בלבד; הן המשיכו להראות מראה דומה, כשהן כמעט כולן נוזל כהה, אך בכמה מן האחרונות הייתה כמות של פתיתים, שנראו כריר מעורב בתוכן (לאחר שעתיים וחצי); היו כמה יציאות קטנות, דמיות ונוזליות, שהכילו מסות קטנות של אלבומין קרוש, ללא ריח צואתי, אך בעלות ריח בשרי, כפי שנצפה לעיתים ביציאות דומות במקרי כולרה (לאחר שלוש שעות וחצי), 59.
  • כמה יציאות מרתיות אחר הצהריים, עם טנזמוס מובהק (ביום האחד-עשר), 7.
  • כמה יציאות דמיות בעלות ריח רע, עם קוליק חמור וטנזמוס (לאחר מנה של מלחי אפסום), (לאחר שלוש שעות), 80.
  • יציאת צואה עם טנזמוס, 52.
  • יציאת מעיים עם דחף תכוף ואלים, עם טנזמוס ובעירה עזה (לאחר חמש שעות), 33. [660.]
  • יציאות חומות, בעלות ריח רע מאוד, 21.
  • כמה יציאות מימיות, עם קוליק (ביום השלישי), 7.
  • קוליק חותך, ואחריו יציאות מרתיות דקות, עם התאמצות (ביום השנים-עשר), 7.
  • יציאות עיסתיות ירוקות-כהות, שחחרות, בעלות ריח רע (ביום השלישי), 25.
  • יציאות עיסתיות כהות, בעלות ריח רע מאוד, עם טנזמוס, 25.
  • יציאות דמיות, 43b, 53 ; (לאחר שתים-עשרה שעות), 37.
  • יציאות מעורבות בדם, 40.
  • יציאות מעורבות בדם; עם דופק קטן, קשה ותכוף (ביום השמיני), 25.
  • צואה מעורבת בדם ובריר מימי, 62.
  • יציאה קטנה, חומה, צמיגה, מעורבת במעט דם (ביום השני והשלישי); שלשול שחחר (ביום הרביעי); יציאות תכופות, כהות ובעלות ריח חזק (ביום החמישי), 49. [670.]
  • יציאה של ריר מעורב בדם (לאחר שעתיים); קודם לכן היו שתי יציאות טבעיות, שיוחסו לגלולת אלואה שנלקחה בערב הקודם; כולרה מלאה (ביום השני), 28.
  • היציאות הראשונות שלה, שהחלו לאחר שש שעות, נראו כמי זעפרן חזקים, ולאחר מכן, במשך ארבעה ימים וארבעה לילות, היו יציאותיה דם וריר בלבד, והן עברו כל שעתיים או שלוש; לכל יציאה קדמו כאבים קרים, שהורגשו נמוך באגן, ואחריה בא טנזמוס חמור; ארבעים ושמונה שעות לאחר שפסקו היציאות הדמיות הייתה לה יציאה טבעית, 75.
  • יציאות בצבע ירוק (ביום השני); צואה בצבע כהה, מעורבת בדם (ביום השלישי); היציאות היו מפוספסות בדם, ופעם או פעמיים היו מורכבות כולן מדם מעורב בריר (ביום הרביעי), 72.
  • יציאות של ריר דמי בלבד (עד מהרה), 46.
  • יציאות דמיות, עם שפע של ריר (ביום הראשון); יציאה שופעת, ואחרת זמן קצר לאחר מכן, אך ללא דם, בשעה 9 A.M.; לא עבר מפי הטבעת דבר מלבד ריר דמי (ביום השני); יציאות תכופות, המורכבות בעיקר מריר וקרישים (ביום השלישי); שלוש או ארבע יציאות טבעיות יותר (ביום החמישי); יציאות שעברו באופן בלתי רצוני, בריאות למדי, אף כי רפויות, והכילו מעט דם (בלילה השישי), 79.
  • פליטת יציאות דמיות, מלווה בעוויתות (עד מהרה); שלוש יציאות בעלות סמיכות נסבלת ובצבע בהיר, בתוך עשרים וארבע השעות האחרונות (ביום התשיעי); עברו ביציאה כשישה פאונד של דם נוזלי, מיד לפני המוות (ביום הארבעה-עשר), 27.
  • טנזמוס, עם לפחות עשרים יציאות בעשרים וארבע שעות, המורכבות מריר מעורב בכמות ניכרת של דם; הן היו מכאיבות, ואילצו גניחות (ביום השני). יציאות דמיות היו תכופות פחות, עם פחות כאב (ביום השביעי). לא היה דם ביציאות (ביום השנים-עשר). יציאות נוזליות; צהובות לאחר ארוחה (ביום החמישה-עשר), 51.
  • שלוש יציאות חומות עיסתיות בסביבות 4 P.M., עם קרקור במעיים (ביום העשירי), 7.
  • שתיים או שלוש יציאות שופעות (לאחר שעתיים וחצי); יציאות תכופות, בממוצע אחת בכל עשר דקות, עם מעט מאוד חומר צואתי, שנראה כמים מעורבים בדם (ביום השני); יציאות כהות ותכופות בעלות ריח רע (ביום הרביעי); לא יותר מאחת בשלוש שעות (ביום החמישי), 62.
  • שתי יציאות רכות בבוקר (ביום העשירי), 10. [680.]
  • שתי יציאות חרסיתיות, צהובות-בהירות (ביום השביעי), 5a.
  • צואה ושתן עברו באופן בלתי רצוני (ביום השביעי), 24.
  • יציאות אדמדמות וריריות (ביום הרביעי), 46.
  • עברה ביציאה כמות גדולה של נוזל ירוק ובעל מראה מרתי מאוד (לאחר שמונה שעות וחצי), 74.
  • יציאת צואה מעורבת בריר ובדם כהה קרוש, 2.
  • יציאה של צואה דקה אך מעוצבת, 1.
  • יציאה רכה בסביבות הצהריים (ביום השלישי), 10.
  • יציאה דקה, רכה, צהובה, בלתי מכאיבה, עם דחפים תכופים, לאחר ארוחת הבוקר; לאחריה באה תחושת צורך מתמשכת ליציאה בבטן (ביום השני), 8.
  • יציאה של צואה דביקה, 1.
  • הצואה נותרה קשה זמן רב לאחר הפרובינג, אף כי יצאה מדי יום, 8. [690.]
  • הצואה הייתה קשה ומועטה מן הרגיל (ביום החמישי), 5.
  • הצואה הייתה קשה יותר, יבשה יותר ומועטה יותר מן הרגיל, במשך שלושה ימים לאחר הפרובינג; לאחר מכן, במשך שלושה ימים, הייתה רכה ולחה יותר מן הרגיל; לאחר מכן חזרה למצבה התקין, 5.
  • עצירות.
  • עצירות במשך כל ההתקף; ללא שלשול, 81.
  • הצואה מעולם לא הייתה רכה; עצירות (לפני נטילת הגלולות הייתה נתונה לשלשול תכוף), 9.
  • בזמן עצירות הייתה הצואה חומה כהה, 9.
  • אין יציאה (ביום השני), 10 ; (ביום החמישי), 5 ; (ביום השמיני), 5a.

URINARY ORGANS

  • שלפוחית השתן.
  • חרדה ואי-נוחות באזור שלפוחית השתן, כמו לפני יציאה; בשעת הליכה (היום השני), 10.
  • כאב בשלפוחית השתן (לאחר שעתיים וחצי), 61.
  • השופכה.
  • זיבה, תחילה דלילה, לאחר מכן סמיכה; ולבסוף עם כאב צורב במתן שתן, ועם דקירות המתפשטות לאחור דרך השופכה, 1.
  • צריבה בשתן (היום העשירי), 10. [700.]
  • צריבה בפתח השופכה (היום האחד-עשר), 7.
  • צריבה בשופכה, המתחילה לפני מתן שתן ונמשכת בעוצמה רבה עד שהשתן יוצא; פחותה בזמן מתן השתן, וכמעט נעלמת כליל לאחר מתן השתן, 9.
  • דקירה בחלק הקדמי של השופכה, עם מעט רצון להטיל שתן, ודקירות דקות מאוד באשך השמאלי; בערב, בשעת הליכה (היום השישי), 8.
  • דקירה צורבת בחלק הקדמי של השופכה, עם תחושת מרץ וקלילות לאחר משגל (היום השישי), 8.
  • דקירות בחלק הקדמי של השופכה בשעת הליכה באוויר הפתוח (היום השישי), 8.
  • דקירות תכופות בחלק הקדמי של השופכה (לאחר עשרה ימים), 8.
  • דקירות קלות בחלק הקדמי של השופכה, ובו בזמן גם בסוגר פי הטבעת; בערב (היום השישי), 8.
  • גרד בחלק הקדמי של השופכה, 1.
  • גרד עז בפתח השופכה, שהיה נעשה לכאב נושך בזמן מתן שתן, עם מעט דקירות לאורך כל השופכה (היום השנים-עשר), 7.
  • מתן שתן.
  • דחף למתן שתן המורגש בשופכה, עם פליטה מועטה; לאחר מכן אין כל נטייה אף על פי שהשלפוחית מלאה, אך לאחר התרוקנות השלפוחית נותרת תחושת מלאות (לאחר שעתיים), 3. [710.]
  • מתן שתן תכוף; השתן יוצא בטיפות ועם כאב רב (עד מהרה), 46.
  • הוטלו למעלה ממאה אונקיות שתן בשתים-עשרה השעות הראשונות; לא הייתה כל הפרשת שתן נוספת עד לערב הרביעי, ואז הייתה מועטה מאוד, ונשארה כך עד המוות, 33.
  • מתן שתן קשה, בלתי תכוף, 37.
  • אצירת שתן במשך שלושים ושש שעות, 81.
  • סטרנגוריה, 2.
  • מטיל כמות קטנה של שתן (היום השני), 85.
  • יצאה כמות מועטה מאוד של שתן, 61.
  • שתן.
  • השתן מועט, עם צריבה במתן שתן, 40.
  • השתן מועט, אדום, עם משקע אדום-לבני (בלילה השני), 3.
  • הופרשה כמות זעירה מאוד של שתן (לאחר שתים-עשרה שעות), 83. [720.]
  • לא הופרש כלל שתן, 82, 84, 85, 86.
  • דיכוי השתן, 62, 72; (היום השישי), 74.
  • דיכוי חלקי של השתן במשך ארבעים ושמונה שעות, 75.
  • עדיין לא הטיל שתן (היום השלישי); דיכוי השתן נמשך (היום החמישי), 28.
  • הטיל מעט שתן באופן טבעי לראשונה (בלילה השלישי); דיכוי השתן נמשך (בלילה השישי), 78.
  • דיכוי גמור של השתן במשך חמישה ימים, 43.
  • דיכוי מוחלט של השתן, 24a.
  • דיכוי מוחלט של השתן מן ההתחלה (הצעיר ביותר), 67.
  • ביום החמישי, לאחר שהשתן נותר עצור במשך כמה שעות, השתמשו בקטטר; מאחד החולים כמעט שלא נשאב שתן כלל, ומן האחר נשאבה כמות גדולה; האחרון הטיל למחרת כמות קטנה מאוד, 70.
  • לא הייתה כל יציאת שתן במשך עשרים וארבע שעות; הקטטר הוחדר בקושי מחמת הדלקת והנפיחות של השופכה ושל שלפוחית השתן; יצאו רק כמה טיפות שתן; ביום השלישי לא נמצא שתן בשלפוחית; כך גם ביום הרביעי; זמן קצר לאחר מכן החולה מת, 21. [730.]
  • שתן דמי (לאחר שעתיים וחצי); בעל צבע עז מדם (לאחר שלוש שעות); ובמשך שש השעות הבאות הייתה הכמות שהוטלה גדולה מאוד, כנראה לא פחות משניים עד שלושה קוורטים; לאחר מכן, אף כי הדחף להטיל שתן היה תכוף, הכמות פחתה במהירות, ובתום עשרים וארבע שעות הייתה דיכוי מוחלט; בערב היום השלישי לא הטיל כלל במשך עשרים וארבע שעות. כשמצאתי בהחדרת הקטטר שלא הופרש כלל שתן; לא הוטל שתן במשך שמונים ואחת שעות לפני מותו. (הוא סבל מכליותיו שנים רבות, ופעם אחת היה לו התקף חמור של חצץ בדרכי השתן), 63.
  • שתן דמי (לאחר שמונה שעות וחצי), 74.
  • השתן צהוב חיוור, עכור במקצת, עם עקבות של פתיתי ריר; לאחר עמידה הוא משקיע משקע אפור-חיוור המכוסה שכבה לבנבנה; השתן נעשה אמוניאקלי מאוד לאחר עמידה, 9.
  • שתן שחור-כהה, אלבומיני, 51.
  • הוטלו שני קוורטים של שתן חיוור (לאחר שעתיים וחצי); הוטל פינט וחצי מאותו סוג (לאחר חמש שעות); משקל סגולי 1009. חימום גרם לעכירות קלה, אך זו הוסרה מיד על ידי חומצה חנקתית. במשך כמה ימים הכיל השתן שלה כמות ניכרת של אלבומן. דגימה אחת הציגה את התכונות הבאות; היא הייתה עכורה, ובעלת צבע חום-חיוור; ריחה היה ריח שתני; משקל סגולי 1028; היא נקרשה בשפע הן על ידי חימום והן על ידי חומצה חנקתית, 41.
  • השתן חומצי במובהק וצלול לגמרי, ללא שמץ של אלבומן או סוכר (לאחר ארבע שעות).

השתן אינו צלול עוד; סמיך למדי, אך חומצי כקודם; משקל סגולי 1016.

פתיתי אלבומן שוקעו על ידי חימום ועל ידי חומצה חנקתית. שיעור האלבומן, לפי נוסחת Mehn, הוא 24 סנטיגרם ל-50 גרם שתן; דהיינו,

4.80 גרם לליטר. תחת המיקרוסקופ הציג השתן אבוביות שומניות גרנולריות, במספר רב, המראות על פניהן תאי אפיתל של האבוביות השתניות, גם הם במצב של התנוונות שומנית גרנולרית, 50.

אברי המין

  • זכר.
  • הפין והאשכים נפוחים במידה עצומה (ביום השני), 24.
  • (בעת נגיעה ב־os uteri בשעת המשגל הופיעה תחושה של כאב לוחץ שלאחריה לחץ), 1.
  • זקפות עזות, עם תשוקה מינית רבה (ביום השישי), 8.
  • זקפות עזות בשינה, הנמשכות לאחר היקיצה; בשעת המשגל פליטה מאוחרת ואיטית מאוד (בלילה השני), 8. [740.]
  • כאב דוקר באשך הימני (ביום השמיני), 8.
  • דקירות דקות אך חדות באמצע האשך השמאלי, שנמשכו גם ביום המחרת (ביום הראשון), 8.
  • התשוקה המינית פחתה מאוד (פעולה משנית); כמעט שאין כלל זקפה (לאחר עשרה ימים), 8.
  • נקבה.
  • דלקת עזה של הפות, 43b.
  • הפות במצב סלאפי (לאחר המוות), 43b.
  • דימום קל מן הנרתיק (ביום השני), 49.
  • ליקוריאה בצבע צהוב חיוור, בעלת ריח מתקתק ומבחיל, 1.
  • כאב מקומי כמעט מיידי, מן הסוג החמור ביותר, עם תחושת חום שורף; לחץ דוחק כלפי מטה, כמו בצירי לידה; והפרשה מרובה של ריר דליל כמים; בבדיקה נמצא כי פתח הנרתיק וחלקו התחתון היו נפוחים מאוד, אדומים, חמים, ומפרישים בשפע; ביום השלישי ההפרשה נמשכה, והייתה מוכתמת בדם, 56.
  • התגברות מדאיגה של הווסת, 31.

אברי הנשימה

  • בית הקול.
  • גירוי רב בבית הקול (ביום התשיעי), 4.
  • הקול. [750.]
  • הקול צרוד, 9, 18, 53.
  • הקול מחוספס וצרוד, 25.
  • אובדן קול כמעט מוחלט, 62.
  • שיעול ופליטת ליחה.
  • התקפי שיעול במשך הלילה (ביום השלישי), 49.
  • התקפים תכופים של שיעול עוויתי (ביום הרביעי), 5a.
  • כמה התקפים של שיעול עוויתי (ביום השישי), 6.
  • הדגדוג בגרון עורר שיעול עוויתי, עם כאב חמור מאוד - שיעול לועי, כגון הנגרם מהחדרת האצבע אל אחורי הפה. לאחר התקפי השיעול באה פליטה של ריר דמי; ולאחר מכן תחושת חנק, עם חרדה רבה; הם חזרו במרווחים קצרים (ביום השני), 51.
  • שיעול יבש, 1.
  • נטייה רבה בבית הקול לשיעול לפנות ערב; שיעול יבש; בית הקול יבש (ביום השמיני), 4.
  • שיעול חלול, יבש ומתיש (לאחר שעתיים), 1. [760.]
  • העלה בשיעול כמות ניכרת של ריר מוכתם בדם (לאחר שמונה שעות וחצי), 74.
  • פולט גושים עבים של ריר מעורב בדם (ביום השישי), 79.
  • נשימה.
  • הבל הפה דוחה ביותר, 21.
  • הבל הפה מצחין (לאחר ארבעים ושמונה שעות), 48.
  • הבל הפה מצחין, אך הפה כלל אינו רגיש ואין ריור (ביום השישי), 28.
  • הבל הפה מצחין ביותר (ביום השמיני), 20.
  • צחנה כספית של הבל הפה (ביום החמישי), 34.
  • נודפת מהבל פיו צחנה כספית ברורה היטב (ביום השלישי), 71.
  • צחנה כספית חזקה של הבל הפה (ביום השלישי), 22, 33.
  • צחנה כספית של הבל הפה ניכרת מאוד (ביום השמיני), 61. [770.]
  • הנשימה מהירה ומקוטעת (לאחר חצי שעה), 73.
  • הנשימה איטית, 25 ; (לאחר חמש שעות), 36.
  • הנשימה איטית, מקוטעת; לעתים עמוקה ומלווה באנחות, 40.
  • הנשימה בלתי סדירה, 20 (לאחר ארבע שעות); 29, ב-8.30 A.M.; 20, ב-5.30 P.M. (ביום השני); 18, ב-8.30 A.M.; 16, ב-5.30 P.M. (ביום השלישי); 18, בבוקר; 20, ב-7.30 P.M. (ביום הרביעי); 28, (ביום השישי); 16, בבוקר; 20, בערב (ביום השביעי), 50.
  • השאיפות עמוקות וכבדות (ביום השלישי), 77.
  • הנשימה מאומצת (ביום השישי), 79.
  • הנשימה מעוכבת, 37.
  • קושי בנשימה (ביום השביעי), 28.
  • הנשימה עמוקה וקשה, 62.
  • הנשימה, תוך הסתייעות בשרירים הבין-צלעיים, הייתה קשה ובלתי סדירה, 11. [780.]
  • הנשימה קשה מאוד, 26.
  • קושי רב בנשימה (עד מהרה), 57, 66 ; (לאחר שעה אחת), 77.
  • נשימתו מעוקה במידת-מה, ויש חרחור מתמיד בגרון (ביום החמישי), 63.
  • קוצר נשימה, 52, 81.
  • קוצר הנשימה היה תסמין מתמיד מן ההתקף הראשון של הקאה ועד שהייתה מסוגלת להחזיק נוזלים בקיבה, 75.
  • קוצר הנשימה גבר עקב הנפיחות המופרזת של הפה והגרון, עד שהרופא פתח את קנה הנשימה ממש מתחת לבית הקול, והדבר הביא הקלה מסוימת.

חזה

  • אובייקטיבי.
  • חרחור בחזה, 18.
  • חרחורים קולניים בכל חלקי החזה, 66.
  • סובייקטיבי.
  • תחושת כיווץ על פני כל החזה, 11.
  • מועקה בחזה, 1. [790.]
  • כאבים יורים בחזה, 40.
  • כאב דוקר לילי לרוחב כל החזה, 1.
  • כאב מגרד-דוקר בשרירי האזור הצלעי הימני התחתון (ביום האחד-עשר), 10.
  • דקירות פנימיות בחלק העליון של החזה השמאלי בנשימה עמוקה (ביום הראשון), 8.
  • דקירות תכופות יורות דרך בית החזה (ביום השמיני), 4.
  • כאב קורע תכוף בסחוסי הצלעות הנמוכים ביותר מימין (ביום הראשון), 8.
  • קדמת החזה.
  • כאב שורף מתחת לעצם החזה (לאחר שמונה שעות וחצי), 74.
  • מעין כאב קורע באמצע עצם החזה, לאחר חצות הלילה (בלילה השני), 8.
  • הצדדים.
  • דקירה בחלק העליון של הצד הימני של החזה, עמוק פנימה, שכמעט אינה מוחמרת בנשימה עמוקה (ביום החמישי), 5.
  • מעט כאב דוקר בחלק התחתון של הצד הימני של החזה (ביום השנים-עשר), 7. [800.]
  • דקירות קהות תכופות בחלק העליון של הצד השמאלי של החזה, במיוחד בנשימה עמוקה (ביום הראשון), 8.
  • דקירות עדינות וחולפות דרך שני צדי בית החזה, לאחר קימה בבוקר (ביום השביעי), 4.
  • דקירות שורפות בצד הימני של החזה, כאילו בשרירים (ביום הראשון), 8.
  • השדיים.
  • נפיחויות בלוטיות כואבות סביב הפטמה, 1.

HEART AND PULSE

  • קדם-הלב.
  • חרדה באזור קדם-הלב, 15.
  • כאב עז באזור קדם-הלב, 84.
  • תחושת חסימה וחרדה באזור קדם-הלב ובאזור האפיגסטרי, ולאחריה דפיקות-לב קלות (לאחר המנה השנייה, חלק מ-3/16 גרעין), 84.
  • פעולת הלב.
  • לפעימות הלב הייתה תנועה רוטטת, גלית, 48.
  • "Bruit de souffle" בבסיס הלב (ביום החמישה-עשר), 51.
  • דפיקות-לב, 52 ; (לאחר המנה השלישית), 35. [810.]
  • דפיקות-לב תכופות יותר, בלילה, 35.
  • פעימות הלב נראו מרוחקות ואיטיות (לאחר חמש שעות), 36.
  • כל פעימה חמש-עשרה או עשרים של הלב נפסקת לסירוגין (לאחר ארבע שעות). קולות הלב עמומים ומקוטעים (ביום השני). פעימות הלב עדיין מקוטעות (מחמת, ללא ספק, מחלה אורגנית, כנראה אי-ספיקה מיטרלית), (ביום השביעי), 50.
  • דופק.
  • דופק קטן, תכוף, (ביום השני), 80.
  • דופק קטן, מכווץ, תכוף, 25.
  • דופק קטן, תכוף, ולא סדיר (לאחר שעה וחצי), 43.
  • הדופק היה תכוף במקצת מן הרגיל, אך לא מלא (ביום השני), 20.
  • דופק מהיר (לאחר היום השני), 19.
  • דופק מלא ומהיר (ביום השביעי), 20.
  • דופק מהיר וחלש, 85. [820.]
  • מלא, קטן, מהיר, רועד, 84 ; (לאחר שמונה ימים), 20.
  • דופק קטן, מהיר וסדיר (ביום הראשון); לא ניתן לספירה (ביום השני); בלתי יציב וחלש (ביום השלישי), 86.
  • דופק מהיר, קטן ובלתי מובחן מאוד בפרק כף-היד (ביום הראשון); בקושי 50 (ביום השני); 64, אך קטן וחלש (ביום השלישי), 56.
  • דופק מהיר מאוד וקטן (ביום השני), 22.
  • דופק מואץ, מלא, 9.
  • דופק מואץ, קטן, עוויתי, 52.
  • דופק מואץ, קשה, מבלי שיהיה גדול במיוחד, 29.
  • דופק קטן ומואץ (לאחר חצי שעה), 73.
  • דופק מואץ וחלש, 26.
  • דופק מואץ מאוד וקטן (לאחר חצי שעה); לא ניתן היה לחוש בו בפרק כף-היד, בעורקי התרדמה ובלב היה 168, חלש, סדיר (לאחר שעה וחצי); חזר לפרק כף-היד, 140, חלש, סדיר מבחינת התדירות, אך משתנה בעוצמתו (לאחר שלוש שעות וחצי), 9. [830.]
  • דופק חומי לאחר ארוחת הצהריים, בשעה 1 P.M. (ביום השמיני), 4 ; (בלילה השישי), 4.
  • דופק קטן, חומי, 15.
  • הדופק לא עלה מעל הרמה הטבעית, ושמר על מידה טובה של מלאות וסדירות עד שעות מעטות לפני הפטירה, 42.
  • דופק איטי וחלש (ביום השני), 32.
  • דופק חלש ואיטי (לאחר שעתיים וחצי); 80 (ביום השני); תכוף יותר וחלש (ביום החמישי), 63.
  • דופק 136, חלש מאוד (לאחר אחת-עשרה שעות), 71.
  • דופק כמעט בלתי מורגש (לאחר שעתיים וחצי), 120 (לאחר שבע שעות); 100 (ביום השני); 130, בבוקר; 120, בערב (ביום השלישי), 49.
  • דופק 126 (ביום השני); 105, קטן ומיתרי (ביום החמישי), 34.
  • דופק 120, חלש (לאחר חמש שעות), 41.
  • דופק 120, וקטן (עד מהרה), 46. [840.]
  • דופק 120, וחלש (לאחר שעתיים); למעלה מ-100, וחלש (ביום השני); 100, רך וחלש (בימים השלישי והחמישי); כמעט בלתי מורגש בפרק כף-היד (ביום השביעי), 28.
  • דופק קטן, קשה, 116, עם ירידת חום העור ועור לח ודביק, 62.
  • דופק 110, ומלא (ביום השני), 24.
  • הדופק היה מדוכא מאוד (לאחר שעה וחצי); 100, חלש (לאחר חמש שעות); 108 (ביום השלישי); 108 מלא (ביום הרביעי); 90, בערב (ביום החמישי); 80 (ביום השישי); 80, חלש (ביום השביעי); 92, חלש למדי, חוטי בערב (ביום האחד-עשר); בקושי מורגש (ביום השנים-עשר), 61.
  • דופק 96, חלש למדי (ביום התשיעי), 27.
  • דופק 90, וחלש (ביום הרביעי), 24.
  • דופק 86 (ביום השלישי); 72 עד 76 (ביום השביעי); 84 (ביום העשירי); 88 (ביום החמישה-עשר), 51.
  • דופק 70, מלא וסדיר (ביום השלישי); 62 (ביום הרביעי), 42.
  • דופק 70 (ביום השני); 72 (ביום השלישי); 90 (ביום השישי), 79.
  • דופק קטן, מכווץ, בלתי סדיר, 11. [850.]
  • דופק 128, חלש מאוד ובלתי סדיר (לאחר שעה); 120 (לאחר שעתיים); 112, מיתרי מאוד, ונפסק לעתים לסירוגין (ביום השני), 77.
  • דופק לסירוגין, 89, 40.
  • דופק קטן, לסירוגין, 44.
  • דופק 104, קטן, בלתי סדיר, לסירוגין (לאחר ארבע שעות); 80, קטן, בלתי שווה, בלתי סדיר (לאחר שבע שעות); 68 (לאחר אחת-עשרה שעות); 80, בשעה 8.30 A.M.; 100, לסירוגין, בשעה 5.30 P.M. (ביום השני); 84, בשעה 5.30 P.M. (ביום השלישי); 90 (ביום הרביעי); 90, לסירוגין, בבוקר; 70, לסירוגין ובלתי שווה, בשעה 6 P.M. (ביום החמישי); 90, בבוקר; 84, בערב (ביום השישי); 70, עדיין לסירוגין, בבוקר; 68, בערב (ביום השביעי), 50.
  • דופק מלא וקשה (ביום השביעי), 31.
  • דופק קטן, מכווץ, 100, 21.
  • דופק קטן, מכווץ, 120, 37.
  • דופק חלש (לאחר שמונה שעות וחצי), 74.
  • דופק רך וסדיר, אך חלש (עד מהרה), 57.
  • דופק קטן, רועד וחלש (לאחר שתים-עשרה שעות), 83. [860.]
  • דופק חלש, מתאמץ בדיאסטולה שלו (ביום השני); מורגש פחות (ביום השלישי), 85.
  • דופק קטן וחלש ביותר (לאחר שעה וחצי), 41.
  • דופק קטן ואינו ניתן כלל למניין, 82.
  • דופק קטן וכמעט בלתי מורגש (לאחר ארבע שעות), 72.
  • דופק בקושי מורגש (עד מהרה), 68, 72.
  • דופק קטן, חוטי, בקושי מורגש (לאחר חמש שעות), 36.
  • כמעט ללא דופק, 66.
  • הפעימה לא הייתה מורגשת בפרק כף-היד שתים-עשרה שעות לפני המוות (לאחר שתים-עשרה שעות), 83.
  • כל פעימה נעלמה מן פרק כף-היד ומן הסעיפים העורקיים הקיצוניים (לאחר שתים-עשרה שעות), 84.

הצוואר והגב

  • התכווצויות טוניות המערבות את הצוואר והגב, הנמשכות כמה דקות, שבמהלכן הנשימה נפסקה כליל, 53. [870.]
  • מתח חיצוני סמוך לשכמה השמאלית (יום ראשון), 8.
  • כאב קורע פנימי בחלק העליון של השכמה השמאלית, כאילו בעצם (יום ראשון), 8.

הגפיים בכלל

  • אובייקטיבי.
  • כפות הידיים וכפות הרגליים כחלחלות למדי, מצומקות וקרות (לאחר חצי שעה), 59.
  • רעד של הגפיים, 41 ; (ביום השני), 32.
  • רעד של הגפיים, במיוחד בעת מתיחתן, 41.
  • רעד מתמיד של הגפיים, 44.
  • תנועות עוויתיות של הגפיים הימניות, העליונה והתחתונה, 53.
  • עוויתות ספזמודיות של אצבעות הידיים ואצבעות הרגליים, 56.
  • קפיצות בלתי רצוניות של הגפיים, 81.
  • קשיון שיתוקי של הגפיים (ביום השני), 25. [880.]
  • שרועה על מיטתה, ללא שליטה בגפיה (לאחר חמש שעות), 36.
  • שיתוק מלא של הגפיים העליונות והתחתונות, שעות אחדות לפני המוות (ביום השישי), 19.
  • תשישות בגפיים, ורעד בעת עמידה וללא תנועה (לאחר המנה הרביעית), 25.
  • אובדן כוח וקשיון של הגפיים, שהלכו וגברו בהדרגה מיום ליום, עם כאב עז בכל ניסיון לשנות תנוחה, עד שהחולה נעשה משותק לחלוטין, 25.
  • סובייקטיבי.
  • תחושה מוזרה של אובדן כוח בשרירי הדלתא, וכן בשרירי השוקיים והירכיים, ללא סיבה מיוחדת (ביום החמישי), 10.
  • תחושת חולשה וצמרמורת בגפיים (לאחר המנה השלישית), 35.
  • נימול של כפות הידיים וכפות הרגליים (ביום החמישי), (במקרה אחד), 70.
  • נימול מוזר המתלווה לכאבים בזרועות וברגליים; מוחמר בערב, מוטב בחלקו האחרון של הלילה ובמשך היום, 75.
  • כאב בגפיים (ביום השני), 25.
  • כאבים בגפיים ובזרועותיה, כמו אלה המורגשים לאחר מאמץ ממושך ומתיש, תמיד מוחמרים לאחר שינה, 75. [890.]
  • כאבים בכל הגפיים (לאחר יומיים), 19.
  • כאבים עמומים בגפיים, עם חולשה כללית, במשך חמישה או שישה שבועות, 62.
  • תחושת משיכה עמוקה בגפיים, בעצמות (ביום השביעי), 7.
  • מעין תחושת קריעה בעצמות (מפרקי האצבעות, מפרקי הירך וכו'), (ביום השביעי), 8.

הגפיים העליונות

  • כתף.
  • כאב קורע בכתף השמאלית, לעיתים קרובות (היום הרביעי והחמישי), 8.
  • תחושה כאילו הבלוטות בבית השחי השמאלי עומדות להתנפח; עם דקירות חולפות נשנות בהן לעיתים קרובות (היום העשירי), 4.
  • זרוע.
  • כאב ראומטי (כמו זה האופייני למזג אוויר סוער ברוחות) בשריר הדלתא הימני, בשעת הליכה (היום העשירי), 10.
  • כף היד.
  • כאב מכווץ עוויתי במסרק כף היד הימנית (היום החמישי), 10.
  • התכווצויות בכפות ידיו (לאחר שעתיים וחצי), 61.
  • כאב דוקר בשרירים שעל גב כף היד, במיוחד במרחיק ובמיישר של האגודל, וכן במיישרי כף הרגל (היום השלישי), 7. [900.]
  • כאב קורע בעצמות המסרק של יד שמאל (במהלך הימים הראשונים של הפרובינג, כאב קורע זה היה נמוך יותר, במפרקי האצבעות), (היום השביעי), 8.
  • אצבעות.
  • דקירות דקות אך חדות מאוד בקצה האגודל השמאלי, בערב בשעת הליכה (היום השישי), 8.
  • כאב קורע חד בעצם של המפרקים הראשונים של האצבע המורה והקמיצה השמאליות, וגם במפרק הראשון של האגודל, נמשך גם ביום המחרת (היום הראשון), 8.

הגפיים התחתונות

  • אובייקטיבי.
  • הגפיים התחתונות משוכות כלפי מעלה במיטה (ביום החמישי), 34.
  • עוויתות בגפיים התחתונות (לאחר ארבע שעות), 72.
  • נוקשות ברגליים, 40.
  • דקירות בשרירי הגפיים התחתונות (ביום האחד-עשר), 7.
  • מפרק הירך.
  • כאב לוחץ-דוקר במפרק הירך ובברך, הן במנוחה והן בתנועה; גם בגפיים אחרות, אך בעוצמה פחותה (ביום השנים-עשר), 7.
  • כאבים ראומטיים כעין דקירות מחט בגפיים התחתונות (בלילה השני), 3.
  • דקירות במפרק הירך השמאלי, מבפנים כלפי חוץ (ביום הראשון), 8. [910.]
  • כאב דוקר במפרק הירך, במנוחה ובתנועה, 1.
  • כאבים דוקרים במפרקי הירך במנוחה, נעלמים בתנועה (ביום העשירי), 7.
  • דקירות יורות במפרק הירך, אחר הצהריים (ביום הארבעה-עשר), 7.
  • כאב קורע מאחור במפרק הירך הימני, ולאחר מכן יותר בצד ובחלק החיצוני (ביום השני), 8.
  • ירך.
  • משיכה בעצמות הירך (ביום השני), 7.
  • ברך.
  • הברכיים משוכות כלפי מעלה (לאחר ארבע שעות), 72.
  • שוק.
  • קפיצות בסיבי שריר שונים של השוקיים, בצדו הפנימי של שריר הסובך (ביום החמישי), 10.
  • השוק כאילו נרדמה, 1 ; (ביום השני), 7.
  • נימול וחוסר תחושה ברגליים (לאחר שלושה ימים), 28.
  • התכווצויות ברגליו (לאחר חמש שעות), 61. [920.]
  • התכווצויות ברגל השמאלית (לאחר שעתיים וחצי), 59.
  • כאב מושך בעצמות השוק (ביום השמיני), 7.
  • כאב קורע בסובך השמאלי, מתפשט פנימה (ביום הראשון), 8.
  • כף הרגל.
  • עייפות בלתי רגילה מאוד בכפות הרגליים וישנוניות, בערב (ביום הראשון), 8.
  • רעד בכפות הרגליים (עד מהרה), 51.
  • רעד בכפות הרגליים בהליכה, פוגע במיוחד בצד השמאלי, ובעיקר בבוקר בעת הקימה ובערב, 41.

תסמינים כלליים

  • אובייקטיבי.

  • כל מראהו דמה מאוד לזה של אדם בשלב האחרון של קדחת הטיפוס (לאחר תשעה ימים), 27.

  • אף כי נתמך במשך כל מחלתו בחלב, דייסה ומרק עוף, היה ירוד יותר הן במסת גופו הן בכוחו מכל חולה שראיתי מעודי, בפרק זמן כה קצר, 32.

  • שכיבה על הגב (לאחר ארבע שעות), 50.

  • שוכב על גבו כשברכיו כפופות ומורמות (היום העשירי), 61. [930.]

  • התהפך ללא הרף מצד אל צד, עד שהיה קשה להבחין בפעימה, אפילו בלב (לאחר שעה וחצי), 59.

  • בעת שעמד ונשען בכבדות על הזרוע השמאלית, רעד מתון של הזרוע השמאלית ושל כל מחצית הגוף השמאלית (היום הראשון), 8.

  • פרכוסים וצמרמורות לפני המוות, שאירע ביום החמישי, 43.

  • קפיצות עוויתיות, 16.

  • עוויתות, 53.

  • עוויתות ופרכוסים כלליים, 17.

  • עוויתות, תחילה באצבעות הרגליים ובכפות הרגליים, ואחר כך באצבעות הידיים ובכפות הידיים, ולאחר מכן מתפשטות במעלה הרגליים והזרועות (לאחר שעתיים או שלוש); עווית עזה תקפה את השד הימני, וירתה אל הגב, ממש מתחת לשכמה; השד התכווץ מאוד, וחלבו יבש במהירות, 23.

  • עוויתות עזות (היום השני), 34.

  • תנועות עוויתיות של שרירי הפנים, הזרועות והרגליים; התכווצויות מתמידות בכל הגפיים, 37.

  • כל הגוף נוקשה וכואב בתנועה הקלה ביותר (היום השישי), 25. [940.]

  • תשישות רבה וסבל בבוקר, כך שלאחר הגילוח היה מוכרח לשכב שוב במיטה ולישון שעה (היום השני), 3.

  • דיכוי רב של כלל המערכת (עד מהרה), 72.

  • חולשה רבה (היום השני), 22.

  • חולשה מוחלטת של כל המערכת (היום השני), 32.

  • החולשה נראתה מדאיגה במיוחד (לאחר שמונה ימים), 20.

  • חולשה (היום התשיעי), 27 ; בלי שעשה כל מאמץ (היום השני), 7.

  • חולשה רבה, וכאבים עזים בכפות הרגליים (לאחר שלושה ימים), 62.

  • חלש מאוד (היום השני), 71.

  • חולשה (היום השלישי); מופרזת בכל המערכת, בייחוד במפרקים, אשר בקושי נושאים את משקל הגוף (לאחר כמעט שבועיים), 77.

  • חלש מאוד ותשוש (עד מהרה), 46 ; (לאחר חצי שעה), 45. [950.]

  • תשישות ועייפות כלליות, 38.

  • תשוש מאוד (היום השני), 77 ; לאחר העוויתות, 23.

  • תשישות רבה (היום השני), 34.

  • תשישות מופרזת, 25.

  • אפיסת כוחות, 43 ; (היום החמישה-עשר), 51.

  • אפיסת כוחות כללית ותשישות רבה לאחר אכילה (היום החמישי), 4.

  • שרוי באפיסת כוחות רבה (לאחר שמונה שעות וחצי), 74.

  • באפיסת כוחות גמורה (לאחר שעתיים וחצי), 63.

  • חלש מאוד, באפיסת כוחות, 21.

  • אפיסת כוחות רבה, 75. [960.]

  • שוכב במצב של אפיסת כוחות רבה (עד מהרה), 63.

  • אפיסת כוחות קיצונית ואי-שקט, 43b.

  • מצב כללי של התמוטטות, 75.

  • עלפון, 56.

  • חלש וכמעט מתעלף (היום השני); עלפון כללי קיצוני (היום הרביעי), 74.

  • עלפון מדאיג חזר במרווחים קצרים, 23.

  • התקפי התעלפות (היום החמישי), 31.

  • אפיסת כוחות רבה; התעלף בעת שטופל בעלוקות (היום השלישי), 49.

  • אי-נוחות רבה בכל הגוף, עד שלא היה אפשר לשכב בשקט בשום תנוחה, והוא נאלץ לעזוב את המיטה; כאב חופר ודוקר באוזן השמאלית אחר הצהריים, כה אלים עד שגרם לו לבכות ולצעוק, נמשך שלוש דקות (היום השני), 3.

  • חסר מנוחה, 79 ; (לאחר יומיים), 19. [970.]

  • אי-שקט מתמיד והתהפכות מתמדת, 15.

  • אי-שקט רב (היום השלישי), 24.

  • חסר מנוחה מאוד, 85 ; (עד מהרה), 36.

  • התהפכות מתמדת, 44.

  • מתהפך באי-נוחות במיטה, מתלונן על כאב ראש חזק ועל כאב רב בקיבה (לאחר חצי שעה), 59.

  • 1st . התסמינים הכלליים לא עמדו בשום יחס למידת המחלה המקומית. לאחר השעות הראשונות המעטות, הדופק היה מלא במידה מתונה, ולא עלה על 90, והחום לא היה בלתי רגיל. ייתכן שהיה זה קשור למצב הדם לאחר הופעת הפסקת השתן, אך הדבר היה קיים עוד לפני תחילת ההפסקה.

    2d . מידת הדלקת והכיב של המעי הגס הייתה כזו המצויה בדרך כלל בדיזנטריה קשה, ואף על פי כן תסמיני הדיזנטריה היו קלים, ולמעשה קלים בהרבה מאלה המופיעים בדרך כלל במקרי הרעלה מחומר זה.

    3d . הפסקת השתן נמשכה מיום שני עד יום שבת, יום מותה, ואף על פי כן החולה שמרה על חושיה והייתה מתעוררת בקלות, ולא הראתה סימנים של הפרעה מוחית מלבד נמנום קל ונטייה מסוימת לשיטוט הדעת, 58.

  • סובייקטיבי.

  • רגישות יתר קיצונית של כל הגוף (היום החמישה-עשר), 51.

  • נטייה לשכב (היום הרביעי), 5.

  • תחושת חולשה רבה (היום השמיני), 61.

  • "תחושת שקיעה" (היום השביעי), 61. [980.]

  • תחושת חולי מסוימת (היום השני), 35.

  • תחושת חולי כללית (לאחר המנה השלישית), 35.

  • תחושה לא נעימה בקרום העצם של כל העצמות, כמו בתחילתה של קדחת לסירוגין, עם תחושת חום בראש לקראת ערב (לאחר שש שעות), 1.

  • כאבים בכל הגוף (היום החמישי), (במקרה אחד), 70.

  • כאבים כלליים בכל הגוף, מלווים בנוקשות, מוחמרים מכל תנועה (היום הרביעי), 25.

  • כאב חריף ביותר, חמור כמו צריבה בברזל מלובן (מיד), 34.

  • כאב מענה ביותר בכל הגוף, ובייחוד סביב הבטן, שעל חלק זה ועל הירכיים מרח את הכמות הגדולה ביותר, והוא חש כאילו הוא "נצלה חי" (לאחר שעה), 24.

  • לפעמים קל, ובפעמים אחרות מיוסר קשות מכאב, שמושבו בעיקר סביב ה-scrobiculus cordis והטבור, 83.

  • כאבים בלתי נסבלים, 16.

  • כאב בלתי נסבל, עד שרצה ברחבי החדר כמי שיצאה מדעתה, בצרחות רמות, 17. [990.]

  • התכווצויות מדי פעם, 43.

  • דקירות דקות פה ושם בשרירים במשך היום, 1.

  • דקירות בפרנכימת האיברים, כגון בריאות ובכבד, ודקות מאוד באשכים (היום השביעי), 8.

  • משיכה בזרועות, וכאבי קריעה בכל הגפיים, לסירוגין עם רעדים עוויתיים בכל הגוף; ולעיתים אובדן הכרה ומועקה בלב, 62.

  • ההשפעות נמשכו במידה זו או אחרת במשך יומיים, 35a.

  • כל תנועה או שינוי תנוחה היו מכאיבים, 25.

  • חומצות מחמירות, 9.

  • החמרה כללית מאכילת מזון שומני, 9.

  • היא חשה טוב יותר במנוחה, ונחלשת ומתעייפת בקלות לאחר מאמץ קל, 9.

  • היא חשה גרוע יותר באוויר הפתוח, ובייחוד חלשה ולעיתים קרובות סחרחרה; אם אז היא מתחילה לעבוד היא חשה מעט טוב יותר; בשעת עבודה היא עייפה פחות מאשר לפני כן או לאחר מכן, 9.

עור. [1000.]

  • העור נעשה יותר ויותר כחלחל-סגלגל, עד שבכל מקום קיבל גוון כהה-עכור, אף על פי שהנשימה היתה חופשית לחלוטין, 66.
  • הצהבה כללית של העור (היום השני), 72.
  • חיוורון כללי של פני העור (היום החמישה-עשר), 51.
  • פני הגוף תפוחים, ועליהם מתפשטת אריתמה כספית (היום החמישי), 34.
  • פריחות, יבשות.
  • פריחה של כתמים אכימוטיים רבים על פני הגוף והגפיים, בייחוד באזור המותני (היום החמישה-עשר), 51.
  • פריחה על פני כל הגוף של כתמים עגולים, מורמים, אדומים-חיוורים, לא תחומים בחדות, נעלמים בלחיצה, מגרדים, ודומים לחצבת (לאחר שלושה ימים), 62.
  • פריחה פפולרית (ליכן), שהלכה והחמירה, עד שהיה צורך להפסיק את האמבטיות, 38.
  • לאחר מכן באו צעקות חודרות, ובתוך עשרים דקות נמצא גלד נמקי חום על החלקים שעליהם פוזרה האבקה; מסביב היתה דלקת בצבע אדום-בהיר; הגלד היה שחור ויבש במרכזו, ולח למדי בהיקפו (לאחר שלושים שעות), 48.
  • סביב הפה, ברוחב של בערך אינץ' וחצי, היתה פריחה, כפי שמופיעה לעיתים קרובות לאחר הרעלת ארסן (הבכור), 67.
  • פריחות, לחות.
  • כל החלקים ששופשפו היו במצב של התשלפחות מלאה (היום השני), 24. [1010.]
  • (שלפוחיות בלתי כואבות על הזרועות והבטן, בבוקר, נעלמות במשך היום), 1.
  • הזרוע היתה נפוחה מאוד מן הכתף עד שורש כף היד; במקומות רבים היתה במצב של דלקת עזה, ובכמה חלקים מכוסה שלפוחיות רבות ונרחבות, מלאות לימפה, ודמתה מאוד למראה שהיה נגרם על ידי שלפוחית גדולה (היום השני), 22.
  • פריחות, מוגלתיות.
  • כמה פוסטולות גדולות, בגוון כחלחל-סגלגל, הופיעו על הפנים והחזה (היום הרביעי), 32.
  • מיד הורגשה תחושת בעירה, ועד מהרה נעשתה בלתי נסבלת; למחרת בבוקר עדיין היתה בעירה עזה ודקירות על פני כל שטח העור, שהיה אדום ומודלק, ובאותו ערב הופיעו בנקודות רבות שלפוחיות, כפי שנראות במקרי כוויה מנוזלים חמים; חלקי עור אלה העלו לאחר מכן מוגלה, 70.
  • תחושות.
  • תחושת נימול קשה, בדומה לתחושת "הירדמות" (היום השלישי), 23.
  • גרד, בעירה ודקירות דקות במקומות שונים, ממש מתחת לעור (היום הראשון), 8.
  • גרד, המשתנה לדקירות ולבעירה בעור (היום השביעי), 8.
  • גרד במקומות שונים, בקרקפת, ברגליים וכו', המשתנה לעיתים קרובות לדקירות דקות ולבעירה (היום הראשון), 8.
  • גרד סביב פי הטבעת, בעת הליכה (היום הראשון), 8.
  • גרד, המשתנה לדקירות דקות, באמצע הגב, כאילו בעור (היום הראשון), 8. [1020.]
  • גרד בין הבוהן הימנית (והאצבע השנייה) של כף הרגל (היום הראשון), 8.

שינה וחלומות

  • ישנוניות.
  • נטייה לפהק, ופיהוקים תכופים (היום הרביעי), 5.
  • פיהוקים תכופים והתמתחויות (היום החמישי), 5 ; ללא ישנוניות (היום השמיני), 5a.
  • נמנום (היום החמישי), 63.
  • מנומנם למדי (לאחר שלוש שעות וחצי), 73.
  • נטייה ניכרת לשינה, 38.
  • ישנוניות במשך כל אחר הצהריים (היום הרביעי), 5.
  • אחת שקעה למצב נמנומי, שמתוכו ניתן היה תחילה לעוררה בשאלות, 70.
  • שינה תרדמתית, שממנה התעוררה לעיתים עם חזרת הכאב, 21.
  • נדודי שינה.
  • שינה טרודה (הלילה השישי), 8. [1030.]
  • השינה קלה מאוד; לאחר יקיצה בלילה, לא ניתן היה להירדם מחמת בלבול בראש, 9.
  • לילה חסר מנוחה (היום הראשון), 86.
  • לילה חסר מנוחה, עם דליריום קל במקצת; ניסתה לקום (היום החמישי). הלילה היה חסר מנוחה, מופרע על ידי יקיצות מתמידות; שינה של שתיים או שלוש דקות, ולאחריה יקיצה; שינוי תנוחה, התהפכות במיטה וכו' (הלילה הראשון), 3.
  • לילה חסר מנוחה; השינה נקטעה לעיתים קרובות על ידי חלומות מציקים (הלילה השישי), 4.
  • שינה חסרת מנוחה; ובמשך חודש חלמה על נפילה מגדות גבוהות, ועל הורדה לתוך בארות עמוקות, או על ניסיון להימלט ממישהו שהתכוון לרצוח אותה, 75.
  • שינה למשך דקות מעטות בלבד בכל פעם (הלילה השני), 3.
  • לא ישנה יותר מחמש דקות בכל פעם (הלילה הראשון), 79.
  • במשך שמונת הלילות הראשונים נמשכה השינה רק עד השעה שלוש, 9.
  • השינה נקטעה לפנות בוקר, 3b. [1040.]
  • יקיצה סמוך לחצות; התהפכות במיטה במשך שלוש שעות, וחוסר יכולת להירדם (הלילה הראשון), 3b.
  • לילה ללא שינה; לא יכלה לשכב בנוחות על אף אחד מן הצדדים (הלילה השישי), 7.
  • חוסר יכולת לישון בלילה מחמת חרדה (היום האחד-עשר), 7.
  • קפיצה פתאומית מן השינה, 40.
  • קפיצות תכופות עם ההירדמות בלילה (היום העשירי), 7.
  • קפיצות תכופות מתוך שינה (הלילה השני), 77.
  • השינה אינה עמוקה, עם קפיצות תכופות מתוך בהלה (היום השני), 7.
  • קפיצה עזה בעת ההירדמות, עם רעדה בכל הגוף (לאחר שמונה שעות), 1.
  • אין שינה (הלילה הראשון), 61, 77.
  • חלומות.
  • השינה הופרעה על ידי חלומות חיים (הלילה החמישי), 8. [1050.]
  • חלומות חיים מאוד על דברים יוצאי דופן, מגוחכים ובלתי נעימים, על מסעות וכו' (הלילה הראשון), 8.
  • חלומות חושניים (הלילה השני), 8.
  • השינה הופרעה על ידי חלומות מבעיתים; בשנתה הייתה נסערת, מתוך שדימתה לעצמה שדמות מחרידה ניצבת ליד מיטתה ומגישה לה בקבוק (הלילה השני), 23.
  • חלומות על אש ומוות (הלילה הרביעי), 5.

חום

  • צינה.
  • פני הגוף קרירים למדי (היום העשירי), 61.
  • העור קריר (לאחר שעתיים וחצי), 63.
  • העור קר בדרך כלל, 53.
  • עור קר, עם דופק קטן מאוד לסירוגין, 81.
  • העור קר ולח ודביק (לאחר שעה וחצי), 61.
  • העור קר ומכוסה בזיעה (היום השני), 80. [1060.]
  • העור קר, חיוור, מכוסה בזיעה (לאחר עשרים דקות), 25.
  • העור קר ונוטף זיעה (לאחר חמש שעות), 36.
  • פני הגוף קרים ומכוסים בזיעה קרה ודביקה (לאחר חצי שעה), 73.
  • כל שטח פני הגוף והגפיים, למעט הבטן ופנים הירכיים, היה קר, אך היא התלוננה על תחושת חום ועל כאב שורף באזור המותניים, 66.
  • צינה, במיוחד בראש, בערב (היום העשירי), 7.
  • באוויר הפתוח, אף שהיה חם, ושממנו סלדה, צינה, קוליקה חותכת וטנזמוס, 1.
  • צינה וקוליקה חותכת, מן התנועה הקלה ביותר, אפילו בקימה מן המושב, 1.
  • צינה תכופה בלילה במיטה, 9.
  • צינה קלה, משולבת בגלי חום פתאומיים וחולפים, לקראת ערב (היום הראשון), 7.
  • התקף צינה שנמשך זמן קצר (היום השישי), 6. [1070.]
  • צמרמורות זוחלות בלילה, 35.
  • התגברות הקור בידיים וברגליים, התגברות הריור והקושי בבליעה, כך שבסביבות 10 A.M. נאלץ להפסיק לעבוד, לשכב במיטה ולעטוף את רגליו בבד חם; לאחר מכן באה צמרמורת מרעידה, שלאחריה שבה החמימות באיטיות, ועמה הופיעה קהות של כל הראש, למעט באזור הרקות; העדר גמור של צמא, ריור מתמיד ודלקת בעור שבצד השמאלי של הלסת התחתונה (היום השני), 3.
  • צמרמורת מרעידה תכופה, לעיתים קרובות עם נקישת שיניים, בזמנים שונים, במיוחד באוויר הפתוח, הנמשכת שעה; לעיתים קרובות אחריה הזעה חמה במשך רבע שעה, עם תחושת הקלה, 9.
  • קור (לאחר אחת-עשרה שעות), 71.
  • תחושת קור בלילה, 35.
  • תחושת קור ותחושת נמלים בכל הגוף, במיוחד לאורך עמוד השדרה, 62.
  • קור עז התפשט בכל הגוף (לאחר שעה וחצי), 45.
  • קור קרחי לקראת ערב; זחילות של קור עם צינה על הגב התחתון, כאילו לטאה זוחלת עליו, 41.
  • רעדת-קור כמעט מתמדת (לאחר ארבע שעות), 50.
  • רעדות-קור קלות ותכופות (עד מהרה), 46. [1080.]
  • רעד בזמן הבליעה ולאחריה (היום השמיני), 5a.
  • רעדי קור (לאחר שתי מנות), 64.
  • חלחלה בכל הגוף לאחר שנכנסתי למיטה בערב, שלאחריה לא יכולתי לישון מחמת חום ולחץ בחזה, עם תחושת חרדה (היום השנים-עשר), 7.
  • כמה התקפי חלחלה (היום הרביעי), 5a.
  • העור על הבטן קר (לאחר חמש שעות), 36.
  • צינה בראש, 1 ; במשך כל היום (היום השלישי), 7.
  • צינה בראש (לאחר שעה, היום העשירי), 7.
  • צינה בראש בלבד, בערב לפני ההירדמות (היום השנים-עשר), 7.
  • צינה בגפיים (לאחר ארבע שעות), 50.
  • תחושת קור בצד השמאלי, בעיקר לאחר חצות, כך שלא יכול היה להתחמם, 41. [1090.]
  • הגב והרגליים קרים (היום השני), 79.
  • הגפיים קרות, 26, 40, 44, וכו'.
  • הגפיים קרות, עם פנים שקועות ודופק קטן, תכוף, מכווץ, 120, 25.
  • הגפיים קרות לגמרי (עד מהרה), 72 ; (לאחר שעתיים וחצי), 73.
  • קור בידיים וברגליים (היום השני), 3.
  • הידיים והרגליים קרות וכחלחלות (עד מהרה), 46.
  • כפות הרגליים קרות מאוד (היום השני), 72.
  • כפות רגליים קרות כקרח (לאחר שעתיים), 1.
  • חום.
  • חום רב, 84.
  • חום רב של העור (היום השביעי), 20. [1100.]
  • העור חם עד מאוד (לאחר שעה), 77.
  • העור לוהט ושורף, במיוחד במצח, 37.
  • הטמפרטורה בנרתיק, 37.2° (לאחר שעתיים); 37° (לאחר שעתיים ורבע); 36.8° (לאחר שעתיים וחצי); 38.4° (לאחר ארבע שעות); 38.7° (לאחר שבע שעות); 38.5° (לאחר אחת-עשרה שעות); 37.9°, בשעה 8.30 A.M.; 38.3°, בשעה 5.30 P.M. (היום השני); 37.9°, בשעה 8.30 A.M.; 38.4°, בשעה 5.30 P.M. (היום השלישי); 38°, בשעה 1 A.M.; 38.5°, בשעה 7.30 P.M. (היום הרביעי); 38° (היום החמישי); 38.5°, בערב (היום השישי); 38.3°, בערב (היום השביעי), וכו', 50.
  • חום ניכר (היום החמישי), 31.
  • קודח מאוד (היום השביעי), 20.
  • תסמינים קדחתניים בלתי סדירים, עם חילופים תכופים של קור וחום רב, 54.
  • אינו מסוגל לנוח בשום מקום בלילה, מחמת תחושת חום וחרדה, 1.
  • חם בעת התכופפות, אך נעשה קר שוב בהזדקפות, 1.
  • חום וצריבה בלתי נסבלים ביותר (לאחר דקות אחדות), 33.
  • זיעה.
  • העור לח, 43. [1110.]
  • הזיעה הופיעה תחילה בבית השחי השמאלי, ולאחר מכן נעשתה כללית; התעוררות מן השינה בלילה, 41.
  • הזעה מתונה בלילה, לעיתים קרובות בעת היקיצה, 9.
  • הזעות לילה שופעות במשך כמה שבועות, 62.
  • הזעה חרדתית, 18.
  • הזעה קרה, 52.
  • סובל לעיתים קרובות מהזעה קרה, 9.
  • שטח פני הגוף שטוף בהזעה קרה (היום השני), 34.
  • זיעה קרה בכל הגוף (היום השני), 32.
  • זיעה קרה בכל הגוף (לאחר שעתיים וחצי), 49.
  • העור מולבן ומכוסה בזיעה קרה ודביקה (עד מהרה), 68. [1120.]
  • הזעה בעלת ריח רע לקראת הבוקר (הלילה השני), 3.
  • הזעה תכופה, חולפת, וברובה חלקית, בעלת ריח מעופש בלתי נעים, עם כאב עז ברקות, דלקת של הפה, הגרון והבלוטות; תשישות רבה, ישנוניות ומעט הזיה (לאחר טיפול ביודיד האשלגן התפתחה, ביום השישי, "roseola typhosa" ברורה, שלאחריה נמשכו תסמיני הטיפוס וה-mercurialismus, יחד עם קטרל חריף למדי של רירית דרכי הנשימה, עד שהחולה החלים, ביום העשרים ואחד), 54.
  • הזעה שופעת במצח, ברקות, בחזה ובידיים, שבחלקים אלה הייתה קרירות בלתי נעימה מאוד, 11.
  • המצח מכוסה בזיעה בטיפות גדולות (היום השישי), 25.
  • העור יבש, מלבד הזעה קרה על המצח (היום השביעי), 25.
  • זיעה קרה על המצח, ובמצב זה נשם את נשימתו האחרונה (היום החמישי), 63.
  • הגפיים לחות-דביקות וקרות (לאחר שעה וחצי), 41.
  • העור יבש (הלילה השישי), 4.

תנאים

  • החמרה.
  • ( ערב ), בייחוד בשעה 9, בשכיבה, שאז סחרחורת וכו'; בעת הליכה, דקירות באגודל; לאחר הכניסה למיטה, רעד.
  • ( לילה ), במיטה, תחושת קור; אחרי חצות, קור בצד השמאלי; הזעה.
  • ( חומצות ), התסמינים, 9.
  • ( האוויר הפתוח ), תחושת יובש באף; תחושות כלליות, 9.
  • ( הליכה באוויר הפתוח ), תסמינים רבים, 8.
  • ( מזון שומני ), התסמינים בכלל, 9.
  • ( תנועה ), שיהוק; כאבים בכל הגוף; תחושת קור וכו'.
  • ( מנוחה ), דקירה במפרק הירך.
  • ( לאחר שינה ), כאבים בגפיים.
  • ( התכופפות ), כאב ראש מעל העין.
  • ( הליכה ), בעיקר בבוקר, בקימה ובערב, רעד בכפות הרגליים.
  • הטבה.
  • ( לאחר ארוחת הבוקר ), התסמינים, 5.
  • ( פליטת גזים ), ערפול בראש.
  • ( מנוחה ), תחושות כלליות, 9.
  • ( במהלך עבודה ), תחושת לאות.

תוספת: MERCURIUS CORROSIVUS. מקורות.

87 , W. B. Herapath, M.D. Lancet, 1845 (2), p. 650, אישה חולת אפילפסיה בלעה סקרופל אחד של הביכלוריד בתמיסה; 88 , M. Wade, ibid., 1848 (1), p. 500, הרעלה קטלנית של מר M., æt. 21 שנים, מכמות של מעט יותר מדרכמה אחת; 89 , H. Gatch Carey, M.D., Med. and Surg. Reporter, vol. ix, 1856, p. 209, מר S., æt. 23 שנים, בלע כ־170 גריין מומסים בספיריטוס ניטרי, ומת בתוך שלושים ושש שעות; 90 , John G. Bingham, M.D., Amer. Med. Times, vol. iv, 1862, p. 347, ילד, æt. 18 חודשים, בלע כמות בלתי ידועה, ומת בתוך עשרים דקות; 91 , G. S. Galer, M.D., Philad. Med. and Surg. Reporter, vol. xxvi, 1872, p. 248, גברת S., æt. 40 שנים, נטלה למעלה מאונקיית נוזל אחת מבקבוק שהכיל אלכוהול טהור, ובו יותר מן החומר מכפי שהיה יכול להישאר בתמיסה; 92 , Q. C. Smith, M.D., Pacific Med. and Surg. Journ., Feb., 1875, p. 448, גברת W., æt. 67 שנים, נטלה בערך כף אחת מן הריכוז שמכינים בדרך כלל להריגת שרצים, ומתה לאחר עשרים ושלושה ימים; 93 , C. A. Libby, M.D., U. S. Med. Invest., New Ser., vol. vi. 1877, p. 72, ילד, æt. 3 שנים, בלע כמות בלתי ידועה; 94 , R. T. Gore, Lancet, 1878 (1), p. 146, אישה הזריקה מעט ממנו לנרתיקה; 95 , Maschka, S. J., 178, 238, נערה שתתה כמות גדולה; 96 , D. G. Woodvine, M.D., Pub. Mass. Hom. Soc., vol. iv, p. 149, אישה, æt. 22 שנים, נטלה מנה קטלנית; 97 , Chas. T. Southworth, M.D., New Orleans Med. and Surg. Journ., vol. xvi, 1839, p. 675, גברת S., בת 63 שנים, עסקה במשך חמש-עשרה דקות במשיחת מסגרת מיטה נגועה בפשפשים בתמיסה אלכוהולית של הפרכלוריד.

נפש

  • חרדה שאין לתארה, 97.
  • התערטלות מגונה; השליכה מעליה את כלי המיטה, וניסתה להתהלך בחדר, אף שלא היתה מסוגלת לכך. לפני נטילת התרופה היתה צנועה ומסויגת; עתה נראה שאין לה כל התחשבות בעצמה. לא היה אכפת לה מי נוכח כאשר רצתה להשתמש בכלי הצרכים, והשליכה מעליה את בגדיה, כאילו אין איש בחדר; היתה רגזנית וקפריזית, 96. [1130.]
  • תרדמת (ביום השמיני), 87.

ראש

  • כאב ראש קהה במצח הורגש לראשונה ביום הרביעי לאחר נטילת התרופה, ונמשך באותו אופן בימים לסירוגין, עד היום העשירי. ביום העשירי היה כאב הראש רצוף. היא אמרה שהכאב החל עמוק בגרון, והתפשט מעלה דרך חצוצרות אוסטכיוס אל האזור המצחי. ביום החמישה־עשר, כאב ראש מצחי, 96.

עין

  • גלגלי העיניים בולטים, 90.

פנים

  • תווי הפנים חיוורים (לאחר חמש שעות ומחצה), 89.
  • הפנים סמוקות, 90, 97.
  • תווי הפנים מכווצים, מביעים חרדה, ובגוון לבן־כחלחל (לאחר חצי שעה), 91.
  • ביום הראשון, הפנים יבשות וחמות. ביום השני, הפנים תפוחות. מן היום הרביעי עד השביעי, הפנים נפוחות מאוד ואדומות מאוד. ביום השמיני, בצקת הפנים פחתה במידה רבה. ביום התשיעי, הפנים חיוורות ונפוחות מעט. ביום העשירי, הפנים נפוחות יותר. ביום השנים־עשר, הפנים נפוחות מאוד ואדומות. ביום השישה־עשר, הפנים חיוורות ותווי הפנים שקועים, 96.

הפה והגרון

  • התנשלות נמקית של החניכיים, השפתיים והלשון (היום החמישי), 87.
  • נפיחות של החניכיים ובלוטות הרוק, עם ריור שופע, 94.
  • הלשון נדחפה החוצה לעיתים קרובות, 90. [1140.]
  • לנשימה היה ריח גנגרנוטי (היום העשרים ואחד), 92.
  • דם כהה וקצף בצבע אבק־לבנים נטפו כמעט בלי הרף מן הפה במשך כמה ימים לפני מותה, 92.
  • פס לבן השתרע מזווית הפה עד לשפה התחתונה של הלסת בצד אחד, וגם גב הלשון והגרון היו מכורסמים, 90.
  • הקרום הרירי של הפה והלוע נהרס, ודם זב באיטיות ממשטחים אלה, שהיו רגישים מאוד למגע, 92.
  • נראה שהחיוניות של כל חלק מן הקרום הרירי שבא במגע עם התמיסה הצורבת נהרסה, 89.
  • כאב שורף עז בפה, בגרון, בוושט ובקיבה, 97.
  • טעם עפיץ, חומצי, מתכתי (לאחר חצי שעה), 91.
  • ריור (היום השלישי), 87.
  • רוק זרם בשפע מן פיה (לאחר חצי שעה), 91.
  • ריור ונפיחות המתפשטים על פני הקרום הרירי של הפה, המשטח הפנימי של הלחיים, והלשון, החך והגרון (היום השני), 97. [1150.]
  • ביום השלישי, מתלוננת על כאב־גרון ניכר מאוד. הוא נפוח ומכויב מאוד. פנים הלחיים ושולי החניכיים מכויבים מאוד. הכיבים הם בצבע אפרפר. הנשימה מצחינה מאוד, עד שקשה מאוד לערוך בדיקה יסודית. ביום הרביעי, כתם יבש בקצה הלשון, ושאר הלשון מצופה בלבן. ביום החמישי, הגרון מרגיש טוב יותר. ביום השישי, הגרון כואב, אך הבליעה אינה קשה כל כך. ביום השמיני, הגרון כואב, עם כאב בבליעה, המתפשט כלפי מעלה אל חצוצרות אוסטכיוס. הפה ללא שינוי. ריר דמי מן הנחיריים האחוריים. ביום התשיעי הקושי בבליעה גבר מאוד. ביום האחד־עשר, ריור קל, רעש נקישה בגרון בעת שהיא כמעט נרדמת, המעיר אותה. ביום השנים־עשר, אין שיפור. ביום השלושה־עשר, כמעט בלתי אפשרי לבלוע; הגרון מלא ריר זגוגי, דביק; הכיבים נראים כמעט כשהיו. ביום החמישה־עשר, sordes על השיניים, הלשון יבשה, הנשימה מצחינה. ביום השישה־עשר והשבעה־עשר, אותו הדבר, 96.
  • צריבה והתכווצות בגרון (לאחר חצי שעה), 91.
  • כאב עז בגרון ובקיבה (לאחר זמן קצר), 92.
  • קושי בבליעה, 97.
  • הבליעה והיריקה קשות וכואבות, 92.

קיבה

  • צמא רב, 97.
  • בחילה מתמדת (כעבור חמש שעות וחצי), 89.
  • בשלבים המאוחרים, הבחילה והטנזמוס היו כמעט מתמידים, והנוזלים היו מורכבים כולם או בחלקם מדם, 89.
  • מאמצי הקאה קשים, והראש הושלך לאחור והוטל מצד לצד, 90.
  • מאמצי הקאה עזים, עם כאב רב (כעבור זמן קצר), 92. [1160.]
  • הקאה (בתוך שתי דקות), 87.
  • הקאה עזה של ריר וחומר מרתי, 97.
  • ביום הראשון, מאמצי הקאה עזים והקאת מזון וחומר כהה למראה; לאחר מכן מרה צהובה. ביום השני, הקיאה כמות גדולה של מרה בשעות המוקדמות של היום; תחושת גוש וכאב בשוער; תשוקה מתמדת למים קרים, אשר מעוררים דחייה רבה, וכמעט מיד הוקאו. ביום השלישי, בחילה מתמדת, עם הקאות מרה מזדמנות. תחושת הכאב והגוש בשוער חלפה; צמא למשקאות חמים או קרים, אך לשום דבר אין טעם טבעי, מחמת טעם נחושתי בפה. ביום הרביעי, אין בחילה. ביום החמישי, הקיבה רגישה ללחץ; צמא למים קרים בכמות גדולה. ביום השישי, כמעט אותו דבר. ביום השביעי, נפיחות וכאב בשוער, ושיהוק. ביום השמיני, תחושת הכאב והנפיחות בשוער חלפה; הקיאה פעם אחת; רגישות רבה מאוד מעל הקיבה והמעיים. ביום התשיעי, תפיחות רבה לאחר שתיית חלב; הקיבה רגישה מאוד אף ללחץ הקל ביותר. ביום האחד-עשר, כמעט אותו דבר. ביום השנים-עשר, כל דבר נוזלי או מוצק גורם למצוקה ולכאב. ביום הארבעה-עשר, אין היא יכולה להכניס דבר אל הקיבה: היא נותרה כך עד המוות, ביום השבעה-עשר, 96.
  • הקאה ספונטנית הופיעה כמעט מיד, 89.
  • לאחר השעה הראשונה, הנוזלים שהוקאו היו מורכבים מאלה שנלקחו כדי להשקיט את הצמא, שלא היה מופרז, מעורבים בדם (כעבור חמש שעות וחצי), 89.
  • לאחר שניטלו שמן וחלב, היא הקיאה והפרישה מן המעיים חומר דמי; ותסמינים אלה, מלווים בכאב, נמשכו בדרגה רבה או פחותה של חומרה עד המוות, 92.
  • הקאה הופיעה בתוך דקות אחדות, והנוזל שנפלט היה מורכב מקצף לבן, עם כמות ניכרת של דם. התלוננה על כאב רב באזור הקיבה. ארשת הפנים חיוורת וחרדה; פני הגוף בדרך כלל קרים, ובייחוד הגפיים; הדופק כמעט שלא ניתן היה להבחין בו; הלשון יבשה, 88.
  • כאב מתמיד לאורך כל אורכה של תעלת העיכול (ביום העשרים ואחד), 92.
  • כאבים שורפים, אוחזים וקורעים בקיבה, מלווים בבחילה קשה עד כדי מוות, אך ללא הקאה (כעבור חצי שעה), 91.

הבטן והצואה

  • יום ראשון, כאב חד, עם קרקור במעיים ויציאות מרתיות שופעות. יום שני, מספר רב מאוד של יציאות מרתיות וריריות במשך עשרים וארבע השעות. יום שלישי, יציאות מרתיות ריריות תכופות מוקדם בבוקר, עם טנזמוס; ללא יציאה אחר הצהריים; הבטן רגישה מעט למגע, ושטוחה מאוד. יום רביעי, ללא יציאה. יום חמישי, שלוש יציאות מרתיות, ריריות, בחלק המוקדם של היום; הבטן רגישה ללחץ. יום שישי, השלשול נמשך, אך הולך ופוחת. יום שביעי, מספר רב של יציאות חומות-כהות וריריות ביום ובלילה, שנמשכו עד היום השלושה-עשר, שאז היו פחות תכופות, עד היום החמישה-עשר, שבו אירעו שני דימומים מן המעיים בתוך חמש-עשרה דקות זה מזה, ולאחר מכן היו ההפרשות בלתי רצוניות עד המוות, 96. [1170.]
  • דחף מתמיד לרוקן את החלחולת ואת שלפוחית השתן (לאחר חמש שעות וחצי), 89.
  • שלשול (יום ראשון ושני), 87.
  • התרוקנות מעיים אלימה, 97.
  • דיזנטריה וטנזמוס (יום חמישי), 87.
  • ההפרשות הצואתיות הדמיות הקטנות והתכופות הדיפו ריח רקב עז ביותר, כה דוחה עד שהמטפלים בקושי יכלו להישאר בחדר (יום עשרים ואחד), 92.
  • כארבעים דקות לאחר נטילת הרעל, החולה נתן יציאה טבעית מן המעיים, שלאחריה יצאה כמות ניכרת של דם נוזלי, 89.

אברי השתן

  • הפרשת השתן פסקה (ביום השלישי), 87.
  • שלושה חצאי-פינט של שתן ודם נפלטו, והדם היה עיקר הנוזל (לאחר כארבעים וחמש דקות), 89.
  • ביום השני הוטלה כמות קטנה מאוד של שתן, שלאחריה הייתה הפסקה מלאה של השתן במשך חמישה ימים. ביום השמיני, כאב חד ניכר באזור הכליות; מטיל כמות קטנה של שתן. משקל סגולי 1013; תגובה חומצית; נראה כאילו עורבבו בשתן כמה טיפות חלב. הבדיקות הרגילות בחום ובחומצה חנקתית מראות משקע חלבוני. אפיתל קשקשי נמצא במשקע ביום השמיני. ביום התשיעי, לא הטיל שתן במשך שתים-עשרה שעות, וסבל מאוד מכאב חד בכליות. ביום העשירי, משתין ביתר חופשיות מאשר במשך כמה ימים. משקל סגולי 1010. בדיקת המשקע במיקרוסקופ מגלה מה שנראה כגליל גרגירי; השתן עדיין מכיל אלבומין. מן היום החמישה-עשר ועד המוות, הטלת שתן בלתי רצונית; רגישות רבה מאוד ללחץ באזור הכליות, 96.

איברי המין

  • כאב עז בנרתיק ובבטן, עם הפרשה שופעת של ריר מימי דליל, 94. [1180.]
  • הווסת מופיעה שוב למשך יום או יומיים, לאחר שזה עתה סיימה את הווסת הסדירה שלה בזמן נטילת התרופה. ביום השלושה-עשר הווסת שבה ומופיעה במידה קלה, 96.

אברי הנשימה

  • ביום השני, שיעול לח ומחרחר, עם אובדן קול כמעט מלא; מעלה כמות ניכרת של ליחה בעלת מראה אפרפר וטעם מלוח. ביום הרביעי, שיעול לח ומחרחר. ביום השישי, הקול משתפר. ביום האחד־עשר, השיעול לח ומחרחר. ביום החמישה־עשר, הנשימה קצרה. ביום השישה־עשר, נשימה מלווה באנחות, 96.
  • נשימה קצרה ומאומצת (לאחר חצי שעה), 97.
  • קוצר נשימה ניכר (לאחר חמש שעות וחצי), 89.
  • הנשימה מופרעת (ביום התשיעי), 87.
  • הנשימה בלתי סדירה ומלווה באנחות (ביום העשרים ואחד), 92.

בית החזה

  • בית החזה מתרחב לעיתים קרובות בעוז, 90.
  • גודש בריאות (היום התשיעי), 87.

דופק

  • הדופק היה קטן, חלש, ומנה 60 פעימות בדקה (לאחר חצי שעה), 91.
  • דופק מהיר, קטן ומכווץ, 97. [1190.]
  • דופק 120, חלש מאוד ולא סדיר (ביום העשרים ואחד), 92.
  • הדופק בשורש כף היד היה נמוש רק לעיתים (לאחר חמש שעות וחצי), 89.

גפיים

  • מיאלגיה בירכיים; קור בידיים וברגליים ביום התשיעי. ביום השישה־עשר שוכב כשרגליו משוכות כלפי מעלה, 96.

כלליות

  • התנועעות בלתי פוסקת ורעד (ביום השמיני), 97.
  • עוויתות (ביום השמיני), 87.
  • מצאתיו בעת העווית השישית, במצוקה מחרידה, וכל איברי החולה היו משוכים כלפי מעלה; כפות רגליו, שוקיו, זרועותיו וידיו היו מכווצות בחוזקה, והידיים היו קפוצות כל כך עד שלא היה בידי לפשוט אפילו אצבע אחת; פניו סמוקים בצבע ארגמן בוהק, לחייו ומצחו חמים; אך סביב לפיו היה לבן כשיש, ומתחת לעיניו היה גוון סגלגל; האישונים מורחבים; העיניים התגלגלו כלפי מעלה כך שאפשר היה לראות את האישונים רק על ידי הרמת העפעף ככל האפשר. הוא נשאר במצב זה כחמש דקות. לאחר התרופות הקיא דם טרי, אולי כחצי כפית בכל פעם, מעורב בביצה. לאחר שש שעות הדופק היה 160, הפנים סמוקות, הלשון יבשה, עם פס אדום מאוד במרכזה, והוא היה צמא מאוד. בערך בשעה 12 באותו לילה החל להעביר דם ביציאות, וגם פתיתי קרום, עם טנזמוס עז. בבוקר הקיבה והמעיים כאבו בלחץ, 93.
  • היא נפלה ארצה בעילפון, שקעה בהתמוטטות, מחוסרת הכרה, עם דופק זעיר מאוד, 93.
  • יום ראשון, חסר הכרה; ללא דופק בשורש כף היד; אי־שקט מתמיד והתהפכות בלתי פוסקת. יום שני, בהכרה מלאה, אך דיברה בקושי; דופק 120; מיאלגיה. יום שלישי, אי־השקט נמשך; דופק 120. יום רביעי, דופק 100. יום שישי, דופק 80. יום שביעי, דופק 88. יום שמיני, דופק 88, מסרבת לדבר. יום תשיעי, דופק 100. יום עשירי, מיאלגיה. יום אחד־עשר, דופק 96. יום שנים־עשר, דופק 100; מיאלגיה. יום שלושה־עשר, דופק 88. יום ארבעה־עשר, דופק 100, יום שישה־עשר, הדופק אינו ניתן לספירה; אינה נוטה לדבר; תשישות רבה וכחש. יום שבעה־עשר, לקתה בהתקף עילפון; הלב פסק מלפעום לכמה שניות, עיניה היו עצומות למחצה, והיא מתה ביום השבעה־עשר לאחר נטילת הרעל, 96.
  • חסר מנוחה (לאחר חמש שעות וחצי), 89.
  • במצב של התמוטטות כמעט חסרת תקווה (לאחר חמש שעות וחצי), 89. [1200.]
  • אפיסת כוחות (ביום התשיעי), 87.
  • שרוי באפיסת כוחות קיצונית (ביום העשרים ואחד), 92, 97.
  • אפיסת כוחות רבה וכאב עז (ביום החמישי), 87.

עור

  • ביום הראשון הייתה ביד תחושה יבשה מאוד ומחוספסת. ביום השני, קרירות רבה של פני העור בכל הגוף. ביום השלישי, העור חם בכל הגוף, אך חם ביותר בפנים. ביום הרביעי, חום גבוה. ביום השישי, גרד עז של העור, הנראה יבש ומצומק. גרד זה, עם תנודות בטמפרטורה, נמשך עד המוות, 96.

שינה

  • ביום הראשון והשני כמעט שלא ישנה כלל, לא ביום ולא בלילה. ביום השלישי ישנה מעט במשך היום. ביום הרביעי ישנה טוב יותר. במשך שבעת הימים הבאים היו לה נמנומים קצרים וחלומות לא נעימים. ביום הארבעה־עשר היו לה לילות חסרי מנוחה מאוד בשלושת הלילות האחרונים. ביום השבעה־עשר ישנה בעפעפיים עצומים למחצה, 96.

חום

  • כל פני הגוף היו קרים, וכולו טבול בזיעה שופעת ודביקה (לאחר חצי שעה), 91.
  • העור, אף כשהיה יבש, הורגש קריר למגע (ביום העשרים ואחד), 92.
  • נדרש חום מלאכותי כדי לשמור על חום כפות רגליה וגפיה, 92.
  • פני הגוף והגפיים קרירים (לאחר חמש שעות וחצי), 89.
  • התחננה לעיתים קרובות למים קרים לשתייה, ושיישפכו על גופה ועל ראשה, והביעה הקלה חלקית וזמנית כאשר גופה נוגב בספוג טבול במים קרים; אמרה שבלי מים היא נשרפת מבפנים ומבחוץ (ביום העשרים ואחד), 92. [1210.]
  • התעוררות חומית בערב (ביום השישי); נמשכה (ביום השביעי), 87.
  • זיעות קרות, 97.

חקור את פלטפורמת Similia המלאה

קבלו גישה ל-21 ספרי מטריה מדיקה קלאסיים, 7 רפרטוריות קלאסיות, חיפוש סמנטי מבוסס בינה מלאכותית וניהול מקרים בסיסי — בחינם.

צפה בתמחור